האם כל אדם הוא עולם ומלואו, או שכולנו יותר דומים מאשר שונים? הגנים של בני האדם זהים ב-99.9%, אך האם זה אומר שאנו יצורים זהים, או שדי ב-0.1% כדי לעשות את ההבדל? המדע והפילוסופיה עוסקים רבות בשאלות הללו - וגם האמנות. אחת היצירות הבלתי שגרתיות שמעלות את שאלת הזהות היא פרויקט השיבוט של ארדל אינצ'י.

אמן המולטימדיה עורך ניסויי וידאו בהם הוא יוצר העתקים מרובים של דמות אחת המבצעת פעולה מסוימת. את הדמויות המרובות הוא עורך לגיפים מהפנטים הנעים בלופ אינסופי תוך שהם יוצרים דפוסים קבועים. למרות אלמנט החזרה, אינצ'י מצליח לתת לעבודות שלו תחושה של זרימה ותנועה מתמדת. הוא מספר ל- Huffington Post כי "המטרה הראשית שלי היא למצוא ולצלם תנועה מעניינת ולשכפל אותה מספר פעמים כדי להפוך אותה לדפוס, כך שהצופה יוכל לראות את כל שלבי התנועה בפרק זמן קצר – משהו כמו שנייה או שתיים. חזרות ולולאות מדהימות אותי, אז אני אוהב גיפים".

שיבוט שמעלה שאלות על זהות. באדיבות Erdal Inci. 

הגיפים של אינצ'י נראים כמו ריקוד אינסופי ומעוררים אסוציאציה לדימויים החזותיים בהם השתמשו יוצרי הקליפ Another Brick in the Wall - part two של הפינק פלויד. השיר והקליפ עוסקים בנושא שיבוט המחשבות ופס הייצור שהם תוצאה של מערכות גדולות ומשומנות. הגיפים אמנם עוסקים בתנועה ומחזוריות, אך קל לעשות את החיבור הוויזואלי והתמטי בין האמנות של אינצ'י לשיר של הפינק פלויד. בשני המקרים היוצרים מצליחים לעורר בקהל שלהם שאלות על זהות אישית לעומת שייכות לקבוצה גדולה.

ערך האינדיבידואליות בתרבות שלנו הוא מקודש, אך בשנים האחרונות השייכות לקבוצה גדולה קיבלה תפנית חיובית: מבית חרושת למחשבות, המגמה נוטה לכיוון של גוף הרמוני הכולל לא רק את בני האדם, אלא את היקום כולו. הרעיון הוא שלכל אינדיבידואל יש חשיבות עליונה, אך הוא בלתי ניתן להפרדה מהישות הכוללת בתוכה הוא מתקיים. האיזון הזה מושג על ידי יצירת מגע חיובי עם הסביבה שלנו והבנה כי הייחודיות שלנו מקבלת את תוקפה בתוך קונטקסט רחב.

המחקר על אודות היחס בין הגנים הזהים והמובדלים של בני האדם משקף במובן מסוים את האיזון הזה. 0.1% של ייחודיות מתקיימים בתוך 99.9% של דמיון, וכנראה שזה בדיוק מה שדרוש כדי ליצור את המרקם המיוחד שמאפשר את קיומם של שני העולמות שבנו, זה לצד זה.