פלוני עובד באותו משרד כבר 7 שנים. הוא מתעורר בכל בוקר באותה שעה, עובר את טקס הקפה הקבוע ונוסע באותה הדרך. באחד הימים הוא מגיע למשרד וטלפון מהבוס מפר את שגרתו: הבשורה לא נעימה, יש קיצוצים. פלוני מוצא את עצמו מחוסר עבודה – או כמו שיריב גוטליב מתאר ברדיו מהות החיים – חוזר אל נקודת ההתחלה. האומנם?

גוטליב טוען כי כל אחד נכשל בחיים לפחות פעם אחת, ומספר על חבר שעובר חוויות דומות לזו שעבר פלוני שלנו. אחת לכמה זמן אותו חבר 'חוזר לנקודת ההתחלה'. עכשיו, שואל גוטליב, האם גם בפעם הקודמת כשהיינו בנקודת ההתחלה של מסלול או תהליך מסוים, גם אז ידענו שחזרנו אל נקודת ההתחלה? כאן המקום לפשט קצת: השאלה היא בעצם האם אנו באמת יכולים לחזור לנקודת ההתחלה? כי הרי החיים הם לא מסלול מעגלי באצטדיון אולימפי, אלא יותר מרוץ במסלול פתוח העובר בין עמקים, גבעות ומישורים.

כישלון עשוי לתת תחושה שלא השגנו כלום, שדרכנו במקום כל הזמן ושכל העבודה עוד לפנינו. אבל זוהי תחושה מטעה, שכן כל תהליך שעוברים בחיים, כמו החיים עצמם, עתיד להסתיים בסופו של דבר. וגם אם לא השגנו את המטרות הספציפיות שהצבנו, בוודאי שהדרך לא הייתה לחינם, שכן כל רגע שהעיניים שלנו פקוחות (ואפילו כשהן עצומות), אנו לומדים דבר מה חדש. לכן, מסביר גוטליב, לאחר כישלון, נקודת ההתחלה היא תמיד של משהו חדש: אף פעם אי אפשר לחזור אחורה, רק לצעוד קדימה.

פלוני, שעבד שנים באותו מקום, נאלץ לחפש עבודה חדשה. בראיונות הוא גילה כי שבע שנות ניסיון בתפקידו הן לא מצרך רצוי עבור המשרה, כיוון שיועצים ארגוניים טוענים כי קיימת שחיקה גדולה בתפקיד. עוד הוא גילה כי שבע שנות ניסיון הן פרק זמן מושלם למשרת ניהול צוות - והוא מצא את עצמו בנקודת ההתחלה של תפקיד חדש.