נילס בוהר, מדען דני ממוצא יהודי, נחשב לאחד המוחות המבריקים בהיסטוריה של המאה ה-20 והיה בין התורמים העיקריים לפיתוח פיזיקת הקוונטים, העוסקת בתיאור החומר במצבו הקטן ביותר. עתה, התיאוריה הזו משמשת להסברת הקשרים המתקיימים בין אדם אחד לשני ובני אנשים בכלל ליקום. בכך, התיאוריה על פיה "כולנו אחד", כפי שמופיעה למשל בחשיבת האקשה או בקבלה, מקבלת זווית נוספת - פיזיקלית.
החיבור ברמה האטומית נובע מאחד העקרונות של פיזיקת הקוונטים - שזירה קוונטית. מבלי להלאות בתיאורים פיזיקליים, העיקרון אומר כי שני חלקיקים שנוצרו מאותו מקור, נמצאים בקשר של השפעה הדדית ללא תלות במרחב או בזמן. תכונותיו של חלקיק הנמצא במקום אחד ביקום משתקפות בחלקיק אחר שיכול להימצא מרחק שנות אור ממנו. כלומר, אם יש לנו שני חלקיקים בעלי שזירה קוונטית (נוצרו מאותו מקור) ואחד מהם נמצא בפינה אחרת של היקום - שינוי שיתרחש בו יחול במקביל גם בחלקיק האחר. אפשרות אחת היא שיחסי הגומלין בין החלקיקים נובעים מהעברת אינפורמציה במהירות אינסופית. האפשרות השנייה, זו שיותר מקובלת כיום, היא שכל החומר ביקום הוא חלק מרשת מידע אחת גדולה.
שזירה קוונטית - רשת מידע קוסמית שבני האדם הם חלק ממנה.
על פי התיאוריה, כל החומר ביקום נוצר ממקור אחד במפץ הגדול, ולכן, עיקרון השזירה הקוונטית אומר כי כל רכיבי היקום קשורים זה בזה. במילים אחרות - אטומים, גם אלה מהם אנו מורכבים, מתקשרים עם אטומים של אנשים אחרים ובכלל עם אטומים שונים ביקום, ללא קשר למיקום ולזמן המפרידים בינהם.
אבני הבניין של היקום מרכיבות הן את כוכב הלכת הגדול ביותר, והן את כנפיו של זבוב. האם אין זה הגיוני שיוכל להתקיים ביניהם קשר? שתיתכן העברת אינפורמציה במדיום שעל האדם עדיין לגלות? אנו כבני אדם יכולים להסיק ממה שידוע עד כה, כי קיימת סבירות גבוהה מאוד שאנו חלק ממארג רחב של מידע וחומר, ייתכן אפילו אינסופי. התפיסה הזו עדיין מתנדנדת בין פילוסופיה למדע, אך היא עשויה לפתח את החשיבה שלנו לכיוונים מרתקים במה שנוגע לתחושה המיוחדת שיש לנו במגע אנושי או בקשר עם הטבע.
