אחת ההגדרות היפות לאהבה היא - כששני אנשים הופכים לישות אחת. חוקרים מאוניברסיטת מקוורי שבסידני, אוסטרליה, הציגו לאחרונה ביטוי ממשי של הגדרה זו המתרחש במוחם של זוגות. על פי תוצאות המחקר, זוגות בעלי אינטימיות בריאה החיים זמן רב ביחד, הופכים לחלק מתודעה משותפת בה שני המוחות הם חלק מאותה מערכת זיכרון.
ראיות מדעיות קודמות הצביעו על כך שהזיכרון האישי של אנשים הוא יעיל יותר מזיכרון משותף של קבוצת זרים, מה שמכונה "זיכרון חברתי". אך המחקר הנוכחי בא לבחון מה התועלת בזיכרון משותף לאנשים המכירים אחד השני בצורה עמוקה.
באחד הניסויים ביצעו החוקרים מבחן זיכרון לזוגות שהתחלק ל-2: בחלק הראשון התבקש כל אחד מבני הזוג לציין את רשימת החופשות המשותפות שלהם באופן פרטני. לאחר מכן, התבקשו בני הזוג לבצע את אותה משימה, רק ביחד.
החוקרים גילו להפתעתם כי למרות שהזוגות לא כל כך הצליחו במשימת זיכרון משותפת, הם הפגינו תופעה מעניינת אחרת – הזוגות החלו להעלות אנקדוטות משותפות מאירועי עבר, שלא עלו במשימות הזיכרון האישיות שביצעו קודם לכן. כלומר, הייתה להם מערכת ידע משותפת עמוקה ועשירה, אשר פרצה החוצה כאשר הם ביצעו את המשימה ביחד.
זוגות מפתחים מערכת קוגניטיבית מאוחדת.
זה גרם לחוקרים לשנות כיוון ולנסות לחקור את המידע העשיר והעמוק הקיים במשותף אצל בני הזוג. הם גילו כי מערכת הזיכרון המשותפת לובשת 3 צורות:
- מידע חדש – כמו למשל היזכרות בשם של מחזה לאחר "פינג פונג" מילולי בין בני הזוג.
- תיאור חי ועשיר יותר של אירועים, הכולל אף מידע חושי.
- מידע מאחד הצדדים שהאיר את הדברים באור חדש עבור בן הזוג.
בין הזוגות התגלו הבדלים מעניינים. אלה שבאו עם גישה של שיתוף והיו מוכנים יותר להשתמש בתרומה של האחר ולהעשיר אותה, השיגו תוצאות טובות יותר מזוגות שהיו פאסיביים או ביקורתיים. בנוסף, זוגות שדירגו את מערכת היחסים שלהם כאינטימית יותר, הצליחו לזכור אירועים עשירים טוב יותר.
הזוגות שהרוויחו יותר מכולם היו המבוגרים, שהתקשו לעלות פרטים אוטוביוגרפיים והשיגו יתרון ניכר ממערכת הזיכרון המשותפת. הנתון הזה מצביע על כך שעם השנים, אנו מפצים על אובדן הזיכרון האישי על ידי שאיבה ממערכת הזיכרון המשותפת עם בן/ת הזוג. מערכת הזיכרון שלנו, כך נראה, היא עסק שיתופי יותר ממה שחשבנו.
