<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/" xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/" xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom" version="2.0"><channel><title><![CDATA[bat-kol HEB]]></title><description><![CDATA[bat-kol HEB]]></description><link>https://www.bat-kol.org/blog</link><generator>RSS for Node</generator><lastBuildDate>Thu, 19 Dec 2024 17:10:58 GMT</lastBuildDate><atom:link href="https://www.bat-kol.org/blog-feed.xml" rel="self" type="application/rss+xml"/><item><title><![CDATA[מסיבת חנוכה 2022]]></title><description><![CDATA[בערב חורפי וגשום התכנסנו יחד להדליק נרות חנוכה דיברנו, אכלנו, שרנו וצחקנו היה נפלא "עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94-2022</link><guid isPermaLink="false">63d6381dd6ccc9947f474b53</guid><category><![CDATA[כתבה]]></category><pubDate>Sun, 29 Jan 2023 09:12:58 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_fbec2033496d4db795777da97da7836a~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_fbec2033496d4db795777da97da7836a~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<h3></h3>
<h3>בערב חורפי וגשום התכנסנו יחד להדליק נרות חנוכה דיברנו, אכלנו, שרנו וצחקנו היה נפלא </h3>
<p><br /></p>
<p>&quot;עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה&quot; </p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_197202dc29d540ac957242bf69083a0a~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_3998ad183e26422b8aa4abff9c1525d5~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_4164dc5cd1f24df993c80926bbb07876~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_fb786144aefd43d7bea084f6aa3c7df6~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_fbec2033496d4db795777da97da7836a~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[לסביות והלכה]]></title><description><![CDATA[מאת: זיוה אופק "אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו" (חולין ז ע"א) חלק א': מבוא  לפני כשלוש שנים סיפרה לי חברתי "אור" שכמנהלת...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%9C%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94</link><guid isPermaLink="false">63a8a91c3b2527b08f8e2921</guid><category><![CDATA[דת ולהטב]]></category><pubDate>Mon, 26 Dec 2022 08:55:44 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_cddf287c9da648f58f50ad04ccedd521~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p> </p>
<p style="text-align: justify;">מאת: זיוה אופק</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_cddf287c9da648f58f50ad04ccedd521~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<h3>&quot;אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו&quot; (חולין ז ע&quot;א)</h3>
<p><br /></p>
<p><strong>חלק א&apos;: מבוא</strong>

לפני כשלוש שנים סיפרה לי חברתי &quot;אור&quot; שכמנהלת http://www.agenda.co.il/266/forum פורום דתיות גאות היא מבקשת ליצור מאמר/ים שיתייחס/ו לקונפליקט של להיות לסבית ודתייה, ובכלל היא אוספת מאמרים בנושא. הבעתי את דעתי כי לא ייתכן שיהיה פורום של דתיות בנושא שלא תהיה בו התייחסות הלכתית והיא החזירה אלי את הכפפה.
התחלתי ללמוד את הנושא. לא היו אז (ולמעשה עדיין אין) מאמרים ו/או תשובות הלכתיות מפורטים העוסקים בנושא ברצינות. חשתי שלמרות קוצר דעתי וצרות ידיעותיי בתורה אני עוסקת בתחום חלוצי כמעט בלימוד ההלכה ובעולם בית המדרש.
בשנים שחלפו מאז העמיק הלימוד תוך ויכוחים, מחלוקות והתנצחויות בפורומים שונים. נחשפתי למקורות רבים ונוספים. גיליתי כי מה שכתבתי אז לעתים הובן לא נכון, לפעמים במזיד, ולפעמים משום שלא הסברתי כראוי. בשנים שחלפו מאז הפכו גם עמדותיי לרדיקליות יותר. שוב איני מסתפקת בחיפוש מקורות להיתר הלכתי לאורח חיי על מנת שלא אנודה מעולם התורה שבו גדלתי ושאותו אני מבקשת לחיות. כיום אני מבקשת למצוא גם משמעות וערך לחיי שלי וחיי משפחתי בתוך עולם התורה.
ועם זאת, כאז כן עתה, לא באתי חלילה ללמד ו/או להורות ו/או לפסוק הלכה בישראל ו/או לעקור הלכה מישראל. כל שבאתי הוא להציע אוסף מקורות הלכתיים ואפשרויות קריאה, שאם בעזרת ה&apos; יתקבלו בצורה זו או אחרת בידי גדולי ישראל ושומרי אמוני ישראל, יוכלו להוות פתח ולסלול נתיב למציאת מקומי בתוך קהילת עם ישראל, ואף למציאת משמעות יהודית לחיי ולמשפחה שהקמתי.
בהזדמנות זו אני מבקשת להודות ליעל אוריין על יוזמותיה והערותיה גם לגבי הגרסה הראשונה של מאמר זה וגם על גרסתו הנוכחית, שעדיין היא גרסה ראשונית וטיוטה לתלמידי ותלמידות חכמים גדולים ממני שיבואו ויעסקו בנושא. עוד אני מבקשת להודות לע&quot;ב על הגהותיה, עריכתה, הערותיה, המקורות שהפנתה אותי אליהם, וויכוחיה הרבים שתרמו רבות להבהרת רעיונותיי, להצגתם ביושר, וגם לשינויים. מי ייתן ובעתיד תבואנה על הברכה כולן, בשמן המלא ובגאווה על היותן עוסקות בלימוד תורה לשם שמיים.
<strong>חלק ב&apos;: ההתייחסות בהלכה ללסביות</strong>

על לסביות בתלמוד או למה מותר להיות לסבית
כידוע אין בתורה שבכתב כל איסור על לסביות. ניתוח של פרשות הקדושה בספר ויקרא מלמד שחוסר האיסור אינו מקרי (ראי למשל המקור בסוטה כו ע&quot;ב המוזכר להלן בסעיף על &quot;פריצותא בעלמא&quot; לגבי התפיסה מהם &quot;יחסי מין&quot; מבחינה הלכתית. תפיסה מסוג זה מיסודה לא רלוונטית למעשים מיניים בין נשים. כמו כן ניתן לראות בנוסח הכתובים שאשה אינה נתפסת כאחראית ליחסי המין האסורים, דהיינו כנשוא אליו מכוונן הציווי ההלכתי, גם אם היא נענשת בגינם למעט לגבי האיסור של &quot;משכב בהמה&quot; ואכמ&quot;ל). אולם איננו קראים ולא לפשט המקרא באנו, ולפיכך אעבור ישר לתלמוד.
יודגש כי גם הגמרא אינה אוסרת פעילות לסבית, וכך קובעת הגמרא במסכת יבמות עו ע&quot;א (קיימת מקבילה לסוגיה במסכת שבת סה ע&quot;א):
אמר רבא: לית הלכתא לא כברא ולא כאבא [ההלכה אינה לא כבן ולא כאב]. ברא, הא דאמרן [הבן, כפי שאמרנו, קודם (לפני כן הובאה הלכה בנושא אחר משמו של בנו של ר&apos; הונא).]. אבא, דאמר ר&apos; הונא: נשים המסוללות זו בזו – פסולות לכהונה; ואפילו לרבי אלעזר, דאמר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה, הני מילי [דברים אלה] איש, אבל אשה – פריצותא בעלמא.
במילים אחרות: לשיטת רב הונא נשים מסוללות (הכינוי התלמודי למעשה מיני לסבי) פסולות מלהינשא לכהן (המפרשים חלוקים האם לכל כהן או רק לכהן גדול). בכך אין כדי לקבוע איסור על המעשה – זה המקום להזכיר כי גם גרושה ואלמנה פסולות לכהונה. אולם גם עמדה זו נדחית להלכה מפני עמדתו של רבא שקובע שנשים מסוללות אינן פסולות לכהונה שכן אין בכך איסור אלא &quot;פריצותא בעלמא&quot;.
במקבילה במסכת שבת (סה ע&quot;א) מוזכרת אימרתו של ר&apos; הונא בהקשר להנהגה של ר&apos; שמואל שלא התיר לבנותיו לישון יחד. אלא שהגמרא במקום דוחה את הסברה שהטעם לאיסור הוא החשש למיניות לסבית בין האחיות.
ואכן על פי פשט הגמרא פסק הרי&quot;ף (יבמות כד ע&quot;ב):
דאמר רב הונא נשים המסוללות זו בזו פסולות לכהונה ולא היא. אפילו לר&apos; אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה הני מילי איש אבל אשה פריצותא בעלמא היא, וכל שכן שאין הלכה כרבי אלעזר.
נראה שזו גם עמדתו של הרא&quot;ש (יבמות ח&apos; ע&quot;ב) המצטט את הגמרא כלשונה. בשו&quot;ת אבני נזר (חלק אה&quot;ע סימן קלט ד&quot;ה ז) נקבע במפורש שאין איסור: הא לא שייך בנשים להדדי איסור משכב כלל ונשים המסוללות זו בזו פריצותא בעלמא.
<strong>פריצותא בעלמא</strong>
גם אם הגמרא אינה אוסרת מיניות לסבית, היא מכתירה אותה בכינוי הלא מחמיא – פריצות בעלמא, סתם. מההקשר נראה שפריצותא בעלמא, הינו מעשה שאינו אסור ע&quot;פ דין ובכל זאת הוא מבטא פריצות, כביטוי הופכי לביטוי &apos;צניעות&apos; ובד&quot;כ, כמו בענייננו, הקשרו מיני במובהק אולם לא תמיד (ממש כתמונת ראי למושג צניעות). נושא זה הוא סבוך ומורכב וראוי לדיון נפרד, הוא מעלה שאלות הלכתיות ומטא הלכתיות משמעותיות.
לא נדון במלוא מובנו של המושג. אולם, כיוון שעינינו הרואות כי לפי שיטת הגמרא זו הקטגוריה הרלוונטית ללסביות (ושוב יודגש, ללסביות ככינוי לפעילות מינית ולא ללסביות כתיאור זהות אישית או קבוצתית),
הרי כדאי להביא את מקבילותיו של המושג בתלמוד כדי שנוכל לגזור לפחות כיוונים ראשוניים להתייחסות ערכית ומעשית למושג זה.
בשתי סוגיות מתייחסת הגמרא לנושא של &quot;פריצותא בעלמא&quot;:
בתלמוד הבבלי מסכת סוטה כו ע&quot;ב:
אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה.
אמר ליה רבא: שלא כדרכה? &quot;משכבי אשה&quot; (ויקרא יח) כתיב.
אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים.
אמר לו אביי: פריצותא בעלמא היא. ופריצותא מי [=האם] אסר רחמנא???
אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה, בנשיקה. הניחא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה, אבל נשיקה ולא כלום היא.
בסוגיה זו הגמרא דנה בהלכות קינוי. והשאלה היא איזה מעשה ניאוף רלוונטי למצב של קינוי. בענייננו מבהירה הגמרא כי מעשה מיני, אף לדעת המחמירים ביותר, הוא לכל הפחות החדרת העטרה (ולא איבר המין עצמו כנדרש לפי שיטות אחרות) אולם לכל השיטות אם היה מגע של איברי המין ללא חדירה הרי זה &quot;לא כלום&quot; אלא &quot;פריצותא בעלמא&quot; והתורה לא אסרה על פריצות בעלמא.
יש לשים לב כי מדובר בהתנהגות שהיא מינית בבירור בכל זמן ובכל מקום. היא אינה אסורה לצורכי קינוי וסתירה אולם איננו יכולים להעלות על הדעת בהיסטוריה היהודית חברה יהודית ששיבחה התנהגות כזו של אשת איש עם גבר אחר או אפילו שהיתה יכולה להיות אדישה להתנהגות כזאת ללא גינוי, ואפילו גינוי אפקטיבי של ההתנהגות כדי לנסות למנוע אותה לאו דווקא בכלים הלכתיים (במובן דיני איסור והיתר) וכאמור על פי הגמרא שלא בשל ההלכה הלכות איסור והיתר.
דוגמה שניה לשימוש במונח פריצותא בעלמא מופיע במקור אחר במסכת גיטין פט ע&quot;א:
&quot;אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מאי טעמא פריצותא בעלמא הוא דחזו לה כתנאי אכלה בשוק גירגרה בשוק הניקה בשוק בכולן רבי מאיר אומר תצא רבי עקיבא אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר לו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה.&quot;
הגמרא דנה בשאלה בשל אילו שמועות על אישה יש לנקוט כנגדה בצעדים מעשיים. לשיטת רבא גם אם יצאה שמועה שהיא מזנה אין חוששים לה (ולכן, למשל, אין צורך לאסור אותה על בעלה) כיוון שההנחה היא שלא באמת ראו אותה מזנה אלא עוסקת במשהו שהוא &quot;פריצותא בעלמא&quot;. בעצם, מסבירה הגמרא, מתייחס רבא למחלוקת תנאים לגבי אשה שמסתובבות עליה שמועות שזנתה. האם יש לגרש אותה מבעלה או לא. ומה ראו אותה עושה? &quot;אכלה בשוק, גירגרה בשוק, הניקה בשוק&quot;.
במילים אחרות, במחלוקת התנאים מדגימה לנו הגמרא מהי אותה פריצות בעלמא שיכולה להוות מקור לשמועות. כשיש הסוברים כי אשה שמתנהגת כך אכן זו סיבה מספקת לאוסרה על בעלה (ראויה לציון הנמקתו של רבי יוחנן בן נורי, החשש מאבדן מוחלט של נאמנות נשים לבעליהן והרס יסודי של חיי המשפחה. דהיינו הטעם אינו שמדובר באיסור הלכתי כשלעצמו אלא יסודו של הטעם במדיניות ציבורית וחברתית אקוטית), ואילו להלכה נפסק שאין זה כך. מכל מקום, לענייננו חשובה מאוד העובדה שהדוגמאות לפריצות בעלמא כלל אינן מיניות. מדובר על התנהגויות שהקשרן כפריצות הוא שאלה תלויית זמן ומקום. ז&quot;א שברור שגם לשיטתו של רבי מאיר, כיום לא היינו פוסקים כי אשה שנהגה כך תאסר על בעלה וגם המדקדקים ביותר בהלכה לא היו מוכנים לגנות כיום אשה (גם שלא להלכה, אלא בהיבט המוסרי ו/או החברתי) כיוון שאכלה בשוק או במסעדה.
לאור האמור, לצורך השאלה אם בכלל יש לגנות פעילות לסבית בימינו צריך לבדוק האם פעילות לסבית מתאימה לדוגמה הראשונה או לדוגמה השניה. ברור שמבחינת האופי המיני הברור של הפעילות, הרי שלסביות מתאימה יותר לדוגמה הראשונה. אולם מבחינת העובדה שמדובר על פעילות שהלגיטימציה שלה בכל מהלך ההיסטוריה היא תלוית זמן ומקום, הרי שהדבר דומה יותר לדוגמה השניה. כמובן שאין בכך כדי לאסור או להתיר פעילות לסבית, כיוון שניתן להכריע כי משיקולים שונים נתפוס זאת גם היום כפריצות בעלמא ואז זו פעילות מגונה. אולם הדבר איננו במישור ההלכתי.
<strong>לסביות ונישואין</strong>
אלא שחלק מפוסקי ההלכה פסקו שלא על פי הגמרא בעקבות הספרא.
בספרא (תורת כהנים) לויקרא יח ג נאמר:
&quot;כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאה אשה…&quot;
מקור זה מצוטט רבות בהלכה, ומעמיד את האיסור על הנישואין.
מן הראוי להעיר כי http://he.wikipedia.org/wiki/ טקס הנישואין, בכל הדתות ובכל התרבויות, הינו טקס בעל משמעות חברתית פומבית (ולא רק התחייבות או מעשה בין בני הזוג לבין עצמם) המשנה את המעמד האישי של החוגגים אותו.
דיוק במקור זה, שלא נקט לשון קידושין אלא השתמש במושג &quot;נישואין&quot; ועוד מתייחס ל&quot;כמעשה ארץ מצרים&quot; דהיינו מדובר במעשה שאינו ייחודי לעם ישראל אלא משותף לכל האומות והתרבויות, מלמד שהאיסור הוא על הנישואין – המשקפים שינוי המעמד האישי במובן הנורמטיבי והמשפטי. נראה לענ&quot;ד שזהו האיסור ולא המעשה או המעשים המיניים עצמם.
וכך כותב הרמב&quot;ם (ספר קדושה הלכות איסורי ביאה כ&quot;א ח&apos;-ט&apos;):
נשים המסוללות זו בזו–אסור, וממעשה מצריים הוא שהוזהרנו עליו: שנאמר &quot;כמעשה ארץ מצריים…לא תעשו&quot;; ואמרו חכמים, מה היו עושים–איש נושא איש, ואישה נושאה אישה, ואישה נישאת לשני אנשים.
אף על פי שמעשה זה אסור, אין מלקין עליו–שאין לו לאו מיוחד, והרי אין שם ביאה כלל; לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות, ולא תיאסר אישה על בעלה בזה–שאין כאן זנות. וראוי להכותן מכת מרדות, הואיל ועשו איסור. ויש לאיש להקפיד על אשתו בדבר זה, ולמנוע הנשים הידועות בכך מלהיכנס לה ומלצאת היא אליהן.
אני מפנה את תשומת לבך לעובדה שהרמב&quot;ם מניח שמדובר באשה הנשואה לבעל: &quot;ויש לאיש להקפיד על אשתו&quot;.
בדומה לרמב&quot;ם פסק גם השולחן ערוך (אבן העזר כ&apos; י&apos;).
בעל שו&quot;ת תורה תמימה מפרש את הרמב&quot;ם בדומה להצעתנו שהאיסור הוא על נישואין, וכך הוא כותב בשו&quot;ת תורה תמימה (תקד ד&quot;ה &quot;תשובת הרמב&quot;ם&quot;):
אבל אשה פריצותא בעלמא [= פריצות סתם ואין איסור מין הדין] עיין שם והרמב&quot;ם ז&quot;ל לא איירי [עסק] אלא בדין דנקט בתורת כהנים, שהם עושים כמעשה ארץ מצרים דהיינו שעושים כן בקביעות ותמידות דדמי (שדומה) למעשה מצרים ומשום חוקת ארץ מצרים הוא שאסור.
אמנם ה&quot;תורה תמימה&quot; לא דיבר על נישואין כתנאי לאיסור אלא על &quot;קביעות ותמידות&quot; אולם נראה לעניות דעתי כי מובן שכוונתו לנישואין מארבעה טעמים: האחד, שכך הוא מפרש את דברי הרמב&quot;ם בצטטו את הספרא שנוקטת במפורש בלשון נישואין. השני, שאיש ואשה שנישאו, מן הסתם, אפילו בלילם הראשון נתפסים יחסיהם כיחסים שהם &quot;בקביעות ותמידות&quot; ואילו זוג שבחר לא להינשא הרי שיש מחלוקת פוסקים מהו בכלל מעמד יחסי האישות ביניהם גם לאורך זמן ולפיכך נראה לי שזהו פשט כוונתו של &quot;התורה תמימה&quot;. השלישי, שאם נפרש את הספרא אחרת נצטרך לשאול ממתי היחסים נחשבים &quot;בקביעות ותמידות&quot; כעבור שבוע? חודש? שנה? עשור? נראה לי פשוט שלא לכך התכוון הספרא. והרביעי, הקשור בטעמו לקודם הינו, שלא עולה בדעתי כי הספרא התכוון לאסור יחסים שמתנהלים בקביעות ותמידות ולהתיר יחסים שאינם בקביעות ותמידות (&quot;סטוצים&quot;) שכן זו ממש העדפת פריצות וניתוק יחסי המין מקשר ממשי ומחייב המנוגד לדרכה והגיונה של ההלכה.
בקיצור, ניתן לפרש שנישואין אסורים במובן הזכויות והחובות המשפטיות של הזוג כזוג (אלו הקשורות למעמד האישי) אולם אין איסור על המיניות עצמה.
עוד על לסביות בספרא או מה בעצם אסור בלהיות לסבית
אולם לא כך סברו כל פוסקי ההלכה. להלן נסקור עמדות שונות של איסור (כאמור בניגוד לעמדת הגמרא). ראוי לציין בהקשר זה כי הרמב&quot;ם ו&quot;השלחן ערוך&quot; שהבאתי לעיל, מתפרשים בדרך כלל באופן מחמיר יותר מפרשנות ה&quot;תורה תמימה&quot; (וראי למשל &quot;מגיד משנה&quot;, הלכות איסורי ביאה כא ח).
רש&quot;י במסכת יבמות אגב פירושו לדבריו של ר&apos; הונא קובע, ש&quot;מסוללות&quot; פירושו &quot;דרך תשמיש זכר ונקבה משפשפות נקבתן זו לזו…&quot;, ובמסכת שבת קובע רש&quot;י ש&quot;דרך זנות חשיב [= נחשב] לה&quot;.
הטור (אבן העזר כ&apos;) מפרש מסוללות &quot;מתחברות זו בזו דרך תשמיש – אסור וזה מעשה ארץ מצרים שאמרו חכמין מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאת אשה&quot;. ניתן להבין שלפי הטור המעשה המיני עצמו הוא האיסור, או שדרושים תנאים מצטברים – גם המעשה המיני וגם &quot;נישואין&quot;.
המאירי ביבמות קובע: &quot;שבאין זו על זו… שאין עניינם אלא פריצות בעלמא. ולשון מסוללות כאדם שדורך במסילה ואינו בוקע בעפרה כלום&quot;. מכאן שאין איסור, אולם ייתכן שראוי לדייק מדברי המאירי שאין איסור כל עוד אין חדירה.
הריב&quot;ן פירש מסוללות כעוסקות בשעשוע מיני זו עם זו באמצעות הטלת/פליטת זרע בעליהן. מכאן שאולי האיסור הוא אפילו על התנהגות מינית כלשהי. תשומת לבך מופנית לכך שגם במקור זה בולטת העובדה שמדובר בנשים נשואות. בכל מקרה פרשנותו של הריב&quot;ן נדחתה בידי התוספות ואחרים כפרשנות בלתי סבירה.
<strong>סיכום ביניים</strong>

העיון במקורות ההלכתיים מוכיח שישנן כל מיני תשובות לגבי השאלה האם מותר לחיות כלסבית. ההלכה כוללת עמדות שונות בנושא, החל מעמדות הקובעות שאין איסור, ועד לעמדה שכל &quot;שעשוע&quot; מיני אסור, דרך עמדות ביניים המציבות תנאים שונים. כמובן שניתן להתייחס לתנאים השונים כתנאים חלופיים (כל אחד לשיטתו) או כתנאים מצטברים (לצאת ידי חובת כולם(.
גם אם לדעת פוסקי ההלכה לא ניתן, או לא רצוי, או לא רצוי בשלב זה, להתיר את המעשה, ההלכה מכירה מושג משפטי רחב היקף שלפיו המעשה נשאר אסור אולם העושה פטור מן הדין, ובמילים אחרות: ההלכה משיקולי מדיניות משפטית שונים לא מכפיפה את העושה לאיסור. המושג הוא &quot;אנוס&quot;.
<strong>חלק ג&apos;: אנוס</strong>

מושג האנוס – כלי להתפתחות הלכתית
הרב פרופ&apos; נורמן לאם והרב דוד בלייך כבר הציעו בעבר (דבריהם מופיעים במאמרו של הרב לוביץ בדעות 11 http://toravoda.org.il/files/deot_11.pdf) להכיר בהומוסקסואלים כ&quot;אנוסים&quot; מבחינת הדין לפחות, בתנאים מסויימים שברור בהם שלא ניתן לשנות את הנטיה המינית. שניהם הטעימו כי אין בפטור להתיר את המעשה אלא לפטור מעונש. שניהם התייחסו לגברים, אף שההלכה מתייחסת במפורש לאפשרות להכיר בפעילות מינית של גבר כ&quot;אונס&quot; ואכמ&quot;ל. מכאן שאם ניתן להכיר בהומוסקסואליות כ&quot;אונס&quot; הרי קל וחומר שניתן יהיה להחיל זאת ביחס ללסביות ולמיניות נשית.

להלן אבחן דוגמאות לשימושים רחבי ההיקף שעושה ההלכה במושג &quot;אנוס&quot;.
במסכת בבא בתרא (נז ע&quot;ב) נאמר בשם רבי חייא בר אבא:
&quot;ועוצם עיניו מראות ברע&apos; זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה.&quot;
הגמרא קובעת שמדובר במצב שאין שם דרך אחרת אלא היכן שהנשים עומדות על הכביסה, שאם לא כן העובר במקום הוא רשע כיוון שעבר והסתכל. הגמרא מסבירה שלמרות שאין שם דרך אחרת והוא אנוס בכל זאת הוא נתבע לא להסתכל. זאת אומרת, שהגמרא מבינה כי על אף שיש אפשרות ריאלית לא להסתכל, להלכה מדובר באנוס! וכך מפרשים במקום רש&quot;י ורשב&quot;ם.

יש לשים לב שמדובר בכל דרך שאדם הולך בה, ואין הגבלות הלכתיות לאיזה צורך האדם יצא לדרך. האם בשביל להגיע לבית כנסת? סתם כדי לעשות עסקים? אולי כדי לעסוק בתחביב? זה לחלוטין אינו רלוונטי – בכל המקרים הללו להלכה בגמרא וגם בפוסקים מאוחרים יותר מדובר באנוס. הגמרא מבינה כאן &quot;אנוס&quot; לא כמי שמנוע מלעשות משהו במובן של חוסר יכולת פיזית, אלא במובן שטבעו האנושי מקשה עליו מאוד ולכן לפי הדין הוא אנוס. רק על פי מידת החסידות, אם להשתמש בלשונו של רש&quot;י במקום, נתבע האדם להתגבר על טבעו האנושי. הגמרא לא אומרת שאם זה טבע האדם אז עליו להימנע מלעבור שם לכל צרכיו ולהימנע מלחיות חיים מלאים. הגמרא אומרת שאם זה הטבע אז הוא אנוס. למען היושר מן הראוי להזכיר שלדעת הרמב&quot;ם והשו&quot;ע האיסור הוא להלכה אבל זה כבר נושא לדיון נפרד על התפתחות ההלכה. ברור שזה איננו פשט הגמרא וכאמור פוסקים רבים לא כך הבינו.

בכלל בחייהם של גברים סטרייטים ההלכה לא מכירה במגבלות מוחלטות. די בעניין זה להזכיר את הפרשנויות המקובלות המתייחסות ל&quot;אשת יפת תואר&quot; או למאמרו של רבי אלעאי הזקן &quot;אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא&quot; (קידושין מ ע&quot;א) (וראי בהרחבה http://www.bat-kol.org/files/45kitetze_eldar.pdf מאמרו של הר&apos; איתמר אלדר לפרשת &quot;כי תצא&quot;). התורה מכירה ביצרם של גברים סטרייטים כמשתלב בשרטוט גבולות ההלכה. באופן מפתיע התורה לעולם אינה דורשת מגברים סטרייטים &quot;לעקוד&quot; את עצמם על מזבח אמונתם, אם כי כמובן היא מחייבת אותם, כמו את כולנו, להגביל את עצמם ולקדש עצמם. לעתים ההלכה מפנה אותם לאפשרות כזאת לפנים משורת הדין או כדרך ליחידי סגולה (פרישות, חסידות וכד&apos;).</p>
<p>
בנוסף לכך מכירה ההלכה במושג &quot;ליביה אנסיה&quot;, ואודה ולא אבוש שלא מצאתי את המקור ההלכתי, ואין לי אלא להפנות לתשובה שנתן באתר מורשת http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=52815 הרב שרלו. השאלה עוסקת באדם שסובל מהפרעת OCD ומתוך הפרעה זו נודר נדרים באופן כפייתי. הרב פסק כי נדריו אינם חלים שכן לבו אנסו (וגם יעץ לו להתיר אותם מראש). במילים אחרות, מסתבר שבמקום שבו ההלכה מכירה בעוצמה של הקושי הפסיכולוגי – האישיותי האדם מוכר כ&quot;אנוס&quot;. וראי בעניין זה גם את יחס ההלכה למי ששלח יד בנפשו.

עוד על מורכבותו של המושג אנוס ניתן ללמוד ממסכת מכות ח ע&quot;ב שם האנוס הוא מי שמידת כוונתו הפלילית אינה עולה כדי רשלנות. הדיון שם הוא באדם שהרג אדם אחר. בכל מקרה בהקשרנו מעניינת דעת הגמרא ש&quot;אנוס&quot; יכול להיות אדם שפשוט לא מחייבים אותו בדין, שכן לא דורשים ממנו לבדוק מקרה לא מצוי (שהיה אפשר לבדוק ומדובר במצב של סכנת חיים לאדם אחר!). בדומה לכך במסכת בבא קמא נב ע&quot;א נידונים עניינים נזיקיים (כיסוי בור) וגם שם האנוס מוגדר לא כמי שלא היה יכול לכסות את הבור כראוי אלא כמי שלא חלה עליו החובה לצפות נזק לא מצוי. במילים אחרות ה&quot;אנוס&quot; בשני המקרים הוא פונקציה של מדיניות משפטית הקובעת את גבולות חובתו של אדם להיזהר.

עוד במסכת מכות ט ע&quot;א מופיע אנוס כמי שטעה בדין ו/או בעובדה. נדונה שם מחלוקת על אדם שהרג אדם אחר, מתוך כך שחשב שמותר לו להרוג אותו דהיינו טעה בדין ו/או בזהות הנרצח (מתוך המשך הגמרא נראה כי הכוונה דווקא לטעות בזהות הנרצח). חכמים נחלקים: לדעת רבא מדובר ב&quot;אנוס&quot; ולדעת אביי הדבר הוא &quot;קרוב למזיד&quot;. במסכת שבועות יח ע&quot;א מופיע במפורש אונס כטעות בדין, ושם נדון מצב של בעילת נידה בסיטואציה מסוימת בה פטור אדם שלא ידע את הדין (הגמרא מבחינה מפורשות בין ת&quot;ח לעם הארץ והפרשנים מוסיפים &quot;תלמיד חכם&quot; ו&quot;עם הארץ&quot; לענין זה!). לענייננו, בשני המקרים מעניינת העובדה שהתודעה של האדם היא ההופכת אותו ל&quot;אנוס&quot;.

במסכת יבמות צט ע&quot;ב, אנו מוצאים מצב של אונס יחסי. הגמרא דנה בחלוקת תרומה (אחת ממתנות כהונה), וקובעת שלכהן ערל שולחים תרומה כיוון שהוא לא נימול באונס רב &quot;נפיש אונסיה&quot; (משמעות המילה נפיש הוא &quot;הרבה&quot; ומובנה המילולי הוא נפש) – רש&quot;י מפרש שזהו אדם שלא נימול כי אחיו מתו בשעת המילה. לעומת זאת, לכהן טמא לא שולחים תרומה על אף שהוא אנוס כי אין אונסו רב – שטיינזלץ מסביר שהיה יכול להיזהר מלהיטמא. גם בדוגמה זו אנו מוצאים שהטמא מוגדר אנוס, אלא שהאונס אינו מתאר את גבולות יכולתו של הטמא שכן היה יכול להיזהר מלהיטמא, אלא את גבולות האחריות המוטלים על אדם.

לא מיציתי בכך את כל השימושים ל&quot;אנוס&quot; הנמצאים בהלכה אולם נראה לי שדוגמאות אלו מספיקות כדי להוכיח עד כמה המושג יכול לשמש מדיניות הלכתית גמישה ואפילו מהפכנית לעתים. בעניין זה מעניין להשוות למאמרו של הרב לוביץ בדעות http://toravoda.org.il/he/node/2913#_ftnref5, לגבי היחס להומוסקסואליות. הרב לוביץ שם דוחה כל אפשרות הלכתית להכיר בדחף פנימי כ&quot;אונס&quot;. לענ&quot;ד לאור המקורות הנ&quot;ל, כדאי לחשוב שוב על משמעות המושג &quot;אנוס&quot; בהלכה, ובהתאם לתפיסה שניתן להכיר בדחף פנימי כ&quot;אונס&quot; יש מקום לכלול בו גם הומואים ולסביות.

ראוי לציון כי בשאלות שנשאלו רבנים באינטרנט לגבי הומוסקסואליות ולסביות, כמו גם במאמרים שונים, קבעו התשובות, בדרך כלל ללא כל הסבר, כי אין להכיר בכך כ&quot;אונס&quot;. כפי שראינו, למעשה התשובה אינה נסמכת בהכרח על המושג &quot;אונס&quot; בהלכה. לענ&quot;ד התשובה הסטנדרטית הזו נסמכת על שיקולים מטא – הלכתיים. להלן אגע בשיקולים אלו כפי שראוי להביאם בחשבון למיטב הבנתי.

<strong>חלק ד&apos;: שיקולים ערכיים בהקמת משפחה לסבית</strong>

מבין ההתמודדויות ההלכתיות והרעיוניות שניתנו לשואלים על הומוסקסואליות ולסביות ישנן תשובות המשקפות לדעתי &quot;שיח ביבים&quot; שבו אנשי תורה מבטאים גועל מאנשים ורגשות אישיים אחרים באצטלא דתית. לא אתייחס לגישות כאלה כאן אולם חשוב לי להזכיר כי הן קיימות, גם אצל רבנים שאין מחלוקת כי מבחינה הלכתית ומבחינות נוספות הם גדולי ישראל. קיומם המוכח של גישות כאלה מחייב כל איש הלכה וכל אדם תורני הבא להתמודד עם סוגיה זו לבחון עצמו שוב ושוב ביושר לב כדי לבדוק האם אינו מושפע מהלכי רוח כאלה.

שיקול לגיטימי וחשוב שהעלה הר&apos; שרלו הוא שאלת ערכה של המשפחה, חשיבותו של התא המשפחתי ומבנהו הראוי. אכן, המסורת היהודית אינה מכירה בתא משפחתי חד מיני, ויש הסוברים שיש בכך לשלול ממנו את הלגיטימיות.

בעניין זה נראה כי הסוברים שוכחים שבמהלך רוב ההיסטוריה היהודית התא המשפחתי היהודי לא היה מונוגמי ולא בוסס על גבר ואשה המתחייבים בלעדית זה לזו, אלא על אשה המתחייבת בלעדית לגבר מסוים ותו לא (מבלי לגרוע מחובות שונות של הגבר כלפי אשתו, בלעדיות אינה אחת מהן). יתר על כן בתפוצות רבות לאורך חלק ניכר משנות ההיסטוריה היהודית הותר להלכה ולמעשה, לעתים אף ללא גינוי, בניית משפחה על יסוד פדופילי מובהק תוך מימוש נישואין מלא בין מבוגר לקטינה- ואפילו בת 6 או בת 9. ניתן לקרוא על כך בספר המצוין &quot;חסידות ומורדות – נשים יהודיות באירופה בימי-הביניים&quot; של פרופ&apos; אברהם גרוסמן (ירושלים תשס&quot;א).

כלומר, זוגיות חד מינית מעולם לא הוכרה כתא משפחתי לגיטימי ביהדות אך כאמור הבנתנו מהו תא משפחתי נכון וראוי (הלכתית ובעיקר מטא-הלכתית) עברה שינוי כה רדיקלי שלהוסיף לו זוגיות מונוגמית חד מינית הוא באמת לא הצעד הכי גדול שניתן לדמיין.
עם זאת מוסכם כי גם לצעדים קטנים צריך להיות טעם חזק כדי ליצור שינוי בעולם של הלכה אורתודוקסית. נדמה לי שבתוך השיח הדתי (כמו גם החילוני) הטיעונים של צניעות משפחתיות ויישובו של עולם שהיו צריכים להיות עיקר אפילו לא אוזכרו.
</p>
<h5>
צניעות ויושר</h5>
<p><br /></p>
<p>
מן הראוי לחזור על מושכלות יסוד: במקום שהומוסקסואליות ולסביות אסורים וגוררים נידוי חברתי, אנשים חיים בסתר. חיים בסתר הם בהכרח חיים של פריצות, חיים שבהם המיניות מופרדת משאר הביטויים של אחריות ושותפות בין אישית. גרוע מכך לעתים קרובות חיים בסתר מולידים רמיה של הבעל /האשה &quot;החוקיים&quot; שמנוצלים למטרות נורמליזציה וילודה אולם לא זוכים בבית ובזוגיות אמיתיים וראויים. כך אפשר להבין גם את הרמב&quot;ם המתייחס במפורש לאישה &quot;מסוללת&quot; נשואה ומצווה על בעלה למנוע זאת ממנה. עבור הרמב&quot;ם מלחמה בלסביות היא מלחמה בניאוף. אולם כיום, כשנשים (וגברים) מתחתנים מרצונם הרי שלסביות (והומואים) שמתחתנים בניגוד לנטייתם קרוב לוודאי שיגיעו בסוף לידי ניאוף. נמצא שבזמננו המלחמה בניאוף מחייבת לצאת כנגד נישואין שיובילו לניאוף, ולעודד קשרים ובניית בתים על בסיס של יושר וצניעות, גם אם מדובר בבתים חד מיניים.</p>
<p>
ויובהר: מניעת האפשרות לבנות חיים לגיטימיים עם בני אותו המין היא שדוחפת אנשים שמודעים לנטייתם המינית השונה להתחתן, כיוון שהמחיר של חיים לבד ועריריות הוא גבוה מדי עבורם. את המחיר משלמים לאחר מכן, הם, בני/בנות זוגם וחמור מכך ילדיהם.
</p>
<h5>
גילוי עריות</h5>
<p>

עיוות רעיוני נוסף הרווח ביחס להומוסקסואליות (וגם, אם כי במידה פחותה ללסביות) היא הגישה שלא מבדילה בין מיניות זו לבין עברייני מין אחרים ובעיקר בהקשר של איסורי עריות.
איסורי עריות בדרך כלל נעשים במצב שבו הפושע אונס אחר (באופן ממשי ומעשי ביותר) ולכן ההכרה בפושע כ&quot;אנוס&quot; מפקירה את הקרבן. לעומת זאת אנו עוסקים כאן ביחסים הומוסקסואליים ולסביים הנעשים בהסכמה. אין פוגע ונפגע, אלא שני בני אדם שיכולים לבטא אהבה ומיניות תוך שותפות, אחריות, וזוגיות גם מחוץ למיטה. איסור גורף על יחסים כאלה פירושו המעשי מניעת שני השותפים למעשה (שני האנוסים) מיכולתם להגשים עצמם כבני אדם אוהבים וכבני זוג במובן הרחב של המושג. לענ&quot;ד טרם נידון באופן מספק המחיר המוסרי הקשה של מניעה כזו וראי המקורות שלהלן בדבר המצווה &quot;לשבת יצרה&quot;.</p>
<h5>
&quot;לשבת יצרה&quot;</h5>
<p><br /></p>
<p>
חיים הומוסקסואליים ולסביים בתוך החברה מתוך קבלה הכרה ושוויון מביאים זוגות חד מיניים, בדרך הטבע, לרצות להביא ילדים ולגדלם. אורח חיים כזה מעודד מחויבות מוסרית לתא המשפחתי, מונוגמיות, המשכיות ומחויבות כלפי הדור הבא (הביולוגי או הלא ביולוגי) – חיים של אחריות חברתית ומשפחתיות. יצוין כי העובדה שלסביות יכולות ללדת ולהקים משפחות ללא פריצות בעזרת בנקי הזרע (ואפשרויות תרומה אחרות ללא בעילה) היא שינוי עצום במציאות שלמיטב הבנתי כלל לא נדון בהלכה עד כה. יצוין כי בזמן הספרא, הרמב&quot;ם ולמעשה כל נושאי כליו האוסרים על &quot;נשים המסוללות&quot; בהכרח לא דובר על בניית בית משותף ואחריות לדור הבא אלא על ניאוף.

לענ&quot;ד האפשרות של הקמת משפחה כולל הולדת ילדים וגידולם המשותף משנה את הדיון שינוי מהותי, ובפרט שכבר כיום היבטים ביולוגיים שונים יכולים להיות משותפים לשתי בנות הזוג (כגון במקרה של http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3300881,00.html האשה שהרתה ילד מתרומת ביצית של זוגתה) נראה לי כי חשוב לדון במשמעות היהודית וההלכתית של זוגיות וקל וחומר של הולדת ילדים.

המשנה במסכת גיטין מב ע&quot;א (ובדומה לה מדרשים רבים) קובעת:
לא נברא העולם אלא בשביל פריה ורביה שנאמר &quot;לא לתהו בראה, לשבת יצרה&quot; (ישעיהו מה יח).
לעקרון זה השלכות הלכתיות לא מבוטלות. כך בשם עקרון זה כופים על אדם לשחרר עבד שחציו כבר בן חורין משום &apos;לשבת יצרה&apos; (שם, וכן בע&quot;ב) וכן מוכרים ספר תורה על מנת לשאת אשה משום &apos;לשבת יצרה&apos; (מגילה כז ע&quot;א).

במסכת גיטין (מב ע&quot;ב) קובע התוספות &quot;אשה נמי [=גם כן] לא תהו בראה&quot; או במילים אחרות מצווה זו שייכת גם באשה. פוסקים רבים, ובעיקר האחרונים דנו רבות במשמעותה ובהיקפה של מצווה זו, במיוחד לגבי אשה.
מיעוט מקרב הפוסקים (ובמיוחד מדובר במיעוט בין האחרונים) סובר שמצווה זו לא חלה על נשים (למשל: שו&quot;ת הריטב&quot;א סימן מג דיבור המתחיל &quot;עוד אני&quot; וכן נראה שבסופו של דיון זו גם דעתו של הבית שמואל, אבן העזר א&apos; ב&apos; וכן ה&quot;פני יהושע&quot; בסוגיה בגיטין). אולם רוב הפוסקים מחילים מצווה זו על נשים וכך נפסק להלכה כי אשה חייבת במצות &apos;לשבת יצרה&apos; ב&quot;משנה ברורה&quot; (קנ&quot;ג כ&quot;ד) וכך גם ב&quot;מגן אברהם&quot; (קנ&quot;ג ט), ב&quot;ערוך השלחן&quot;, (אורח חיים, קנ&quot;ג ט&quot;ו) בשו&quot;ת הרד&quot;ך (ל&quot;ב דיבור המתחיל &quot;ואף אם&quot;) ועוד רבים.

חלק מהפוסקים קבעו כי אמנם לא מדובר במצוות עשה שאשה חייבת בה ונענשת אם אינה מקיימת אותה, אלא רק שאשה מקבלת שכר על עשייתה (למשל: שו&quot;ת קול מבשר חלק א סימן כה דיבור המתחיל &quot;גם בגוף&quot;), או שהמצווה שייכת בנשים אם כי אינה ממש חיוב (למשל: שו&quot;ת חוות יאיר סימן לא דיבור המתחיל &quot;ועל דבר&quot;), או שהמצווה שייכת בנשים אולם זו מצווה על כלל הנשים ואינה מחייבת כל אשה פרטית בהקמת משפחה. (כך למשל מסביר שו&quot;ת ציץ אליעזר חלק ד סימן טז פרק יב דיבור המתחיל &quot;ולעצם קושית&quot;). אולם נראה כי ניתן לסכם באופן חד משמעי למדי לשיטת הרוב המוחלט של הפוסקים כי יש בעצם הקמת משפחה ועיסוק בפריה ורביה קיום מעשה של מצווה אף לאשה.

עוד חשובה מאוד לענייננו דעתו של הר&apos; מבראד, שעצם החיים בזוגיות אף ללא פריה ורביה יש בהם משום מצוות &quot;לשבת יצרה&quot; (וראי ה&quot;נודע ביהודה&quot; אבן העזר סימן ו דיבור המתחיל &quot;והנה במה&quot; המביא את גישתו וחולק עליו). כך גם פוסק הרב עובדיה יוסף, שאף ללא פרייה ורבייה, עצם החיים בזוגיות, גם אם עקרה (מהבחינה הביולוגית), יש משום קיום מצוות &quot;לשבת יצרה&quot; אצל אשה! וכך הוא כותב (יביע אומר חלק ג – אבן העזר סימן כ דיבור המתחיל (לג) &quot;ולכאורה&quot;):

הרי ש&quot;שבת&quot; פירושו שהעולם יתיישב על ידו בתולדות בנים. … אך … דהני מילי [=שדברים אלה] באיש דמפקד [=שמצווה] אפריה ורביה, אבל אשה כל שנישאת קיימה מצות שבת&quot;.
ה&quot;יביע אומר&quot; נותן את המשמעות הגדולה והרדיקלית ביותר לתחולתה של מצוות &quot;לשבת יצרה&quot; על אשה והוא קובע (בחלק ח – יורה דעה סימן כב דיבור המתחיל: &quot;ובהיותי&quot;):
&quot;…שהואיל והבת מצווה על לשבת יצרה, אין לה לשמוע לאביה המצוה עליה שלא תנשא&quot;
אכן כל המקורות מדברים על נישואין לגבר אולם ברור שלא עמדה בפניהם כל אפשרות מציאותית למשפחה של שתי נשים. אם &quot;תהו בראה&quot; אלו החיים בבדידות ללא זוגיות וללא ילדים, אם עיקרו של העולם ותכלית בריאתו הוא &quot;לשבת יצרה&quot; מדוע לא יהיה ערך להשתתפותנו כלסביות ביישובו של עולם? מדוע יבקש מאן דהוא להעמיד את חיינו במצב אותו מגדירה ההלכה &quot;תהו&quot;?!

נראה לענ&quot;ד, ואני מודה כי אכן מדובר בעמדה רדיקלית שרחוקה מרחק רב מההלכה הקיימת כיום, כי בעצם, כשמסירים את העיקרון ההומופובי ביסודו, כי &quot;זוגיותנו שונה&quot;, קשה להעלות טיעון מדוע לא יהא העקרון זהה גם לגבי הקמת משפחותינו. מדוע לא יהיה ערך ל&apos;לשבת יצרה&apos; כפי שאנו יכולות לקיימו? ואפילו להמרות בכך את פיות הורינו ואפילו ללא ילדים! (בעקבות שו&quot;ת &quot;יביע אומר&quot;).

בעניין זה אני מבקשת להוסיף וידוי אישי קצר: יפתיע אולי לגלות עד כמה משפחה חד מינית דומה לכל משפחה אחרת שאת מכירה. גדלתי במשפחה דתית מודרנית. ההורים שלי בעלי מקצועות חופשיים, גדלו בבני עקיבא ילדו וגידלו ב&quot;ה ארבעה ילדים. לפעמים אני מסתכלת על הזוגיות והמשפחה החד מינית שהקמתי (עד כה שני ילדים כ&quot;י) ואני המומה מכמה הבית שלי דומה לשלהם גם בדברים שחשבתי שיהיו אחרת…

לעניות דעתי המאבק בפריצות והערך החשוב של הקמת תא משפחתי מחויב הינם טעמים שאין חזקים מהם ליצור שינוי בגישה ההלכתית הרווחת. קיימות אין ספור דוגמאות שבהם שיקולים מטא הלכתיים, כגון &quot;כבוד הבריות&quot;, &quot;מצטער&quot; או &quot;צורך גדול&quot;, הכריעו לצד היתר ואף יצרו שינוי הלכתי (ואגב רבים מעקרונות אלו רלוונטיים גם לענייננו).

ישנם בעיני עוד טעמים חשובים הנוגעים לדמותה של החברה הדתית ולאחריותה כלפי שלומם הנפשי והפיסי של הומוסקסואלים ולסביות החיים בתוכה. טעמים המשקפים את אחריות החברה הדתית לכך שהומוסקסואלים ולסביות ימשיכו לקיים חיים של תורה ומצוות ולהעניק לילדיהם חינוך שלא ינתק אותם ממסורת ישראל.

טעמים אלו הינם כבדי משקל ורחבים בהרבה מהשאלות ההלכתיות ואפילו המטא-הלכתיות בהן עסקתי. כמובן שבפסיקת הלכה לא ניתן להתעלם מכל השאלות החשובות הללו אולם לא כאן המקום להאריך. (בעניין זה הרחבתי במאמר תגובה באקדמות וראי <u><a href="http://www.bat-kol.org/files/brit_yeud.pdf" target="_blank">http://www.bat-kol.org/files/brit_yeud.pdf</a></u> שם).
</p>
<h5>
חלק ה&apos;: בשל כל האמור לעיל</h5>
<p>
אני מאמינה שהעמדה ההלכתית בסופו של דבר צריכה להיות עמדה של היתר. אודה על האמת שאיני בטוחה שבעולם אורתודוקסי ולו המתקדם ביותר יש מקום עכשיו (או סיכוי) לפסיקת הלכה כזו. אני מאמינה גדולה שלשימור ערכינו תרבותנו ותורתנו השינויים צריכים לבוא צעד צעד. בכל מקרה, בעיני זו חובה מוסרית וקדושה שפרשנות הלכתית מתירה כזו או אחרת תהיה התוואי, למען לא תהיה ההלכה כלי לדיכוי בני אדם אלא כלי לצמיחתם.

אני מאמינה שהדרך לשינוי הלכתי בתוואי כזה היא לשאול הרבה שאלות קשות הרבה רבנים. כשרבנים יצטרכו להסתכל לנו &quot;בלבן של העיניים&quot; פעם אחר פעם ולהגיד במילים אלו או אחרות: &quot;אני מקריב אותך, את עתידך, את מיניותך, את יכולתך להקים משפחה וללדת ילדים ו/או את בעלך שתבחרי לך בדרכי רמיה גלויות או סמויות ו/או את ילדייך&quot; אני בטוחה שהתשובות תהיינה פחות ופחות נחרצות ולאט לאט ישתנו מאוד…
אני מאמינה שחלק מהמקורות הנ&quot;ל יוכל להיות להם לכלי בשינוי זה.

אני גם מאמינה שזכותנו האנושית הבסיסית היא לצעוק, לזעוק ולהתריע בפני רבנים כמו בפני הציבור כי אנו מבקשות פתרונות. לצעוק לזעוק ולהתריע במילים אלו או אחרות: &quot;אני לא בת יפתח&quot;.

ובשלב יותר מאוחר לזעוק את אמת חיינו: אנו משתתפות ביישובו של עולם. בדרכנו ועל פי יכולתנו כפי שברא אותנו הקב&quot;ה.

אל נא נהפוך להיות שמרנים עד אין קץ וצרי אופקים על חשבון הקרבתם של בני אדם, אחינו ואחיותינו, שאנו מחויבים בכבודם ובאהבתם.
</p>
<p>
זיוה אופק</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">4.6.13</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[טרנסג'נדרימות וההלכה היהודית]]></title><description><![CDATA[מאת: עדן ארזי לפני זמן לא רב יצאה קריאה לבנות בת-קול להתנדב לקו תמיכה קהילתי. כותרת הקריאה הייתה "קו תמיכה ללסביות והומואים דתיים" כאשר...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%98%D7%A8%D7%A0%D7%A1%D7%92-%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA</link><guid isPermaLink="false">63a8a02d7a4c6d8294598319</guid><category><![CDATA[דת ולהטב]]></category><pubDate>Sun, 25 Dec 2022 19:25:40 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_aaa21c4c8d9940ad9aaf5c5e87ae0d91~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<p>מאת: עדן ארזי </p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_aaa21c4c8d9940ad9aaf5c5e87ae0d91~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h3>לפני זמן לא רב יצאה קריאה לבנות בת-קול להתנדב לקו תמיכה קהילתי. כותרת הקריאה הייתה &quot;קו תמיכה ללסביות והומואים דתיים&quot; כאשר המתנדבים הפוטנציאלים לפי המודעה הם/ן &quot;הומואים ולסביות מהמגזר הדתי&quot;. ההודעה תוקנה מאוחר יותר כך שתכלול גם טרנסג&apos;נדרימות וביסקסואלים/ות.</h3>
<p><br /></p>
<p>ברי לי כי הדבר לא נעשה מתוך כוונה לפגוע, אך המקרה הזה, החובר לעוד עשרות (אם לא מאות) מקרים אחרים של אירועים/הודעות/וארגונים של הקהילה הלהט&quot;בית שבהם מושמטות ה-&quot;ט&quot; ו ה-&quot;ב&quot;, רק ממחיש עד כמה נמוכה המודעות לקיומם של טרנסג&apos;נדרימות בכלל ובציבור הדתי בפרט.</p>
<p>
אז כן, יש טרנסג&apos;נדרימות גם במגזר הדתי, והדילמות העומדות מולם/ן הן מורכבות ביותר. שכן בדומה ללסביות והומואים דתיים, מלבד ההתמודדות החברתית, הקשה בפני עצמה, צריכים הטרנסג&apos;נדרימות הדתיימות להתמודד גם מול ההלכה המהווה מרכיב כל כך חשוב בחייהם.</p>
<p>
בגיל חמש, כשלבשתי את השמלה של אחותי ויצאתי לסלון, צחקו והתבדחו על כך, אבל די מהר הבהירו לי, גם אם לא במילים, כי &quot;בנים לא לובשים שמלות&quot;. באמת שלא הבנתי למה. לא הבנתי מדוע אסור לי ללבוש בגד שכאשר לבשתי אותו הרגשתי מאושר/ת. הרגשתי &quot;בבית&quot;. אחר כך, כשגדלתי למדתי כי מה שאני עושה הוא גם &quot;מתועב&quot;. מה שאני רוצה, ומבקש/ת בכל ערב מאלוקים שהאמנתי שהוא א-ל רחום וחנון, אסור על פי ההלכה. למדתי שהיותי אני עומד בניגוד גמור לעולם שבו אני חי/ה. איך אני יכול/ה לברך &quot;שלא עשני&quot; כאשר כל מה שרציתי הוא שיעשני? כמה צבועה אני יכול/ה להיות ולהמשיך לשבת בבית הכנסת בצהרי יום הכיפורים בעת קריאת פרשת העריות? והכעס הגדול על אלוקים שמעמיד אותי בניסיון שברור לי שלא אוכל לעמוד בו. והפחד הגדול שבמעשיי כאן אני פוגמ/ת בעולמות עליונים.</p>
<p><br /></p>
<h5>
אנסה להציג כאן מקצת מההתייחסות ההלכתית הנוגעת לסוגיות שטרנסג&apos;נדרימות מתמודדים איתן.
אבל קודם לכן, קצת מושגים (ע&quot;פ <a href="http://www.hoshen.org/info/terms" target="_blank">אתר חוש&quot;ן</a> בשינויים קלים):</h5>
<p><br /></p>
<p>
<strong>העדפה מינית:</strong> לכל בני האדם העדפה מינית כלשהי. מושג זה כולל את מגוון ההתנהגויות המיניות המועדפות על-ידי אדם מסויים, ולא רק נטייה מינית כזו או אחרת.

<strong>תפקידי מגדר:</strong> מערכת החוקים שקבעה החברה, כדי להורות לנו כיצד אנו אמורים להתנהג על-פי המין שלנו. תפקידי המגדר נקבעים על-ידי התרבות, וחלים על האדם מרגע לידתו. קיימות שתי מערכות נפרדות של תפקידי מגדר, האחת עבור נשים והשניה עבור גברים. לדוגמה, בתרבות המערבית, אישה &quot;אמורה&quot; להיות מטופחת, ואילו גבר &quot;אמור&quot; ללבוש מכנסיים ולא חצאית.

<strong>זהות מגדר:</strong> האופן שבו אדם תופס את עצמו כאישה או כגבר. כלומר, מידת ההתאמה בין החוויה הפנימית של האדם לבין תפקידי המגדר החברתיים-תרבותיים שהצמידה לו החברה, בדרך כלל על-פי מינו בפועל.

<strong>טרנסג&apos;נדר (Transgender):</strong> מונח-על לתיאור כל אדם, שזהותו המגדרית או תפקידי המגדר שהוא מאמץ לו <strong>אינה תואמת</strong> במידה זו או אחרת את הזהות המגדרית שיוחסה לו בעת לידתו ושבה גדל. אדם, אשר זהות המגדר שלו אינה תואמת את ציפיות החברה, ובעיקר את הציפייה לפיה איבר המין קובע את הזהות המגדרית. טרנסג&apos;נדריוּת הינה תפיסה, לפיה גבריוּת ונשיוּת אינן האפשרויות היחידות לזהות מגדר. על-פי התפיסה הטרנסג&apos;נדרית, גבר ואישה אינן שתי זהויות נבדלות המוציאות זו את זו, אלא קיים רצף ועירוב ביניהן. אצל חלק מהטרנסג&apos;נדרים, זהותם המגדרית מערבת אלמנטים מגדריים נשיים או גבריים; אצל אחרים, הזהות המגדרית היא נזילה ומשתנה; אחרים שוללים כל הזדהות מגדרית, או מאמצים זהות מגדרית שלישית – לא גברית ולא נשית (ר&apos; ג&apos;נדרקוויר).

<strong>טרנסקסואל/ית:</strong> אדם, שזהותו המגדרית עומדת <strong>בסתירה</strong> לזו שיוחסה לו בעת לידתו, ושבה גדל. חוסר ההלימה בין תחושת זהות ה&quot;אני&quot; לבין הצורך להציג זהות הנחווית כמזויפת עלול לגרום למצוקה כה קשה, עד שאנשים טרנסקסואלים רבים מחליטים בשלב כלשהו בחייהם שאינם יכולים להמשיך לחיות במצבם, ועוברים לחיות באופן קבוע בזהות התואמת את רגשותיהם. אנשים אלה עוברים בדרך כלל טיפולים רפואיים שונים, כירורגיים וקוסמטיים, כדי להקנות לגופם מאפיינים המזוהים עם המגדר המועדף עליהם, וכך להתאים את דימוי הגוף שלהם ואת יחס החברה אליהם לתחושת הזהות המגדרית האמיתית שלהם.

<strong>ג&apos;נדרקוויר (Genderqueer):</strong> אדם, שזהותו מבטאת נתק מתפיסות מקובלות של גבריות או נשיות. ג&apos;נדרקווירים יכולים לבטא זהות המערבת אלמנטים גבריים ונשיים, או השוללת כלל את הצורך בזהות מגדרית. יש גם ג&apos;נדרקווירים המגדירים עצמם כבני מגדר שלישי, לא גבר ולא אישה.

<strong>קְרוֹס-דְרֶסֶר</strong> (Cross-Dresser, בעבר: טרנסווסטיט): אדם, המרגיש צורך להתלבש מדי פעם בבגדי בני המגדר השני. לרוב מדובר בגברים המתלבשים כנשים, אם כי יש גם נשים רבות הנהנות להתלבש כגברים מעת לעת. אף על פי שהקרוס-דרסר מבקש להתנסות בתחושת השייכות למגדר השני, תחושה שמקנים לו הבגדים שהוא לובש, רצון זה מוגבל למעשה ההתלבשות, וקרוס-דרסרים אינם מעוניינים לשנות את מינם. בעבר היה נהוג להשתמש בכינוי &quot;טרנסווסטיט&quot;, אך המונח נזנח בשנים האחרונות והוחלף ב&quot;קרוס-דרסר&quot;.

<strong>מלכי / מלכות דראג:</strong> דראג היא סוגה של אמנות-במה, שבה האמנים מופיעים לפני הקהל כשהם מחופשים כבני המגדר השני. הופעת הדראג היא בדרך כלל מוחצנת, מוגזמת ומתריסה, והאמן אינו מנסה כלל להסתיר את עובדת ההתחפשות למגדר השני.

<strong>מגלם נשים / מגלמת גברים (Male/Female Impersonator):</strong> בדומה לאמני דראג, מגלמי נשים / מגלמות גברים הם אנשים המופיעים על במה בתפקיד בני המגדר השני, אך ביסוד הופעתם הרצון לחקות את בן המגדר השני חיקוי אמין ומושלם ככל האפשר. בישראל נוהגים לעיתים להתייחס גם למגלמי נשים / מגלמות גברים כאל מלכות ומלכי דראג.</p>
<p><br /></p>
<h5>
טרנסג&apos;נדרימות וההלכה</h5>
<p>
(כל התייחסות מגדר במקורות המובאים ואליהם היא על פי לשון אותו המקור)</p>
<p><br /></p>
<p>
<u><strong>לבוש / שיער</strong></u>

ביטוי חיצוני מובהק למגדר מועדף הוא הלבוש. אמנם קיים לכאורה לבוש &quot;יוניסקס&quot; המתאים לשני המגדרים אך במציאות היום יומית גם לג&apos;ינס יש מגדר. אני זוכרת את הרמות הגבה מצד אחד ואת ההתלהבות מהאומץ של גבר שקונה ג&apos;ינס יפה גם אם הוא בקסטרו woman, מצד שני, כשהתחלתי להעז ללבוש ג&apos;ינסים עם גזרה נשית, עוד לפני שיצאתי מהארון במקום העבודה שלי. מול הרצון לבטא חיצונית את המגדר המועדף עליך, מול הרצון להתלבש בבגדים בהם מרגישימות בנוח או רוצימות להופיע (כמו במקרים של קרוסדרסרס או דראג קינגס אנד קווינס) עומד פסוק מפורש בתורה שלכאורה אוסר על כך.</p>
<p><br /></p>
<p>
&quot;לֹא יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה: כִּי תוֹעֲבַת ה&apos; אֱלֹהֶיךָ, כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.&quot;<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_0_186" target="_blank">1</a>
השימוש בביטוי &quot;כלי&quot; ולא &quot;בגד&quot; או &quot;שמלה&quot; והלשון הפסיבית הננקטת כאשר מתייחסים לאישה לעומת הלשון האקטיבית בה מדובר על הגבר, מעוררים תהיות לגבי כוונת הפסוק.
רוב הפרשנים רואים את האיסור לא בעצם המעשה אלא בתוצאותיו.
רש&quot;י<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_1_186" target="_blank">2</a> מפרש את כוונת התורה בפסוק זה בהצבת גדר בפני מעשים העלולים להביא לידי ערבוב גברים ונשים ופריצות :&quot;שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים שאין זו אלא לשם ניאוף&quot; ולגבי הגבר – &quot;לילך ולישב בין הנשים&quot;. עוד גורס רש&quot;י כי &quot;לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה&quot;. כלומר אין הכוונה כפשט הפסוק אלא רק דברים העלולים להביא לניאוף ולפריצות.</p>
<p><br /></p>
<p>
כיוון התייחסות זה ממשיך גם לגבי האיסור לאישה ללבוש מלבושים הנחשבים מלבושי איש לפי מנהג המקום<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_2_186" target="_blank">3</a> ולכן פוסק השו&quot;ת &quot;יביע אומר&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_3_186" target="_blank">4</a> כי אין בלבישת מכנסיים על ידי נשים משום &quot;לא ילבש&quot; מכיוון שיש להסתמך על דברי אלו המתירים כאשר יש צורך אמיתי בכך, כדוגמת צינה, וגם משום שכיום ישנו הבדל ברור בין מכנסי נשים וגברים ומכנסיים אינם בגדר &quot;כלי גבר&quot;.
האיסור על הלבישה מגיע, שוב, מכיוון הצניעות.</p>
<p><br /></p>
<p>
הרמב&quot;ם <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_4_186" target="_blank">5</a> מוצא כי טעמה של מצווה זו הוא משום שכך היו עובדי עבודה זרה נוהגים &quot;שילבש האיש בגד צבוע של אשה כאשר הוא עומד לפני נוגה, ותלבש האשה שריון וכלי נשק בשעה שהיא עומדת לפני מאדים&quot;. עוד אומר הרמב&quot;ם כי המעשה אסור כיוון שהוא &quot;מעורר את התאווה ומחייב מני פריצות&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_5_186" target="_blank">6</a>.
לעומת גישה זו של איסור משום גדר לפריצות ומשום צניעות, עומדת הגישה האוסרת על עצם אימוצם של מאפיינים מגדריים המשויכים למגדר השני. בהרגשתי נובעת גישה זו מפחד טהור משיבוש סדרי עולם (להבנתם). כך בשו&quot;ע האוסר על גבר אף להתבונן במראה משום &quot; לא ילבש&quot;<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_6_186" target="_blank">7</a>. וראו דבריו של מרן הרב עובדיה יוסף הפוסק כי אף בפורים וגם בעת שימוח חתן וכלה אין להקל ולהתיר לבישת בגדי המגדר השני שכן הדבר איסור מן התורה הוא ואין שמחת החג או שמחת חתן וכלה יכולים לבטלו. הר&apos; יוסף קובע גם כי מצד מצוות חינוך חל איסור על ההורים להלביש בנות בבגדי בנים ולהיפך &quot;שהאדם צריך להדריך את בניו בדרך ישרה, וזוהי דרך עקומה&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_7_186" target="_blank">8</a>.</p>
<p><br /></p>
<p>
מעניינים דברי הרש&quot;ר הירש האומר: &quot;לשיטה זו לא באה התורה לאסור את העלמת המין על ידי החלפת הבגדים, אלא היא אוסרת על כל מין את מה שמתאים בייחוד לטבע המין האחר, האיש אל יטפח את הופעתו החיצונה בשיטה המתאימה לטבע האישה, והאישה אל תופיע בעבודה המתאימה לטבע האיש וכו&apos;, אכן כל טיפוח העור והשיער, כל פרכוס, צביעת שיער, הסתכלות יתרה בראי, שהם למעלה מן הנדרש על פי נימוסי הגברים, וכן כל לבוש ותכשיט של אישה אסורים על האיש משום &apos;לא ילבש גבר שמלת אישה&apos;&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_8_186" target="_blank">9</a>.
האם כאשר לבישת בגדי המגדר השני נעשית מתוך הרגשת שייכות לאותו המגדר, מתוך רצון להעלים את המין/המגדר הקיים וללא כוונת פריצות או ניאוף ניתן להסתמך על כך? מה דינה של טרנסקסואלית (זכר לנקבה) שהיא גם לסבית, כמוני למשל? האם מכיוון ש&quot;ישיבתי בין הנשים&quot; יכולה להביא גם לידי מעשים זה אסור? אני מחכה לרב שירים את הכפפה ויעסוק בשאלות אלו.</p>
<p><br /></p>
<p>
אך האיסור של &quot;לא יהיה&quot; אינו נעצר בלבוש. התלמוד במסכת נזיר <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_9_186" target="_blank">10</a> מביא את הפסוק &quot;לא יהיה כלי גבר על אישה&quot; כהוכחה לכך שאסור לאישה לצאת בכלי זיין למלחמה שכן &quot;כלי גבר&quot; = &quot;כלי גיבור&quot;. באותה גישה נוקט מדרש משלי המסביר מדוע הרגה יעל את סיסרא ביתד ומקבת ולא בחרב, שכן חרב היא כלי גבר ואסורה לנשים ולכן מצאה יעל אלטרנטיבה ביתד. שו&quot;ת יחווה דעה <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_10_186" target="_blank">11</a> אומר כי אין בנשיאת נשק על ידי נשים משום &quot;כלי גבר&quot; כי הסיבה לכך אינה כדי להתערב בגברים. פרט לכך, משום פיקוח נפש מותר. שו&quot;ת &quot;אגרות משה&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_11_186" target="_blank">12</a> סובר לעומת זאת כי יש בנשיאת נשק על ידי נשים משום &quot;כלי גבר&quot; ולכן אסור להן לשאת נשק בעיתות שלום או לצאת לקרב. רק במקרה של פיקוח נפש נשיאת הנשק מותרת לצורך הגנה עצמית ולכן התיר נשיאת נשק לנשים בגוש עציון. <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_12_186" target="_blank">13</a>

עבור טרנסג&apos;נדרימות רבימות הסרת השיער מחלקים שונים של הגוף לצמיתות ושלא לצמיתות היא שלב משמעותי ברכישת מאפייני המגדר השני. מעניין כי דווקא בנושא זה ההלכה היא על פי מנהג המקום.
אמנם במסכת נזיר <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_13_186" target="_blank">14</a> מצוין כי &quot;המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה עובר משום לא ילבש גבר שמלת אשה&quot; וגם רש&quot;י <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_14_186" target="_blank">15</a> מציין פירוש זה &quot;ד&quot;א שלא ישיר שער הערוה ושער של בית השחי&quot;, אך השו&quot;ע מתייחס להסרת שער הערוה ובית השחי כעברה המצריכה מכת מרדות רק כאשר אין זה ממנהג המקום שגברים יסירו שער זה, &quot;במה דברים אמורים, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_15_186" target="_blank">16</a>. ופירש הרמ&quot;א &quot;שגם מלכתחילה שרי [=מותר], רק החברים נמנעים בכל מקום&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_16_186" target="_blank">17</a>. בתשובה לשאלה בשו&quot;ת אתר מורשת, משיבים רבני מכון פוע&quot;ה: &quot;יש תשובה של הרשב&quot;א שהיום שזה דבר שנהוג גם אצל גברים, מותר להסיר שיער גם מבית השחי ומקום הערווה. לכן נראה פשוט שאם זה מנהג הגברים במקום שלך, אז מותר להסיר שיער.&quot;
הסרת השיער לצמיתות מאזור הפנים, תהליך יקר וכואב שעוברות הרבה מהטרנסקסואליות, כרוך גם בהסרת השיער ממקומות האסורים משום השחתת הזקן.</p>
<p><br /></p>
<p>
מעניינת תשובתו של הרב דוד לאו ממודיעין לשאלה נוספת בנושא: &quot;השו&quot;ע (יור&quot;ד סי&apos; קפב ס&quot;ב) כתב שמי שמגלח כל שיער שבו מראשו ועד רגליו יש אומרים שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה. כתב הש&quot;ך (ס&quot;ק ה) שההיתר הוא רק אם עושה זאת לרפואה, ולא ליפוי. זכור לי שמו&quot;ר הגרש&quot;ז אויערבך זצ&quot;ל התיר לנער לעשות זאת, <strong>כי לאחר ששוחח איתו הרגיש שעבור הנער זו הסרת מום ולא יופי</strong>. מעבר להיתר זה יש להזהר בדבר.&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_17_186" target="_blank">18</a> (ההדגשה שלי).</p>
<p><br /></p>
<p>
<u><strong>איסורסירוס</strong></u>

טרנסקסואליות וטרנסקסואלים המבקשימות לעבור ניתוחים לשינוי איברי המין והרבייה או הנאלצים לעשות זאת (כדוגמת כריתת רחם לאחר תקופה ארוכה של שימוש בהורמונים זכריים), עומדים בפני איסור סירוס. לא מצאתי מקורות המתייחסים לסירוס אצל טרנסקסואליות. המקורות, להבנתי, מתייחסים לסריס כזכר פגום ולא כאישה שלמה. בנוסף, כפי שיבואר בהמשך, לטרנסקסואלימות המבקשימות &quot;לבוא בקהל ה&apos;&quot; בין אם בתפילה, בין אם בנישואין, איסור זה הוא רלוונטי ביותר.</p>
<p><br /></p>
<blockquote><p>
&quot;הגמרא דנה בשאלת סירוס ור&apos; חנינא לומד  מהפסוק בויקר &quot;וּבְאַרְצְכֶם, לֹא תַעֲשׂוּ&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_18_186" target="_blank">19</a> – &quot;מניין לסירוס באדם שהוא אסור, תלמוד לומר &apos;ובארצכם לא תעשו&apos; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_19_186" target="_blank">20</a> . האיסור הוא &quot;חובת הגוף&quot; ואינו תלוי במיקומו של אדם  בארץ ישראל אלא חל בכל מקום.</p></blockquote>
<p><br /></p>
<p>
 בארץ מתבצעים ניתוחים לשינוי מין בבית חולים אחד (תל השומר). הניתוחים מתבצעים על ידי צוות שברובו הוא יהודי. להלכה <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_21_186" target="_blank">22</a>, מסכימים הפוסקים כי אסור ליהודי לבצע סירוס אך הם נחלקו לגבי איסור ביצוע הסירוס על ידי גוי <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_22_186" target="_blank">23</a></p>
<p><br /></p>
<p>הדבר רלוונטי במיוחד לגבי טרנסקסואלים וטרנסקסואליות המבקשים לעבור את הניתוח בחו&quot;ל.</p>
<p>
<u>סירוס זכר:</u> &quot;וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת, לֹא תַקְרִיבוּ לַה&apos;; וּבְאַרְצְכֶם, לֹא תַעֲשׂוּ.&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_23_186" target="_blank">24</a>, &quot;לֹא-יָבֹא פְצוּעַ-דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, בִּקְהַל ה&apos;&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_24_186" target="_blank">25</a>. הסירוס מוגדר כפגיעה בידי אדם ביכולת ההולדה של הזכר כתוצאה מפגיעה בדרכי הזרע שלו. על אף הקשר ההדוק ביניהם איסור סירוס ואיסור ביאה של פצוע דכא הינם שני איסורים נפרדים. טעם האיסור על פצוע דכא על פי ספר החינוך <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_25_186" target="_blank">26</a> הוא ב&quot; הפסד הזרע&quot; – כלומר פגיעה ביכולת ההולדה. הדוגמא הניתנת למקרה בו עלול אדם להפתות לנסתרס  היא המנהג הקדום לכרות אשכיהם של נערים צעירים ולהפכם סריסים נושאי תפקיד בשמירה על הרמונות של שליטים. לנערים אלו ולמשפחותיהם הובטחו תנאים חומריים ומעמדיים מפליגים, וכמשקל נגד לפיתוי זה הציבה ההלכה את הגבלות החיתון.</p>
<p>
<u>סירוס נקבה:</u> מקור האיסור הוא מדרבנן. הכתוב &quot;כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_26_186" target="_blank">27</a> נוקט בלשון זכר, אך חכמים אוסרים גם סירוס בנקבה. רבי יהודה מסכים עם חכמים בכך שהאיסור קיים אך חולק עליהם לגבי האם לוקים עליו. הוא אומר בתורת כהנים <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_27_186" target="_blank">28</a> כי כיוון שכתוב &quot;בם&quot; בזכר &quot;אין נקבות בסירוס&quot;. הלכה נקבעה כרבי יהודה <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_28_186" target="_blank">29</a>. בניגוד לזכרים, אין מוטלות הגבלות חיתון על נקבות שסורסו בידי אדם. אסור לסרס את האשה באיברי ההולדה, <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_29_186" target="_blank">30</a> אלא אם כן יש מחלה מסוכנת באותם איברים.</p>
<p>
<u>היחס לסריס:</u> מספר טעמים ניתנו לאיסור הסירוס ולאיסור על פצוע דכא וכרות שפכה לבוא בקהל. כמו שראינו מעלה, סובר ספר החינוך  <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_30_186" target="_blank">31</a> כי הדבר נעשה בכדי למנוע פיתוי נערים להסתרס תמורת טובות הנאה כמשרה בחצרות שליטים. אחרים<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_31_186" target="_blank">32</a> סוברים כי כיוון שעיקר הנישואין מיועדים לפריה ורביה ולומדים זאת מהפסוק &quot;לֹא-תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_32_186" target="_blank">33</a>, ולכן מצד אחד אסור לסרס כדי לא להמעיט את הפריון, ומאידך מי שהוא פצוע דכא או כרות שפכה אסור לבוא בקהל, כיוון שאין אלו ראויים להוליד, והרי הנישואין הללו לבטלה יש מי שכתב, שהטעם בזה שלא להטיל פגם וזוהמה בצורה העליונה <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_33_186" target="_blank">34</a>. יש מי שחקר אם יסוד האיסור הוא מפני שאינו מוליד, או שהוא עונש למי שעושה פעולות כאלו באיברי המין, ומסיק שהטעם השני הוא העיקר <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_34_186" target="_blank">35</a>. יש אומרים, שסריס אינו יכול להיות שליח ציבור <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_35_186" target="_blank">36</a> ויש אומרים, שמותר למנותו שליח ציבור, &quot;אם הוא בן עשרים שנה, אם נראו בו סימני סריס, ואם לא נראו סימני סריס, אינו נקרא גדול עד שיעברו רוב שנותיו&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_36_186" target="_blank">37</a>. סריס אדם וסריס חמה, ופצוע דכא וכרות שופכה חייבים בברכת המזון, ומוציאים את הרבים ידי חובתם <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_37_186" target="_blank">38</a>, וחייבים בתקיעת שופר, ומוציאים את הרבים ידי חובתם בברכת המזון, ומוציאים את הרבים ידי חובתם <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_38_186" target="_blank">39</a>, וחייבים בקריאת מגילה, ומוציאים את הרבים ידי חובתם <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_39_186" target="_blank">40</a>. כהן פצוע דכא וכרות שופכה – יש אומרים, שאיבד כל קדושתו, והרי הוא כזר לכל דבריו <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_40_186" target="_blank">41</a> ויש אומרים, שאיבד קדושתו רק לענייני זיווג, משום שאסור לבוא בקהל, אבל לעניינים אחרים הרי הוא נשאר בקדושתו ככל כהן אחר <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_41_186" target="_blank">42</a> ויש מי שכתב, שמכל מקום אין פודים אצלו בכורות, כי חסר לו מקצת קדושה <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_42_186" target="_blank">43</a>.
באופן כללי כתבו הפוסקים שבענייני סירוס, פצוע דכא וכרות שופכה ראוי להקל ולא להחמיר, &quot;ואין לנו לבקש חומרות בזה, רק להדר להקל, ומצווה רבה להשתדל להיתר בעניינים אלו, לבל יודחו מקהל ה&apos;, כי זהו עניין של פיקוח נפש&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_43_186" target="_blank">44</a>.</p>
<p>
<u>סירוס כימי:</u> פעולה הרלוונטית לטרנסקסואליות הנוטלות תרופות להורדת רמת הטסטוסטרון. תוצאת לוואי של תרופות אלו היא ירידה דרמטית בחשק המיני וביכולת להגעה לזקפה. החומרים הגורמים לעיקור נקראים בספרות ההלכה &quot;כוס של עקרין&quot;.</p>
<p>
לאיש אסור להסתרס גם בדרכים כימיות <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_44_186" target="_blank">45</a>. וכן אסור לאיש לשתות כוס של עקרין גם אם הוא כבר מסורס <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_45_186" target="_blank">46</a>. אלא שנחלקו הפוסקים ביסוד איסור הסירוס של איש על ידי אמצעים כימיים – יש אומרים, שהוא אסור מן התורה <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_46_186" target="_blank">47</a> ויש אומרים, שהוא אסור מדרבנן <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_47_186" target="_blank">48</a>.</p>
<p>
נטילת הורמונים בכלל לא מביאה בהכרח לעקרות. ידועים מקרים בהם  נשים טרנסקסואליות זכר-לנקבה שבחרו לא לבצע ניתוח אך לקחו הורמונים היו בעלות זרע פורה ואף הביאו ילדים אחרי הפסקה קצרה בנטילת ההורמונים. ידוע המקרה של  הגבר הטרנסקסואל נקבה-לזכר <a href="http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=7235" target="_blank">תומס ביטי</a> שלאחר הפסקה של מספר חודשים בנטילת טסטוסטרון הרה וילד בת. לא מצאתי התייחסות לנטילת הורמונים שאינה בהכרח מביאה לעקרות. נראה כי גם פוסקי ההלכה שבויים  בתפיסה המוטעה כי טרנסקסואליות = ניתוח לשינוי מין ואינם מודעים לעובדה כי רבימות מהא/נשים הטרנסקסואלים/ות אינןם מבצעותים כלל ניתוחים.</p>
<p><br /></p>
<p>
<u><strong>ניתוחים פלסטיים</strong></u>

רכישת המאפיינים הגופניים של המגדר המועדף מובילה טרנסקסואלים וטרנסקסואליות רבימות לבצע ניתוחים פלסטיים שונים, החל מהסרת שדיים, הגדלת שדיים, ניתוחי אף ושפתיים וכלה בניתוחים מורכבים בפנים הכוללים בנייה מחדש של תווי הפנים באמצעות שתלי טיטניום. גם כאן, קיימים סייגים הלכתיים ברורים לגבי מתי ואם בכלל מותר לבצע ניתוחים פלסטיים.

ההתנגדות הראשונית לניתוחים פלסטיים היא מעצם הסיכון לבריאות ולחיים הקיים בכל ניתוח. ההתנגדות השנייה מקורה מאיסור חובל. לדעת אלו האוסרים מקור איסור חובל בפסוק &quot;וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_48_186" target="_blank">49</a>. ומביאים ראיה מנזיר שהאיסור כולל לא רק מי שחובל נפשו אלא גם מי שמצער את גופו. השולחן ערוך סובר שאין לפגוע בגוף לצורך חבלה אך אם עשה זאת לתועלת אין כאן איסור. התנגדות נוספת מקורה מעצם ההשקפה כי הקב&quot;ה בורא כל אדם כפי שהוא צריך להיות ואין לנו רשות להתערב במעשיו. אולי אני יכולה להשתמש בטיעון זה גם להצדיק את היותי טרנסקסואלית? אולי. השאלה היא האם מתן הרשות לרופא לרפא וחובתו לעשות כך חלה גם על ניתוחיים פלסטיים. ההתנגדות הרביעית מתייחסת לגברים ולנשים ומקורה ב &quot;לא יהיה כלי גבר על אישה ולא ילבש גבר שמלת אישה&quot; כשהאיסור מורחב להתנהגות מגדרית המשויכת למין/מגדר הנגדי אם ניתוחים פלסטיים נחשבים &quot;התנהגות נשית&quot; אזי לגבר אסור לעשות אותם.

הרב ברייש בשנת 1964 התיר ניתוחיים פלסטיים והסתמך על הערתו של הרמ&quot;א לשולחן ערוך בנושא הקזת דם להורה על ידי בנו, שסובר שלא עצם ההקזה אסורה אלא העובדה שהבן עושה זאת. כלומר שהאיסור נובע מעצם פציעת ההורה ואילו הקזת דם או קטיעת איבר לצורך חשוב כשלעצמם אינה אסורה. אסמכתה שנייה להיתרו מוצא הרב ברייש בהיתר שניתן בתוספות לאדם להוריד גלדים משום שהוא מצטער מהם. הצער הנגרם לאדם בעטיו של מום שהוא מוצא בעצמו <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_49_186" target="_blank">50</a> וגורם לו להתבייש ללכת בין בני האדם הוא גורם מספיק לכך שיהיה לו מותר כי &quot;דאין לך צער גדול מזה&quot; וראו למעלה את תשובתו של הרב דוד לאו בעניין הסרת שיער. הרב אויערבך פוסק כי ניתוח שיאפשר למישהו להשיג מראה נורמאלי וחשוב מכך, לראות את עצמו כבעל מראה נורמאלי, ניתוח כזה מותר <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_50_186" target="_blank">51</a>.


<u><strong>ניתוחים לשינוי מין וההתייחסות ההלכתית למגדר לאחר שינוי באיברי המין</strong></u>


ניתוח לשינוי מין, על אף היותו נושא כבד משקל, <strong>אינו</strong> &quot;שיא התהליך&quot; או &quot;סיום התהליך&quot; בחייהם של טרנסקסואלים/ות. הנושא, בגלל היותו &quot;צבעוני&quot;, ולתחושתי גם מפחיד עבור רבים מהציבור הרחב, &quot;עושה כותרות&quot;. למעשה, רק כ-20% מהטרנסקסואליות (זכר לנקבה) מבצעות אותו והאחוזים אף נמוכים יותר אצל טרנסקסואלים (נקבה לזכר).

אקדים ואומר כי אף לא אחד מהפוסקים מתיר ניתוחים שכאלה מהטעמים שנזכרו לעיל. כמו כן, קובעים רוב הפוסקים כי ניתוח להתאמה מגדרית הנעשה באברי המין של האדם, אינו משנה את מגדרו ההלכתי של אדם. יוצא דופן הוא הרב אליעזר ולדנברג אשר טוען כי במקרים מסויימים יכול מגדרו ההלכתי של האדם להשתנות כתוצאה משינוי אברי המין החיצוניים.

שתיים מתוך תשובותיו של הרב אליעזר ולדנברג בספר השו&quot;ת &quot;ציץ אליעזר&quot; עוסקות בנושא.
האחת <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_51_186" target="_blank">52</a>, נמצאת בסוף של תשובה בנושא השתלות ובמיוחד בנושא השתלות לב. בתשובה זו מתייחס הרב לשינויים אורגאניים/משמעותיים של הגוף כמו אדם ששינה מינו מגבר לאישה ולהפך. הוא מציין שניתוחים כאלו נעשים במקרים מיוחדים ונדירים. הרב ולדנברג מביא מקור מלפני מאות שנים ובו מקרה של אישה שהשתנתה לגבר. לא ברור בדיוק ממה שהוא כותב מה הייתה התופעה המוזכרת אך היה ברור לעין כי אדם שהייתה נקבה בהופעתה עכשיו הוא זכר בהופעתו. בעיסוק בנושא האם אדם כזה צריך/צריכה גט מבעלה, אחד מהמקורות המצוינים על ידי רבי ולדנברג טוען שלא, כיוון &quot;שלאישה זו הרבה סימנים של גבר הגלויים לעין החשופה. היא לא צריכה גט כיוון שהינה באמת גבר&quot;. אותו המקור ממשיך ואומר שבברכות השחר שאדם זה אומר במקום &quot;שלא עשני אישה&quot; &quot;ששינה אותי לגבר&quot;. הרב ולדנברג מציין במקום אחר כי גבר שהפך אישה אומר &quot;ששינה אותי כרצונו&quot; במקום &quot;שעשני כרצונו&quot;. (וראו למטה התפילות שחוברו בקובץ &quot;כולנו&quot;).

מרכיב חשוב של תשובה זו הוא בכך ששינוי של מין הגורם לשינוי למראה שרובו הוא של המין הנגדי, גורם לשינוי במגדרו של האדם בעיני פוסק מקובל בקרב ההלכה היהודית האורתודוכסית. ודי בכך בכדי לסיים נישואין שלא על ידי גט או מוות, מצב שהוא מצב קיצון בדת היהודית ורק בעל שיעור קומה כמו הרב ולדנברג יכול לפסוק כך.

התשובה השנייה<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_52_186" target="_blank">53</a> מתחילה במכתב לרב ולדנברג מרופא שקרא את התשובה הראשונה ורצה לשאול לגבי מקרה שקרה בבית החולים בו הוא עובד – מקרה של אי רגישות לאנדרוגנים. ילד נולד עם מראה שהוא ברובו נקבי. קיימות שפתי נרתיק ודגדגן אך היה גם אשך אחד באחת מהשפתיים. בדיקה כרומוזומלית העלתה שהילוד הוא XY כלומר זכר גנטי. בבדיקה פולשנית לא נמצאו איברים זכריים בתוך גוף הילוד.

<strong>שתי שאלותיו של הרופא היו:</strong>

1. האם מותר לנתח את הילוד על מנת להפכו לנקבה פונקציונאלית (כך במקור – מרגיז, נכון?)
2.  והאם, לאור האיסור על סירוס, מותר להוריד את האשך היחיד?

הרב ולדנברג החל את תשובתו בקביעתו שהעובדה שאין איברים זכריים פנימיים אינה רלוונטית. &quot;אברי המין החיצוניים של היילוד כפי שתיארת הם נקביים ואין לו אברי מין חיצוניים של זכר. רק בדיקה גנטית הראתה שנוכחים תאים זכריים ולכן לפי דעתי גם אם נשאירו כפי שהוא הוא יהיה בעל מעמד של נקבה, כיוון שהאיברים החיצוניים הנראים לעין בלתי מזוינת הם אלו הקובעים בדת היהודית&quot;.
בתשובתו מתייחס הרב ולדנברג גם לשאלה האם איסור הסירוס תופס כאשר האשך אינו פעיל. בהקשר לכך יש דעות לכאן ולכאן.

אדגיש שעמדתו של הרב ולדנברג שאיברי המין החיצוניים הנראים לעין הם אלו שיקבעו את ההתייחסות ההלכתית לאותו אדם רלוונטית רק במצב נתון שלאחר ניתוח. אין כל רמז לכך שלקיחת הורמונים או הניתוח עצמו מותרים.

מעניין להשוות סוגיה זו לדעתו של הרב ולדנברג לגבי הפלות. הדת היהודית מתייחסת להפלות כדבר לא רצוי וקרוב לשפיכות דמים. למרות זאת, חיי האם גוברים תמיד והיכן שיש סכנה לחייה רבנים כמעט תמיד מתירים הפלה. הרב ולדנברג מחשיב גורמים פסיכולוגיים כבעלי משמעות. הוא מכיר בטראומה פסיכולוגית כמקור סיכון לאם וזה מהווה בסיס להתרת הפלה גם אם אין סיכון פיזי לאם. בקרב טרנסקסואלימות קיים אחוז גבוה של דכאונות קליניים <a href="http://www.thetaskforce.org/reports_and_research/ntds" target="_blank">ו/או נסיונות התאבדות</a>. האם ניתן להתחשב בנתון זה ולעשות גזרה שווה לסטרס הפסיכולוגי שחווים א/נשים טרנסג&apos;נדים  על מנת להתיר במקרים מסויימיםשימוש בהורמונים ו/או ביצוע ניתוחים?

גישה אחרת בתכלית אנו מוצאים אצל מספר רבנים המתייחסים אל טרנסקסואלימות לאחר ניתוח על פי מינם הגנטי ומגדרם הקודם <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_53_186" target="_blank">54</a>.

הרב רפפורט (אלפארד, אנגליה) נשאל לגבי אישה טרנסקסואלית לאחר ניתוח המבקשת להתגייר ונסתפקו מה יהיה מעמדה ההלכתי כגבר או כאישה. עונה הרב שמוטב לאותו אחד (התייחסות בזכר כמובן) שלא יתגייר שמא לא יוכל לעמוד בפני יצרו וימשיך להתלבש ולהתנהג כאישה.

הרב רפפורט חולק על דברי ה&quot;ציץ אליעזר&quot; באמרו שהשוואה שהצי&quot;א עושה בין שינוי מין עצמי/על ידי הקב&quot;ה לבין שינוי מין על ידי ניתוח וטוען כי אין הנידון דומה לראיה כי &quot;מכל מקום כלפי שמיא גליא שאין תוכו כברו ואל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו ובאמת אינו אלא איש שחיבל בעצמו ועל ידי זה נעשה בעל מום קבוע&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_54_186" target="_blank">55</a>.

גם הרב משה שטיינברג חולק על דברי ה&quot;ציץ אליעזר&quot; לעניין סירוס אנדרוגינוס: &quot;ומה שכתב הציץ אליעזר: &quot;אבל כשעדיף מכמה בחינות להופכו לנקבה, גם כן אין לאסור&quot;, יש לפקפק בכך. כי הנה בעל ההפלאה בספרו פנים יפות כתב, שאיסור סירוס לא גרוע מעץ פרי שאסור להשחית, ובאיסור השחתת עץ מאכל מבואר, שאם השבח מרובה על הפירות מותר לקצצו. לפי זה היה מקום לומר, לכאורה, שאם רוצים לסרס שור כדי שיהא יותר מועיל למלאכתו או לפטמו, אין בזה איסור. לכן הזהירה התורה במפורש &quot;ובארצכם לא תעשו&quot;, כלומר, אל לך ללמוד היתר, שאם זה לטובת הדבר אז הסירוס מותר – אלא מכל-מקום אסור. מכאן, שאפילו במקרה שעדיף הדבר מכמה בחינות לסרס את איברי המין הזכריים ולהופכו לנקבה, אסור הדבר, לדעת הפנים יפות. בסיכום, נראה לי, שיש למנוע לסרס את איברי המין הזכריים של האנדרוגינוס ולהופכו לנקבה, הן מחשש איסור סירוס והן מטעם חובל בעצמו ללא צורך, וגם אין להפקיעו מן המצוות שעליו לקיים ככל זכר. אבל לבצע ניתוח באיברי המין הנקביים ולהופכו לזכר, נראה שאין לאסור, אם יש צורך בדבר&quot;<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_55_186" target="_blank">56</a>.
הגישה הזו, שניתוח לשינוי מין מזכר לנקבה אסור וניתוח ההופך נקבה לזכר מותר מקוממת ונובעת לדעתי מראיית הזכר כעליון וכל &quot;פגיעה&quot; בזכרותו הינה חבלה, בעוד שהפיכת נקבה לזכר יש בה מין ה&quot;שדרוג&quot;.
גם הרב מרדכי הלפרין חולק על דברי ה&quot;ציץ אליעזר&quot;: &quot;כדאי לדעת שבכל מקרה אין כאן שינוי אמיתי של איברי הרבייה. אלא תחליף רקמתי בו משתמשים הפלסטיקאים. וכמובן נשללת יכולת ההולדה מהמנותח. אילו היה באמת ניתן לבצע היפוך מין כמו שמתקיים באופן טבעי בכמה בעלי חיים, אז הייתה לכך בוודאי גם השפעה על המסקנות ההלכתיות.&quot; גם כאן קיימת ההבדלה בין שינוי מין טבעי/אלוקי לשינוי מין הנעשה על ידי ניתוח<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_56_186" target="_blank">57</a>.

אותו הרב הלפרין בראיון עם צבי עצמון לכתב העת גלילאו בשנת 1998 מתייחס לשאלה זהה:
&quot;במקרים של סכנת חיים ממשית מותרת כריתת האשכים. למשל, במקרה של סרטן הערמונית (גליליאו 22 עמ&apos; 9), שהורמון האשכים טסטוסטרון מחמיר אותו, מותר, ולפעמים גם יש חובה, לכרות את האשכים. לעומת זאת, איום בהתאבדות מוגדר כפיקוח נפש רק במקרה של מחלת נפש, אחרת הוא מוגדר כניסיון סחיטה. סירוס של אישה (כריתת השחלות) אסור גם הוא, אם כי כאן החומרה פחותה במקצת. &quot;מה המעמד ההלכתי של גבר שבכל זאת עבר ניתוח להחלפת המין – האם מוטלות עליו חובות הלכתיות כגבר או כאישה? האם עליו להניח תפילין או להדליק נרות שבת? ולאן עליו לפנות בבית הכנסת – אל ספסלי הגברים או לעזרת הנשים?&quot; תשובתו של הלפרין הובעה בקול שהיה בו נימת-מה של קלילות, אני מניח שמתוך תחושה (מוצדקת) ששאלה זו יותר משהיא בעיה מעשית, היא נועדה לבחון גבולות. וכך הייתה התשובה: אם החלפת המין (ולו בניתוח) איננה אלא מעשה חיצוני, ברור שמי שהיה גבר נותר גבר. אלא מאי? אם הוא יבוא בבגדי אישה לבית הכנסת לא יותר לו להיכנס, גם לא לעזרת הגברים, שהרי מדובר בפרובוקציה. אדרבא, יחליף את בגדיו, ישנה את דרכיו, אזי יתקבל בברכה. במאמר מוסגר אזכיר כי הרב אליהו אברג&apos;ל, אב בית הדין הרבני באזור הדרום קבע בפסק הלכה – כך פורסם לאחר שנתקיימו שיחותיי עם הרב ד&quot;ר הלפרין – כי גבר שעבר ניתוח לחילוף מין כשר למניין – ובלבד שיטיב את דרכיו ויעשה תשובה. &quot;ומה עם איכות חיים, האם היהדות אינה מתחשבת באיכות החיים?&quot;, חזרתי ושאלתי. תשובתו של הלפרין הייתה נחרצת: גבוה מעל השאיפה לאיכות החיים קיימים עקרונות המוסר וההלכה היהודית. השאיפה לאיכות חיים אינה יכולה לדחות איסורים שמקורם בתורה.&quot;

מבחר ציטוטים מתוך שו&quot;ת אינטרנטים מהשנים האחרונות מלמד כי עם השנים נדרשו רבנים לתת דעתם יותר ויותר לנושא טרנסג&apos;נדריות וא/נשים טרנסג&apos;נדרים:
</p>
<ul>
  <li><p>&quot;מי שנולד זכר נשאר זכר … וכך מי שנולדה נקבה&quot;,  לגבי היחס האישי, זה קצת יותר מורכב. בעיקרון היחס הוא כמו אל כל יהודי מבולבל שטועה ועושה דברים אסורים,. לפעמים צריך לקרב ולפעמים יש להיזהר ממתן לגיטימציה, ויש כאן בעיה של בן אדם לחברו וצריך לשקול כל מקרה לגופו.&quot; (הר&apos; אפי קיציס, שו&quot;ת כיפה תשס&quot;ז)</p></li>
  <li><p>&quot;גבר שעבר נתוח שינוי מין נשאר זכר ומחוייב במצוות כאיש…. וכן אישה שעברה נתוח או טיפול זה או אחר, היא עדיין אישה לכל דבר (הרב יובל שרלו, שו&quot;ת כיפה תשס&quot;ז)</p></li>
</ul>
<p> <strong>לעניין נישואין:</strong>
</p>
<ul>
  <li><p>&quot;ואם היה נשוי הוא נשאר נשוי ואשתו צריכה גט אם רוצים להיפרד&quot; (הרב יובל שרלו, שו&quot;ת כיפה תשס&quot;ז)</p></li>
  <li><p>במידה ואומץ שם חדש לא קוראים בשם זה בגט  כי אין לקרוא בשם שמפרסם חטא גדול (הרב ח. ג&apos;קטר, תחומין, כג, תשס&quot;ג)</p></li>
  <li><p>&quot;גבר שעבר סירוס אסור לו להתחתן לא עם אישה ולא עם גבר. עם גבר אסור כיון שהוא עצמו גבר. עם אישה אסור כיון שהוא כרות שופכה&quot; (הרב יובל שרלו, שו&quot;ת כיפה תשס&quot;ז)</p></li>
</ul>
<p><strong>קול באישה:</strong>
</p>
<ul>
  <li><p>באם הקול לאחר השינוי המגדרי הוא נשי חל עליו דין &quot;קול באישה&quot; על אף שהשינוי הוא מלאכותי והגבר נשאר גבר. (ע&quot;פ  שו&quot;ת אתר ישיבה הר&apos; יעקב אריאל תשס&quot;ז)</p></li>
</ul>
<p><strong>נגיעה</strong>:
</p>
<ul>
  <li><p>&quot;מותר לגעת בגבר ששינה מינו לאשה, אך על זה נאמר התרחק מן הכיעור וכו´&quot; (הר&apos;  איתן זן-בר, שו&quot;ת כיפה, אלול תשס&quot;ט)

</p></li>
</ul>
<p><u><strong>קבורה של א/נשים לאחר ניתוח לשינוי מין</strong></u>

עם התבגרות אוכלוסיית הטרנסקסואלים והטרנסקסואליות היהודים בישראל הופכת סוגית קבורתם/ן לרלוונטית יותר ויותר. בעוד שלחלק מהא/נשים לא משנה כלל מה תהיה ההתייחסות אל גופתם לאחר מותן/ם, המחשבה על קבורה שלא במגדר שבחרת כנכון עבורך, מעוררת חלחלה אצל אחרימות. המצב סבוך אף יותר אצל טרנסג&apos;נדרימות אשר המין הרשום בתעודת הזהות שלהם/ן שונה מהמגדר בו הם/ן חיימות. במדינת ישראל, המתקדמת מאד יש לאמר, לעומת ארצות אחרות, בתחום זה, מתבצע שינוי של רישום המין בתעודת הזהות רק לאחר ניתוח של איברי המין התחתונים הן בנקבות והן בזכרים. כפי שכתבתי מעלה, רק מיעוט מבין הטרנסקסואליות ומיעוט קטן אף יותר מבין הטרנסקסואלים עוברימות ניתוח שכזה. כמו כן, זכורים בארץ מקרים בם נקברו טרנסקסואליות על פי בקשת משפחתן במגדר ההפוך לזה שבו חיו. בתשובה לשאלה בנוגע להתייחסות ההלכתית הנוגעת לקבורת א/נשים לאחר ניתוח לשינוי מין שהפניתי לצוות מכון עיתים בשו&quot;ת של אתר מורשת, השיבו הרב שאול פרבר וצוות מכון עיתים: &quot;כפי שכתבת יש מחלוקת בשאלה כיצד להתייחס למי ששינה את מינו, ולכן יש גם מחלוקת לגבי הקבורה. בפועל חלק מחברות הקדישא נוהגות על פי דעתו של הציץ אליעזר וחלק על פי הדעה של הרב הלפרין והרב רפופורט&quot;<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_62_186" target="_blank">63</a>.
הרב יעקב אריאל<a href="http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=19444" target="_blank"> בתשובה</a> לשאלה אינטרנטית לגבי תהליך הטהרה של אישה טרנסג&apos;נדרית קבע כי &quot; אין צורך כלל לטהרו, אפשר לקוברו כמות שהוא&quot;


<u><strong>היחס החברתי לא/נשים הטרנג&apos;נדרים</strong></u>
על אף ההתנגדות ההלכתית, הנחרצת ברוב המקרים לעצם תהליך השיוי,  אני חשה בשינוי בטון ההתייחסות לא/נשים טרנסג&apos;נדרים (כמעט לחלוטין לנשים טרנסג&apos;נדריות, כי כמו שכתבתי, גברים טרנסג&apos;נדרים הם משהו שרוב הרבנים בשיח הציבורי היום לא מתייחסים אליו כלל). דוגמא לכך הם דבריו של הרב שרלו &quot;התורה אינה מתעלמת כלל וכלל מעולם התחושות של האדם, אולם יש תחושות שהיא קוראת להתמודד עימן …. בתוכנו חיים אנשים עם עולם כל כך מסובך ומורכב, ואנו מבחוץ מתירים לעצמנו לשפוט אותם ולהתייחס אליהם בדרך אטומה מזלזלת ושופטת. זו אחד מתיקוני המידות העמוקים שאנו צריכים לעשות  במהלך חיינו, ובחודש אלול. העובדה שאנו סוברים שחובה על האדם לחיות בדרך מסוימת אינה מתירה לנו להתעלם מכל עולם הקושי והכאב שהדבר יוצר. &quot; (הר&apos; יובל שרלו, שו&quot;ת כיפה אלול תשס&quot;ט),
הרב <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3564862,00.html" target="_blank">דרור ברמה</a> בתשובה לשאלה אינטרנטית ענה במאמר מפורט המסתמך על הקביעה שהייתה נכונה בזמן כתיבת תשובתו כי טרנסקסואליות מוגדרת כמחלת נפש. הוא מבדיל בין אלו ה&quot;רוצים לחיות .. מרגישים נח… במגדר האחר&quot; שעבורם הוא טוען שזהו יצר שיש להתגבר עלין לבין אלו ההוזים &quot; שזו אינה שאיפה או תאווה עבורו אלא דלוזיה&quot; שעבורם הוא מציע את הפתרון של &quot;שוטה לדבר אחד&quot; כיצד מתייחסים אל &quot;שוטה לדבר אחד&quot;?
</p>
<ul>
  <li><p>לא ישותף במניין</p></li>
  <li><p> יותר לו לעמוד בעזרת נשים וללבוש בגדי נשים</p></li>
  <li><p> פסול לנישואים, גירושים, עדות &quot;ולשאר כל התחומים הנוגעים לשיבוש דעתו&quot;…</p></li>
  <li><p>&quot;על החברה להתייחס אליו כאל חולה במחלה נפשית ששיבשה את דעתו בעניין זה … ולא להוסיף צרות על צרותיו.&quot; (שם)</p></li>
</ul>
<p>ובכן, אני מוחלת טובות. נכון שחלק מחברותי טוענות שיש כאן פתח לשינוי אבל אני מסרבת להחשב כ&quot;שוטה&quot; ולו רק &quot;לדבר אחד&quot; בכדי שיביעו כלפי אמפטיה.
 נכון למאי 2013 טרנסקסואליות אינה מוגדרת עוד כמחלת נפש, כך שגם בסיס זה לדבריו של הרב ברמה התערער.   המונח Gender identity disorder שונה בהוצאה האחרונה של ה  <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/DSM-5" target="_blank">DSM-V</a>  – ספר ההנחיות לפסיכיאטרים – ל Gender disphoria. קרוס דרסינג מוגדר כ Transvestic disorder וכשכזה מתייג עדיין א/נשים טרנסג&apos;נדירם רבימות כחולים.


<u><strong>היחסלטרנסג&apos;נדרימות בזרמים הקונסרבטיביים ורפורמים</strong></u>

ב 22 למרץ 2006 הוחלט ברוב גדול באסיפה הרבנית של התנועה הקונסרבטיבית להקל על קביעת הלכות בנושאים מרכזיים ביניהם שאלת ההכרה ההלכתית בהומוסקסואליות. הוועידה החליטה שסוגיות הקשורות בגייז תהיינה במעמד של &quot;תקנה&quot;, כלומר קביעת הלכה מחייבת, ולא של &quot;תשובה&quot;, כלומר פרשנות לגיטימית אך לא מחייבת. הקול הליברלי בתנועה ובמיוחד הקבוצה KESHET JST רשם הישג. אך גם קול זה מתייחס בפרסומיו ל &quot;equality of lesbian and gay Jews in Conservative Judaism.&quot;<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_58_186" target="_blank">59</a> אף מילה על טרנסג&apos;נדרימות באתר של &quot;קשת רבנים&quot;,<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_59_186" target="_blank">60</a> באתר של &quot;קשת רבנים קבוצה של למעלה ממאה רבנים קונסרבטיביים גיי פרנדלי, מצאתי הצהרת כוונות האומרת &quot;אנו מצהירים שגייז, לסביות ביסקסואלים וטרנסג&apos;נדרס יהודים ישתלבו באופן מלא בחיי הקהילה ויגיעו לעמדות מקצועיות ומנהיגותיות&quot;. ההצהרה מופיעה בווריאציות שונות בכל דפי האתר אך מעשית, למשל בחלק בו מצויות תפילות וסדרי טקסים המופנים לקהילה הגאה לא מצאתי אזכור כלשהו לטרנסג&apos;נדרימות.

בזרם הרפורמי ביהדות לעומת זאת קיימת התייחסות לשילובו של האדם הטרנסקסואל בחיים הדתיים של הקהילה במהלך התהליך המורכב של שינוי מין. התייחסות כזו ניתן למצוא בקובץ תפילות בשם &quot;כולנו&quot; שפרסמה התנועה הרפורמית באוגוסט 2007. הקובץ כולל גם תפילות &quot;שנועדו ללוות את האדם היהודי שעובר את אחד השינויים המרכזיים והמהותיים בחייו&quot; כפי שהסביר הרב ריצ&apos;ארד אדרס, שעמד בראש הצוות שחיבר את המדריך &quot;כולנו&quot;. את החלק העוסק בטרנסקסואלים חיבר הרב אליוט קוקלה, רב טרנסג&apos;נדר F2M (מנקבה לזכר), שנקרא למשימה על ידי אנשי התנועה. מדובר בשתי תפילות קצרות, בתנועה הרפורמית הסבירו כי התפילה מחברת בין ההיסטוריה, המורשת והעוצמה של היהדות, לבין התהליך המורכב של שינוי המין. נוסח התפילות המלא.<a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_60_186" target="_blank">61</a>
</p>
<blockquote><p>
&quot;Blessed are You, Eternal One, our God, Ruler of time and space, the Transforming One to those who transform/transition/cross over&quot;.
&quot;Blessed are You, Eternal One our God, Ruler of time and space, who has made me in God’s image&quot;.
</p></blockquote>
<p><br /></p>
<p>
גם כאן, כמו בתפילות שמציע הרב ולדנברג (האורתודוכס) &quot;האחריות&quot; לשינוי מוטלת על אלוקים. בהקשר לתפילה השנייה מעניין לציין את דברי מדרש רבא לפסוק שקראנו בפרשת בראשית רק לפני מספר שבועות. &quot;וַיִּבְרָא אלוקים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אלוקים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם&quot;. המדרש ב&quot;בראשית רבה&quot; אומר: &quot;אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם. א&quot;ר שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב&quot;ה את אדם הראשון דיו פרצופים בראו ונסרו ועשאו גביים גב לכאן וגב לכאן&quot; <a href="http://www.bat-kol.org/?page_id=186#footnote_61_186" target="_blank">62</a>.</p>
<p><br /></p>
<h5>
סיכום</h5>
<p>
היותו של אדם טרנסג&apos;נדר יהודי המעוניין לחיות על פי ההלכה, מציבה בדרכו אתגרים לא מעטים. החל מרגע שאדם זה פוקח את עיניו ומתפלל את תפילות השחר, דרך חיי היום יום שלו, בקהילה, בבית הכנסת ועד מותו, מוצבים בדרכו סייגים מגדריים-הלכתיים. כיום רק הזרם הרפורמי ביהדות נותן פתרונות לאדם זה . . מה יעשו כל אותן/ם המעוניינימות באורח חיים אורתודוכסי, בכנות, איני יודעת להשיב השינוי בהגדרת טרנסקסואליות ממחלת נפש ל Disphoria – תחושת אי נוחות ועצב –  שנעשה אחרי שנים של לחץ מצד הקהילה הטרנסג&apos;נדרית העולמית, מצד אנשי מקצוע בתחום ולחץ ציבורי רק מחזק את ההכרה שהגדרות מעין אלו שהובילו במשך שנים לסיטגמטיזציה ועוינות כלפי א/נשים טרנסג&apos;נדרים ( רק זכרו  כי בעבר הופנו אותן הגדרות כנגד הומוסקסואלים שהוגדרו לחולי נפש ב  DSM עד שנת  1973  בה בעקבות לחץ מתמשך הוצאו מהגדרה זו), מקורן בדעות קדומות, בורות והתנשאות ועם לחץ מתמשך ושיח ציבורי גובר, סופן להשתנות. אני מאמינה שאל לנו לחפש תשובות אצל הרבנים. השינוי יבוא מלמטה, מתוך הא/נשים שמרכיבים את הקהילות שאותם רבנים מנהיגים. א/נשים הנחשפים יותר ויותר לא/נשים טרנסג&apos;נדרים: במדיה, בחיי היום יום, <a href="http://www.kolech.org.il/show.asp?id=45767" target="_blank">בכנסים</a> , בתקשורת, בחינוך לסובלנות, כי זה הרי כל הסיפור, לקבל את האחרים, את עצמך.  

***
</p>
<p><strong>קלונימוס בן קלונימוס, מתרגם וסופר יהודי בן ימי הביניים מתפלל בספרו &quot;אבן הבֹּחן&quot;:</strong></p>
<p>

אָבִינוּ שֶבַּשָּמַיִם / שֶעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בָּאֵש וּבַמַּיִם / הָפַכְתָּ אוּר כַּשְׂדִים לְבַל תִּשְׂרֹף בְּחֻמָּהּ / וְהָפַכְתָּ דִּינָה בִּמְעֵי אִמָּהּ / וְהָפַכְתָּ הַמַּטֶה נָחָש לְעֵינֵי אַלְפֵי רִבְבָן / וְהָפַכְתָּ הַיָּד הַטְּהוֹרָה לָבָן / וְהָפַכְתָּ יַם סוּף לְיַבָּשָה / וְקַרְקַע הַיָּם אֶרֶץ נְגוּבָה וְקָשָה / הַהוֹפְכִי הַצּוֹר אֲגַם מַיִם / חַלָּמִיש לְמַעְיְנוֹ מָיִם / מִי יִתֵּן וְתַהְפְכֵנִי מִזָּכָר לִנְקֵבָה! / אִלּוּ זָכִיתִי לְכָךְ כַּמָּה חֲנַנְתַּנִי טוֹבָה / גְּבֶרֶת הַבַּיִת הָיִיתִי וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָא … וּמָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמַר / לָמָּה אֶבְכֶּה וְלָמָּה אֶתְמַרְמָר / אִם אָבִי שֶבַּשָּמַיִם גָּזַר עָלַי / וְנָתַן בִּי מוּם קָבוּעַ אִי אֶפְשָר לַהֲסִירוֹ מֵעָלָי / וְהַדְּאָגָה בְּמַה שֶּאִי אֶפְשָר כְּאֵב אָנוּש וָחֵבֶל / וְלֹא יוֹעִילוּ בָהּ תַּנְחוּמִין שֶל הֶבֶל / אָמַרְתִּי אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל / עַד אֶגְוַע וְאֶבֹּל / וְאַחַר שֶכָּךְ לָמַדְתִּי מִפִּי הַשְּמוּעָה / שֶמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה / אֲבָרֵךְ בְּקוֹל נָמוּךְ בְּשָׂפָה חֲלוּשָה / בָּרוּךְ אַתָּה ה&apos; שֶלֹּא עָשַׂנִי אִשָּה.</p>
<p>
<strong>אבל אני מעדיפה את שירה של חנה קליין &quot;אחוויות&quot;:</strong></p>
<blockquote><p>
<u>אחוויות</u>
&quot;לְאָחִי הַחֲתִיךְ,
אָחִי הַמְנֻתָּח,
אָחִי הֶחָתוּךְ הַשָׁמֵחַ,
אָחִי שֶׁתִּפְלֵל כָּל בָּקְרוׁ
בָּרוּך שֶלּּׁא עָשַׁנִי –
אָחִי הָאָהוּב- אַמִּיץ מִזָּכָר,
עַז מִגֶבֶר –
נָחוּשׁ כְּמוׁ אַגָּדָה עַל לוֹחֶמֶת עַתִּיקָה
אָחִי שֶׁחָתַךְ אֶת הַזַּיִן
עַד שֶׁנּוׁתַר אֲחוׁתִי הַמְחֻיֶּכֶת
אֲחוׁתִי הַמְפׁאֶרֶת, שְׁנוּנַת הַשִׁמְחָה
וְרַבַּת הַשְּׁמָלוׁת –
זוׁ הַמַּלְכָּה
זוׁ הַמַּלְכָּה הַלּוׁחֶמֶת, הָאוׁמֶרֶת,
בְּרוּכָה אֲנִי,
שֶׁעָשִׂיתִי אוׁתִי, כִּרְצוׁנִי,
אִׁשָּה!
וְכׂה אָהַבְתִּי,
בְּהַעֲרָצָה שְׁקֵטָה,
אוׁתָךְ- אוׁתְךָ&quot;</p></blockquote>
<p><br /></p>
<p>
(&apos;אחוויות&apos; מאת חנה קליין, האנתולוגיה &quot;גאים להציג&quot;, הוצאת שופרא)</p>
<p>
<strong>תודות:</strong> לזוגתי טל שהעירה והאירה את עיני בנקודות רבות
ולאופיר, אביגיל והראל שהפנו אותי למקורות נוספים והעירו הערות חשובות
ולעורכת שידעה לשזור מהחוטים שהעברתי לה את האריג שלמעלה.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>7.6.13

</p>
<ol>
  <li><p>דברים כב ה, פרשת כי-תצא [&gt;]</p></li>
  <li><p>שם, ספרי נזיר פ&quot;א [&gt;]</p></li>
  <li><p>ש&quot;וע &quot;יורה דעה&quot;, סימן קפב [&gt;]</p></li>
  <li><p>ח&quot;ו סימן יד [&gt;]</p></li>
  <li><p>מורה נבוכים, ג&apos;, ל&quot;ז [&gt;]</p></li>
  <li><p>שם [&gt;]</p></li>
  <li><p>שו&quot;ע, יורה דעה, קנו, קפב [&gt;]</p></li>
  <li><p>שו&quot;ת &quot;יחווה דעת&quot;, הרב עובדיה יוסף, חלק ה סימן נ, וראה גם את דבריו בשו&quot;ת &quot;יביע אומר&quot; חלק ה-יו&quot;ד סימן יד [&gt;]</p></li>
  <li><p>פירוש הרש&quot;ר לפרשת כי-תצא [&gt;]</p></li>
  <li><p>בבלי נזיר, נט ע&quot;א [&gt;]</p></li>
  <li><p>בבלי נזיר ח&apos; סימן נה [&gt;]</p></li>
  <li><p>או&quot;ח ד&apos; סי&apos; עה [&gt;]</p></li>
  <li><p>התרגום הארמי למקרא המיוחס ליונתן מציע פרשנות אחרת ל &quot;כלי גבר&quot; . לשיטתו &quot;כלי גבר&quot; הינם כלים הייחודים לגברים ע&quot;פ ההלכה והם ציצית ותפילין. פרשנים שבאו אחריו לא השתמשו במדרש זה, כך שמלבד היותו מעניין אין למדרש זה תוקף הילכתי [&gt;]</p></li>
  <li><p>בבלי נזיר, נט ע&quot;א [&gt;]</p></li>
  <li><p>דברים כב ה [&gt;]</p></li>
  <li><p>שו&quot;ע &quot;יורה דעה&quot;, סימן קפב [&gt;]</p></li>
  <li><p>שם [&gt;]</p></li>
  <li><p>http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=45338 וראה גם תשובתו ב http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=22582 [&gt;]</p></li>
  <li><p>ויקרא כב כד [&gt;]</p></li>
  <li><p>בבלי שבת, קי ע&quot;ב [&gt;]</p></li>
  <li><p>ע&quot;פ מאגרי מידע לרפואה אתיקה והלכה [&gt;]</p></li>
  <li><p>רמב&quot;ם איסורי ביאה, טז, י. וראה גם שו&quot;ע אבן העזר, ה, יא [&gt;]</p></li>
  <li><p>http://www.medethics.org.il/articles/misc/other1.asp [&gt;]</p></li>
  <li><p>ויקרא כב כד [&gt;]</p></li>
  <li><p>דברים כג ב [&gt;]</p></li>
  <li><p>ספר החינוך פרשת כי תצא, מצוה תקנט, שלא יקח סריס בת ישראל [&gt;]</p></li>
  <li><p>ויקרא כב כה [&gt;]</p></li>
  <li><p>תורת כהנים (ספרא) פרשת אמור, פרק ז, אות יב [&gt;]</p></li>
  <li><p>רמב&quot;ם איסורי ביאה טז, יא, שו&quot;ע אבן העזר ה, יא; החיד&quot;א בברכי יוסף, אבהע&quot;ז ה, ס&quot;ק יד; אגרות משה אבהע&quot;ז חלק ד סי&apos; לד בדעת המגיד משנה על הרמב&quot;ם שם, ובדעת פירוש ר&apos; הלל על הספרא; מהר&quot;י עייאש בשו&quot;ת בית יהודה ח&quot;ב, סי&apos; מז, דף ק, רע&quot;ב (הובא בשו&quot;ת &quot;יביע אומר&quot; חלק ח), אבהע&quot;ז סי&apos; יד אות ו. ועוד [&gt;]</p></li>
  <li><p>שו&quot;ת אגרות משה חאבהע&quot;ז ח&quot;א סי&apos; יג; שם ח&quot;ד סי&apos; לג-לו. וראה שם בסי&apos; לו, שהתיר הסירוס בגלל נסיבות מיוחדות של מצב האשה, עיי&quot;ש [&gt;]</p></li>
  <li><p>ספר החינוך פרשת כי תצא, מצוה תקנט, שלא יקח סריס בת ישראל [&gt;]</p></li>
  <li><p>רמב&quot;ם במו&quot;נ ח&quot;ג פמ&quot;ט; רבנו בחיי, דברים כג ב; ס&apos; החינוך מ&apos; רצא [&gt;]</p></li>
  <li><p>ישעיהו מה יח [&gt;]</p></li>
  <li><p>טעמי המצוות לריקנטי, בסוף הספר [&gt;]</p></li>
  <li><p>שו&quot;ת משפטי עוזיאל ח&quot;ב חאבהע&quot;ז סי&apos; טז [&gt;]</p></li>
  <li><p>יש&quot;ש חולין פ&quot;א סי&apos; מח (הובא במג&quot;א סי&apos; נג סקי&quot;א, ובמ&quot;ב שם סקכ&quot;ח); שו&quot;ת לב חיים ח&quot;ג סי&apos; לה [&gt;]</p></li>
  <li><p>שו&quot;ת פאר הדור סי&apos; קטו; טושו&quot;ע או&quot;ח נג ט; שו&quot;ת ממעמקים ח&quot;ג סי&apos; י. וראה במס&apos; סופרים יד יז, דמשמע שיש אמנם שתי דעות בנידון. וראה בפרמ&quot;ג א&quot;א סי&apos; נג סקי&quot;א. וראה עוד בטושו&quot;ע או&quot;ח נה ה, וברמ&quot;א שם. וראה בתשובות הרמב&quot;ם סי&apos; קיב, בתוך קובץ תשובות הרמב&quot;ם ואיגרותיו, שמי שלא צימח זקנו כלל מותר למנותו שליח ציבור מבלי שום נדנוד ופקפוק, שאין דבר זה תלוי במציאות שיער או היעדרו [&gt;]</p></li>
  <li><p>תוספתא ברכות, ה טו [&gt;]</p></li>
  <li><p>תוספתא ר&quot;ה, ב ד [&gt;]</p></li>
  <li><p>תוספתא מגילה, ב ד [&gt;]</p></li>
  <li><p>ח&quot;מ סי&apos; ה סק&quot;א. וראה ראב&quot;ן יבמות עו ע&quot;א, שהוא כחלל [&gt;]</p></li>
  <li><p>מאירי יבמות עו ע&quot;א; ב&quot;מ, הובא בפת&quot;ש אבהע&quot;ז סי&apos; ה סק&quot;א; חזו&quot;א אבהע&quot;ז סי&apos; ד אות ה [&gt;]</p></li>
  <li><p>שו&quot;ת חלקת יואב סי&apos; ג וראה גם http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject97.asp [&gt;]</p></li>
  <li><p>שו&quot;ת עין יצחק ח&quot;א חאבהע&quot;ז סי&apos; י; שו&quot;ת מנחת שלמה ח&quot;ג סי&apos; קג אות ט; שו&quot;ת ציץ אליעזר ח&quot;ט סי&apos; מט [&gt;]</p></li>
  <li><p>אוצה&quot;פ סי&apos; ה סקס&quot;ז אות א<a href="http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36140&hilite=b14c2e48-cfcd-4c84-a549-0887c1fbdb23&st=%D7%9B%D7%95%D7%A1+%D7%A9%D7%9C+%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9F&pgnum=250" target="_blank">אוצר הפוסקים סימן ה&apos; סעיף י&apos; ס&quot;ק נ&quot;ז</a> [&gt;]</p></li>
  <li><p>מנ&quot;ח מ&apos; רצא סק&quot;א. וראה חזו&quot;א אבהע&quot;ז סי&apos; יג, שהביא מחלוקת הראשונים בנידון [&gt;]</p></li>
  <li><p>הרמ&quot;ך, הובא בבית יהודה ח&quot;ב סי&apos; מז; נתיבות לשבת סי&apos; ה סק&quot;ו; שו&quot;ת תורת חסד סי&apos; לח אות ה. וכן משמע מתוס&apos; בכורות לט ע&quot;א ד&quot;ה כולם [&gt;]</p></li>
  <li><p>מאירי שבת קי ע&quot;ב; יד דוד תשובה בסוף הספר סי&apos; א; בית יהודה (עייאש) ח&quot;ב סי&apos; מז. וכן משמע מרמב&quot;ם איסורי ביאה טז יב, וראה בחזו&quot;א אבהע&quot;ז סוסי&apos; יג. וראה באריכות בשו&quot;ת יביע אומר ח&quot;ח חאבהע&quot;ז סי&apos; יד [&gt;]</p></li>
  <li><p>בראשית ט ה [&gt;]</p></li>
  <li><p>בבלי שבת, נ&apos; ע&quot;ב [&gt;]</p></li>
  <li><p>על פי מאמר של דר&apos; דניאל אייזנברג באתר http://www.aish.com/hsociety/science/Judaism and_Cosmetic_Surgery.asp [&gt;]</p></li>
  <li><p>כרך 10, חלק 25, פרק 26 סעיף 6 [&gt;]</p></li>
  <li><p>מ1971 כרך 11, חלק 78 [&gt;]</p></li>
  <li><p>על פי Beth Oren’s gender pages עם תוספות שלי [&gt;]</p></li>
  <li><p>קשר, גליון 34, פברואר 2004 [&gt;]</p></li>
  <li><p>מתוך מרכז מאגרי מידע לרפואה אתיקה והלכה, &quot;שינוי מין באנדרוגינוס&quot; ראו סוף המאמר בו הוא חולק על דברי ה&quot;ציץ אליעזר&quot; [&gt;]</p></li>
  <li><p>בתגובה ל&quot;שאלה באתר &quot;כיפה [&gt;]</p></li>
  <li><p>http://www.kipa.co.il/ask/show/116537 [&gt;]</p></li>
  <li><p>http://keshetjts.org [&gt;]</p></li>
  <li><p>http://keshetrabbis.org/?page_id=11 [&gt;]</p></li>
  <li><p>ע&quot;פ http://www.gogay.co.il/today/files/5716.asp [&gt;]</p></li>
  <li><p>בראשית רבה, ח&apos;, א&apos; [&gt;]</p></li>
  <li><p>http://moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=92326 [&gt;]</p></li>
</ol>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[הארון הזה מחניק מידי: התמודדותם של הומו-לסביות דתיים: סוגיות אישיות, הלכתיות, חברתיות וטיפוליות]]></title><description><![CDATA[מאת: ד"ר עירית קורן ד"ר עירית קורן היא מטפלת קלינית, שכתבה את הספר "ארון בתוך ארון: סיפוריהם של הומוסקסואלים ולסביות דתיים", והיא מתמחה,...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%96%D7%94-%D7%9E%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%A7-%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95-%D7%9C%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA</link><guid isPermaLink="false">63a89c96a834e316e76ddf15</guid><category><![CDATA[דת ולהטב]]></category><pubDate>Sun, 25 Dec 2022 19:08:01 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_650721084bb54076813d4d1831bd7e63~mv2.jpg/v1/fit/w_325,h_284,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<h3></h3>
<p style="text-align: justify;">מאת: ד&quot;ר עירית קורן </p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_650721084bb54076813d4d1831bd7e63~mv2.jpg/v1/fit/w_325,h_284,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h3>ד&quot;ר עירית קורן היא מטפלת קלינית, שכתבה את הספר &quot;ארון בתוך ארון: סיפוריהם של הומוסקסואלים ולסביות דתיים&quot;, והיא מתמחה, בין השאר, בטיפול בלהט&quot;בים דתיים ובבני משפחותיהם. אתר בת קול גאה ושמח לארח אותה בטור אורח על חשיבות התמיכה והטיפול בחברות הקהילה.</h3>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">עירית היא בעלת קליניקה פרטית במודיעין. מטפלת בעברית ובאנגלית. למעוניינות, ניתן ליצור קשר ישיר עם עירית: <a href="mailto:korenirit@gmail.com" target="_blank">korenirit@gmail.com</a>;  054-5665906 . </p>
<p>
</p>
<p>בשנת 2003 למדתי חינוך יהודי באוניברסיטה העברית. במסגרת אחד הקורסים על מיניות ומגדר המרצה ביקשה מאיתנו לכתוב מכתב יציאה מהארון להורינו. המשימה טלטלה אותי. ראשית, כבת שגדלה בחברה דתית מודרנית, מעולם לא עסקתי בנושא זה וגם בסיטואציות הנדירות שהסוגיה של הומוסקסואליות עלתה, האמירה הרווחת היתה &quot;שאצלנו אין דבר כזה&quot;. במקביל ללימודים שותפתי לדירה, חברתי הדתיה שלמדה איתי בתיכון, יצאה מהארון. המקרים המקבילים הללו הכריחו אותי לבחון את עמדותי לגבי הנושא הזה ולעבור תהליך עם עצמי והכי חשוב להבין שאצלנו יש דברים כאלה ועוד איך! בעקבות אירועים אלו החלטתי לכתוב את עבודת התזה שלי על הנושא של הומואים ולסביות דתיים. כך מצאתי את עצמי מראיינת נשים וגברים דתיים: חרדים, מיזרוחקנים וחר&quot;דלים, שסיפרו לי את סיפורם האישי והתמודדותם עם הזהות המינית שלהם בחברה שאינה מכירה בזהות זו. בשנת 2003 יצא, בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי <strong>ארון בתוך ארון: סיפוריהם של הומוסקסואלים ולסביות דתיים </strong><a href="file:///C:/Users/Yehuda/Downloads/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%20%5b5%5d%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.doc#_ftn1" target="_blank"><strong>[1]</strong></a><strong> </strong>שהיה הספר הראשון בארץ שעסק בנושא רגיש וטעון זה, שהיה עד אז טאבו חברתי. הספר זכה לתגובות רבות מצד העולם החילוני. התראיינתי בתוכניות טלויזיה כגון: &quot;פופליטיקה&quot; ובתוכניות בוקר שונות, ואף במספר תוכניות רדיו, אולם הספר לא זכה  לשום התייחסות מצד העולם הדתי. אמנם הוזמנתי, על ידי הרב ריסקין לדבר בכנס רבנים, אך ניכר היה כי בעת ההרצאה וגם לאחריה הרבנים נעו בחוסר נוחות רבה והעדיפו לא להרחיב את הסוגיה. למרבה השמחה, חל שינוי מסוים מאז בחברה הדתית. כך למשל הוקם ארגון &quot;הו&quot;ד&quot;(הומואים דתיים), ארגון &quot;בת-קול&quot;(לסביות דתיות), ארגון &quot;חברותא&quot; וארגון &quot;כמוך&quot;. יותר ויותר רבנים נאלצו ונאלצים גם היום להתמודד עם שו&quot;תים שנכתבו ונכתבים להם דרך אתרי האינטרנט שמבטיחים את שמירת האנונימיות של הכותבים. כיום גברה ההכרה בכך כי ישנם הומואים ולסביות דתיים, וכי הם מתמודדים עם זהות שולית כפולה שאינה קלה עבורם או עבור בני משפחותיהם המתמודדות עם הגילוי של ילדיהם ביחס לזהותם המינית. היינו, אנשים רבים תיארו בפני שאינם מרגישים שיש להם מקום בעולם. בחברה הדתית הם שונים בהיותם בעלי זהות הומוסקסואלית ובחברה החילונית ההומוסקסואלית, הם שונים בהיותם דתיים.</p>
<p>
אולם, למרות שקיימת  תזוזה מסויימת בחברה הדתית  ביחס לסוגיה זו <a href="file:///C:/Users/Yehuda/Downloads/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%20%5b5%5d%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.doc#_ftn2" target="_blank">[2]</a>, סבורתני שעדיין קיים חוסר הבנה רב בקשר לזהות הלהט&quot;בית הדתית, קושי של הרבנים להתמודד עם נושא זה ולהציע פתרונות לפונים אליהם, וכן מצוקה רבה בקרב הנוער והמבוגרים המתמודדים עם זהות מורכבת זאת, הנובעת בין השאר מהסטיגמות השליליות הקיימות ביחס לאוכלוסיה זו.</p>
<p><br /></p>
<h5>
הזהות הכפולה של הומו-לסביים דתיים</h5>
<p>
לא פעם כשהרציתי בפני קהל מטפלים שאינו דתי או לחלופין אנשים שאינם אנשי מקצוע טיפוליים, השאלה הראשונה שעולה היא: מדוע הם לא עוזבים את הדת? מדוע אנשים אלו מתעקשים להשאר בתוך תרבות שמוקיעה אותם, שאינה מכירה בזהותם, ושמעצימה את הסטגימה השלילית שיש כלפי הומוסקסואלים? על מנת לענות על שאלות אלו יש להבין היטב את הזהות הכפולה והמורכבת של הומו-לסביים דתיים. בניסיון לברר את מהות הזהות הזאת  פניתי אל המרואיינים במהלך מחקר התזה שלי שהפך מאוחר יותר לספר &quot;ארון בתוך ארון&quot;. אחד הדברים המובהקים שעלו מכלל המרואיינים הוא הדגש שהמרואיינים שמו על כך שהם מרגישים שיש להם זהות מורכבת שאותה כיניתי כ&quot;זהות כפולה&quot;. המשותף לכולם היא התחושה כי אין להם בחירה ביחס לאף אחת מזהויותיהם: הדתית או המינית. להלן אביא דוגמא אחת לדרך שבה המרואיינים תפסו והבינו את הזהות הכפולה שלהם.</p>
<p><br /></p>
<h5>
מאבק בין זהויות</h5>
<p><br /></p>
<p>עמירם שניתן להגדירו גם כדתי מודרני, מתמודד גם הוא עם זהותו הכפולה, אולם בניגוד לרועי ניכר כי הוא מתקשה יותר להשלים עם שתיהן והוא חש כי הוא מצוי במלחמה אבודה.</p>
<p><br /></p>
<blockquote><p>
<strong>אתה מרגיש שאתה במלחמה והידיים שלך קשורות…</strong>
<strong>ואתה לא רוצה לוותר על כלום.</strong>
<strong>אתה לא רוצה לוותר על הדת,</strong>
<strong>ואתה לא רוצה לוותר על כל המצוות,</strong>
<em><strong>ואני</strong></em><strong> גם לא רוצה לוותר על עצמי.</strong></p></blockquote>
<p><br /></p>
<p>
בחינה של דברי עמירם מראה כי שתי הזהויות הסותרות שלו כביכול גורמות להרגיש שהוא במלחמה. אולם מעניין לראות מתי הוא מדבר בגוף שני ומתי הוא עובר, מבלי משים, לדבר בגוף ראשון. כשעמירם מתייחס לנושא של הדת הוא מדבר בגוף שני ואילו כאשר הוא עובר לדבר על המיניות שלו שאותה הוא מכנה כ&quot;עצמי&quot;, הוא עובר באופן אוטומטי לגוף ראשון ואומר &quot;אני”. נראה כי לא בכדי עמירם מגדיר, באופן לא מודע, את המיניות שלו בגוף ראשון. המיניות היא מה שהוא. היא מוטבעת בו, היא בגופו, בעוד שהתורה והמצוות, גם הם חלק ממנו, אך הוא יכול להתייחס אליהם באופן מרוחק יותר. אולי הדבר נובע גם מתוך התפיסה שהמצוות הן משהו שניתן לתמרן איתן, בניגוד למיניות ההומוסקסואליות שממנה לא ניתן לברוח ולא להתכחש לה והיא מבטאת את העצמי שלו.</p>
<p><br /></p>
<p>
לסיכום נראה כי אנשים אלו חווים זהות כפולה שהיא אינהרנטית, מוטבעת ומגדירה את מי שהם.  העוצמה של הזהות הדתית נובעת דווקא מכך שהיא כל כך ברורה מאליה לרובם. טל-אחת המרואיינות  מתארת זאת היטב כשהיא אומרת: &quot;<strong>אני דתייה כי אני דתייה</strong>&quot;. העוצמה של הזהות המינית, נובעת אף היא מידיעה ברורה מאליה המהווה את המציאות הפנימית של האדם ההומוסקסואל.  מתוך דבריהם של המרואיינים עולה כי התכחשות לאחת מזהויותיהם, בין אם מדובר על הזהות הדתית או על הזהות המינית, איננה אפשרית מבחינתם או לפחות מאוד מוגבלת. עליהם, אם כן, להכיר בזהותם הכפולה, דבר שיכול להוביל למאבק פנימי מתמיד בין זהויות אלו או לחלופין להשלמה איתם ולמציאת דרכים לחיות בשלום עם שתיהן.</p>
<p><br /></p>
<h5>
הייחוד של נשים המתמודדות עם זהותן המינית</h5>
<p><br /></p>
<p>
עניין נוסף משמעותי שעלה בהבדל בין הגברים לנשים הדתיים הוא העוצמה של המאבק הפנימי שלהם. אצל הגברים עלתה בעוצמה רבה ההתמודדות עם השיח ההלכתי. חלק מהגברים הפנימו את האמירות הדתיות הדוחות את המהות הפנימית שלהם: כפי שאמר לי אחד המרואיינים החרדים שלי: &quot;אני נקרא תועבה&quot;. אולם, הנשים פחות ביטאו מצוקה מול הנושא של ההלכה ולעומת זאת ביטאו יותר מצוקה בהתמודדות שלהן עם המשפחה ועם החברה הדתית שלהן. ישנם מספר הסברים אפשריים לכך ואביא רק אחד מהם. היהדות מתייחסת באופן חמור יותר להומוסקסואליות. ראשית, משכב זכר הוא איסור הנזכר בתורה אולם אין לו מקבילה נשית. המקום הראשון שבו מופיע רמז לעניין הזה באופן ישיר אצל נשים הוא בגמרא שם כתוב: &quot;נשים המסוללות זו בזו-פסולות לכהונה&quot; (בבלי, יבמות, ע&quot;ו, ע&quot;א) ורש&quot;י מסביר שם כי הכוונה לנשים השוכבות זו עם זו. גם העונש כאן פחות חמור מהעונש ביחס למשכב זכר שדינו מוות. היינו אצל נשים האיסור הוא מדרבנ&quot;ן ואילו אצל גברים האיסור הוא מדיאורייתא. למרות ההבדל הזה, נשים, כמו גברים, עסוקות בקושי שלהם מול הגילוי הזה,ראשית ביחס לעצמם ולאחר מכן ביחס למשפחתן והחברה בה הן גדלו.
</p>
<p><br /></p>
<h5>המישור החברתי: שוליות כפולה</h5>
<p><br /></p>
<p>
בהקשר החברתי הרחב יותר ניתן לומר כי זהותם הכפולה של המרואיינים הופכת אותם לקבוצה בעלת שוליות כפולה: הם מיעוט בהיותם הומוסקסואלים והם מיעוט בהיותם דתיים בתוך קבוצה זו. החוקר ריימונס (Raymond, 1994) טוען כי הומוסקסואליות נתפסת לא רק כתת תרבות המצויה בתוך תרבות של &quot;כור היתוך&quot;. הומוסקסואליות יוצרת סטיגמות בתרבות הדומיננטית והיא הופכת לחברה שולית לא נראית המושמצת ומוכפשת בגלוי. בנוסף לכך הומוסקסואלים ולסביות יכולים להפוך לקבוצת שוליים כפולה ואף משולשת בעקבות הבדלי דת, גזע, אתניות ומעמד השונים מאלו של החברה הדומיננטית. רבים מהמרואינים הרגישו כי אין להם מקום בעולם. התמודדותם מול החברה קשה כפל כפליים כיוון שהם צריכים להתמודד לא רק עם מערך הסטיגמות והסטריאוטיפים שקיימים בחברה החילונית אלא גם מול מערך הסטריאוטיפים שקיימים בחברה הדתית.  מיכל מבטאת זאת בדבריה:</p>
<p><br /></p>
<blockquote><p>
<strong>יש עוינות משני הצדדים כי בקהילה ההומו – לסבית מרגישים שהדת מגנה אותם, הדת שונא אותם מגדיר אותנו כתועבה  […] ופעם ראשונה שהלכתי למצעד הגאווה  […] ושמעתי צרחות מהבמה על מלחמת תרבות נגד הדתיים […] שאלתי מה אני עושה פה? אני לסבית בגלל שנולדתי לסבית אין לי מכנה משותף בקהילה כזאתי […] בסוף הלכתי ועשיתי שלט &quot;אל תשנאו אותי שאני לסבית אל תשנאו אותי שאני דתייה…</strong></p></blockquote>
<p><br /></p>
<p>
קבוצה זו צריכה להתמודד מול המעגל החברתי החילוני ההומוסקסואלי הרואה בדת אויב ומול המעגל החברתי דתי הרואה בהומוסקסואלים אויב. בתוך המעגל הדתי היא צריכה להתמודד מול עצמה ביחס לקהילה ומול עצמה ביחס להלכה. כך שהקושי וההתמודדות של אנשים אלו מועצמת.</p>
<p><br /></p>
<p>
מעבר לתחושת השוליות הכפולה המאפיינת את האוכלוסיה הלהט&quot;בית הדתית, ישנו נושא חברתי נוסף שאיתו אוכלוסיה זו נאלצת להתמודד ביתר שאת והוא הנושא של הקמת בית בישראל. עד לא מכבר האופציה של להט&quot;בים דתיים היתה להישאר בודדים ברווקותם, או לחלופין להנשא לבן או בת זוג מהמגדר השני כשחלקם בוחרים לספר לבן זוג על נטייתם החד מינית, וחלקם לא. נישואין אלו לא החזיקו מעמד פעמים רבות, או יצרו קושי נפשי רב לשני הצדדים. כיום ישנם אופציות נוספות וניתן למצוא יותר ויותר להט&quot;בים דתיים שיוצרים בתים יחודיים ומורכבים על מנת להקים משפחה.</p>
<p><br /></p>
<h5>
חשיבות קבלת עזרה ותמיכה</h5>
<p>
למרות השינויים החברתיים והפתיחות שמבצבצת לה בתוך החברה הדתית, עדיין הזהות ההומו-לסבית הדתית יכולה ליצור מצוקה רבה. ניתן להקל על מצוקה זו דרך קבלת עזרה שתתן מרחב טיפולי מתאים ליחיד או ליחידה. אולם כאשר להט&quot;בים דתיים כבר מוצאים את האומץ והכוח לחפש איש טיפול או אשת טיפול הם נתקלים במשימה לא פשוטה. מצד אחד, כפי שאמרו לי מטפלים חילוניים רבים, הם אינם מבינים מדוע אנשים אלו מתעקשים להשאר בזהותם הדתית, בנוסף, הם אינם יודעים כיצד להתייחס לאיסור ההלכתי שנתפס בעיניהם כפרימיטיבי וכאנכרוניסטי. מצד שני, מטפלים דתיים רבים מתקשים לטפל בהומואים ולסביות דתיים בגלל הסוגיה ההלכתית. בשנות לימודי בבי&quot;ס לעבודה סוציאלית בישיבה אוניברסיטה הפגישו אותנו עם מטפלת קלינית דתית המטפלת בקהילה הדתית באנשים המתמודדים עם קשיים מינים בזוגיות שלהם. מטפלת זאת רואה זוגות רבים אשר מתמודדים עם מיניותם ובתוך כך עוברים על שלל איסורים דתיים כגון, צפיה בפורנוגרפיה, אוננות וכדומה. אולם היא הבהירה לקבוצתנו כי טיפול בהומוסקסואלים הינה טאבו עבורה. בגלל האיסור ההלכתי היא מסרבת לטפל בזוגות הומוסקסואלים או ביחידים כאלו. לחלופין, מטפלים דתיים רבים, כגון כאלה המצויים בארגון &quot;עצת נפש&quot; מאמצים אג&apos;נדה טיפולית ידועה מראש הקשורה לטיפולי המרה וזאת בניגוד <a href="http://www.psychology.org.il/%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%A8-%D7%A2%D7%9E%D7%93%D7%94-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%94" target="_blank">לעמדה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ובארה&quot;ב</a> הסבורה, כי כל טיפול המרה אשר מבוסס על ההנחה שנטייה חד מינית הינה מחלת נפש, בעייתית. מעבר לכך, אין הוכחות מדעיות לאפקטיביות של טיפול כזה מחד גיסא, אולם מאידך גיסא, ישנם הוכחות לסיכונים בסוג כזה של טיפול ובכלל זה: דכאון, חרדה ואובדנותֿ. כך יוצא שיש מחסור במענה ראוי לנערים וגברים, נערות ונשים ולבני משפחותיהם המתמודדים עם הזהות המורכבת הזו.</p>
<p><br /></p>
<p>
על אף השינויים החברתיים, המחקרים המצביעים על כך שלהטב&quot;ים נמצאים בסיכון מוגבר לקשיים נפשיים אינם משתנים, וכי הסיכון שאוכלוסיה זו מצויה בה אינה במגמת שיפור כיון שהאפליה והלחץ הנובעים מהסביבה מהווים גורמים לסיכון נפשי. בהקשר זה נכנסים ההורים כגורם תמיכה אפשרי. מחקרים רבים מצביעים על חשיבות התמיכה ההורית ביכולת הויסות הרגשי והדימוי העצמי של מתבגרים בכלל ומתבגרים להטב&quot;ים בפרט (Ryan, Huebner, Diaz &amp; Sanchez,  2009).  תמיכה של הורים בילדיהם המתבגרים מפחיתה באופן משמעותי את ההשלכות הנפשיות השליליות של מצוקה על רקע גלויים של תיוג שלישי, סטיגמה ואפליה  (בפרדס, כץ וקובלסקי, 2011). אולם, לצערנו גם הורים חילונים וגם הורים דתיים מתקשים, פעמים רבות, לתמוך בילדיהם בזמן יציאתם מהארון או לאחר מכן, שכן הם עסוקים באבל ובאכזבה שלהם ובקושי להתאים בין זהותו המציאותית של הילד או המתבגר לבין הפנטזיה שהם השליכו על ילדיהם הכוללת: נישואים עם בן או בת זוג הטרוסקסואלים והקמת בית עם ילדים.<a href="file:///C:/Users/Yehuda/Downloads/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%20%5b5%5d%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.doc#_ftn3" target="_blank">[3]</a></p>
<p><br /></p>
<p>
 מכאן שעבור להט&quot;בים דתיים רבים, הדמות של המטפלת או המטפל היא לעיתים הדמות היחידה שיכולה להוות מקום אמפטי ומכיל למצוקה בה מצוי היחיד. החדר הטיפולי מהווה את המרחב שבו המטופל יכול להתלבט ביחס לזהותו המינית, ולקבל סיוע ותמיכה בהתמודדות שלו  עם הלחץ והמצוקה הנפשית אליו היחיד חשוף בהקשר לזהותו המינית (King, 2001).
יחידים אלו יכולים למצוא לעצמם מענה ותוקף גם דרך הצטרפות לקבוצת תמיכה חברתית אשר מעניקה משענת ומקום מכיל ואמפטי. כך למשל, לצד פעילויות חברתיות במהלך כל השנה מתקיימות בבת קול קבוצות תמיכה חברתיות קטנות, המאפשרות מרחב דיסקרטי ובטוח עבור נשים לדבר על הנושאים המטרידים אותם, ולשמוע עצות מנשים אחרות.  אולם, יש לזכור כי מענה כזה הינו לרוב מענה חברתי, אך לא תמיד מספק מענה נפשי לאשה הנמצאת במצוקה.</p>
<p><br /></p>
<p>
המאמר התלמודי בסנהדרין ל”ז כותב: “לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא”. תפיסה זו היא בעיני, לא רק עמדה דתית אלא גם עמדה מוסרית ואתית, שאליה מחוייב האדם באשר הוא. החובה לעזור ולהיטיב עם האדם המצוי במצוקה נפשית חלה על סביבתו של האדם כמו גם על האדם עצמו. הורים אשר רואים כי ילדם נמצא במצוקה, מחוייבים לסייע לו באמצעות הגשת מערכת תמיכה, גם אם הם עצמם לא מסוגלים לתת לילד תמיכה זו מסיבה דתית, רגשית או חברתית. במקביל גם האיש או האישה המרגישים מצוקה המובילה אותם לדכאון, חרדה ומחשבות אובדניות צריכים לנסות למצוא את הדרכים לעזור לעצמם דרך קבלת סיוע מתאים על מנת לשמור על נפשם, שנאמר “ונשמרתם מאוד לנפשותכם”.<a href="file:///C:/Users/Yehuda/Downloads/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%20%5b5%5d%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.doc#_ftn4" target="_blank">[4]</a></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: justify;">20.11.13
</p>
<h5>
ביבליוגרפיה</h5>
<p><br /></p>
<p><u><strong>מקורות קאנוניים:</strong></u>
פיינשטיין, מ. <em>אגרות משה </em>(הוצאת ברוקלין). ניו יורק תשנ&quot;ו.
רש&quot;י, פירוש התורה (מהדורת שעוועל ח&quot;ד). ירושלים תשי&quot;ט.
תלמוד  בבלי, מסכת נדרים (מהדורת צילום, דפוס ולינה). ירושלים תשמ&quot;א.
תלמוד בבלי, מסכת ברכות (מהדורת צילום, דפוס ולינה). ירושלים תשמ&quot;א.
תלמוד בבלי, מסכת יבמות (מהדורת צילום, דפוס ולינה). ירושלים תשמ&quot;א.
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין (מהדורת צילום, דפוס ולינה). ירושלים תשמ&quot;א.
<u><strong> </strong></u>
<u><strong>מקורות מחקריים:</strong></u>
חלוץ, ד. נובמבר 30, 2012. די לכיבוש (היצר). <strong>מוסף הארץ</strong>.
חן, מייק. 2009. <strong>פחד אהבה</strong>. תל אביב: הוצאת דיאלוג-הפצות
למפרט, ע. 1994. <strong>האבלוציה של האהבה</strong><em>. </em>תל אביב: הוצאת משרד הביטחון.
פרדס, כץ וקובלסקי. 2011. ההורים כבסיס בטוח למתבגר בתהליך ה&quot;יציאה מהארון&quot; בראי תיאוריית ההתקשרות. <strong>מפגש,</strong> 3:   17-38.
קורן, ע. 2003. <strong>ארון בתוך ארון: סיפוריהם של הומואים ולסביות דתיים</strong>. תל אביב: ידיעות אחרונות.
שניידל, ז. תשס&quot;ו. מקומם של דתיים הומולסביים בחברה הדתית. <em><strong>אקדמות: כתב עת למחשבה יהודית</strong></em>, י&quot;ז: 85-114.
שרבט, ע. 2001. הומוסקסואליות במקורות התלמודיים<strong>. עבודת M.A. </strong>רמת גן: אוניברסיטת בר- אילן – המחלקה לתלמוד.
<strong> </strong>
<u><strong>מקורות מהאינטרנט ואתרי אינטרנט:</strong></u><strong> </strong>
לוינסון, ג. 2005. <strong>נוער הומו-לסבי בסיכון</strong>. צוות פסיכולוגי.
<a href="http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=594" target="_blank">http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=594</a>
משרד הבריאות. 2011. <strong>אובדנות בישראל: התאבדויות 1981-2009 2004-2012 ניסיונות התאבדות. </strong><a href="http://www.health.gov.il/publicationsfiles/loss_2011.pdf" target="_blank">http://www.health.gov.il/publicationsfiles/loss_2011.pdf</a>
<strong>ארגון כמוך</strong>: (<a href="http://www.kamoha.org.il/?p=5533" target="_blank">http://www.kamoha.org.il/?p=5533</a>).
<strong>קווים מנחים לטיפול באוכלוסייה ההומו/בי סקסואלית ע&quot;פ איגוד הפסיכולוגים האמריקאי.</strong> 11.11.2012. צוות בטיפולנט
http://www.betipulnet.co.il/portal/particles/
</p>
<p><u><strong>מקורות באנגלית</strong></u></p>
<p>
arents, L. D. &amp; Kimmel, D. C. 1993. Introduction. In Garents, L. D.  &amp; Kimmel. D. C. (eds.),<em> </em><strong>Psychological perspectives on lesbian and gay male experiences</strong><em> </em>(pp.1-51)<em>.</em> New York: Colombia Univesity Press.
<a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank">Greenberg, S. 2004. </a><a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank"><strong>Wrestling with God and Men: Homosexuality in the Jewish Tradition</strong></a><a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank">. </a><a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank">Madison: Wisconsin.</a>
Matt, H. J. 1978. Sin, crime, sickness or alternative life style? A Jewish approach to homosexuality. <strong>Judaism</strong><em>, </em>105(27),13-24.
Proctor, C. D. and Groze, V.K. 1994. Risk factors for suicide among gay, lesbian and bisexual youth. <strong>Social Work,</strong> 39(5): 504-513.
<a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank">Raymond, D. 1994. Homophobia, identity, and the meaning of desire: Reflections on the cultural construction of gay and lesbian adolescent sexuality. In Irvine, J. M. (ed.). </a><a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank">Sexual cultures and the construction of adolescent identity </a><a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank">(pp. 57-84).</a><a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank">Philadelphia:</a><a href="http://www.amazon.com/Wrestling-God-Men-Homosexuality-Tradition/dp/0299190900/ref=sr_1_sc_1?s=books&ie=UTF8&qid=1355258962&sr=1-1-spell&keywords=struggeling+with+god+and+man+greenberg" target="_blank">Temple University Press.</a>
Ryan, C. Huebner, D. Diaz R. M. &amp; Sanchez, J. 2009. Family rejection as a predictor of negative health outcomes in white and Latino lesbain, gay and bisexual young adults. <strong>Pediatrics</strong>, 123: 346-152.</p>
<p>

<a href="file:///C:/Users/Yehuda/Downloads/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%20%5b5%5d%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.doc#_ftnref1" target="_blank">[1]</a>    <a href="http://www.hod.org.il/?en=0&sc=6&pg=1" target="_blank">לעיון בפרק מתוך הספר</a> ראו באתר של הו&quot;ד; <a href="http://www.ybook.co.il/ProductResults.aspx?F11179=%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9F+%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9A+%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9F&searchboxex=1&radio=radio0&x=20&y=17" target="_blank">ולרכישה</a>
<a href="file:///C:/Users/Yehuda/Downloads/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%20%5b5%5d%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.doc#_ftnref2" target="_blank">[2]</a>  להבנת הסיבות  לכך שהציונות הדתית החלה לדון באינטנסיביות בנושא הומואים ולסביות דתיים בשנים האחרונות ראו  מאמרו של שניידל, תשס&quot;ו.
<a href="file:///C:/Users/Yehuda/Downloads/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%20%5b5%5d%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.doc#_ftnref3" target="_blank">[3]</a>  להרחבה על תגובותיהם של הורים ליציאתם מהארון של ילדיהם ראו ספרה של מק, 2009.
<a href="file:///C:/Users/Yehuda/Downloads/%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%20%5b5%5d%20%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.doc#_ftnref4" target="_blank">[4]</a> קבלת טיפול מתאים מצוי כיום וניתן לקבלו דרך טיפול פסיכולוגי פרטי או מכון כלשהו, או לחלופין דרך הצטרפות לקבוצות תמיכה של הומואים  ולסביות דתיים המצויים בארגונים כגון הו&quot;ד, בת-קול, חברותא, איג&quot;י וכן הלאה.</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[הסיפור של רחל]]></title><description><![CDATA[בגיל 11 עליתי לארץ. הכל היה זר ומוזר, לא הבנתי את השפה, לא הבנתי את התרבות, הרגשתי אחרת ושונה בנוף המקומי. החוויה הזו נצרבה בי עמוק,...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A8%D7%97%D7%9C</link><guid isPermaLink="false">63a89549c0faea477edd67a4</guid><category><![CDATA[סיפור אישי]]></category><pubDate>Sun, 25 Dec 2022 18:34:10 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_81daaf22addf48f3b58c1e6122e2c6b3~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_81daaf22addf48f3b58c1e6122e2c6b3~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<h3>בגיל 11 עליתי לארץ. הכל היה זר ומוזר, לא הבנתי את השפה, לא הבנתי את התרבות, הרגשתי אחרת ושונה בנוף המקומי. החוויה הזו נצרבה בי עמוק, והולידה צורך ורצון עז להשתייך, להיות חלק מ, גם כשההשתייכות באה על חשבון חלקים מהזהות שלי.</h3>
<p><br /></p>
<p>
אי שם בכיתה ח׳ באולפנת חורב, כשהתאהבתי במדריכה שלי בעזרא, הייתי צריכה למצוא הסבר לרגשות העזים, למחשבות שלא מרפות. קראתי לזה ״קשר לא בריא״, והמשכתי לקרוא לכל ההתאהבויות שלי ״קשר לא בריא״ עד גיל 22. שנאתי את עצמי על יצירת הקשרים האלה. מצד אחד קשרים עוצמתיים ומרגשים, ומצד שני תמיד לא ממומשים, חד צדדיים, מקורות לתסכול ובושה. ניסיתי לא להרגיש (בהצלחה עם זה!), ניסיתי להדחיק, לחנוק ולהכחיש. ניסיונות שלא באמת היה להם סיכוי להצליח.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">נתליתי בהשתייכות, השתייכות למגזר הדתי לאומי, ובעיקר לתנועת הנוער. הייתי מדריכה בעזרא, עשיתי שירות לאומי בעזרא ואחר כך התחלתי לעבוד בהנהלה הארצית. נהייתי דוסית-על, התחלתי להקפיד על הכל, להקדיש זמן כל יום ללימוד. יצאתי עם מגוון בחורים דוסים למהדרין, כולל את עמישב, רועה צאן מדרום הר חברון. את דניאל, בחור חמוד ועדין, אפילו הורים שלי פגשו. אבל תמיד היה מגיע שלב מוכר שבו מועקה גדולה היתה יושבת עלי עד שהייתי אוזרת אומץ ומסיימת את הקשר.</p>
<p style="text-align: right;">בחוץ, הכל היה נראה טוב, ובפנים, סערה גדולה, נעולה היטב, שהצליחה מדי פעם להתפרץ החוצה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">רק בגיל 22, במהלך טיפול פסיכולוגי, התעמתתי לראשונה עם האמת.</p>
<p style="text-align: right;">אני דיברתי על ה״קשרים הלא בריאים״ והרצון להפסיק ליצור קשרים כאלה, והפסיכולוגית אמרה: ״חשבת פעם שיש בקשרים האלה עניין של אהבה?״</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">השאלה הזאת שיתקה אותי. ישבתי בשקט, מפוחדת ומבועתת עד סוף הפגישה והלכתי הביתה.</p>
<p style="text-align: right;">למה השאלה הזו (שאפשר היה לפרש אותה בכל מיני דרכים) העלתה בי רגשות כל-כך עוצמתיים?</p>
<p style="text-align: right;">פשוט כי ידעתי שזה נכון. ידעתי שאני לסבית. כבר שנים שידעתי את זה, רק שהייתי עסוקה בהדחקה, בהכחשה ובבושה. כל השנים האלה פחדתי פחד מוות מהמחיר שאני אצטרך לשלם כדי להיות מי שאני. דמיינתי את הנתק מהחברות שלי, המשפחה שלי, תנועת הנוער, המגזר הדתי בכלל. דמיינתי את עצמי שוב לא שייכת, שוב זרה ואחרת.</p>
<p style="text-align: right;">
באותה תקופה עזבתי את תנועת הנוער, התחלתי ללמוד באוניברסיטה, הצטרפתי לבת קול, יצאתי בשאלה. מצאתי חברות חדשות ומקום חדש להשתייך אליו. גיליתי שלהתאהב זה דווקא דבר מדהים ומה שהיה מקור לבושה והכחשה גדולה, הפך להיות מקור לשמחה ואהבה. </p>
<p style="text-align: right;">
סיפרתי לחברות הקרובות, רובן קיבלו, חלק לא, ונאמרו דברים קשים שאני עדיין סוחבת איתי. סיפרתי לאחים שלי, שקיבלו וחיבקו מהרגע הראשון. סיפרתי להורים שלי - ללא ספק היציאה הקשה ביותר עבורי. הם קיבלו אותי באהבה, למרות הקושי הגדול שלהם.

</p>
<p style="text-align: right;">בגיל 25 פגשתי את דנה במסיבת חנוכה של נשות בת קול. התחלנו לצאת כמה חודשים אחר כך ו-12 שנה אחרי אנחנו עדיין ביחד. הספקנו להתחתן בארה״ב, לטייל ולהנות, להתפתח מקצועית. יש לנו משפחה מדהימה: שתי אמהות, יותם ונגה המתוקים, וכמובן: שתי חתולות חמודות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">אפילו סבתא שלי (החרדית), קיבלה אותי ואת משפחתי. ביקרתי אותה יחד עם דנה בדירה שלה בלונדון. היא נפטרה השנה, אבל אני לא אשכח את הרגע שהיא אמרה לי בשיחת טלפון שדנה היא כמו נכדה בשבילה.

ועדיין, לצד כל הטוב, יש קשיים. חוויתי לא מעט מקרים של הומופוביה גלויה לאורך השנים בירושלים. לא פעם אני מרגישה שמסתכלים עלי ורואים אותי כ״אחרת״ ו״שונה״. אני צריכה לחיות עם זה ולהיות חזקה מול זה, דבר שמאתגר אותי וגם חשוב לי מאד.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">כשאני חושבת על האפשרות שלא הייתי יוצאת מהארון, אני חושבת שהייתי נחנקת שם, יחד עם כל הבושה, הפחדים וכל מה שהדחקתי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">שמחה, מעריכה ומודה על כל מה שיש לי, שאני כאן היום ולא בתוך הארון.</p>
<p><br /></p>
<p>תאריך: 22.4.2021</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[מצעד הגאווה 2022]]></title><description><![CDATA[במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2022 צעדו איתי אשתי והבת המשותפת שלנו בת ה-5, וגם ילדיי הגדולים. הם צעדו איתנו או עם החברים שלהם ועשו את זה...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%9E%D7%A6%D7%A2%D7%93-%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%95%D7%94-2022</link><guid isPermaLink="false">638e30028b3974689d085b6f</guid><category><![CDATA[כתבה]]></category><category><![CDATA[עמוד בית]]></category><pubDate>Mon, 05 Dec 2022 17:55:18 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_ce5a77d0d20247fe897f539466901526~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_ce5a77d0d20247fe897f539466901526~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<h3></h3>
<h3>במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2022 צעדו איתי אשתי והבת המשותפת שלנו בת ה-5, וגם ילדיי הגדולים. הם צעדו איתנו או עם החברים שלהם ועשו את זה בשיא הטבעיות. ילדיי מנישואים ראשונים, כולם למדו או עדיין לומדים במוסדות החינוך הדתי בירושלים. כולם בקשר עם אביהם הדתי.</h3>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">לפני 9 שנים, ב- 2013, השתתפתי לראשונה במצעד הגאווה בירושלים. ניסיתי להימנע מלהיות במרכז העניינים ולהתרחק מהמצלמות. פחדתי נורא שיצלמו אותי ויראו אותי בטלוויזיה וזה יהיה נורא קשה בשביל הילדים.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">ולפני 10 שנים פחדתי לצאת מהארון בפניהם כי חשבתי שאולי יבחרו להתרחק ממני. פחדתי שהסביבה ההומופובית תסית אותם והם יתנכרו אליי. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">לפני 12 שנה עזבתי את הבית בפרץ של אומץ, פשוט לקחתי את הילדים ועזבתי למקום אחר. אני זוכרת שהיו לי סיוטים חוזרים על כך שהילדים נלקחים ממני. חברה מדהימה עזרה לי לקחת עורכת דין מדהימה לא פחות, שהצליחה לשכנע אותי להירגע ועזרה לי לקדם את עניין המשמורת המשותפת. הפחדים ההם לא היו חסרי בסיס, אבל הם היו מוגזמים וגזלו ממני כוח שהייתי צריכה אותו מאוד לחיים עצמם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">ואם נלך עוד קצת אחורה בזמן, לפני 14 שנה הייתי בטוחה במאה אחוז שאם מישהו בעולם הזה ידע עליי, הכול יתמוטט. פחדתי לומר את המילה &quot;לסבית&quot;. פחדתי נורא מהקריסה של הנישואים שלי ושל הקשר עם הילדים, אבל חששתי גם ממפולת כללית. אולי הרגשתי שאם אצא מהארון אפילו בפני הקרובים אליי ביותר, היקום פשוט יקרוס לתוך עצמו – איני יודעת. יצרתי קשר עם נציגת בת קול (שאחר-כך הפכה לחברה טובה) באופן כ&quot;כ חשאי ודיסקרטי שהיה אפשר לחשוב שמדובר במבצע של המוסד בטהרן. באתי לפגישה איתה כולי רועדת. זו הייתה הלסבית הראשונה שדיברתי איתה בכלל, שלא לומר – הלסבית הדתיה הראשונה.</p>
<p style="text-align: right;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: right;">כמה פחדים וחרדות. כמה כאב ודמעות. ואילו רק הייתי יודעת את העתיד.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">אני לא אומרת שהדרך הייתה קלה. אין ספק שזה היה די קשה, כל התהליך. לא היה קל לא מול העולם, לא מול הילדים. לא בשלב הגירושין, לא בשלב היציאה מהארון ולא בשלב של בניית זוגיות פרק ב&apos; עם אישה, לא יכולה לומר שהכול עבר חלק וחף מקשיים. </p>
<p style="text-align: right;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: right;">אבל בחרתי להיות בזה. פשוט המשכתי לאהוב את הילדים והשתדלתי להבין אותם, אבל גם לאהוב את עצמי ולהיות אני, ולאהוב את מי שאני אוהבת. השתדלתי לחיות את חיי כפי שאני מאמינה שנכון לחיות, ולהכניס את משפחתי ואת אהוביי לעולם שלי לאט ובעדינות. ניסיתי להיות כנה ומגוננת בו זמנית. תמיד רציתי שהילדים ידעו שהם הדבר החשוב לי בעולם כולו - ויחד עם זאת שהאמת שלי והאהבה שלי חשובים לי, כי הם עושים אותי מי שאני. אני יודעת שלפעמים זה הצליח לי יותר ולפעמים פחות. אבל אני גם יודעת שאנחנו הדבר הזה שחשוב לי מכול בעולם – אנחנו משפחה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">הייתי רוצה שתהיה לי מכונת זמן שתאפשר לי לבוא לבחורה בת ה-33 ,בחורה שהייתי לפני 15 שנה, אחת ששרויה במבוכה ובחרדה, שנמצאת עמוק בארון ואין לה מושג איך תוכל לצאת ממנו אי פעם. הייתי רוצה להראות לה את התמונות שלנו מהמצעד של 2022. לחבק אותה ולהגיד לה לא לפחד משום דבר ומאף אחד ושהיא עושה את הדבר הנכון. גם אם במצב הפוליטי הנוכחי לא קל לי עכשיו לחשוב על מה שעומד לקרות עם זכויות הלהט&quot;ב במדינה שלנו, אבל אני, באופן אישי, הפסקתי לפחד.</p>
<p style="text-align: right;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: right;">אני כותבת את זה כי אולי יש מי שצריכה לקרוא את זה עכשיו. מישהו שנמצאת במקום שאני הייתי בו. אני מחבקת אותך ואומרת לך שהכול יהיה בסדר, גם אם לא בקלות ולא מיד, אבל יהיה בסדר. באמת.</p>
<p style="text-align: right;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: right;">***</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">נדיה אייזנר-חורש</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[כנס נשים גאות]]></title><description><![CDATA[ארגון בת קול, בשיתוף קבוצות נשים מהקהילה הגאה, הובילו את כנס הנשים הגאות בסימן "הנשים הגאות לוקחות את המושכות" - כי אף אחד ואחת לא יקדם...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%AA</link><guid isPermaLink="false">638e2ef7fba2de8c0cb83b32</guid><category><![CDATA[כתבה]]></category><category><![CDATA[עמוד בית]]></category><pubDate>Mon, 05 Dec 2022 17:52:38 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_2f8104207d194128b5df0d2574b5ef71~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_2f8104207d194128b5df0d2574b5ef71~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<h3></h3>
<p><br /></p>
<h3>ארגון בת קול, בשיתוף קבוצות נשים מהקהילה הגאה, הובילו את כנס הנשים הגאות בסימן &quot;הנשים הגאות לוקחות את המושכות&quot; - כי אף אחד ואחת לא יקדם זכויות נשים גאות אם אנחנו לא ניקח את המושכות. </h3>
<h3></h3>
<p style="text-align: right;">ב- 7.4, בתרומתה הנדיבה של עיריית רמת גן, התאספו 160 נשים מכל המגזרים במטרה אחת: להוביל שינוי. יחד. דיברנו על אקטיביזם, פמיניזם וזכויות של נשים גאות.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">
זו הייתה רק יריית הפתיחה, הצטרפי אלינו <u><a href="https://www.facebook.com/%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%92%D7%90%D7%95%D7%AA-106770495287225" target="_blank"><span style="color: #1155cc;">בפייסבוק</span></a></u> ובמייל <u><a href="mailto:Info@bat-kol.org" target="_blank"><span style="color: #1155cc;">Info@bat-kol.org</span></a></u></p>
<p style="text-align: right;"><strong> </strong>
</p>
<p><br /></p>
<h3>טעימות מהכנס:</h3>
<h3></h3>
<a href="undefined"><img src="undefined" width="1920" height="1080"></a>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_76e3eb1819e344c89d5a3afd15494d75~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_c8f5e1270e5f48d296351ca6084674bf~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_042026f425a64c9791568623f8cac7d2~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_fbfcbf4fe379470aa66978584bdfb9d5~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_3867ae6cde694e0596600f81217c4a45~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_fa168a5d52b245229d8b9b1436a60570~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_65ee44872d0b4b1a8d578b02d516aa8d~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_3b3003b2ee9944faa697e0afbe5c1db2~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_19d95474e08745c8b67ad8a004562aaf~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_a5d567f3d42d4cabacce1bcd7a9fc25d~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_ad975ec271d6485e8ec23a762dd24bda~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_3fe440bca51b4bdfac03f3f90db2ec8e~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_6a3f553bfd09468aa8563ae8ce22ecd7~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_61c371a6cfba45fa9c110c8d3cafb76b~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_d757d2f0cbbb484aa8570f2155fa0d11~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p style="text-align: right;">
<strong>קול קולטון QUEERYOURSELF  - אסטרטגיה, הפקה ותוכן</strong></p>
<p style="text-align: right;"><strong>צילום וודיאו אלי אליהו </strong></p>
<p style="text-align: right;"><strong>צילום סטילס : רותם שריד</strong></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">10.5.22</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[בבת אחת - ספר]]></title><description><![CDATA[בתחילת הקשר שלנו כל הזמן הייתי אומרת לשילוני, "זה לא הסיפור שלי, אני לא מצליחה לספר לעצמי את הסיפור הזה, אנחנו נצטרך להיפרד". היא הייתה...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%91%D7%91%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8</link><guid isPermaLink="false">638e2e62f02282d1b26b2880</guid><category><![CDATA[כתבה]]></category><category><![CDATA[עמוד בית]]></category><pubDate>Mon, 05 Dec 2022 17:48:34 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_764ac9b7eeb9416f8e26db9182a7a2af~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_764ac9b7eeb9416f8e26db9182a7a2af~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<h3></h3>
<p><br /></p>
<h3>בתחילת הקשר שלנו כל הזמן הייתי אומרת לשילוני, &quot;זה לא הסיפור שלי, אני לא מצליחה לספר לעצמי את הסיפור הזה, אנחנו נצטרך להיפרד&quot;. היא הייתה מתעלמת באלגנטיות מהחלק האחרון של המשפט, ובמקום זה עושה איתי סוג של דמיון מודרך – &quot;תעצמי עיניים, הינה אנחנו בעוד עשור, בבית עם גינה (הא, בחלומות שלנו), יושבות עם שתי הילדות שלנו (מתישהו, מתישהו, לא, אין לנו משהו לספר), על ספת הנדנדה מעץ, מדברות על איך עבר היום, אולי חברות קופצות לקפה, או עדיף לבירה, ובעצם למה לבחור אם אפשר גם וגם, ואת כבר לא אוכלת לעצמך ולי את הראש&quot; (הא, בחלומות שלה).  ובסוף כל דמיוּן שכזה שדמיינה איתי היא הייתה שואלת, &quot;זה עוזר?&quot;, והייתי עונה, &quot;כן&quot;. לעשר דקות לפחות הייתי בתוך סיפור שיכולתי לחיות איתו בשלום.</h3>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">לפני איזה עשור חברה שלי סיפרה לי שהסתבכו לה החיים. התאהבות. גבר מפנק ומקסים שיש לה איתו דיבור ומגע וצחוק שלא היו לה אף פעם. סקס מדהים. נשמע מעולה, לא? רק היה העניין הקטן הזה שהיא הייתה נשואה. ולא אליו. הרגשתי שאני לא יכולה להסתכל עליה. מה גם שהכרתי אותו, את בן הזוג המתוק שלה. וחשבתי שהיא עושה לו עוול נוראי, ושזה בסדר להתאהב מחדש אבל לא ככה, לא בשקרים, לא כשאני לפעמים סיפור הכיסוי. והרגשתי גם שמרוב שאני כועסת עליה, שופטת אותה, החברות שלנו תרד לטמיון. והיא הייתה חשובה לי מדיי מכדי לתת לזה לקרות. הבנתי שהדרך היחידה שלי להמשיך לאהוב אותה, היא להבין באמת, לעומק, או במילים אחרות - להיות כאילו היא. אז התיישבתי לכתוב, אותה, את הקול שלה, להיכנס לה לתוך הראש והלב והגוף ולנסות להרגיש איך זה נראה משם. 7,852 טיוטות אחר כך זה נגמר ברומן שקראו לו &quot;את יודעת שהגענו&quot;, שאשכול נבו ואורית גידלי קראו ואמרו לכל משתתפי הסדנה &quot;על טקסט כזה אנחנו מדליקים זיקוק&quot;, ואז בסוף אחר כך הוא נגנז. אבל זה בכלל לא משנה. הסיפור המדומיין החזיר לי את החברה שלי. לטוב ולמוטב, בסוף הכתיבה הבנתי אותה. סלחתי לה. חזרתי לאהוב אותה בלב שלם. אני ערה לכל הפרובלמטיות של זה. אבל מבחינתי, הרווחתי חברה בחזרה. יש יותר מזה?</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***<strong> </strong></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">אז כשהלכתי והסתבכתי לי עם שילוני, בסוף הבנתי שעם כל הכבוד לפסיכולוגית - ויש כבוד!!! מספר בפרטי כי היא אלופת על חלל - הדרך שלי לפתור לעצמי את זה היא עט ומחברת, בגרסה הרומנטית, או כאבי גב מול המקלדת, בגרסה הממשית.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***<strong> </strong></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">וככה לפני חמש שנים התיישבתי לנסות להסביר לעצמי למה ואיך שילוני קרתה לי. התשובה היא כי אני בת המזל הכי מזליסטית בתבל אבל אז לא ידעתי להגיד את זה, לפחות לא ככה. כבר ידעתי שהדרך לפענח את זה עבורי היא בסיפור. אז כתבתי וכתבתי וכתבתי שטף של מחשבות מתלפפות בתוך עצמן שהתחזו להיות סיפור. אבל זה לא היה סיפור. זה היה לאכול לעצמי את הראש רק דרך הנייר. בהתאם, זה גם לא הרגיע אותי. כי זה לא הצליח לצקת היגיון במה שאז חוויתי כשיגעון. אז כתבתי מחדש. משהו עם יותר התחלה-אמצע-סוף וקצת פחות &quot;אבל מה אני אעשה אבל מה אני אעשה אבל מה אני אעשה&quot; באמצע. ועדיין, כמו שכתבה לי אחת העורכות שראתה גרסה קצת יותר אפויה -  &quot;אני לא מכירה את משפחתך ולא את סיפור חייך, אבל נוטה להאמין שלא הרחקת עדותך באופן דרמטי... אני מפצירה בך לשחרר ולהיות נאמנה לטקסט ולא לחיים. בסופו של דבר, אנחנו קוראים כאן סיפור, לא אדם&quot;.</p>
<p style="text-align: right;">הקשבתי לה. וככה מגרסה לגרסה לגרסה לגרסה, ובלי עין הרע היו טריליון, הלכתי והתרחקתי ממני ומשילוני כדי להגיע אל נעמי וסלע ואל הסיפור שלהן. סיפור המסגרת נשאר דומה – אחת שחושבת יותר מדיי פוגשת צלמת מתולתלת מהממת שפותחת לה את הלב וממוטטת לה את הזהות – אבל רוב הפרטים הפכו לבדיון, והבדיון איפשר את המרחק, והמרחק איפשר לי לפתע להסתכל על מה שלפני כן היה מאחורי מסך כי כשזה היה קרוב זה היה צורב מדיי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***<strong> </strong></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">וככה מצאתי סופסוף מילים להרבה כאב של רווקוּת, שלפני כן לא העזתי להכיר בו בכלל, כנראה כדי לשרוד. והרבה צער על הגוף המתבלה בלי להיות נאהב, שידעתי אותו גם תוך כדי כל השנים ובחרתי להתעלם. והרבה יחסי משפחה, קרובים ואוהבים וכואבים, כמו שזה תמיד שלוב זה בזה. והרבה חברוּת, שהיא מה שמחזיק אותנו שפויות לפעמים, זו דעתי לפחות, והרבה הומור עצמי והומור בכלל, שהוא המפתח לכל דבר טוב בחיים האלה, והרבה הרבה הרבה חיפוש אחרי אהבה, מכל הסוגים, שזה בעצם מה שכולנו עושות כאן כל הזמן, כי אחרת בשביל מה בכלל.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***<strong> </strong></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">וככה לאט-לאט (ל א ט) נהיה סיפור שהסביר לי הרבה יותר מאת שילוני ואותי. הפילוסוף הצרפתי ז&apos;אן פרנסואה ליוטאר אומר שתפקידה של הספרות הוא להשמיע את קולם של הבלתי מושמעים – &quot;תפקיד הפילוסוף, ההיסטוריון והאומן הוא להיות עד לדיפרנד, כלומר לסבל או לאובדן שאין להם ביטוי במסגרת כללי השיח הרווח&quot;. יש מיליון ספרים על חיפוש אהבה, אני יודעת, אבל לא היה שום ספר פרוזה, לפחות לא כזה שאני נתקלתי בו, שהשמיע את הלבדיות של הלבד (כן זה בכוונה כתוב ככה) של רווקה דתייה בת למעלה משלושים, את קשר השתיקה סביב הצורך במגע, את חיפוש המקום השבועי לארוחה בערב שבת ואת השיחות על שלום הילדים שאין לך מה לתרום להן, את הזהות המינית שלחלקנו היא נזילה יותר, את הדימוי העצמי הנובל של נשים בכל גיל ומצב, את שמחת המציאה המהולה גם בבהלת המציאה, ואת ההומור העצמי והעין הטובה, שרק שמירה עליהם הופכת את כל זה לאפשרי. ולא היה גם שום ספר פרוזה שהשמיע את קולה של ליגה א נשים דרום - כלומר סבל שאין לו ביטוי במסגרת כללי השיח הרווח, כדברי ליוטר.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***<strong> </strong></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">הלוואי שתמצאו בתוך הספר קצת גם מקול שלכן שטרם נשמע. ואם לא מקולכם שלכם, אז שפתאום תבינו מישהי או מישהו שנמצאים ממש לידכם, כאן, קרוב, וכואבים גם כשהם מסתירים את זה טוב טוב. ושתמצאו בו אחרי הכאב ואחרי הצער, ובתוכם ואיתם, גם אהבה ונחמה וצחוק. כי ככה זה, הכל מעורבב בחיים האלה. ולפעמים הכל הוא גם בבת אחת.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***<strong> </strong></p>
<p style="text-align: right;"><strong> </strong></p>
<p>רבקי רוזנר, מחברת הספר ״<u><a href="https://www.rivkarosner.com/" target="_blank"><span style="color: #1155cc;">בבת אחת</span></a></u>״, ד&quot;ר לספרות עברית, מרצה באוניברסיטת בר אילן ובהיברו יוניון קולג&apos; וחוקרת במכון הרטמן. אמא לרות ולהלל.    </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">3.5.2021</p>
<h3></h3>
<p><br /></p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[ארון הקודש - דוקו עלינו]]></title><description><![CDATA[היא ישבה בפינה למעלה, בשמלה ארוכה ועם פאה. ניכר היה שקשה לה לשבת באולם הזה, שהיא נאבקת בעצמה להישאר בכיסא. לכיסויי ראש, כיפות וציציות אני...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9-%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%95-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%95</link><guid isPermaLink="false">638e2d65cea5393314f1bcbc</guid><category><![CDATA[כתבה]]></category><category><![CDATA[עמוד בית]]></category><pubDate>Mon, 05 Dec 2022 17:46:04 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_311b3acab47d4a6ebb9333497e3831dc~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_311b3acab47d4a6ebb9333497e3831dc~mv2.jpg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<h3></h3>
<h3></h3>
<h3>היא ישבה בפינה למעלה, בשמלה ארוכה ועם פאה. ניכר היה שקשה לה לשבת באולם הזה, שהיא נאבקת בעצמה להישאר בכיסא. לכיסויי ראש, כיפות וציציות אני כבר רגילה. כמעט בכל הקרנה יש להם ייצוג נכבד. אבל לבוש חרדי לא ראיתי עדיין באף אחת מ-52 ההקרנות של<a href="https://www.facebook.com/hashtag/%D7%90%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9?__eep__=6&__cft__[0]=AZX8a0xn5d4Gol7Oxs0U2BzX6GN5cSMzvXAsMa92IU_UhTwPbVtrxJKhc-GC5aOgFn9zeKIrdW6k29tIeEMX19JJQTT0eax3_jBHS_rOvEUbZiioARXgOH0pjjlAbUO-l6FRpM6yO4dixE5NFExUuk5MmFiNp6hODoqlG9qsY0z5j0O_-mElxFxzrLP4QKWc8N4&__tn__=*NK-R" target="_blank"> </a>ארון הקודש עד כה. למרות הקושי, היא נותרה במקומה כל דברי הפתיחה שלי, לאורך כל ההקרנה ועד תום השיחה שאחרי.</h3>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">מאוחר יותר, אגלה מצד שלישי את הסיפור שלה. אחד מילדיה יצא/ה מהארון, והרב החרדי איתו התייעצה, אמר לה לשבת עליו/ה שבעה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">בדרך לא דרך היא התגלגלה להקרנה בדימונה, כנראה שיקרה לבעלה, לא אמרה לאיש לאן היא הולכת.</p>
<p style="text-align: right;">בשבילה עשיתי את הסדרה הזו. לכבודה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">בכל הקרנה יש אדם אחד לפחות שהיה שווה לי לנסוע חצי מדינה עבורו. אני זוכרת את כולם.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">ביפו היה צעיר דתי מלווה בהוריו. הם ישבו בשורה הראשונה ולא החליפו איתי מילה. חשבתי שבטח לא קל להם. וכמה נהדר שהם באו איתו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">בירוחם היה צעיר להט&quot;ב שדיבר בכאב על הדת שעזב, היה לו קשה לראות את הדלת המסתובבת שלו, לבחור מחדש בנתיב בו בחר. הזדהיתי איתו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">בירושלים הן היו זוג צעיר. אחת דתיה, אחת חילונית. הן מעולם לא ראו את עצמן על המסך, והזוגיות, המשפחה והחיים של אליק ואדם האירו להן דרך.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">בגבעת שמואל זה היה הנער בן ה-14 שישב עם אימו ואחיו בקהל, וביקש לשאול את עמרי האם הוא חושב שלדור שלהם קל יותר. &quot;יש לי זוג אבות ואמא&quot;, הוא הסביר ל-200 הצופים שישבו באולם איתו, &quot;וממה שהם סיפרו לי נשמע שלהם היה קשה יותר&quot;.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">בשערי תקווה זו היתה הנערה בת ה-17, תלמידת אולפנה שיצאה מהארון. הדלת המסתובבת שלי, שהוכיחה לי שיש תקווה לאחריתנו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">ואולי כנגד הצופה החרדית מההקרנה האחרונה עד כה, יותר מכולם, אני נזכרת היום בטרום בכורה הראשונה של הסדרה בתל אביב.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">מכל ההמונים שניגשו אליי, היה הצעיר אחד שנשאר באולם והתעקש ללוות אותי החוצה. &quot;אני חילוני מבטן ומלידה, אבל הרגשתי הזדהות עם כל רגע בסדרה. את יודעת למה?&quot; הוא שאל, ואני ביהירות חשבתי שאני כבר יודעת את התשובה. &quot;כי בפעם הראשונה שהייתי עם גבר, בכיתי וביקשתי סליחה מאלוהים&quot; הוא ענה. והנה חודשים אחרי, המילים שלו עוד הולכות איתי.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">הוא הרגיש שהוא צריך לבקש סליחה מאלוהים על הדבר הכי בסיסי בקיום שלו. על המיניות שלו, על עצם הזכות לממש אותה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">***</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">ההקרנות האלו גובות מחיר. המחיר הנפשי של לעמוד שוב ושוב מול קהל שלא כולו בהכרח אוהד. לעמוד מול כוחות גדולים שמנסים לעיתים למנוע מההקרנות מלהתקיים, לעמוד חשופה וכנה מול השאלות ולספר את עצמי ואת הקהילה שלי...</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">זה מחיר לא קטן.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">אבל כל עוד יש אישה אחת בפאה שהרב שלה שלח אותה לשבת שבעה על הילד שלה, שמוכנה לבוא לצפות ולשוחח איתי, אני אמשיך לנסוע, לכל מקום אליו יזמינו אותי.</p>
<p style="text-align: right;"><strong> </strong></p>
<p style="text-align: right;">***</p>
<p><br /></p>
<p>מורן נקר, יוצרת סדרת הרשת &quot;<u><a href="https://www.kan.org.il/program/?catid=1982" target="_blank"><span style="color: #1155cc;">ארון הקודש</span></a></u>&quot; על להט&quot;בים דתיים </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">20.11.2022</p>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[הסיפור של הילה]]></title><description><![CDATA[אני הילה, בת 34 ובת הזוג של לירון מזה 6 וחצי שנים. דתיות וחיות באושר ובזוגיות מהממת. ניקח אתכן לסיבוב במנהרת הזמן. למדתי בתיכון חילוני...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94</link><guid isPermaLink="false">638e280ad6c0c6d929cb3ecc</guid><category><![CDATA[סיפור אישי]]></category><pubDate>Mon, 05 Dec 2022 17:21:38 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_132531e4aed34924a4135cbc365c9ffd~mv2.jpg/v1/fit/w_945,h_761,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_132531e4aed34924a4135cbc365c9ffd~mv2.jpg/v1/fit/w_945,h_761,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<h3>אני הילה, בת 34 ובת הזוג של לירון מזה 6 וחצי שנים. דתיות וחיות באושר ובזוגיות מהממת.</h3>
<h3>ניקח אתכן לסיבוב במנהרת הזמן.</h3>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">
למדתי בתיכון חילוני &quot;מקיף אריאל&quot; וגדלתי בבית חילוני. בכתה י&apos; התחלתי להבין שאני לא סתם מעריצה של רון פונטי המוסרת של נבחרת ישראל בכדורעף, אלא מפתחת רגשות. עיבדתי את הרגשות האלה בפעם הראשונה ויצאה ממני הומופוביה מופנמת גדולה כל כך. חשבתי דברים רעים על עצמי, כמה זה נורא וכמה שאני הופכת את החיים קשים למשפחה שלי. לא רציתי קשר לקהילה הגאה בכלל ונמנעתי מיצירת קשרים רומנטיים.  אחרי שהתבשלתי כמה שנים עם המחשבות ההרסניות, האלה בסוף כתה י&quot;ב הכרתי מישהי מרעננה שהיוותה נקודת ציון חשובה בחיי. מערכת היחסים הראשונה שלי שגרמה לי לצאת מהארון בפני המשפחה והחברים.

</p>
<p style="text-align: right;">חלפו השנים וחייתי כלסבית ממוצעת עד הלימודים באוניברסיטה. חצי מהכיתה שלי היו דתיים. זו הפעם הראשונה שהכרתי כזו כמות של אנשים דתיים. זו הייתה חוויה אנתרופולוגית חזקה. התבוננתי בכל אחת ואחד במערכת היחסים עם הקב&quot;ה, עם הדת, עם החברה הדתית, מערכות היחסים בין הבנות, במערכות היחסים בין הבנים, באינטראקציה בין המגדרים והתרגשתי. שם התחלתי לחקור בעצמי את נושא הדת.</p>
<p style="text-align: right;">בנוסף לזה הייתה לי דחיפה &quot;קלה&quot; של חברה לספסל, דתיה, שהתאהבנו עמוקות אחת בשניה וניהלנו 3 שנים של מערכת יחסים כואבת, יפה, שורטת, מרגשת ומאפסת. בזכותה הגעתי לשמור שבת ולהנות מזה, להתפלל בבית כנסת ולהתרגש, להנות מהחברה ולהבין מהי קהילה. על מנת לעזור לה לקבל את עצמה הגעתי לארגון הזה, והצטרפתי בעצמי. אחרי שנפרדנו הזדקקתי לתמיכה הזו.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">השינוי האמיתי בחיי היה מצעד הגאווה הראשון שלי בירושלים כחלק מבת קול. הגעתי לבד ולא הכרתי אף אחת! ראיתי את כל הנשים האלו מתחבקות ומכינות את הרמקול לצעידה בנוסח חסידי. הרגשתי את האסימונים נופלים לי אחד אחרי השני. את הצורך במצעדים, את הצורך בקהילה, את הצורך האישי שלי בקהילה. דתית. גאה. כל אחת בנפרד והכל ביחד. הייתי חלק מהוועדה המנהלת של בת קול ופעילה מאוד בקהילה הגאה. הקמתי יחד עם אוריה בן ברית את התא הגאה באוניברסיטת אריאל. לאט לאט נפטרתי מרבדים עצומים של הומופוביה מופנמת. הכרתי חברות נפש ויצרנו קהילה קטנה בתוך הקהילה של בת קול - הארגון שמקסים ומאתגר אותי כל פעם מחדש, ששומר על גלגלי השיניים במוח ובנפש פועלים.</p>
<p><br /></p>
<p>באחד מהחגים ההמוניים בירושלים אצל דליה ואביה, בתקופה ההיא של לפני 6.5 שנים, הכרתי את לירון. שטפנו כלים ביחד. כלומר היו לנו שעתיים של שטיפת כלים ל-25 נשים פלוס סירי בישול ביחד. איתה הבנתי מה זה אומר להיות מאוהבת בלי שיהיה איזה חתול בשק שיצא וישרוט אותי, ישאיר אותי מדממת ויחזור ללקק את הפצעים. הבנתי מה זה אומר מערכת יחסים בריאה. הבנתי שקשיים יש בכל מערכת, אבל המערכת לא צריכה להיות ה-קושי.</p>
<p><br /></p>
<p>תודה לכל אחת מכן שהיא כאן והיא קיימת. כל אחת מכן חשובה, וחשובה לי. </p>
<p>
תאריך: 18.2.2021</p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[הסיפור של אחינועם]]></title><description><![CDATA[גדלתי בבית דתי בקריה דתית, איפה שכולם יודעים הכל על כולם ועם העזרה ההדדית באה גם חטטנות ורכילות. ילדה, נערה ובחורה טובה. מרצה את כולם...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D</link><guid isPermaLink="false">638e2728c0666ec8c6aad8d9</guid><category><![CDATA[סיפור אישי]]></category><pubDate>Mon, 05 Dec 2022 17:18:59 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_6ec10aaa9e784a8e96fc6f380e327ed8~mv2.jpeg/v1/fit/w_640,h_640,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_6ec10aaa9e784a8e96fc6f380e327ed8~mv2.jpeg/v1/fit/w_640,h_640,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<h3>גדלתי בבית דתי בקריה דתית, איפה שכולם יודעים הכל על כולם ועם העזרה ההדדית באה גם חטטנות ורכילות. ילדה, נערה ובחורה טובה. מרצה את כולם ומוותרת הרבה על עצמה כדי להיות הילדה הטובה.</h3>
<h3>לא ידעתי מה זה לסבית, בכלל לא הכרתי את המילה הזו. כשהלכנו כל הבנות לסרט וכולן התלהבו מברוס וויליס ואני ממישל פייפר, ידעתי שזה רק כי היא אישה חזקה ולא משהו מעבר. כנ״ל גם כשהיו לי פרפרים בבטן משחקנית כדורסל ששיחקה איתי בנבחרת האוניברסיטה.</h3>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">
שיחקתי כדורסל מגיל 16. בגיל 23, שנה אחרי שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה ולשחק בנבחרת, הגעתי לשחק בנשר. בנבחרת הכרתי את הלסבית הראשונה בחיי (בדיעבד מסתבר שהיו עוד כמה אבל אפילו לא ידעתי לחשוד). כשנסענו לטורניר מהאוניברסיטה חקרתי את אותה שחקנית לסבית על חייה וזה ריתק אותי. בדיעבד חברה טובה טובה שלי שנסעה איתנו אמרה לי שישר ב&quot;חקירה&quot; הזו הבינה את מה שאני לא חשבתי עליו בכלל ושיש מצב שאני לסבית. 

עברו 3 שנים, סיימתי את האוניברסיטה, המשכתי בנשר ואותה לסבית ששיחקה שם יצאה בפניי מהארון באופן רשמי והכירה לי את בת זוגה. על אף שידעתי כבר &quot;לחשוד&quot; בה זה היה שוק. באותו הזמן שודרה הסדרה &quot;The L Word&quot; והבנתי שאני נמשכת בטירוף לעולם הזה ובא לי לחיות ככה ולהכיר מלאאאא לסביות אבל אני לא לסבית בכלל. החלפתי את הצלצול בטלפון לשיר הפתיחה של הסדרה כי זה עשה לי טוב אבל היה לי חבר. כשחשדתי שאולי משהו לא תקין אצלי - החלטתי שאני רוצה להתחתן איתו כי אחרי החתונה בטוח כל הקולות המוזרים האלה ישתתקו ואני אהיה נורמלית. לשמחתי הוא לא רצה להתחתן עדיין ואני החלטתי להיפרד ממנו (מאז חזרנו ונפרדנו עוד פעמיים). בפעם האחרונה שנפרדנו הגעתי לבכות אצל ה&quot;לסבית&quot; מהקבוצה כי היינו חברות ממש טובות והחלטנו לנסוע לחו&quot;ל יחד. איכשהו תכננו נסיעה היא, אני והאקסית שלה (הן כבר היו אקסיות). מפה לשם האקסית הבריזה ואנחנו נסענו יחד כשהמטרה שלנו היא לבלות בכיף. היינו במסיבה, בראש טוב והיא נישקה אותי. הרגשתי מדהים. אני זוכרת שדמיינתי משחק טטריס שכל האבנים נופלות למקום הנכון. הרגשתי רע כי אני בוגדת במה שאני, במשפחה שלי. לא הבנתי איך דבר כל כך טוב יכול להיות כל כך רע.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">היינו ביחד 3 חודשים. סיפרתי לאמא שלי והיא אמרה שזה סוף העולם, שהיא מעדיפה להתאבד. האחים שלי אמרו, כל אחד במילותיו, שהם לא יקבלו לעולם אותי ואת המשפחה שאקים. חוץ מאח אחד שאמר שהוא תמיד תמיד יקבל אותי, כולם דחו אותי. אחרי 3 חודשים נפרדתי ממנה כי לא יכולתי לשאת את זה יותר. הלכתי לטיפול, אמרו לי להרגיע את ההורים שלי כי אין דבר כזה לסבית. הלכתי לעוד טיפול, אמרו לי שאני לא לסבית ויהיה בסדר. הלכתי לישון כל לילה בבכי ובתפילה שלא אקום בבוקר. למה זה טוב? אני מאמללת את כולם ואת עצמי ושום החלטה שלי לא תעשה טוב.</p>
<p style="text-align: right;">
אחרי 7 חודשים שתינו לא יכולנו יותר והחלטנו לחזור ולראות מה יהיה כי בנפרד אי אפשר יותר. מפה לשם שרדנו, איבדתי בדרך אבל הרווחתי הרבה יותר. הצעתי נישואין ללילך האחת והיחידה שלי, בלי תכניות לחתונה קרובה. 10 חודשים אחרי ביומולדת 30 שלי, בגמר ליגת האלופות ברצלונה נגד מנצסטר, היא שלפה טבעת בוומבלי. שנה אחרי, במאי 2012, התחתנו בחתונה מדהימה, שהרבה מחברות בת קול היו בה ואפילו ההורים שלי. התחתנו רשמית גם בניו יורק ויש לנו 4 ילדים מהממים (חמסהה) וקנינו לאחרונה בית עם גינה.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">היא חילונית, אני דתית ואנחנו בונות משפחה דתילונית לתפארת בה הילדים חשופים ל-2 הדרכים ומבינים שהכל זה בסדר כל עוד יהיו אנשים טובים. ההורים שלי קיבלו אותנו ונהיה קשר מעולה. אחי הקטן שלא הסכים לדבר איתי הוא אחד החברים הכי הכי טובים שלי (יחד עם האחר שכן קיבל אותי והנשים שלהם). אחי הבכור עבר שינוי, מאי קבלה מוחלטת של אפשרות למשפחה חד מינית, להזמנה שלי אחרי הבחירות לראות איך ניתן ליצור גשר בין המפלגה שלו (הוא מספר 6 בימינה) לבין הקהילה הדתית הגאה.

</p>
<p style="text-align: right;"><strong>חשוב לי לספר את הסיפור כדי להעביר 2 מסרים:</strong></p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">1.לא לאבד תקווה מבחינת המשפחה וגם אם המשפחה לא תקבל- תבחרו בעצמכן כי מגיע לכן!</p>
<p style="text-align: right;">2. אפשר להתחתן ולהיות מאושרות עם בת הזוג הראשונה. לא חייבים לנסות כמה כדי להצליח</p>
<p>
תאריך: 17.3.2021</p>
<p><br /></p>]]></content:encoded></item><item><title><![CDATA[הסיפור של אור]]></title><description><![CDATA[שלום לכולן, אני אור, בת 28, נשואה להדס ואמא לצורי. כשאני חושבת על עצמי כילדה או כנערה, לא הייתה לי חווית התבגרות בארון. תמיד היה בי משהו...]]></description><link>https://www.bat-kol.org/post/4-%D7%91%D7%A9%D7%95-%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%9D</link><guid isPermaLink="false">63700d9388e21c42ea32ca74</guid><category><![CDATA[סיפור אישי]]></category><pubDate>Sat, 12 Nov 2022 21:18:21 GMT</pubDate><enclosure url="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_0d29cc688dd54fc0aaabedd9c62cecd3~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png" length="0" type="image/png"/><dc:creator></dc:creator><content:encoded><![CDATA[<p><br /></p>
<figure><img src="https://static.wixstatic.com/media/a0b0c7_0d29cc688dd54fc0aaabedd9c62cecd3~mv2.jpeg/v1/fit/w_1000,h_1000,al_c,q_80/file.png"></figure>
<p><br /></p>
<p><br /></p>
<h3>שלום לכולן, אני אור, בת 28, נשואה להדס ואמא לצורי.</h3>
<h3></h3>
<h3>כשאני חושבת על עצמי כילדה או כנערה, לא הייתה לי חווית התבגרות בארון. תמיד היה בי משהו קצת אחר, אבל אף פעם לא העליתי בדעתי שזה קשור לנטיה המינית שלי (או שהעליתי בדעתי, והדחקתי עמוק עמוק).</h3>
<h3>במהלך שירותי הצבאי כמורה חיילת דברים התחילו להתבהר וכשהתחלתי להתחמק מאחת החניכות שהייתה ידועה ב&apos;גיי רדאר&apos; שלה, נפל לי האסימון..</h3>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">השנתיים שאחרי השחרור נסובו בעיקר סביב חווית הגילוי, הפחד מפניו והכאב על האבדן שהיה גלום בו. כעסתי מאוד על אלוהים ולא הבנתי למה הוא הפיל עלי את התיק הזה. בסיום השנתיים האלו יצאתי לשביל ישראל, שאני לא זוכרת ממנו הרבה מלבד תחושת השחרור שאחריו. הוא הפך להיות מסע שבסיומו קיבלתי את עצמי כפי שאני. עדיין לא שמחתי בזה, אבל הייתי מוכנה להכיר בלסביות שלי, ולחקור אותה.

</p>
<p style="text-align: right;">הצטרפתי לבת קול ואני לא אשכח את הפעם הראשונה בה הגעתי לבית של עתירה ותמר לערב לימוד של בית המדרש. פתאום נגלה אלי סלון עמוס בספרי קודש ושלוש בנות מתוקות. הייתה שם איזו הכרה בכך שגם אני אוכל לבנות בית, עם ילדים ועם אלוהים. די מהר לאחר מכן, התחלתי לספר למשפחה ולחברים, כולל בקשה להפיץ את הרכילות בבית כנסת של השכונה, ושיחה על היציאה מהארון עם החניכות שלי מבני עקיבא. היציאות הללו מהארון היו מדהימות ונוראיות כאחד. תהליך שעברתי במשך שנים הגיע לראשונה לקרובים לי, רובם תמכו בי וחווית הביטחון שלי בהם גדלה לאין שיעור, אבל גם להם הייתה דרך לצעוד וזמן לעבד ולעכל. כשעברתי לבאר שבע, בה אני נמצאת עד היום, נחשפתי לבת קול דרום ולקהילה הגאה הדרומית, ועולם חדש נפתח. לא עוד יציאות מהארון, אלא פשוט חיים.

</p>
<p style="text-align: right;">התחלתי לגשש אחרי קשר, אחרי קרבה, ואז הבנתי כמה אני לא יודעת. כמה אני גמלונית בשדה הזה, בת 22, אך במובנים רבים בת 16 ופחות. אחרי כמה קשרים שלא צלחו, במהלך העבודה המשותפת על פסח שני ובעיקר על פרויקט &apos;עושים מקום&apos; הכרתי את הדס, כך שעד לאירוע עצמו כבר היינו ביחד. יצא הגורל ובאותה השנה שני האחים שלי התחתנו, ואני זכיתי להביא בת זוג לאירועים בחסות המשפחה הגרעינית שלי, כך שלא היה אפשר להחמיץ עלינו פנים. </p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">לאחר שנה של קשר, התארסנו גם אנחנו, ופתאום האירוסים הביאו קצת לרעידת אדמה משפחתית. האידיליה נשברה, וההורים שלי לא זכו שהאחים או ההורים יתקשרו לאחל מזל טוב. נראה היה שהאקט של החתונה, הביא את המשפחה &apos;לבחור&apos;, ונאמר בעדינות שלא כולם בחרו להגיע. ולמרות הכל, ועם הרבה אורך רוח ודמעות, הגענו לחתונה, לטקס נשי מהמם עם מרבית בני המשפחה, ו3 סבתות שעלו לברך בחופה.</p>
<p style="text-align: right;">לפני שנה, נולדה ביתנו הבכורה-צורי, שהיא פלא גדול, אבל גם מחייבת אותי בכל יום לגדול ולהשתפר.</p>
<p><br /></p>
<p>לסיום, מצרפת תמונה משפחתית מהמצעד הבאר שבעי. </p>
<p>תודה שקראתן.</p>
<p><br /></p>
<p style="text-align: right;">תאריך: 29.7.2021</p>
<p>
</p>]]></content:encoded></item></channel></rss>