מהיכן מגיע כל הידע שלנו? האם אנו יודעים רק דברים שלמדנו במהלך החיים? פרופסור דרולד טרפרט, פסיכיאטר מאוניברסיטת מריאן בוויסקונסין, טוען במאמר ב- Scientific American כי ייתכן מאוד שאנו נולדים עם ידע מורכב ביותר המובנה במוח שלנו. הוא מכנה את התופעה "זיכרון גנטי".
טרפרט הוא מומחה לתסמונת סוואנט, תופעה שקיימת בקרב אוטיסטים עם יכולות קוגניטיביות יוצאות דופן: זיכרון צילומי, יכולת מוזיקלית, כישורי מתמטיקה ועוד. ישנם לא מעט מקרים של אוטיסטים גאונים שנחשבים לעילוי בתחומים למרות פער תפקודי בחלקים מסוימים של המוח. אחת הדוגמאות המוכרות ביותר היא סיפורו של קים פיק, אשר בהשראתו הופק הסרט איש הגשם. במקרים רבים, האוטיסטים העילויים מגלים את כישוריהם החריגים ללא כל למידה מוקדמת: "אחד הדברים המפתיעים והעקביים אצל הרבה סוואנטים שראיתי הוא שהם בבירור יודעים דברים שהם מעולם לא למדו" אומר טרפרט. כיצד זה ייתכן?
יכולות מופלאות שעוברות בתורשה
דוגמאות לסוואנטים יש למכביר. טרפרט פגש אותם לאורך כמעט 60 שנות הקריירה שלו: "לסלי למק הוא וירטואוז מוזיקלי למרות שהוא לא לקח שיעור נגינה בחייו. טום 'העיוור' וויגינס, מאה שנה קודם לכן, הגאונות המוזיקלית שלו התפרצה בגיל כל כך צעיר ובכזו ספונטניות כעולל, שלא אפשרי שהיא נרכשה בלימוד... אלונזו קלמונס לא עבר שיעור אמנות אחד בחייו... והיום הוא פסל מהולל".
לשלושתם, כמו לסוואנטים רבים אחרים, יש ככל הנראה זיכרון גנטי מולד שמאפשר להם גישה למידע מורכב ביותר, אף על פי שלא למדו והוכשרו, כל אחד בתחומו. החלק המעניין הוא שטרפרט מאמין שזיכרון גנטי, או כפי שהוא מכנה זאת - יכולות שמגיעות "מותקנות במפעל" - זו תופעה שקיימת בכולנו. זיכרון גנטי, הוא מסביר, הוא מערך של יכולות וידע ממשי ומורכב אשר עובר בתורשה לאורך הדורות, יחד עם המטען הגנטי היותר מוכר, כמו מראה ותכונות פיזיות אחרות.
טום 'העיוור' וויגינס. הגאונות המוזיקלית שלו כנראה מולדת. מקור: Wikipedia.
קארל יונג, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית, טבע בהקשר זה את המונח "לא-מודע קולקטיבי", אשר מתייחס לתת-מודע המשותף של כל בני האדם. יש ראיות גנטיות לכך שתינוקות נולדים עם יכולות המוטבעות בהם מאבות קדמונים שחיו לפני כ-30,000 שנה. זאת אומרת שייתכן מאוד שהמוח של כל בני האדם מצויד במידע רב, כנראה תת-מודע, אשר בא לידי ביטוי בתנאים מסוימים.
במידה מסוימת, ניתן לראות את תופעת הידיעה-ללא-למידה אצל תינוקות. טרפרט מביא ציטוט מספרו של פרופסור מייקל גזניה, The Mind's Past: "התינוק לא לומד כיצד להבחין בין צורות לבין הקרקע, אבל יודע זאת. הוא לא צריך ללמוד, אבל יודע, שכשעצם אחד עם מסה פוגע באחר, הוא מזיז אותו". פרופסור גזניה מסביר בספרו כי המוח שלנו מגיע עמוס בזיכרון גנטי, החל מכישורי תפיסה, אינטואיציה פיזית ואפילו כישורים חברתיים. למעשה, הוא טוען, כי מרבית מערכות המוח מגיעות "בהתקנה במפעל" והן מוכנות לשימוש. המערכות הללו אינן נרכשות, הן מובנות במוח.
כיצד מתעורר המידע הרדום?
למרות הטענות הללו, אין בכך כדי להסביר כיצד מתפרץ כישרון גאוני. כלומר, לכל התינוקות משותף, למשל, הידע המודם של תפיסה מרחבית, אבל מה לגבי יכולות שנחשבות לנרכשות באופן מובהק, כמו מוזיקה או מתמטיקה? טרפרט עונה על שאלה זו באמצעות מקרים של "גאונות מקרית" – מקרים שבהם אדם נורמטיבי עבר תאונה או מחלה שפגעה במוחו, וכתוצאה מכך החל להפגין יכולות מוזיקליות מתמטיות או אומנותיות עילאיות. היכולות הללו שכנו במוח במצב רדום והתעוררו רק בתהליך מקרי שבו המוח מגייס משאבים מחלקים שונים כדי להתגבר על הירידה בתפקודם של החלקים הפגועים.
אנו נוטים לחשוב על עצמנו כיצורים שנולדו עם חומרה איכותית מאוד (מוח) וכונן קשיח גדול מאוד אבל ריק (זיכרון), שניסיון החיים ממלא אותו בידע ויכולות. ואולם סינדרום סוואנט, המחקרים הקוגניטיביים על תינוקות ותופעת "הגאונות המקרית", מצביעים על היתכנותה של מעין מערכת הפעלה במוחנו המכילה את ההוראות להפעלת מגוון רחב של תוכנות משוכללות ומורכבות. "האתגר" אומר טרפרט, "הוא איך לגשת אל היכולות הרדומות הללו ללא הליך פולשני, פגיעה מוחית או משהו דומה". את זה עוד נותר לנו לפענח.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
חלומות פז - האם ניתן ללמוד משהו מתוך שינה?
