זוכרים את ה"רפש הורוד"?

לפני כמה שנים פורסם כי בתעשיית הבשר נהוג להוסיף לבורגרים ולמוצרים מוכנים נוספים חומר גלם ורוד ורך, ללא עצמות, שנועד לדלל את כמות השומן במוצר הסופי. שמו מעורר התיאבון - "פינק סליים". התמונות נחרטו בזכרון של מיליוני צופים וצרכנים, שמיהרו להגיב בזעזוע בתקשורת וברשתות החברתיות, וגרמו תוך זמן קצר לעשרות רשתות של סופרמרקטים להודיע כי הם מפסיקות למכור מוצרים המכילים את ה"רפש" (או בשמו המכובס, בקר דל-שומן במרקם עדין). העניין המרתק בסיפור הזה הוא שלפחות באופן רשמי, לא נמצאו סכנות בריאותיות משמעותיות בשימוש ב"רפש הורוד". כלומר, לא יותר מהסכנות הקיימות בבשר מעובד ללא קשר. הסיבה המרכזית שרוב האנשים לא רצו לאכול מוצרים שמכילים אותו, היא פשוט בגלל שהוא מגעיל.

"הרפש הוורוד". קרדיט: Gizmodo

הרבה פעמים בהסברה למען בעלי חיים, אנחנו נוטים להשתמש באחד משלושת הטיעונים הבאים להפחתה או הימנעות מצריכת בשר: הגנה על בעלי חיים, דאגה לסביבה ובריאות. אבל מה לגבי האלמנט הפחות-רציונלי של גועל?

סדרת מחקרים שפורסמה לאחרונה בכתב העת Journal of Environmental Psychology החליטה לבדוק עד כמה הוא אפקטיבי.

ריכזנו עבורכם כמה מהמסקנות המרכזיות מהמחקרים:

1. הסברה "מגעילה" לא פחות אפקטיבית מהסברה "מוסרית"!

במחקר הראשון נבחרו כ-300 אוכלי בשר, וכל נחקר קיבל מאמר עם אחד משלושת סוגי המסרים הבאים הקשורים לבשר: מגעיל, בריאותי, מוסרי (להגדרה זו הוכנסו במחקר הזה גם פגיעה בבעלי חיים וגם פגיעה בסביבה, אך מחקר נוסף שביצעו הראה שההשפעה היא אך ורק של המסרים של פגיעה בבעלי חיים). המאמרים המגעילים כללו תיאורים כגון: "בחדשות ABC פורסם לאחרונה תחקיר המדגיש את כמות ה'רפש הורוד' המוכנס לבשר הטחון שאת/ה רואה בחנויות, מסעדות ואפילו בקפיטריות של בתי ספר". אחרי קריאת המאמר, לכל לנחקר הוצגו תמונות של בשר ושל ירקות, והוא התבקש לדרג כל פריט מזון במספר מדדים, כגון: עד כמה הוא בריא, בלתי מוצדק מוסרית, טעים, מעורר תשוקה לאכילה, עד כמה סביר שיקנה אותו, וכן "דירוג כללי של ערך המוצר". נמצא כי המאמרים המעוררים גועל מבשר והמאמרים המתייחסים להיבטים המוסריים גרמו לאפקט החזק ביותר בכל ההיבטים, בכמות דומה, הרבה יותר מהמאמרים העוסקים באפקט הבריאותי.

2. גם להסברה "מגעילה" יש אפקט מוסרי!

מה שמעניין במיוחד הוא שגם המאמרים מעוררי הגועל הובילו הרבה מהנשאלים להצביע על היעדר הצדקה מוסרית לצרוך בשר! הסבר אפשרי אחד לכך, הוא שכאשר אנשים חשים דחייה אסתטית ממוצר מסויים, יותר קל להם להסכים כי הוא גם אינו מוצדק מוסרית, כלומר הופחת אצלם הדיסונסס ביחס לבשר (לקריאה נוספת על דיסונסס קוגנטיבי בקרב אוכלי-בשר, כמו גם בקרב אקטיביסטים טבעונים).

3. גועל מבשר מעודד רצון לאכול ירקות!

מעניין לציין כי תחושת גועל, בניגוד לרווחת בעלי-חיים, השפיעה גם על הערכת ירקות: גועל שיפר את הערכות ההנאה המשוערת מאכילת ירקות והעלה את הסבירות לקניית מזון צמחי.

אז מה השורה התחתונה?

הסברה שמתמקדת ב"גועל" מתנאי עיבוד בעלי החיים בתעשיית הבשר הוכחה במחקר הזה כאפקטיבית לא פחות מהסברה המתמקדת במצב בעלי חיים. אז איך עושים את זה בפועל?

להלן כמה דוגמאות לשימוש בעובדות בהסברה, שמעוררות גם גועל, גם אמפתיה וגם משלבות היבטים בריאותיים:

• "התרנגולים המגודלים לבשר מגיעים למשחטה כשהם מכוסים בצואה, הוטרינרים והפקחים במשחטות מעידים בעצמם שזו הבעיה הכי גדולה שהם נתקלים בה, ומודים שאין להם באמת אפשרות למנוע אותה. לכן לא פלא שמרבית העופות נגועים בחיידקים צואתיים".

• "בגלל הצפיפות בבריכות הדגים, הדגים חוטפים המון מחלות וגם טפילים כמו כינים ותולעים, שנשארים עליהם. הרבה פעמים גם אין ממש אפשרות לנקות אותם מהכינים והתולעים האלה, כי הן אוהבות להסתתר בתוך הזימים. הרבה פעמים הם גם נפצעים במהלך כל מיני פעולות שהמגדלים עושים עליהם, ואז הטפילים פשוט נכנסים לתוך הפצעים האלו"

הפרשות מתחת לכלובי סוללה בלול בכפר חיים, צולם על-ידי פעילי אנימלס

• "בתחקירים שצילמנו בלולי תרנגולות, מצאנו ביצים מלאות בדם. התרנגולות נאלצות להטיל ביצה אחת בים וזה גורם לאיברים שלהם להתעוות ולצנוח החוצה אל מחוץ לגוף שלהם. בעקרון אמורים לזרוק ביצים מדממות, אבל הלולנים פשוט שוטפים את הקליפה החיצונית של הביצה כדי שלא יראו את זה, למרות שהמים עלולים להחדיר חיידקי סלמונלה לתוך הביצים, ואלה הביצים שאנחנו אוכלים".

מה דעתכם? איפה אתם מציעים להשתמש בהסברה המתייחסת להיבטים מעוררי גועל?

אנחנו רוצים לשכנע אנשים לנסות אוכל טבעוני - אבל אילו מילים וביטויים יעודדו אותם לעשות זאת, ובאילו מילים לא כדאי להשתמש? קראנו כמה מחקרים והכנו לכם מדריך קצר ושימושי, לפעילות השטח הקרובה או לארוחה המשפחתית הבאה. ​

1. לא לקרוא לו "אוכל טבעוני"!

בשנים האחרונות טבעונות אמנם נחשבת למותג, אבל רק לנישה ספציפית. רוב הציבור עדיין לא רוצה להיות טבעוני, ונוטה לחשוב ש"אוכל טבעוני" מיועד אך ורק לטבעונים. למשל, מחקר גילה שאנשים מזמינים במסעדות יותר מפי שתיים מנות צמחוניות וטבעוניות, כשהן מוצגות בתפריט הכללי ולא ב"תפריט הצמחוני". מומחים ממליצים לחברות לא לייצר מוצרים עם סימון של "צמחוני" או "טבעוני", ולא לשים אותם בחלק נפרד של הסופרמרקט או של התפריט. המונח שמשתמשים בו כיום בארה"ב הוא "פלנט-בייסד". בישראל עדיין לא נמצא מונח מקביל, אבל אפשר פשוט להשתמש ב"מהצומח". חברת "אימפוסיבול פודס" שמייצרת תחליפים שתוכננו לחקות במדויק את הטעם והמרקם של בשר, החליטה למכור את הבורגרים שלה תחת התיאור "עשויים מצמחים לאנשים שאוהבים בשר". המילה "טבעוני או "צמחוני" אפילו לא מופיעה בפרסומים שלהם. אפשר גם לתאר בעל פה את המרכיבים של המנה- למשל, "בורגר מפטריות".

2. לא להתקמצן על התיאורים!

חוקרים אחרים בדקו מה קורה כשמוכרים את אותן מנות באותה הקפיטריה, תחת שני תפריטים שונים, כשהאחד מכנה את המנות בשמן הרגיל והשני מפרט עליהן קצת יותר: לדוגמא, בתפריט הרגיל מנה אחת נקראה "שעועית אדומה עם אורז" ובתפריט המפורט "שעועית אדומה עם אורז בסגנון קאג'ון מסורתי". התוצאות הראו שהמנות שקיבלו שמות תיאוריים, מכרו 27% יותר מאותן מנות בשמות רגילים! לא רק זה, אלא שלקוחות שאכלו את המנות המפורטות דירגו אותן כבעלות איכות גבוהה יותר, וגם דירגו באיכות גבוהה יותר את הקפיטריה בהן אכלו אותה, מאשר לקוחות שאכלו את אותן מנות עם השם הרגיל. כשאנחנו מציעים לאנשים מאכל טבעוני טעים שהכנו, כמו עוגת שוקולד, עדיף שנקרא לה למשל "עוגת שוקולד-יומולדת", או "עוגת שוקולד מצופה"; כשאנחנו מציעים לחובב בשר ללכת ולנסות את הקבב של נייצ'ר בויז, עדיף שנקרא לו בשמו המלא: "קבב ים תיכוני", וכדומה .

3. זה לא "בריא" - אלא "מפנק" או "גורם לי להרגיש טוב"!

מצד אחד, הרבה אנשים טוענים שחששות בריאותיים גורמים להם להמשיך לאכול בשר, וחשוב ליידע אותם ביתרונות של תזונה מהצומח. מצד שני, הרבה אנשים לא אוהבים מאכלים שנחשבים "בריאים", והם גם תופסים אותם כפחות ממלאים. במחקר שנערך בקפיטריה בארה"ב הגישו את אותם מאכלים שמבוססים על ירקות, כל פעם תחת שם אחר. כשניתן למנה שם "מפנק" (למשל, "שעועית ירוקה מתוקה-רותחת עם בצלי שאלוט קריספיים") הזמינו אותה 35% יותר לקוחות מאשר כשלאותה מנה בדיוק ניתן שם "בריא" (למשל, "שעועית ירוקה בריאה ומחזקת-אנרגיה עם בצלי שאלוט").

בארצות הברית יש ארגונים שמנסים לקדם אכילה בריאה על-ידי שימוש בביטויים כמו "לאכול יותר ירקות", ללא אזכור של "בריאות". חברות אמריקאיות של מזונות דמויי-בשר כגון "Beyond Meat", שמשקיעות ומתמצאת במחקרים וסקרי שוק, החליטו לשווק את המוצרים שלהם, ואת הבחירה להשתמש בחלבון-מבוסס-צומח, בשילוב ביטויים כגון "להיות בכושר", "להרגיש טוב" ו"להיות מלא שמחת חיים". לא תמיד קל לנו לדעת עם האדם שאנחנו מדברים איתו הוא "חובב בריאות" או לא, אבל אם אנחנו לא בטוחים, נראה שכדאי לנסות להשתמש במילים אחרות, למשל: "תבשיל לוהט של ירקות וחומוס על אורז, שאפשר לקנות פה לצהריים במסעדה פה ממול, היה לי גם טעים, וגם גרם לי להרגיש טוב וקליל יותר במהלך היום. הוא לגמרי ממלא, אבל לא 'פוצץ' אותי".

4. לפעמים מומלץ שגברים ימליצו ל"גברים"

בגדול, היינו שמחים אם אנשים היו פתוחים לשינוי הרגלים ללא הטיות מגדריות כאלה ואחרות, אבל בינתיים צריך להתמודד עם המציאות: מחקרים שונים מראים כי גברים צמחונים נתפסים כ"פחות גבריים" מגברים שאוכלים בשר, מה שעלול- גם אם באופן לא מודע- להרתיע לא מעט גברים אוכלי-בשר מלשנות את ההרגלים שלהם בתחום. לאחרונה, חברות של מזון טבעוני החלו להשתמש בפרסומים שלהן בדמויות "גבריות" מוכרות, כגון המפיק המוזיקלי די.ג'יי חאלד. כשאנחנו מציגים או מספרים על אוכל טבעוני באירועי הסברה, כדאי - עד כמה שניתן - להגיע בהרכבים מגוונים מבחינה מגדרית, כדי להגדיל את האפשרות ש"גברים" יוכלו לקבל המלצות על אוכל טבעוני מגברים אחרים. כזכור, הרבה פעמים אנחנו עצמנו מהווים חלק גדול מהמסר.

5. להדגיש כמה אוכל טבעוני הוא נגיש, זול - וטעים גם לאוכלי-בשר!

רוב האנשים נמנעים מטבעונות מפני שהם חושבים שהוא לא טעים, לא נגיש ויקר, ושלנו הטבעונים כנראה לא מספיק חשוב להנות מאוכל. כשאנחנו מייעצים לאנשים ללכת ולנסות מאכל טבעוני מסוים במסעדה או בסופר, כדאי להשתמש בשבחים שהמאכל או המסעדה הזו קיבלו גם מאוכלי-בשר, כגון חברים וקרובי משפחה שלכם, או מבקרים ועיתונאי אוכל. כדאי גם לציין כמה המאכל עולה. לדוגמא: "טעמת את החזה עוף בגריל מהצומח של 'טבעול'? כל המשפחה שלי אוהבת אותו, כולל ההורים שלי שאוכלים בשר, ואפשר למצוא את זה בכל סופר וזה עולה 29 שקל- בדיוק כמו חזה עוף של 'עוף טוב'!".

6. להראות כמה מאכלים טבעוניים הם פופולריים.

כידוע, "רוב האנשים עושים את מה שהם יודעים שרוב האנשים עושים". גם אם אחוז הטבעונים עדיין קטן יחסית, האוכל הטבעוני עצמו בהחלט נמצא במגמת התפשטות רחבה הרבה יותר: כך למשל, בבריטניה דווח כי מעל למחצית מהשפים הכניסו מנות טבעוניות לתפריט בשנה האחרונה, ובאירלנד פורסם כי בשנה אחת הדרישה למנות טבעוניות עלתה ב987%!! גם עצם העובדה שחברות-ענק כמו זוגלובק או בן אנד ג'ריס התחילו לשווק ליין של מוצרים טבעוניים, מדברת בעד העצמה. כמה וכמה כלי תקשורת אף הגדירו את הטבעונות כ"טרנד האוכל החם של השנה". לחלקנו נדמה שהמילה "טרנד" מרמזת על אופנה חולפת, ולא על מגמה מוסרית. אבל רוב האנשים צריכים לטעום מגוון רחב של אוכל טבעוני כדי לנטרל את ההגנות שלהם מפני טבעונות, ועבור רבים מהם - ההבנה כי הוא פופולרי יכולה לשמש צעד ראשון בדרך לשם. ייתכן שאם נציע "לטעום מהטרנד הכי חזק בעולם המסעדות ב2017", נוכל להגיע לקיבותיהם -ובהמשך גם לליבם - של הרבה יותר אנשים.

תהית פעם מה גורם לאדם ברחוב להחליט אם לעצור ולהקשיב להסברה הטבעונית שלך, או להמשיך ללכת? ומה גורם לו לקחת את השיחה ברצינות או לשכוח ממנה ולהמשיך הלאה?

לאחרונה נתקלנו במחקר בשם "ההשפעה האירונית של אקטיביסטים", שבדק מה הסטריאוטיפים שאנשים משייכים לפעילים חברתיים, וכיצד הם משפיעים על המוכנות שלהם להזדהות עמם ולבצע את שינויי העמדות וההרגלים שאותם פעילים מקדמים. המחקר בדק מה אנשים חושבים על אקטיביסטיות פמיניסטיות ופעילים סביבתיים, אבל יהיה מעניין לנסות ללמוד ממנו על הסברה טבעונית, וספציפית עד כמה המוכנות של אנשים להקשיב לנו ולעבור לטבעונות תלויה בסטריאוטיפים שיש להם עלינו מראש.

דוכן הסברה של תא אנימלס בקמפוס הר הצופים

במחקר שפורסם בכתב העת האירופי לפסיכולוגיה חברתית, החוקרים ביקשו תחילה לקבוע שאכן החברה רואה אקטיביסטים באור שלילי: הם נתנו לכמה מאות אמריקאים רשימת תכונות, וביקשו מהם לדרג מ1 עד 7 עד כמה התכונות הללו מאפיינות "אקטיביסטים טיפוסיים" מתחומי הפמיניזם והסביבה, ועד כמה הן מאפיינות "אמריקאים טיפוסיים".

למרבה הצער, משתתפי המחקר אכן ייחסו יותר תכונות שליליות לפעיל\ה החברתי\ת הטיפוסי\ת מאשר לאמריקאי\ת הטיפוסי\ת. הם ייחסו להם סטריאוטיפים של: מיליטנטיות, אגרסיביות, אקסצנטריות, חוסר קונבנציונליות, חוסר נחמדות, חוסר היגייניות, חוסר אופנתיות, "היפיות" וצדקנות. יש לציין שבמקביל, הם ייחסו להם גם סטריאוטיפים של איכפתיות, השכלה ואמביציוזיות (אבל בשיעור נמוך יותר מאשר הסטריאוטיפים השליליים).

במחקר נוסף, אותם חוקרים ביקשו לבחון כיצד הסטריאוטיפים הללו משפיעים על ההתנגדות של אנשים לשינוי שהפעילים מנסים לקדם.

כאן חולקה קבוצת המשתתפים לשתיים: שתי הקבוצות קראו את אותו המאמר, הקורא לשינוי התנהגות בתחום הפמיניזם או בתחום הסביבה. בנוסף, כל קבוצה קראה פרופיל פיקטיבי של העיתונאי\ת שכתב\ה את המאמר - קבוצה אחת קראה פרופיל התואם לאקטיביסט טיפוסי\ת וקבוצה שניה קראה פרופיל התואם לאקטיביסטית לא טיפוסי\ת (ה"טיפוסיות" של כותב המאמר עוצבה לפי התוצאות של המחקר הראשון). לאחר קריאת המאמר והפרופיל הפיקטיבי, כל משתתף התבקש לדרג באיזה אופן ישנה את ההתנהגות שלו בעקבות המאמר שקרא.

תוצאות המחקר השני הראו שלמשתתפים הייתה מוטיבציה נמוכה יותר לאמץ שינוי חברתי אם המסר הועבר על ידי "אקטיביסט טיפוסי\ת" מאשר אם הועבר על ידי "אקטיביסט לא טיפוסי\ת" משום שהמשתתפים ייחסו יותר תכונות שליליות לאקטיביסט הטיפוסי.

החוקרים חזרו על המחקרים האלה בשיטות שונות מספר פעמים, ובכולם התוצאה נשארה דומה: אנשים נוטים שלא להזדהות ולא לאמץ התנהגות שמוצעת על-ידי מי שהם מזהים כאקטיביסט טיפוסי.

קרא/י עוד בנושא: אנחנו המסר

מה אנחנו כפעילים טבעונים יכולים ללמוד מכל זה?

תחילה עלינו לשאול את עצמנו: אילו סטריאוטיפים שליליים יש לאנשים לגבי פעילים טבעוניים? קודם כל, נביט שוב ברשימת התכונות שהרבה אנשים מייחסים לאקטיביסטים סביבתיים ואקטיביסטיות פמיניסטיות: מיליטנטיות, אגרסיביות, אקסצנטריות, חוסר קונבנציונליות, חוסר נחמדות, חוסר היגייניות, חוסר אופנתיות, "היפיות" וצדקנות.

האם יכול להיות שהסטריאוטיפים הללו מוצמדים גם לפעילים טבעונים? ייתכן מאד. אם אנחנו רוצים להימנע מלחזק את הדעות הקדומות הללו, ייתכן שעלינו להשתדל עד כמה שניתן לדבר בנימוס לאנשים, ולנהל איתם שיחה נעימה שתוכיח גם להם וגם לאנשים שעוברים ברחוב ועוד לא עצרו בדוכן, שאנחנו דווקא ממש אחלה (:

אולי זה גם אומר שאנחנו צריכים לנסות להתלבש בצורה כמה שיותר "נורמטיבית", או לפחות באופן שדומה לקהל היעד המרכזי באזור בו אנחנו עורכים הסברה.

בנוסף לעובדה שאנחנו אקטיביסטים למען בעלי חיים, אנחנו גם טבעונים. נתונים ממחקרים אחרים יכולים לתת לנו השערה מהם הסטריאוטיפים הנפוצים על טבעונות, וכיצד ניתן לנפץ אותם:

השרירן הטבעוני אבי לייני. סיפורים אישיים על ספורט יכולים לעזור

• במחקר אמריקאי מהשנים האחרונות רוב אוכלי הבשר שנשאלו מה הסיבה שהם לא עוברים לטבעונות, ציינו שהסיבה המרכזית לכך היא שהם חוששים שאוכל טבעוני לא יהיה להם טעים ונגיש. יכול להיות שאנשים תופסים טבעונים כאנשים שאוכל טעים ונגיש לא חשוב להם? כדי להימנע מלשדר את המסר הזה, כדאי לשלב במהלך שיחת ההסברה סיפורים אישיים עליכם שמוכיחים שאתם דווקא "פודיז" גרגרנים, למשל: "טעמת את הבורגר פטריות של אגאדיר? מהמם!".

• הסיבה השנייה בשכיחותה לכך שאנשים לא עוברים לטבעונות, על פי אותו מחקר, היא שהם חוששים מפגיעה בבריאותם. ייתכן שאנשים תופסים טבעונים כאנשים שהבריאות שלהם לא חשובה להם? סיפורים אישיים על חשיבות הבריאות והספורט בחייכם יכולים להוכיח אחרת, למשל: "כמו שכולם אמורים לעשות, אני מקפיד לעשות בדיקת דם פעם בשנה וממש משמח אותי לראות שמאז הטבעונות הסידן והברזל שלי ברמה גבוהה יותר".

• לפי מחקר אחר מהשנים האחרונות, 8% מהאמריקאים הם צמחונים וטבעונים לשעבר. אחת הסיבות המרכזיות לכך שהם חזרו לאכול בשר היא קשיים שהם חוו באירועים חברתיים, וכן בבית עם המשפחה ובני הזוג. האם ייתכן שאנשים תופסים טבעונים כאנשים כועסים יותר, הנמנעים או סובלים ממפגשים חברתיים וארוחות משפחתיות? סיפורים אישיים שלנו על האופן הקליל שבו הטבעונות השתלבה בחיים החברתיים והמשפחתיים שלנו, עשויה להוכיח אחרת, למשל: "אתה מכיר את התפריט הטבעוני של מייקס פלייס? אני וחברים שלי הולכים לשם הרבה, ויש לי תמיד מה להזמין כי הצ'יפס והשניצל הטבעוני שלהם ממש טעים".

אלה רק כמה רעיונות לסטריאוטיפים שיש לאנשים על טבעונים, ולאופנים בהם אנחנו יכולים להימנע מהם כדי להשפיע יותר, נשמח לשמוע גם את שלכן!

מחקר בדק מהם הרגעים שגורמים להכי הרבה אנשים לעבור לטבעונות- והתוצאות לפניכם

אם ננסה להיזכר מה היה הרגע שגרם לנו לעבור לטבעונות, סביר להניח שלרובינו יהיה קשה להגיד שהשינוי קרה ברגע אחד. ייתכן שחלקנו ראינו סרטון מבית מטבחיים והזדעזענו, אבל נדרשו לנו עוד כמה שיחות עם חברים כדי להשתנות. אחרים אולי קראו פלאייר על המשלוחים החיים ומיד החליטו להפסיק לאכול בשר של פרות וכבשים, אבל רק אחרי שקראו כתבה על טבעונות בעיתון, הבינו שהגיע הזמן לוותר גם על שאר המוצרים מהחי.

מחקר אמריקאי שנערך לפני כשלוש שנים על ידי הארגון "יומיין ליג" וסקר קרוב ל-1,000 צמחונים וטבעונים, ביקש לבדוק אילו גורמים מביאים יותר אנשים לעשות את השינוי, ולהפסיק לאכול בשר או מוצרים מהחי בכלל. אנשים שהשתתפו בו התבקשו למלא מספר גורמים שונים שהשפיעו עליהם, ולהלן חמש התשובות שחזרו על ידי הכי הרבה אנשים, בסדר עולה:

במקום החמישי: אתרי אינטרנט

על אף שנדמה שהיום הכל קורה רק ברשתות החברתיות, יש יתרון גדול לאתרים של ארגונים לקידום טבעונות, והוא שהם מאפשרים לאנשים למצוא את כל המידע שהם מחפשים בקצב שלהם, ולהיחשף מבחירה לתכנים שהכי יכולים להשפיע עליהם.

מסקנה: שווה לחפש כתבה מעניינת מתוך האתר של הארגון האהוב עליכם, ולשתף אותה על הקיר בפייסבוק או באינסטגרם. אם כבר דיברתם על הנושא עם חברה שהתעניינה, שווה לשלוח לה את הכתבה

בהודעה אישית או במייל.

במקום הרביעי: כתבות מהתקשורת

זה יכול להיות התחקיר ששודר בחדשות על תעשיית העוף שההורים שלכם צפו בו בטלוויזיה, או אותו התחקיר כאשר הופיע בפיד הפייסבוק של בני דודים שלכם. בכל אופן, אין ספק שלכתבות המשודרות במסגרת ערוצי תקשורת מוכרים יש הרבה כח. הרי אם יונית לוי אמרה "תמונות קשות", ורפי גינת הצטמרר בקול רם- אז זה כנראה מספיק חשוב כדי שהרבה אנשים יעצרו, יקשיבו ויפנימו.

.מסקנה: כשתחקירים מתפרסמים, בין אם בטלוויזיה או ברשתות החברתיות, בקשו מחברים לצפות בהם

ראו גם: 10 נקודות שיעזרו לכם לעודד אנשים לטבעונות ולהתמיד בה

במקום השלישי: שיחות

מכירים את הבדיחה על "איך תדע שמישהו טבעוני?". התשובה, כידוע, הוא שהוא פאקינג יספר לך על זה.

בין אם זה במטבחון מקום העבודה, במפגש משפחתי או בדוכן הסברה מרחוב - בשיחה אפשר להתייחס ברצינות ובכבוד לכל טיעון שאדם מעלה, עד שייגמרו לו הטיעונים

מסקנה: תמשיכו לחפור, זה עובד, ומוזמנים/ות גם להצטרף לדוכני ההסברה של הארגונים השונים.

במקום השני: ספרים

זה אולי מפתיע, ואפשר גם לטעון שאנשים סימנו את האופציה הזו בסקר כדי להישמע חכמים, אבל למרות שכולנו צמודים למסך כל היום, כנראה שלספרים יש עדיין כוח חזק יותר. עד שאדם כבר מתפנה לקרוא ספר, הוא נשאר אתו תקופה, ובין אם מדובר בסופ"ש מרוכז או חצי שנה, החשיפה הממושכת הזו עושה את שלה.

מסקנה: כשחברים שלכם חוגגים יום הולדת, קנו להם שני ספרים - אחד שלא קשור לבעלי חיים, כדי לא לעצבן, והשני שדווקא קשור. אלה יכולים להיות, למשל, "לאכול בעלי חיים" של ג'ונתן ספרן פויר, "הפרה שבחדר" של מלאני ג'וי או כל אחד מהספרים של יובל נח הררי.

ובמקום הראשון: סרטים דוקומנטריים

חשוב לציין שהכוונה היא לא לסרטונים קצרים בפייסבוק, אלא לסרטים ארוכים, כגון "אירת'לינגס", "קאוספיריסי", "מזון בע"מ", או "וואט דה הלת'", שמתארים את ההשפעות הקשות של תעשיות המזון מן החי על בעלי החיים, הבריאות שלנו וכדור הארץ. אנחנו כבר יודעים שסרטים יכולים להיות חוויה עוצמתית, אבל המחקר הזה מחזק את ההבנה שכנראה יותר מכל אמצעי אחר, יש להם כח לשנות חיים, של בעלי חיים כמו גם של בני אדם.

מסקנה: ארגנו במקום העבודה או בסלון שלכם הקרנה פומבית של אחד מהסרטים הללו, ותביאו הרבה כיבוד שווה כדי למשוך אנשים, שכמובן יווכחו על הדרך שפופקורן זה טבעוני ושפיצה עם גבינת קשיו זה טעים. בהצלחה!

1. ספרו סיפור על בעל חיים אחד והשתמשו במונחים מוכרים ומעוררי אמפתיה (למשל "אפרוח" במקום "תרנגול"). עוד עצות לשיחת הסברה מוצלחת יותר!

2. שתפו תמונות של בעלי חיים חולים או פצועים, ומוטב שיהיה רק בעל חיים אחד בתמונה.

3. הדגישו כמה הטבעונות מצליחה- אנשים אוהבים לעשות מה שכולם עושים.

4. שתפו תמונות של אוכל טבעוני מוכר ומגרה - רצוי לא רק טופו או סייטן. קטניות עדיף להציג כחלק ממאכל גדול יותר.

5. הדגישו את החשיבות בהפסקת צריכה של בשר תרנגולים ודגים - המהווים את הרוב המוחלט של בעלי החיים המנוצלים בתעשיית המזון מהחי.

6. הקשיבו לקשיים שיש לאנשים עם טבעונות -אם מישהו אומר לכם שניסה טבעונות והיה לו קשה, אל תבטלו את הקושי שלו. הקשיבו עד הסוף ונסו להתאים לו פתרון המתאים לצרכיו.

7. גם אם השאלה לא עולה מעצמה, פרטו כיצד לעבור לטבעונות ולא רק את הסיבות מדוע לעבור לטבעונות - המליצו למתעניינים להירשם לאתגר 22!

8. עזרו לטבעונים חדשים - על מנת לדבוק בטבעונות, בשנה הראשונה רבים מהם זקוקים להכוונה במציאת אוכל טבעוני טעים ונגיש (בסופר ובמסעדות) שייתן תחליף הולם למאכלים ישנים ומוכרים. חשוב מאד גם להכיר להם את היתרונות הבריאותיים של טבעונות, ולעזור להם להרגיש חלק מקהילה גדולה ואוהדת: הזמינו אותם לארוחות ומפגשים חברתיים, המליצו על קבוצות בפייסבוק וכדומה.

9. פרגנו ל"מפחיתנים" ולצמחונים ועודדו אותם לקחת צעד קדימה. מחקרים מראים כי מעבר הדרגתי לטבעונות מגביר את הסיכויים שאנשים יידבקו בשינוי התזונתי.

10. שימו דגש על פנייה לטבעונים לשעבר - מחקרים מראים כי רבים מהם צורכים פחות בשר מאוכל הבשר הממוצע ומעוניינים לנסות לחזור לטבעונות. עודדו אותם לכך תוך מענה על החששות והקשיים שלהם.

אהבתם? שתפו את המאמר עם טבעונים נוספים!

כולנו מכירים את זה. נתקלנו באוכל טבעוני טעים במיוחד והחלטנו שאנחנו חייבים לפרסם אותו בפייסבוק, כדי שכל החברים שלנו יראו כמה טעים וכיף לאכול מהצומח. סך הכל, זה הגיוני: כפעילים למען בעלי חיים, זה כמובן מתפקידינו לעזור לאנשים להתגבר על המכשולים השונים המונעים מהם לשנות את הרגלי האכילה שלהם, ולהתקדם לטבעונות. והרי בנוסף לטיעונים המוסריים, הבריאותיים והסביבתיים שעומדים לרשותנו, סביר שנצליח יותר אם נשכנע את אותם אנשים שאוכל טבעוני הוא מפתה ובר השגה. אבל האם כל תמונה של אוכל טעים שנבחר לפרסם תשרת את המאמץ הזה?

מחקר אמריקאי שהתפרסם ב-2015 ביקש לבחון אילו מנות טבעוניות אוכלי-בשר רואים כמפתות והנגישות ביותר. המחקר הציג בפני כ-800 נבדקים בני 18 ומעלה, 7 תמונות רנדומליות של מנות טבעוניות (מתוך מבחר של 21 תמונות שונות), אותן הם התבקשו לדרג באופן הבא: עד כמה לדעתם המנה מפתה, באיזו מידה לדעתם היו מזמינים את המנה במסעדה, ובאיזו מידה לדעתם היו מכינים את המנה בביתם.

יש לציין שהמחקר בדק את המנות הטבעוניות על סמך מראן בלבד - הנבדקים לא טעמו את המנות עצמן. כמו כן, במחקרים מסוג זה, יש הרבה משקל לאיכות המנות והתמונות שצולמו, וייתכן שתמונות אחרות של מאכלים זהים היו מניבות תוצאות שונות. בנוסף, המחקר בדק העדפות של אמריקאים, ולא מן הנמנע שבישראל היו מתקבלות תוצאות שונות.

המנות שהוצגו בפני המשתתפים היו: המבורגר טבעוני, בוריטו אורז ושעועית, בוריטו "עוף" טבעוני, שניצלוני "עוף" טבעוני, צלחת "עוף" טבעוני, פלאפל בפיתה, כריך ירקות קלויים, מנת ירק הודית, מרק עדשים, מוקפץ ירקות ברוטב אסייאתי עם נודלס, תפוחי אדמה אפויים בתנור, אורז ועדשים (מג'דרה), כריך "בשר צלוי" טבעוני, סלט ירקות, מרק שעועית, פאד תאי עם טופו, נקניק טבעוני, מקושקשת טופו, טופו מוקפץ עם ברוקולי, ירקות מוקפצים ופסטה ברוטב עגבניות.

ממצאים עיקריים

מבין המנות השונות שהוצגו בפני הנבדקים, מאכלים מוכרים מהצומח, שגם אוכלי בשר נוהגים לאכול, דורגו באופן עקבי כמפתות ביותר, כמנות המוזמנות ביותר במסעדות וכמנות בעלי סבירות גבוה יותר להכנה בבית. התמונות הפופולריות ביותר בכל הקטגוריות היו (מהדירוג הגבוה לנמוך) של המאכלים הבאים : תפוחי אדמה אפויים בתנור, פסטה ברוטב עגבניות, סלט ירקות, אורז ועדשים, ומוקפץ ירקות ברוטב אסייאתי.

התמונות הפופולריות ביותר

מנות עם טופו, ומרקים ומנות עם "בשר" מהצומח, לטענת הנבדקים, היו פחות מפתות וקיבלו את הדירוג הנמוך ביותר בקטגוריות השונות. התמונות הכי פחות פופולריות, בכל הקטגוריות, היו של המנות הבאות (החל מהניקוד הנמוך ביותר): סנדוויץ' רוסטביף טבעוני, מקושקשת טופו, נקניקיות טבעוניות, "חזה עוף" מהצומח, טופו מעושן עם ברוקולי

התמונות הכי פחות פופולריות

מסקנות

עורכי המחקר מציגים שורת מסקנות שלדעתם עלינו לאמץ, כשאנחנו משתמשים בתמונות כדי לעודד אנשים לנסות תזונה טבעונית:

• ייתכן שעלינו להתמקד בתמונות של מאכלים מוכרים המבוססים על ירקות, דגנים וקטניות מוכרים - כגון מג'דרה, חומוס, פלאפל, פסטה ברוטב עגבניות, מוקפץ אסייאתי, ירקות קלויים וכדומה.

• יוצאים מן הכלל הזה הם מרקי קטניות, שאינם זוכים לניקוד גבוה.

• מבין המנות המהוות "תחליפי בשר", אלה שזכו לניקוד הגבוה ביותר הם בורגרים טבעוניים ו"נאגטס" מהצומח, ייתכן שמפני שהם נראים דומים יותר למקור.

• במקרים שבהם חשוב לנו להציג תמונות של קטניות ו"תחליפי בשר", יהיה מפתה יותר להציג אותם כחלק ממנה גדולה יותר, ולא כמנה בפני עצמה - לדוגמא, צ'ילי טבעוני שכולל נתחי סויה, או מג'דרה.

אם כך, ייתכן שאת ה'מקושקת טופו' ואת נקניקיות הסייטן עדיף שנשמור לפיקניקים, ארוחות משותפות ומיטאאוטים- בהם ניתן לא רק לראות אלא גם להריח ולטעום את המאכלים הטעימים הללו. יחד עם זאת, ייתכן גם שאם נתאמץ לבשל ולצלם את המאכלים כאלה באופן מיטבי, נצליח לעודד אנשים להכין ולטעום אותם יותר מכמה שהצליחו עורכי המחקר הזה. מה דעתכם?

לחצו כאן לפירוט נרחב של ממצאי המחקר והתמונות המקוריות מתוך המחקר.

לפני כשלושה חודשים, במאמר שפרסמנו כאן באקטיויגן, טלי לנדסברגר הציעה להסתכל על קהל הצמחונים ומפחיתי הצריכה בצורה מסוימת: כבני ברית, לא כאויב. בהתבססות הגיונית על המספרים, טלי טענה גם שבעצם, בנוסף לטבעונים, אותם מפחיתנים מצילים המון בעלי חיים. התגובות למאמר הזה לא איחרו לבוא : "אבוי לקהילה הטבעונית אם היא תשלב את המסר ה'מתפשר' שמעודד הפחתה; לא משנה מי הקהל שלנו - הבקשה שלנו תמיד צריכה להיות חד משמעית: טבעונות, לא פחות!".

ולרגע התבלבלתי בעצמי: מדוע במקרה הזה, הגיעו תגובות נגדיות ורגשיות כל כך? מה נשתנה הלילה הזה? למה במקרה הזה לא כדאי שנתאים את המסר והבקשה שלנו לקהל, במטרה להגדיל את התוצאות החיוביות של ההשפעה שלנו? ובכן, חשבתי לעצמי, הגיעה העת להסתכל פנימה. להתבונן בתוך קהילת הפעילים שלנו, ולהבין: מדוע הגבנו בצורה הזו? לא מספיק להסתכל רק על אוכל הבשר הממוצע, בואו נבחן קצת את הפעיל הטבעוני הממוצע. מוכנים?

זהות עצמית ופעילות טבעונית

העובדה שהתגובות למאמרה של טלי היו כל כך סוערות, עלולה להעיד על דבר אחד, כמו במקרים רבים שכאלו: יש קשר בין הזהות העצמית שלנו לבין הפעילות שלנו. כשאנשים מגיבים באופן עצמתי - הרבה פעמים זה מכיוון שהם "לוקחים את זה אישית". ולמה אנחנו לוקחים את זה באופן אישי? כי בתוך הפעילות שלנו אנחנו מזהים את האישיות שלנו, ויש ערבוב רב בין ה"אני" לבין ה"פעילות שלי". הפעילות הפכה להיות אני, ואני הפכתי להיות הפעילות. ואז, כל ביקורת על פעילות מרגישה כמו ביקורת עליי, ומכאן התגובה הרגשית - ובצדק.

חשיבה ביקורתית על כמה אנחנו אפקטיביים בפעילות שלנו והרהור בשאלה "האם אנחנו יכולים למצוא דרכים משכנעות ומשפיעות יותר", דורשים מאיתנו להתמודד עם הערבוב הזה, וזה מאתגר. ברגע שהפעילות שלנו קשורה עם הזהות העצמית שלנו, כיצד נגיב לראיות שהפעילות שלנו לא מניבה הישגים משמעותיים? ככל שאנחנו יותר מושקעים רגשית במשהו, כך אנחנו מעריכים אותו יותר ומאמינים בצדקתו. וזה מה שעושה את זה קשה מאוד לנטוש גישות מסוימות וללמוד גישות אחרות. אם אנחנו שקועים במטרה אחת, כמו רבים מאיתנו, זה נהיה קשור באופן עמוק ושורשי עם הזהות העצמית שלנו, באופן בו כל ביקורת על שיטות הפעילות שלנו מרגישה כמו ביקורת עלינו; כל מחשבה שיש אולי משהו שגוי ופגום בפעילות שלנו נושאת אתה את המחשבה (לאו דווקא במודע) שאנחנו בעצמנו אולי פגומים.

דיסוננס קוגנטיבי - גם אצל פעילים?

הנושא הזה מוביל אותנו לדיסוננס קוגנטיבי, שקיים אצל כולנו, כל בני האדם, בנושאים כאלה ואחרים. דיסוננס קוגנטיבי הוא ההרגשה המתעוררת כשאין תיאום בין האמונות והערכים שלנו, לבין ההתנהגות והמעשים שלנו בפועל. רובינו חשים צורך גדול בעקביות, כך שהמעשים שלנו יהיו תואמים לערכים שלנו. כשהתיאום הזה משתבש - כשהאמונות שלנו לא תואמות את ההתנהגות שלנו - אנחנו נגיב בדרכים לא רציונליות, בדרכים רגשיות. מזכיר לכם משהו? בוודאי - הסברה: רוב בני האדם אוהבים בעלי חיים, ולא היו רוצים שיאונה להם כל רע, בטח לא באחריותם. כשאנחנו מציבים בפניהם את האמת, שצריכת מזון מהחי בעצם פוגעת בבעלי חיים, אנחנו מביאים את הדיסוננס הקוגנטיבי מהסמוי לגלוי. אנחנו בעצם משקפים לאנשים שהערכים שלהם (אהבת בעלי חיים) לא תואמים את המעשים שלהם (אכילת בעלי חיים).

ואילו תגובות אנחנו מקבלים? אני חושב שנוכל להסכים שלעתים קרובות מדובר בתגובות רגשיות ולא רציונליות: "מה היית עושה על אי בודד?", "ככה זה בטבע", וכו'. רק מעטים מבינים ומקבלים את הדיסוננס הקוגנטיבי שלהם, ומבינים שעליהם לעשות שינוי. זאת במטרה ליישר את קו המעשים שלהם עם קו האמונות שלהם. לרוב האנשים, ההבנה והקבלה של הדיסוננס הקוגנטיבי מפחידה, מרתיעה. להודות שעלינו לעשות שינוי זה דבר מטריד למדיי. ולכן התגובה שלהם היא אפילו להיאחז עוד יותר באמיתות שגויות שמצדיקות את הדיסוננס: "אנחנו חייבים לאכול בשר", "ככה החיות לא ייכחדו", ועוד ועוד. בעצם, הם נתלים בתירוצים כדי להמשיך להצדיק את המעשים שלהם, כי מי בכלל רוצה להתחיל לשנות עכשיו אורח חיים?

דיסוננס קוגנטיבי משחק תפקיד חשוב בהחלטות שכולנו לוקחים. כפעילים, אם במהלך דיון מוצגים בפנינו מחקרים או ראיות אחרות המבקשות לטעון שהפעילות הקשה שאנחנו משקיעים בה היא פחות משפיעה, או שהגישה בה אנו נוקטים פחות אפקטיבית ולא משכנעת אנשים רבים, נדרשת משמעת רגשית רצינית כדי לא להגיב מיד באופן רגשי, ולהיתלות אפילו עוד יותר בשיטות שלנו. גם אני הייתי שם - כולנו היינו שם: כשעוד לא היינו טבעונים, כשהיינו צמחונים, או כשהתעקשנו לפעול בדרך כזו או אחרת, וסירבנו להקשיב באמת בדיון. וזה מובן: אנחנו משקיעים את כל כולנו בפעילות שלנו. אז אנחנו אומרים, בדיון או לעצמנו, "זה מה שאנחנו יודעים לעשות", "זה מה שנכון עבורי", ו"זה בטוח יעבוד/יצליח", או "מישהו חייב לעשות את זה".

התבוננות מחודשת על גארי

בדיונים על אסטרטגיה במאבק הטבעוני, לעיתים קרובות אנחנו גם מנמקים את הגישות שלנו להסברה בטיעון "ככה גארי הצליח", בדומה לטענות שהושמעו במאמר התגובה של איתי אקנין. ובכן, כמה מילים על גארי יורופסקי. גילוי נאות: גם אני טבעו-גארי; שרשרת האירועים שהביאה אותי להיות טבעוני התחילה בהרצאה המפורסמת שלו. במבט לאחור, גארי באמת הזניק כאן תנועה חברתית מרשימה, ללא ספק. אבל אסור לשכוח שהיו לו גם עזרים: הרשתות החברתיות אפשרו למסרים חברתיים לפרוץ לתודעה כמו שמעולם לא היה ניתן לעשות, והפעילים המדהימים שהפיצו את ההרצאה בצורה דיי מרשימה. לעניות דעתי, מה שבאמת המשיך להניע את גלגלי התנועה שלנו, הם האנשים שהושפעו מהרצאתו של גארי: פעילים רבים, שכמו ישראלים רבים - ניתן לאפיין אותם בכלליות כ"אנשים ישירים": עמרי פז, אורי שביט, טל גלבוע, עדית רומנו ורבים אחרים, גם אם מוכרים פחות.

אני אסתכן בהכללה, ואומר שאנשים שתוכן ההרצאה ודרך העברת המסר של גארי עבדו עבורם, הם אנשים שאחד מהמאפיינים הבאים נכונים לגביהם: מנהיגים, מובילי דעה בסביבתם, לא פוחדים לומר את האמת, ישירים ולא-עדינים לעתים, עצמאיים ודעתנים. אלא שעבור חלק משמעותי ושונה בחברה, אנשים שאינם עונים למאפיינים הללו, ההרצאה פשוט לא עבדה. יש כאלו שהעידו שאף הרחיקה מהמסר. שימו לב, שהרצאתו הכתה גלים רק במדינת ישראל הקטנה, וכלל לא במדינות הגדולות והמשפיעות כמו ארה"ב, גרמניה ובריטניה. דווקא בגלל שהאפשרויות להשתמש בכישורים של גארי מוצו, במידה מסוימת, עלינו לשאת עיננו לאימוץ גישות נוספות ושונות, לשאוף לחדשנות באקטיביזם, וליישם מסרים שיניעו גם טיפוסים אחרים בחברה שלנו.

מחשבים מסלול מחדש - למענם

יחד עם הפליאה האישית שלי מהתגובות למאמרה של טלי, הייתי שמח. לא רק כי יצרנו דיון פורה ומפרה בקהילה, אלא גם שהדיון ביטא משהו מיוחד אצלנו, הפעילים. עצם העובדה שהפעילות שלנו והזהות העצמית שלנו שזורות זו בזו, מסמלת את התשוקה הגדולה שלנו לנושא, את המסירות העמוקה. החיבור הזה בין ה"אני" ל"פעילות" הופך את הפעילות לחלק ממי שאנחנו, וזה גם יתרון משום שזה מניב מוטיבציה גדולה להמשיך בפעילות החשובה הזו לאורך זמן, ובעלי החיים צריכים אותנו לאורך זמן. לצד זה, עלינו לשים לב שאנו שופטים את האפקטיביות של הפעילות שלנו באופן לוגי ורציונלי, כי לפעמים נדמה שאנחנו כל כך מושקעים בפעילות שלנו, עד כדי כך שאיבדנו את היכולת לחשוב באופן ביקורתי ולחשב מסלול מחדש, גם אם זה יכול להניב תוצאות טובות יותר. גם אם המסלול החדש יכול ממש לעשות את ההבדל בין חיים ומוות עבור בעלי החיים.

1# טבעונות זה בריא! נייר העמדה של ארגון ה-AND (מארגוני הדיאטניות החשובים בעולם) קבע כי טבעונות מהווה תזונה בריאה לכל שלבי החיים ואף יכולה לסייע בהגנה מפני מחלות כגון סוכרת, מחלות לב וסרטן המעי הגס. מתוך נייר העמדה: "עמדתה של האקדמיה לתזונה ודיאטטיקה היא שתזונה צמחונית- כולל טבעונית - שמתוכננת כראוי, היא בריאה, מספקת מבחינה תזונתית ועשויה לספק יתרונות בריאותיים במניעה ובטיפול במחלות מסוימות. סוגי תזונה אלה מתאימים לכל שלבי החיים, כולל: הריון, הנקה, ינקות, ילדות, גיל ההתבגרות, זקנה, וגם לספורטאים".

>> לקריאת נייר העמדה

>> למידע על טבעונות ומניעת סוכרת

>> למידע על טבעונות ומניעת מחלות לב

2# טבעונים אוכלים מספיק חלבון - ואילו אוכלי-בשר אוכלים פחות מדי סיבים תזונתיים מומלץ לילדים לצרוך 19-34 גרם חלבון ביום, ולבני נוער ולמבוגרים כ-50-70 גרם חלבון ביום.

חשוב לדעת שהאוכלוסיה הכללית בדרך כלל צורכת כמויות מופרזות של חלבון שלא לצורך.

במזון מהצומח ישנה כמות חלבון מספקת. החלבון הזה מגיע בחבילה איכותית שכוללת גם סיבים תזונתיים ונוגדי חמצון המסייעים במניעת מחלות לצד, ויטמינים ומינרלים - בכמות שטובה לגופנו.

נקודה למחשבה: לפי סקרי התזונה של משרד הבריאות בישראל, 95% מהאוכלוסייה הישראלית מגיעים לצריכת החלבון המומלצת, לעומת זאת רק 16% מהגברים ופחות משליש מהנשים מגיעים למינימום צריכת הסיבים התזונתיים (שיש רק במזון מהצומח!) המומלצת ליום. אז בפעם הבאה שמישהו שואל אתכם מאיפה יש לך מספיק חלבון, אתם יכולים לשאול אותו מאיפה יש לו מספיק סיבים תזונתיים (:

>> למידע נוסף על חלבון מהצומח

3# לטבעונים יש מספיק ברזל מרבית המקורות התזונתיים לברזל מגיעים ממילא ממזון מהצומח (גם בקרב אוכלי בשר). מה שכן, מומלץ לשפר את הספיגה שלהם ע"י: - שילוב של ירקות או פירות טריים בכל ארוחה.

- הימנעות מצריכת קפה, תה וקקאו בזמן הארוחה וחצי שעה לפניה ואחריה, מפני שהם מפריעים לספיגת הברזל.

- אכילת כמה שיותר מזונות עשירים בברזל: קטניות, דגנים מלאים, טחינה, אגוזים, עלים ירוקים.

הידעת? בכוס אחת של קטניות מבושלות יש אותה כמות ברזל כמו ב-4 רגליים של עוף!

שתי נקודות למחשבה:

- ברזל מהחי נמצא קשור במחלות לב, סרטן המעי הגס וסוכרת עקב היותו חומר מחמצן.

- נשים (נקבות ליתר דיוק...) בגיל הפוריות סובלות הרבה יותר מאנמיה מאשר זכרים. הסיבה אינה קשורה לתזונה שלהן אלא לעובדה שהן מאבדות דם פעם בחודש. נשים שסובלות מאיבוד דם מוגבר צריכות לעתים לקחת תוסף ברזל לתקופה מסוימת, בלי קשר לכמויות הברזל שהן צורכות במסגרת התזונה.

>> למידע נוסף על ברזל ותזונה טבעונית

4# לא צריך חלב כדי לקבל סידן ולשמור על העצמות

טחינה משומשום מלא, טופו, חלב סויה מועשר, שעועית לבנה, ברוקולי, כרוב, שעועית ירוקה, פטרוזיליה, בזיליקום, אצות, תפוזים, תאנים וסייטן מועשר - כולם מקורות מצויינים לסידן.

לכולנו חשוב לשמור על העצמות שלנו ולמנוע את מחלת האוסטיאופורוזיס, אבל כדאי לדעת שסידן הוא רק אחד המרכיבים שעלינו לצרוך לחיזוק העצמות. רכיבים חשובים אחרים הם כמות מספקת של חלבון, פירות וירקות המכילים ויטמין C, ויטמין K, אשלגן ומגנזיום, כמו גם המנעות מצריכה עודפת של מלח, שמקורו בעיקר במזון מעובד, הימנעות מעישון והקפדה על פעילות גופנית. חשוב גם לצרוך ויטמין D, שהיינו יכולים להשיג מחשיפה מספקת לאור השמש, אבל רוב האוכלוסייה בימינו לא חשופה מספיק לשמש, ולכן זקוקה לתוסף. אז כן, סידן הוא בהחלט גורם חשוב לצפיפות העצם, אבל הוא רק גורם אחד מתוך שורה ארוכה של גורמים. הוא אכן מצוי בכמויות גבוהות בחלב פרות, ולכן תעשיית החלב בוחרת להדגיש את חשיבותו לשמירה על העצמות- על חשבון יתר הגורמים החשובים האחרים לשמירה עליהן.

גורמים המשפיעים על צפיפות העצם

5# טבעונות יכולה לסייע בירידה ובשמירה על המשקל

מתוך נייר העמדה של הAND: "תזונה מבוססת צומח קשורה גם למדד מסת גוף (BMI) נמוך יותר. המחקרים מצביעים על כך ששימוש בדיאטות צמחוניות לטיפול בעודף משקל הוא יעיל ועשוי להביא לתוצאות טובות יותר מאשר תזונה אומניבורית"

בנייר העמדה מזכירים כמה מהמחקרים החשובים ביותר בתחום, שמוכיחים שוב ושוב שטבעונים סובלים פחות מהשמנת-יתר ושבממוצע, ה-BMI שלהם היה נמוך יותר מאשר זה של אוכלי-בשר.

כמובן שכמו בכל סוג של תזונה, גם בתזונה מהצומח קיימת אפשרות להשמין, על-ידי צריכה מופרזת של ג'אנק פוד המכיל עודפי סוכר, שומן וקלוריות - סיכון העומד בפני אוכלי-בשר וטבעונים כאחד.

הגרף הבא מציג את מדד ה-BMI בדיאטות שונות לפי נתוני מחקר האדוונטיסטים בארצות הברית. הקו המאונך המקווקו הוא

גבול ה-BMI התקין- 25. הטבעונים הם היחידים שנמצאו מתחתיו.

6# סויה היא מקור מעולה לחלבון, ברזל וסידן והיא אף עשויה לסייע במניעת סרטן אחרי שנים רבות של השמצות חסרות שחר, שמה הטוב של הסויה נוקה רשמית על ידי משרד הבריאות הישראלי. כך קבע נייר העמדה, שסוקר מאות מחקרים, מטא-מחקרים וסקירות מדעיות של גופים מובילים בתחומי התזונה והרפואה:

"המסקנה העולה מסקירת המחקרים היא שצריכת סויה הינה בטוחה בכל שלבי החיים לרבות: ינקות, ילדות והתבגרות, הן בקרב גברים והן בקרב נשים. היא אף עשויה לספק יתרונות במצבים בריאותיים כמו: סרטן השד, הערמונית ורירית הרחם ועבור מחלות לב וכלי דם."

ומה לגבי הנדסה גנטית? מרבית מוצרי הסויה בארץ אינם מהונדסים גנטית ונכון להיום, אין הוכחות לנזק בצריכת מזון מהונדס (בטח שבהשוואה להוכחות לנזקים פוטנציאלים בצריכת מוצרי מזון מהחי).

7# טבעונות היא תזונה טבעית לא פחות מתזונה מערבית - גם כשאנו נדרשים לקחת תוסף B12

עבור כל היצורים החיים, המקורות לויטמין B12 הינם חיידקים המצויים בקרקע ובמעי הגס של בעלי החיים - ועל כן מצויים גם בצואה שלנו ושל בעלי חיים אחרים. ככל הנראה אבות אבותינו צרכו את הויטמין דרך מזון ומים מזוהמים, ואולי גם דרך חרקים ששכנו בתוך הפירות והירקות שצרכו. כיום אנו חיים בסביבה הרבה יותר סטרילית וכך נפטרנו (תודה לאל) ממחלות מסוכנות ביותר כמו כולרה ודזינטריה, אך איבדנו גם את המקור הכי טבעי שלנו לויטמין. אז אכן, אנו כטבעונים זקוקים לתוסף לויטמין B12 המיוצר מאותם חיידקים, אך האם זה מה שהופך את התזונה שלנו לפחות טבעית מאשר צריכה של בעלי חיים שגודלו במשקים מתועשים ולרוב הואבסו בתרופות ואוכל ירוד שאינו מותאם להם? כיום הרבה מהמזון שאנו אוכלים מגיע מועשר בויטמינים ומינרלים, ומשרד הבריאות שוקל להעשיר ביוד את המלח שלנו (בדומה לנעשה במדינות אחרות). אנו חיים בחברה מערבית מתועשת ולא טבעית. הרווחנו הרבה מכך, אך "הפסדנו" תזונה טבעית במאה אחוז, וכתזונאית אני יכולה להגיד באופן רשמי: זה לא אסון גדול...

נהר הגאנגס בהודו - כנראה שזו הדרך בה רבים מההודים משיגים ויטמין B12… | צילום: Bibek2011

8# תזונה טבעונית מתאימה גם לספורטאים כולל לאימוני כוח

טבעונות מאוזנת המכילה שפע קטניות, דגנים מלאים, ירקות, פירות, אגוזים וזרעים היא תזונה מצוינת גם לספורטאים, ולראיה ישנם ספורטאים טבעונים (או כמעט טבעונים) רבים ממגוון תחומים:

קארל לואיס – זכה ב-10 מדליות אולימפיות וב-10 מדליות באליפויות עולם

סקוט ג'ורק – מגדולי רצי האולטרה-מרתון בכל הזמנים.

ונוס וסרינה ויליאמס – אגדות טניס. ונוס זכתה ב-19 תארי גרנד-סלאם וסרינה זכתה ב-34

Emmett Anderson :האחיות ויליאמס | צילום

ג'ים מוריס – מפתח גוף, זכה בתחרות "מר אמריקה" ובתחרויות רבות אחרות

גל פרידמן – גולש רוח, אלוף אולימפי

אבי לייני – מרים משקולות, אלוף ישראל בהרמת כוח בקטגורית המשקל שלו.

אריאל רוזנפלד - רץ האולטרה מרתון הבכיר בארץ, מקום ראשון בריצת 100 ק”מ במרתון "סובב עמק"

נדב בן יאיר - מקום שלישי בתחרות טריאתלון איש הברזל

נועה ברקמן - רצה מצטיינת למרחקים ארוכים ואלופת ישראל בריצת 10 ק”מ על כביש

טימוטי בראדלי – מתאגרף, זכה באליפות WBO

רוברט צ'יק - מפתח גוף ואקטיביסט טבעוני (בתמונה למטה)

ישנו מיתוס שכדי לפתח שרירים יש צורך בכמויות עתק של חלבון (בייחוד מיד לאחר האימון) שאפשר להשיג רק באכילת המון ביצים, בשר וטונה. בפועל התמונה מורכבת יותר, וחלבון הוא אמנם רכיב חשוב לגידול השריר אך חשובים גם נוגדי חמצון שאותם ניתן להשיג באופן כמעט בלעדי דרך מזון מהצומח.

אז מה אוכלים אחרי אימון כוח? ארוחה שמכילה הרבה קטניות וירקות בשילוב מעט דגנים: סלט ירקות עם הרבה גרגרי חומוס, שני בורגרים של עדשים ואורז ליד סלט או מקושקשת טופו עם ירקות חתוכים ופרוסת לחם. ארוחות די סטנדרטיות בסך הכל.

>> למידע נוסף על תזונה טבעונית וספורט.

אבי לייני. צילום: מתוך פרופיל הפייסבוק

9# בהדרגה ועם קצת עזרה מתזונאית, אפשר לעבור לטבעונות בקלות גם בהריון, ילדות וגיל ההתבגרות. כפי שקבעה האקדמיה לתזונה ודיאטה, טבעונות מתאימה לכל שלבי החיים: "תזונה טבעונית או צמחונית המתוכננת כראוי היא הולמת, עונה על הדרישות התזונתיות ותומכת בגדילה תקינה בכל שלבי החיים כולל הריון, הנקה, ינקות, ילדות, גיל ההתבגרות, זקנה וגם עבור ספורטאים."

לנשים בהריון, תינוקות וילדים כדאי לעבור לטבעונות בהדרגה. מומלץ גם להגיע לייעוץ תזונתי לפחות פעם אחת אצל דיאטנית שמתמחה בטבעונות. זאת מפני תקופות חיים אלה יש דרישות תזונתיות מוגברות וייחודיות שחשוב להכיר, ולעיתים קרובות לנו ולסובבים אותנו, כולל ההורים, אין מידע מספק בנושא. לעיתים המחסור במידע עלול לגרום לסביבה של האם הטריה ללחוץ עליה לחזור לאכול בשר, ומידע תזונתי מהימן ומקצועי יעזור להרגיע שהבחירה בטבעונות נכונה לה ולתינוק שלה גם מבחינה בריאותית.

10# טבעונות היא תזונה זולה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב

נכון, תחליפי גבינה וחלב הם אמנם יקרים, אך תזונה טבעונית בריאה כמעט שלא מכילה את המוצרים הללו (למעט חלב סויה לקפה…).

המחליף העיקרי לחלבון וברזל מבשר הן הקטניות - מוצר מאד זול שנמצא בכל סופר או מכולת שכונתית. קטניות הן מקור חלבון זול ובריא בהרבה מכל סוגי הבשר. למעשה תזונה טבעונית בריאה היא תזונה הרבה יותר זולה מהתזונה שנחשבת בריאה בעיני האוכלוסייה הכללית.

>> למתכונים וטיפים לבישול טבעוני בזול

הפחתה ציבורית בצריכת הבשר היא תוצאה רצויה של מאבק טבעוני, זאת מכיוון שככל שאנשים ידרשו לקנות פחות גופות של בעלי חיים, כך תעשיות המזון מהחי יגדלו פחות בעלי חיים וישחטו פחות בעלי חיים לממכר. במאמרה של טלי לנדסברגר "האם צמחונים וחצימחונים הם ה'אויב'?" היא מצביעה על הפער בין אחוז הטבעונים הקטן ביחס לשינוי הגדול בהרגלי הצריכה, ומציעה שהפער נובע מהחלטה של יחידים לצרוך פחות בשר. בעיני, השאלה האם הפיחות שאנו רואים כיום בכמות בעלי החיים המגודלים ונשחטים בארה"ב נובע מבחירה של יחידים להפחית באכילת בשר, מבחירה של יחידים לעבור לטבעונות או ממגמות כלכליות או צרכניות שונות, נשארת ללא מענה וודאי, ועדיין פתוחה להשערות.

זאת מכיוון שישנם הסברים פשוטים בהרבה לאותה מגמה: למשל התרחבות שוק המזון מהצומח, שנגרמה בגלל עליה במס' הטבעונים, גרמה גם לאוכלי בשר להעדיף לקנות מתוצריו על חשבון קניית בשר. כלומר, ייתכן שהייתה זו החלטה צרכנית ארעית של אנשים שונים שהתחלפו בין השנים, ולא בחירה מודעת ועקבית להפחית של אינדיבידואלים. הסבר אחר יכול להיות טרנדים בריאותיים של מזון מן הצומח, ובמקרה כזה חשוב לזכור שטרנדים דיאטטיים נוטים לחלוף, ואין לסמוך עליהם בבואנו לשנות סדרי עולם.

מנת "בריאות" עם ירקות ודגים, מהסוג המשווק לחובבי 'המזון הבריא'. עם טרנדים דיאטטיים לא נשנה סדרי עולם.

במאמר זה אני טוען שבכל מקרה, הדרך היחידה לגרום הפחתת כמות בעלי החיים הנפגעים במשקי המזון מהחי, היא על-ידי קידום של טבעונות אידאולוגית. לפי הצעתי, פיחות בצריכת הבשר מהסיבות האחרות שתוארו, גם הוא תוצאה של מאבק טבעוני ולא של החלטות פשרה-אישיות כמו להפחית בשר או לוותר על בשר בימי שני.

>> עוד באקטיויגן: שיימינג בין טבעונים פוגע בבעלי חיים

השינוי הגדול ביחס לטבעונות בישראל החל עם ההפצה המאסיבית של הרצאתו של גארי יורופסקי בשנת 2012. מי שהייתה עד אז תנועה קטנה שמנסה תוך הצלחות מעטות יחסית לחדור אל התודעה הציבורית, הפכה בהינף מקלדות לנושא חם בציבוריות הישראלית. כמות הטבעונים גדלה, ושיעור הפעילים למען בעלי החיים גדל גם הוא.

אנונימוס ושב"י, שהיו אז תנועות קטנות יחסית ובודדות בעמדתן הרדיקלית נגד תעשיות המזון מהחי, זכו לחיזוק משמעותי מכיוונים שונים בדמות הצטרפות של מאות פעילים והתארגנויות שהפכו אט אט לארגונים כמו 269, ויגן פרנדלי ו"החזית לשחרור בעלי חיים". מהר מאוד הטבעונות קנתה לה מקום בערוצי החדשות ובעיתונים, ותחקירים של אנונימוס בנושא התעללות בבעלי חיים הוקרנו שוב ושוב בשעות הפריים-טיים. מסעדות הוסיפו מנות טבעוניות, בתי קפה הגדילו את מכירות חלב הסויה שלהן, וקמו עסקים טבעוניים רבים בכל רחבי הארץ. יבואנים הגדילו את ההיצע הטבעוני שלהם ונכנסו יבואנים חדשים לתחום.

גארי יורופסקי. הציב דרישה "קיצונית" ובלתי מפשרת, והביא לשינוי עצום בתפיסה ובהרגלי הצריכה.

איור: Stuart Hampton Art

שאלה שראויה להישאל, על אף שאין דרך מדעית לענותה עליה, היא - מה הוביל לשינוי הגדול של הרגלי הצריכה של הציבור הישראלי? מכיוון שאוכל רק לשער, מינסיוני כאקטיביסט ומהיכרות עמוקה עם התנועה הישראלית, אני טוען שמדובר בדרישה שהוצבה כלפי הציבור, ובהנמקה האידאולוגית הקיצונית של אותה הדרישה.

את ההרצאה של גארי ראיתי בעבר כשהייתי אוכל בעלי חיים, וגם לאחר מכן כטבעוני פעיל שמנסה להבין את קסמה כדי לשכפלו. למיטב הבנתי, כוחה של ההרצאה נובע משני אספקטים עיקריים. הראשון - הצבת אידאולוגיה מוסרית ברורה במרכז - האידאולוגיה נגד סוגנות. גארי טוען באופן מאוד משלהב על הדמיון בין פגיעה בבני אדם על בסיס צבע עור, שפה או דת לבין הפגיעה של בני אדם בבעלי חיים על בסיס הבדלים ביולוגיים. הטענה הבסיסית היא שפגיעה במי שיכול לחוש אותה היא רעה, ואין זה משנה האם הנפגע הוא אדם שחור, אדם יהודי, כלב או תרנגול. פגיעה היא פגיעה מעצם היכולת של הנפגע לחוש נפגע. נקודת עוצמתית שניה בהרצאה של גארי היא הצבת הדרישה הקיצונית והלא מתפשרת - עברו לטבעונות. וזה לא רק "עברו לטבעונות", אלא "עברו לטבעונות" או שאתם, במשתמע, בדיוק כמו גזענים אלימים, אפילו כמו הנאצים, לדבריו.

גארי לא המציא את המונח סוגנות, וגארי לא היה הראשון להשתמש בהשוואה בין משקי המזון מהחי לבין הפגיעה בציבורים תחת שלטון הנאצים בשנות ה30-40. עם זאת, הוא עשה זאת באופן כה כריזמטי ולהוט, בצורה סוחפת ואף די דמגוגית, ומול קהל של מאות אלפי ישראלים - הודות לקמפיין אקטיביסטי ראשון מסוגו להפצת ההרצאה המוקלטת.

>> שווה צפייה! טוביאס לינארט: אסטרטגיה לקידום "מסה קריטית" טבעונית

כוחה של התנועה הטבעונית לא נובע מקשריה עם פוליטיקאים, לא מההכנסות המזעריות שלה מתרומות, לא מיכולתה לנהל קמפיינים עתירי תקציב או עתירי מוחות - כל אלו, נחלתם של תעשיות המזון מן החי. את הכוח וההצלחה שלנו בשנים האחרונות, אם כן, ניתן ליחס לדבר היחיד שלנו יש ולאויבינו המתעללים אין - צדקת דרכנו.

אידאולוגיה מהפכנית הנטענת בפיהם של פעילים נלהבים וצודקים היא הנשק היחיד שלנו במלחמה מול תאגידי ענק שרוצים להמשיך ולהתעלל, להמשיך ולגלגל מליונים. ועל כן, עלינו לזכור להשתמש בה, ובעיקר בה, ולא לזנוח אותה.

אדם שאינו מאמין בהרג בעלי חיים, לעולם לא יוכל לטעון בלב שלם ובלהט שזה בסדר להרוג רק מעט בעלי חיים.

לכן, בחירה בקידום פרויקטים, ערכים ורעיונות שנתפסים כ"חצי הדרך" ממימוש האידאולוגיה, נדונה מראש לכשלון. אדם שאינו מאמין בהרג בעלי חיים, לעולם לא יוכל לטעון בלב שלם ובלהט שזה בסדר להרוג רק מעט בעלי חיים. אדם שאינו רוצה לראות פרות משועבדות ומעונות ברפתות, לעולם לא יציע למישהו באופן משכנע לשתות כוס חלב אחת בשבוע.

והקהל - הוא תמיד ייטה לאלו שמציעים חבילה אידאולוגית שלמה, ברורה, חדה וחלקה. הצעות ביניים הנטענות בלהט זניח, לעולם לא יעוררו להט בקרב המונים ולעולם לא יניעו אותם לשינוי מהותי באורח חייהם. פעילים טבעונים לעולם לא יקדמו בלהט אידאולוגיה "מפחיתנית", ואנשים שמפחיתים באכילת בשר לעולם לא יהפכו לציבור פעיל הנלחם על דרכו.

סטטיסטית, הכלל הוא שככל שאנשים יצרכו פחות בעלי חיים ותוצריהם, כך ייפגעו פחות בעלי חיים. על כך אין וויכוח. לטענתי הדרך היחידה להפחית בכמות הזאת, היא להמשיך ולטעון שאף יצור חי לא צריך למות בעבור מזון של בני אדם. רק בדרך הזו נמשיך להשפיע על ההמונים ונגייס אותם לצידנו. ואם יש כאלה שכרגע יכולים רק להפחית בכמות - נתן להם יד, נסייע, ונוביל אותם לטבעונות.

ותוספת קטנה אחת ואחרונה - יש לקחת בחשבון שיש הבדל בין דרישה מהציבור לבין דרישה מגופים ומחברות מסחריות. מכיוון שלגופים ולחברות מסחריות אין אידאולוגיה, והם מייחסים משמעות אך ורק לערך כלכלי, צורת הפעולה מולם שונה בתכלית. ולמשל, אם ניתן לשכנע חברה שיש לה ערך כלכלי בהצעת יום שני טבעוני לעובדיה, כדאי לעשות זאת, כי הדבר יגרום לה לרכוש פחות בשר.

איתי אקנין הוא פעיל זכויות בעלי חיים, ומנהל תחום הניו-מדיה בעמותת אנונימוס.

>> עוד באקטיויגן:

האם התנועה הטבעונית צריכה לחשוב כמו העסקים שהיא נלחמת בהם?

15 עובדות על תעשיות החי שכל טבעוני צריך לדעת

בני אדם אוהבים הרגלים. אנחנו רגילים לחיות את חיינו ולהתנהג בצורה מסוימת ועקבית, כאשר שינוי פתאומי או קיצוני מערער אותנו. מהניסיון שלנו לעודד אנשים לעבור לטבעונות, אנחנו יודעים שכיום רק מיעוט באוכלוסיה יסכים לשנות היבט מסוים בחיים שלו באופן דרסטי. אז כיצד אנחנו יכולים לשכנע אנשים לפעול בצורה מסוימת, גם אם המוטיבציה שלהם לשינוי אינה גבוהה?

מה הקשר שבין נהיגה זהירה וקידום טבעונות??

בשנות ה-60 חוקרים בשם פרידום ופרייזר ערכו ניסוי כדי לבדוק טענה זו בדיוק. הם בדקו כיצד ניתן לשכנע אנשים לבצע פעולה מסוימת, גם אם אין להם מוטיבציה גדולה לעשות זאת מלכתחילה. בניסוי הם בדקו כיצד ניתן לעודד כמה שיותר אנשים להציב שלט גדול וכעור בקדמת ביתם המעודד נהיגה זהירה, בקרב נהגים בכביש הסמוך. בקבוצה אחת, טרם הבקשה להציב את השלט הגדול, אנשים התבקשו להציב שלט קטן בעל מסר דומה על אחד מחלונות ביתם. כעבור מספר שבועות, החוקרים חזרו לבתים שבהם הציבו את השלט הקטן וכעת ביקשו להציב את השלט הגדול והמכוער מחוץ לביתם. התוצאה - 76% מהאנשים הסכימו להציב את השלט הגדול, לעומת 17% מהאנשים בלבד בקבוצה שבה לא נעשתה הבקשה המקדימה להציב את השלט הקטן.

כלומר- אנשים שביקשו מהם פעולה קטנה לפני "הפעולה הגדולה", הסכימו לבצע אותה פי חמישה מאנשים שביקשו מהם פעולה גדולה ללא הקדמה!

במחקר עדכני יותר משנת 2009, אנשים בבר התבקשו לקרוא למונית במידה וצרכו אלכוהול, על מנת למנוע נהיגה בשכרות. לפני הבקשה, מחצית מאותם אנשים התבקשו לחתום על עצומה נגד נהיגה בשכרות (כולם נענו לבקשה הזאת). גם כאן, אלו שחתמו על העצומה היו בעלי סבירות גבוהה יותר לקרוא למונית במידה וצרכו אלכוהול מאשר אלו שלא חתמו על העצומה.

במהלך השנים, נערכו עשרות מחקרים בנושא וכולם מצביעים על דפוס התנהגות מסוים - בני האדם אוהבים להרגיש עקביים. כאשר אנחנו פועלים בנושא מסוים, גם אם מדובר בפעולה קטנה ויחסית לא משמעותית, קשה לנו לסרב לפעול באותו הנושא כאשר אנחנו מתבקשים לעשות זאת, גם כשמדובר בפעולה משמעותית יותר.

בעקבות המחקרים השונים, חוקרים הגו את המונח "רגל בדלת". מדובר באסטרטגיית שכנוע הטוענת כך: אם אנחנו רוצים לשכנע מישהו לפעול בנושא מסוים או לגרום לו לשנות את התנהגותו במידה רבה, קודם-כל עלינו לשכנע אותו לפעול באופן קטן ויחסית לא משמעותי בנושא. לאחר שהסכים לפעולה הקטנה או לשינוי הקטן יהיה לו קשה יותר לסרב לבקשה המשמעותית יותר.

עוד מאקטיויגן: שיימינג בין טבעונים פוגע בבעלי החיים

רגל בדלת בטבעונות

לא פעם כשאנחנו מבקשים ממישהו לאמץ תזונה טבעונית - למען בעלי החיים, למען הבריאות, למען איכות הסביבה או מכל סיבה אחרת, אנחנו שומעים בתגובה ש"תזונה טבעונית היא קיצונית מדי". אם כן, ייתכן שעלינו לנסות לגרום לאותם אנשים להרגיש יותר מחוברים למסר ולאורח החיים הטבעוני, עוד לפני שתוצע להם האופציה לעבור לטבעונות.

ישנם דרכים רבות לדרכים בהם אנחנו יכולים להניח "רגל בדלת" בהסברה הטבעונית: ניתן למשל להסביר לאדם על המשלוחים החיים ולבקש ממנו לחתום על עצומה נגדם, אותו אדם ירגיש שפעל למען העגלים והכבשים (גם אם בפועל הוא ממשיך לצרוך את בשרם), ובהמשך- אולי אף בהמשך השיחה- ייתכן ויסכים להפסיק לצרוך בשר (או לצמצם בצריכתו).

ניתן כמובן ליישם את הדוגמא הזאת עם כל פרקטיקה אחרת בתעשיית המזון מהחי, או כל מוצר אחר מהחי.

ארנולד שוורצנגר, מתוך הקמפיין הסביבתי "Less Meat, Less Heat"של ארגון WildAid

דוגמא נוספת היא התנועה הבינלאומית "יום שני ללא בשר", המעודדת אנשים ומוסדות להתחיל בשינוי קטן - הימנעות מבשר במשך יום אחד בשבוע. להצעה זו ישנן כמה יתרונות משמעותיים: ראשית, היא מכירה לאנשים מאכלים טבעוניים חדשים ובכך מפחיתה את ההתנגדות שלהם למעבר לטבעונות (ובכך מיישמת, בנוסף ל"רגל בדלת", גם את הגישה לפיה שינוי התנהגות מוביל לשינוי תודעתי, כפי שכתבנו כאן). שנית, המוני בעלי חיים ניצלים באופן ישיר כתוצאה מההפחתה בצריכת בשר. שלישית, היא מעודדת מעבר הדרגתי לתזונה טבעונית, ובכך מגדילה את הסיכויים לדבוק בתזונה לאורך זמן (כפי שציינו במאמר: "יכול להיות שהפיקניק חשוב יותר מההפגנה?").

ניתן גם להנגיש את התזונה הטבעונית לאנשים (במקום לנסות לגרום להם למצוא מאכלים טבעוניים בעצמם), למשל על ידי הזמנת חברים לארוחה טבעונית בביתכם, הגשת דוגמאות של אוכל טבעוני בעבודה, יציאה למסעדה טבעונית עם המשפחה וכדומה. בדרך זו אנחנו חושפים אנשים לאוכל טבעוני באופן הדרגתי, מה שעם הזמן יכול לגרום לאנשים להירתע פחות מהמחשבה לשנות את כלל תזונתם לתזונה מהצומח.

ישנם אינספור דוגמאות לדרכים שבהן אנחנו יכולים ליישם "רגל בדלת" בפעילות למען בעלי חיים, אך העיקרון נשאר זהה - אם אנחנו רוצים לשכנע מישהו לשנות את התנהגותו במידה רבה, קודם-כל עלינו לשכנע אותו לשנות את התנהגותו במידה מועטה. לאחר שהשתכנע לבצע את השינוי הקטן יותר, יהיה לו קשה יותר לסרב לבקשה המשמעותית יותר.

האם אתם יכולים לחשוב על פעמים שבהם יישמתם "רגל בדלת" בהסברה טבעונית (ואולי אפילו לא הייתם מודעים לכך)? האם יש לכם רעיונות משלכם ליישום האסטרטגיה? ואולי אתם לא מסכימים עם הגישה הזו? שתפו איתנו בתגובות!

עוד מאקטיויגן: טבעונות זה קל, אבל האם תמיד נכון להגיד את זה?

חשתם פעם צורך להגיד למישהו שהוא "לא באמת טבעוני"? טבעוני אחר האשים אתכם פעם בפומבי שאתם "קיצוניים מדי"? ד"ר מלאני ג'וי מסבירה למה (גם) טבעונים מתקוטטים לעיני כל, האם יש לכך יתרונות לבעלי החיים, ואיך בכלל נמנעים מזה.

תרגום מאנגלית: טלי לנדסברגר

בכנס של פעילים למען זכויות בעלי חיים שנערך לאחרונה, התרחשה תקרית שהשאירה אותי מוטרדת מאוד לגבי עתיד התנועה שלנו. אחד הנואמים - טבעוני ופעיל למען זכויות בעלי חיים מזה שנים רבות, העביר הרצאה בנושא הסברה טבעונית אפקטיבית לקהל של כ-300 פעילים, כאשר לפתע שני פעילים התפרצו לבמה. פעיל אחד אחז בידו גופת תרנגול והפעילה שני החזיק שלט ועליו נכתב שהארגון שהנואם פעיל בו הוא מושחת. הפעיל שאחז בתרנגול חטף את המיקרופון מהנואם, וציין בפני כולם מדוע לדעתו הנואם הוא אדם צבוע שאחראי לסבלם של בעלי חיים רבים, ומדוע ארגונו (המקדם טבעונות) בעצם מרוויח מניצול של בעלי חיים.

ארבעים הדקות הבאות הועברו במעין "דיבייט" מאולתר ובו הנואם - פעיל טבעוני נלהב שהקדיש את חייו למען בעלי חיים - נאלץ לטעון בפני כל הנוכחים באולם מדוע, בניגוד למה שטענו הפעילים שהתפרצו לבמה, אכפת לו מבעלי חיים. זאת במקום לסיים את הרצאתו, שמטרתה הייתה לגרום לפעילים אחרים ללמוד כיצד לפעול באופן אפקטיבי יותר להצלת בעלי חיים. לכל אורך הדיבייט המאולתר, פעילים מהקהל קראו קריאות עידוד או בוז לאחר כל טענה שנטענה מכל צד של הוויכוח. בשלב מסוים, למשתתפים מהקהל ניתנה הזדמנות להשתתף, ולמרות שרבים מהם תמכו בעמדתו של הנואם, מספר פעילים תקפו את עמדותיו של הנואם באופן שהזכיר חקירה. ההתנהגות התוקפנית הזאת המשיכה גם למחרת כאשר הוויכוח התלקח מחדש. נדמה שאף אחד לא היה מודאג מהעובדה שאותו נואם - בן אדם ופעיל למען בעלי חיים שהשקיע מאמצים רבים בהכנת ההרצאה והעברתה בכנס, היה מושא למה שאני יכולתי לפרש כלא פחות מניסיון לשיימינג ציבורי.

בושה ושיימינג

ביוש, או "שיימינג" היא התנהגות חברתית שרבים מאיתנו לוקחים כמובן מאליו את השלכותיה השליליות, ולרוב אינה נתקלת בביקורת משמעותית, על אף העובדה שרבים מאיתנו חווים אותה, לעיתים על בסיס יומיומי.

שיימינג אינו תופעה השייכת לתנועה לשחרור בעלי חיים בלבד, אך כשהיא מתרחשת בתנועה שלנו זה יוצא דופן במיוחד, שכן בניגוד למטרה העיקרית של התנועה - הפחתת סבלם של אחרים, שיימינג תמיד יניב תוצאה הפוכה לכך.

כפי שאנחנו מכירים מהמוסכמה החברתית של אכילת בעלי חיים, העובדה שהתנהגות מסוימת מקובלת על ידי הרוב אינה מצדיקה את קיומה.

כאשר אנחנו מעבירים לאדם אחר את המסר שהוא נחות אלינו על ידי השפלתו או שיפוטו, אנחנו מבצעים בו שיימינג. שיימינג יכול להיות מורכב מכל דבר, החל מגלגול עיניים עדין אל החבר שבוחר לאכול את ההמבורגר הבשרי במקום הטבעוני, ועד כדי תקיפה מילולית חריפה כלפי אדם המציג דעה שאיננו מסכימים אתה.

בושה היא הרגש שאנחנו מרגישים כתוצאה מהתנהגות מזלזלת, בריונית או אלימה כלפינו. כשאנחנו מרגישים מבוישים, אנו מרגישים נחותים יותר מאחרים. תחושת נחיתות זאת יכולה להתבטא כתחושה של נחיתות מוסרית, נחיתות אינטליגנטית, נחיתות פיזית וכו'.

באופן בלתי נמנע, גם אנחנו, הטבעונים ופעילי זכויות בעלי חיים, מרגישים בושה כאשר מזלזלים או פוגעים בנו. לצערנו, גדלנו בעולם שבו תחרות, אלימות והשפלה הן תופעות נורמליות ולעתים אף מהוללות על ידי אחרים.

עליונות

התחושה ההפוכה לבושה היא עליונות - התחושה של להיות בעל ערך יותר מאנשים אחרים או התחושה של להיות "טוב יותר" ממישהו אחר. תחושה זו, מתונה ככל תהיה, יכולה להיות מפתה מאוד שכן היא גורמת לנו להציב אדם אחר במקום נחות יותר מאיתנו, ובכך מעניקה לנו כוח (גם אם זמני) על פני אדם אחר, וכתוצאה מכך מטשטשת את תחושות הנחיתות שרבים מאיתנו חווים מדי יום. לרוב, איננו מודעים להשלכותיה השליליות של התנהגות מביישת, ואנחנו מבצעים אותה על אף שאם התנהגות כזאת היתה מופנית כלפינו, הייתה גורמת לנו לתחושות שליליות.

דוגמה נפוצה לשיימינג בקרב פעילים הנובע ממחלוקת בנושא מסוים הוא שיימינג אינטלקטואלי מוסרי - הטענה שאדם אחר פחות חכם מאיתנו ועמדתו המוסרית נחותה משלנו. המטרה של שיימינג מסוג זה, היא ההוכחה של צדקת עמדתנו לעומת העמדה הנגדית (יש עמדה "נכונה" ועמדה "לא נכונה"), במקום בחינת הנושא בצורה אובייקטיבית. מכיוון ששיימינג אינטלקטואלי מוסרי קשה יותר לזיהוי, קשה יותר להתנגד אליו וכתוצאה מכך הוא עלול להיות מזיק מיוחד.

בדרך כלל, שיימינג מסוג זה מעורפל על ידי ניסוחים אינטלקטואליים רהוטים ומשכנעים. גם הפעילים עם הכוונות הטובות ביותר, יכולים בקלות להיסחף אחר טיעונים סוחפים שכאלו ומבלי לשים לב, להצטרף לשיימינג שנעשה כנגד אלו שדעותיהם נדמים כ"לא נכונות" או "שגויות" וכתוצאה מכך "לא מוסריות".

אין זה משנה עד כמה אדם משכיל, נלהב או בטוח בעמדותיו המוסריות, הרעיונות שהוא מציג אינם בהכרח נכונות או הגיוניות, ואופן הביטוי שלו אינו בהכרח מוסרי. עלינו תמיד לעצור ולשאול את עצמנו, "האם האדם הזה מתייחס למידע המבוסס על עובדות אימפיריות, או פשוט מתאר את עמדתו?". כמובן שלא כל התנהגות מביישת היא ניסיון לתמרץ את האגו שלנו; לפעמים אנחנו מתנהגים באופן שמבייש אדם אחר מכיוון שאנחנו מנסים לגרום לו לעשות משהו שאנחנו רוצים שיעשה - ואיננו שמים לב שאנחנו מתנהגים באופן פוגעני.

תחושת זכאות

תחושת זכאות היא האמונה שמגיעות לנו זכויות מיוחדות הנשללות לאחרים, והיא מגיעה כתוצאה מהתחושה שאנו בעלי ערך רב יותר או "טובים יותר" ממישהו אחר. כשאנחנו מרגישים זכאים, אנחנו מרגישים שיש לנו את הזכות לעשות לאחרים מה שלא היה מקובל עלינו שאחרים יעשו לנו.

למשל, לאחרונה, אדם טבעוני תישאל קולגה שלי (טבעוני גם הוא) לגבי גישתו לשחרור בעלי חיים. האחרון ענה שהוא מתנגד נחרץ לכל צורות שיעבוד בעלי החיים ותומך בשחרור כל בעלי החיים, אולם כשהוסיף שהוא תומך בגישה אסטרטגית השונה מזו של המתשאל, הטבעוני האחר - שבפועל היה אדם זר לקולגה שלי, התעקש ש"לא באמת אכפת לו מסבלם של בעלי חיים", ושבפועל איננו תומך בשחרורם. הטבעוני האחר הרגיש זכאי להגדיר את זהותו האישית של הקולגה שלי עבורו. הוא הרגיש זכאי לקבוע שעמדתו שגויה, ושהוא יודע יותר טוב מהקולגה שלי מה עמדותיו ומטרותיו צריכות להיות.

הטיעון המוסרי מצדיק את הדרך

על אף שהייתי מוטרדת מאוד מההתנהגות של הפעילים שהתפרצו לבמה בכנס, ומהאופן שבו תקפו את הנואם, מה שהטריד אותי יותר הייתה העובדה שמאות האנשים שנכחו בקהל אפשרו להם לפעול באופן הזה - ככל הנראה מהסיבה שרבים מהם חלקו אתם את האמונה ש"הטיעון המוסרי מצדיק את הדרך", או במילים אחרות, הם האמינו שזה בסדר להתנהג באופן בריוני, לבייש ולתקוף אדם אחר, כל עוד התקיפה נובעת מהצדקות "מוסריות".

כששאלתי את אחד הפעילים שהתפרץ לבמה מדוע הרגיש זכאי לחדור למרחב האישי של הנואם, ופוטנציאלית לגרום לו וליתר השוהים באולם לטראומה על ידי חשיפתם לגופת בעל חיים - התנהגות המזכירה באופן מבהיל התנהגות של מתעללים בבע"ח - הוא ענה ש"הנואם חצה קו מוסרי", טענה שהקהל הריע אליה.

הפסיכותרפיסט טרנס ריאל, המתמחה ביחסים פוגעניים, קורא להתנהגות מסוג זה "פגיעה מעמדת הקורבן". טרנס טוען שכל המתעללים מרגישים תחושת זכאות מסוימת, והם מאמינים שהם מגנים על עצמם (או במקרה של פעילים למען בע"ח, מרגישים שהם מגנים על אחרים) כשהם מתנהגים באופן פוגעני כלפי מישהו אחר.

בפרדיגמת "הטיעון המוסרי מצדיק את הדרך", התעללות אינה התעללות אם היא מונעת ממטרות מוסריות (כמו למשל הטיעון המוסרי למען שחרור בעלי חיים), וכמובן שמי שקובע את צדקת הדרך הוא מי שמבצע את ההתנהגות הפוגענית. חשבו על מתקפות הטרור הרבות או מתקפות הירי בבתי ספר ברחבי ארה"ב - מדובר בפעולות אלימות שלעיתים קרובות נעשו בשם הצדקה מוסרית. כמובן שדוגמאות אלו אלימות באופן קיצוני, יותר מאשר שיימינג מילולי שטבעוני אחד יכול לעשות כלפי טבעוני אחר, אך המנטליות היא זהה; השוני הוא בחומרת המעשה.

עוד באקטיויגן: אנחנו המסר

שיימינג זה לא אסטרטגי

מרבית האנשים יטענו שיושרה מונעת שיימינג, הרי יושרה היא היישום של ערכים מוסריים (ערכים כגון חמלה וצדק). כשאנחנו מבצעים שיימינג באדם אחר, אנחנו מחללים ערכים אלו, לכן כשאנחנו מביישים אדם אחר - טבעוני או לא טבעוני כאחד - אנחנו בעצם מתנהגים באופן לא מוסרי. בנוסף להשלכות המוסריות של שיימינג, להתנהגות שכזאת יש השלכות פרקטיות. שיימינג בין טבעונים אינו אסטרטגי; הוא דוחה אנשים לא-טבעונים מלתמוך בתנועה לשחרור בעלי חיים, תמיכה שאנחנו זקוקים לה להצלחתנו. הוא מחליש את כוח ההשפעה של טבעונים אחרים וגוזל כמות אדירה של זמן ואנרגיה - משאבים שיכולים להיות מופנים כלפי אקטיביזם אפקטיבי למען בעלי החיים.

כשאנחנו מביישים מישהו, אנחנו מגבירים את הסבירות שיתרחק מאיתנו או שיגיב אלינו בתוקפנות מתוך הגנה עצמית. אנשים מבוישים מרגישים חסרי כוח לגרום לשינוי, ולכן ייכשלו לפעול למען עצמם או למען אחרים. חישבו על האישה שראתה סרטוני זוועה ורוצה להפסיק לאכול בשר אך לא יכולה לעמוד כנגד הלחץ החברתי של חבריה אוכלי-הבשר, הקוראים לה "קיצונית מדי". או למשל, חשבו על הילד שנופל ומשפשף את ברכיו, מתחיל לבכות ומיד מקניטים אותו או קוראים לו "ילדה קטנה". כתגובה הוא בוחר להקשיח את עצמו ותוקף אחרים כניסיון להתגבר על הבושה.

פסיכולוגים טוענים מזה שנים שהתנהגות מביישת היא פוגענית באופן אינהרנטי, ושיימינג של אחרים היא הדרך הטובה ביותר להביא לתוצאה הפוכה מכוונתנו (אלא אם אנחנו מנהיגי כתות, סוהרים של אסירים פוליטיים או מחפשים להחליש "ולשבור את נפשו" של האחר). מכיוון שבושה היא רגש כה משתק, זו התחושה שהתרבות הדומיננטית מנחילה באלו המתנגדים לפרקטיקות המדכאות והאלימות שבה. כטבעונים, איננו זרים לתחושות של בושה ודיכוי: כמה פעמים נמנענו מלהגיד את שעל ליבנו מחשש שיקראו לנו "רגישים מדי", "קיצונים מדי" "לא שפויים" וכדומה? אנחנו נאלצים להתמודד עם שיימינג באופן יומיומי, כל עוד אנחנו קוראים תיגר על ההתנהגות הפופולרית של אכילת בשר וניצול בעלי חיים.

שיימינג של טבעונים בתרבות הדומיננטית: טבעונים נראים מדי או בלתי-נראים

לעיתים קרובות שיימינג של טבעונים בתרבות הדומיננטית בא לידי ביטוי בשני אופנים: או שאנחנו בולטים מדי בנוף החברתי או שאנחנו בלתי נראים. כשאנחנו בולטים מדי, כל פרט בהתנהגות שלנו נבחן תחת זכוכית מגדלת, אנחנו נמדדים בסטנדרטים לא שפויים הגורמים לנו לאמץ מעין "פרפקציוניזם רעיל". כשאנחנו בלתי-נראים, המאמצים שלנו לא זוכים להערכה או לכל תשומת לב. כשטבעונים מאשימים אחד את השני, הם מחזקים את הגישות הפוגעניות האלה.

טבעונים הם נראים מדי: פרפקציוניזם רעיל

לא פעם, טבעונים נמדדים בסטנדרטיים בלתי אפשריים ומצופה מאיתנו להיות סמל למופת בכל מיני תחומים: אנחנו צבועים אם אנחנו לובשים עור ומשי וקיצוניים מדי אם לא, עלינו להיות בריאים באופן מתמיד (כשאנחנו נעשים חולים, כל האידאולוגיה הטבעונית שלנו מוטלת בספק פתאום) ומצופה מאיתנו להיות מומחים על הכל (אסור לנו לעסוק בהסברה טבעונית אלא אם יש לנו את כל התשובות לבעיית הקרניזם - דבר שאינו אפשרי כמובן).

בנוסף, טבעונים רבים רגישים לרעיון שהם עלולים לגרום לנזק, להיות בלתי מוסריים או פשוט מאוד "לא טובים מספיק", וכתוצאה מכך הפנימו את המסר של התרבות הדומיננטית, שעלינו להיות מושלמים על מנת להיות ראויים להערכה. הם מתקשים לקבל שמאמציהם מספיקים ולכן, אין זה מפתיע ש"פרפקציוניזם רעיל" הוא גורם מוביל לדיכאון ושחיקה בקרב טבעונים ופעילים. כשטבעונים אחרים מעודדים פרפקציוניזם רעיל, ההשלכות יכולות להיות הרסניות. דוגמה לעידוד חשיבה שכזאת היא הטענה שמי שצורך אפילו כמות קטנה מאוד של מזון מהחי אינו "טבעוני אמיתי" (כמו למשל על ידי שתיית יין "לא טבעוני" או על ידי אכילת גבינה טבעונית המכילה כמות מזערית של החלבון קזאין).

עוד באקטיויגן: טבעונות זה קל, אבל האם תמיד נכון להגיד את זה?

שווה צפייה! טוביאס לנארט: אסטרטגיה לקידום "מסה קריטית" טבעונית

בנוסף, פרפקציוניזם רעיל גורם לנו לראות את היחיד שאותו אנחנו שופטים כלא יותר מסך ההתנהגויות ה"מביישות" שלו. אנחנו מתקשים להעריך את האחר כאינדיבידואל, שאנחנו מוחקים כל פרט בחייו או באקטיביזם שלו שאיננו מסכימים איתו. לדוגמא, קמפיין מעורר-מחלוקת של ארגון שהיטיב מאד עם בעלי החיים יכול לסחוף ביקורת לפיה הארגון "מכר את עצמו" או שיתף פעולה עם תעשיות בעלי החיים. גם כשספירה מדוקדקת תראה שאותו אדם או ארגון הביא להרבה יותר תועלת מנזק לבעלי חיים - פרפקציוניזם רעיל יכול לגרום לנו להתעלם מכך.

כשטבעונים מקדמים פרפקציוניזם רעיל, הדבר זורע פחד מלעשות טעויות. אין זה אנושי לשאוף לשלמות, ובסופו של דבר, אנשים שמפחדים מלעשות טעויות לא יעשו דבר. התנהגות שכזאת יכולה לדחות טבעונים קיימים מהטבעונות, והיא יכולה להרתיע טבעונים פוטנציאליים מלעשות ולו את הצעד הראשון לעבר הטבעונות.

פשקווילים. גם סוג של שיימינג שנובע מתחושה חזקה של צדק

טבעונים בלתי-נראים: פועלים ללא הכרת תודה

הפעילות שלנו למען בעלי חיים לרוב נעשית ללא הכרת תודה. כפעילים טבעונים אנחנו לעתים פועלים ללא לאות, לרוב ללא תשלום או בסכום נמוך משמעותית ממה שיכלונו להרוויח במקום אחר, ואנחנו עושים את כל זאת מהסיבה הפשוטה שאכפת לנו. בעלי החיים לא יכולים לדבר ולהודות לנו על מאמצינו ולעולם לא יוכלו. לכן, שטבעונים ופעילים אחרים, אנשים שיודעים איך זה מרגיש להיות טבעוני ופעיל בתרבות שהולכת נגדנו, עושים לנו בדיוק מה שהתרבות הדומיננטית עושה לנו - קוראים לנו צבועים, דוחים את מאמצינו ולועגים להם - אנחנו יכולים להרגיש מיואשים. אנחנו עלולים להתייאש מלפעול למען בעלי החיים ואפילו עלולים לחזור בנו מהטבעונות. הרצון להרגיש מוערכים אינו אנוכי או אגואיסטי, זה רצון אנושי בסיסי שכאשר אינו נענה, גוזל מאיתנו את המוטיבציה וההשראה לפעול.

משיימינג להעצמה

זה יהיה טראגי אם כל הטבעונים יסכימו על הכל. הגיוון שלנו הוא גם היופי שלנו, והחוזק שלנו. אולם, האופן שבו אנחנו לא מסכימים בינינו חשוב מאוד. כשאנחנו מתכנסים לדון, במקום להתווכח בתוקפנות אנחנו יכולים להעשיר את עצמנו ואת תנועתנו. בסיטואציה שכזאת אנחנו יכולים לגשת למחלוקות בינינו עם סקרנות וחמלה. להחליט שאנחנו פתוחים לשמוע אחד את השני, גם כשיש לנו רגשות חזקים מאד בנושא מסוים. העצמה היא ההפך משיימינג.

תקשורת מלאת חמלה

אנחנו יכולים להפחית את הסיכוי שנבייש אחד את השני, אם לפני שאנחנו מתקשרים עם אדם אחר נעצור לשאול את עצמנו, "האם אני מודע לחמלה שבי כרגע? האם אני בוחן את המילים שאני עומד להגיד מנקודת מבטו של האחר ןוכיצד מילותיי ישפיעו על האחר?", או "כיצד הייתי מרגיש ומגיב אילו מילותיי היו מופנות כלפי?". השאלות הללו חשובות במיוחד אם אנחנו כועסים או מרגישים בעמדה מוסרית נעלה יותר, או שדברינו מופנים אל ראש ארגון או פעיל מתוך ארגון מסוים. במצב כזה קל לנו לשכוח שמאחורי סמל הארגון פועלים בני אדם עם רגשות ורצונות, העלולים להיפגע ממילותינו - אנשים שאכפת להם מאוד מבעלי חיים ומהעבודה שהם עושים למענם.

ולפני שאנחנו מתקשרים אנחנו יכולים לשאול את עצמנו, "מה מטרת השיחה? איזה השפעה על בעלי החיים אני מקווה להשיג באמצעות השיחה הזאת?". טבעונים רבים שעושים שיימינג לטבעונים אחרים עושים זאת מתוך דאגה אמיתית. הם חוששים שעמדתו של האדם האחר שגויה וכתוצאה עלולה ממש לפגוע בבעלי חיים. ישנן גישות אסטרטגיות שללא ספק טובות יותר מאחרות, אך ללא מידע אמפירי, קשה לקבוע מהי הגישה האפקטיבית ביותר, לכן, עלינו להמשיך לדבר, להתדיין, לנתח וללמוד. דבר אחד בטוח: שיימינג של טבעונים אחרים אינו עוזר לבעלי החיים, אלא מייאש ושוחק טבעונים ופעילים ומחליש את התנועה כולה. לכן, אם אתם רוצים לעשות את מה שהכי נכון למען בעלי החיים, תפסיקו עם השיימינג.

יצירת מרחבים נטולי-שיימינג

הדבר החשוב והאפקטיבי ביותר שאנחנו יכולים לעשות כדי ליצור מרחב נטול שיימינג הוא לעשות כל שביכולתנו כדי ליטול את הבמה ממי שמנסה לבייש. למביישים לא תהיה את ההשפעה שלהם ללא קהל.

תקוותי שטבעונים יבחרו להיות שותפים ביצירת תנועה מלאה ביותר חמלה - ולהתחייב ליצירת מרחב המגנה שיימינג בכל צורותיו (כלפי טבעונים ולא טבעונים כאחד), ובכל מקום שביכולתנו להשפיע: בשיחות ובתוך ארגונים, בכנסים ובמפגשים שלנו, ואולי הכי חשוב, במרחב המדיה החברתית - מקום שבו קל יותר לעשות שיימינג ולכן הוא נפוץ במיוחד.

במקום "לגנות את המביישים", מה שעלול לתמוך במנטליות של תקיפה-בחזרה, אני קוראת לקדם חמלה על-דרך החיוב - כלומר שניקח חלק אקטיבי בהבטחת מרחב נטול שיימינג, ושלא נתעלם מהערות מביישות ופוגעניות. אנחנו יכולים להצהיר בעמודים ובקבוצות השונות במדיה החברתית שלנו שאנחנו מחויבים לתקשורת נטולת שיימינג, ואז באופן שאינו שיפוטי, לבקש מאדם המתקשר באופן מבייש או פוגעני, לשתף את חששותיו באופן מלא יותר בחמלה, ואם לא, נמחק את הפוסט הפוגעני או את ההערה הפוגענית. בנוסף אנחנו יכולים לדבר עם מארגני כנסים ומפגשים שונים, כשאנחנו נתקלים בהתנהגויות פוגעניות.

מרבית הטבעונים הם אנשים בעלי מודעות עצמית גבוהה, מלאים בחמלה המחויבים מאוד ליצירת שינוי חברתי. ייתכן שהגענו למצב שבו שיימינג הוא בעיה בתנועתנו, מכיוון שאנחנו פועלים לפי המיתוס ש"הטיעון המוסרי מצדיק את הדרך" או מכיוון שמרביתנו התעלמנו או פשוט לא הבחנו בתופעה.

שיימינג פוגע באפקטיביות של התנועה לשחרור בעלי חיים. כטבעונים אין לנו את המותרות להיות שאננים; איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מאמירות פוגעניות. עלינו לעשות מה שאנחנו עושים באופן הטוב ביותר: להיות צרכנים ביקורתיים ולעודד אחרים לעשות גם כן. עלינו לבחון לא רק את הדברים שאנחנו מכניסים לגופנו, אלא גם את מה שאנחנו מכניסים לליבנו ולמחשבותינו, ולתרגל חמלה על פני התעללות, כלפי בעלי חיים וכלפי בני אדם כאחד.

*כמובן שגישות אידיאולוגיות שונות יכולות לעורר שאלות לגיטימיות, משני הצדדים. המוקד של מאמר זה הוא בנוגע לאופן שבו אנו ניגשים לשאלות אלו, ולא תוכן השאלות עצמן.

המאמר פורסם במקור בבלוג The Vegan Strategist. ד"ר מלאני ג'וי היא הפסיכולוגית והסופרת עטורת הפרסים שטבעה את המונח "קרניזם", האידאולוגיה הנסתרת שמאפשרת לאנשים לאכול בשר של בעלי חיים מסוימים - מונח ששינה את השיח בתנועה הטבעונית ומעבר לה. הסרטונים שלה בנושא הגיעו למיליוני צפיות ברחבי העולם והצליחו גם בישראל, ושינו את האופן בו רבים אוכלים ופועלים. ג'וי מייעצת לארגונים, מאמנת אישית וזוגית, ומרצה ברחבי העולם על זכויות בעלי חיים ואקטיביזם למען בעלי חיים. היא כתבה ספרים רבי-מכר על זכויות בעלי חיים ואקטיביזם, ביניהם "הפרה שבחדר: הפסיכולוגיה של אכילת בשר" (באנגלית: Why We Love Dogs, Eat Pigs and Wear Cows) ו- Strategic Actions for Animals. ג'וי הקימה את CEVA, המרכז לפעילות טבעונית אפקטיבית, שתומך ביוזמות טבעוניות ומנחה פעילים וטבעונים מרחבי העולם כיצד לממש את חזונם לשחרור בעלי חיים.

בתחילת המאה הקודמת תושבי ניו יורק סבלו מבעיה קשה: לא נעים לומר אבל... חרא. צואה בכל מקום. ברחובות, בביוב, בדרכים. כרכרות הסוסים הלכו והתרבו ברחובות העיר, ואיתן גם הפרשות הסוסים. אלפים מהתושבים אף מתו מהזיהום הכבד. טובי המוחות האמריקאים התכנסו והתייעצו – מה עושים? איך פותרים את הבעיה הסביבתית הקשה הזו? הקורבנות העיקריים של התופעה הזו היו הסוסים עצמם, שחייהם כ"בהמות משא" היו מלאים בסבל ובאלימות.

עגלות סוסים ברחובות ערים לפני 100 שנים. מאות אלפי סוסים סבלו ככלי הרכב העיקרי

אלא שלא המניעים הסביבתיים ולא המניעים המוסריים הצילו את הסוסים מחיים מלאי סבל תחת שוט נהגי הכרכרות. לא התנועה לזכויות בעלי החיים ולא הפעילים הירוקים היו מושיעי הסוסים אלא איש אחד, איש עסקים העונה לשם הנרי פורד. הוא ראה את הפוטנציאל ב"מרכבה-ללא-סוס" שהחלה לתפוס תאוצה מאז המצאתו של מנוע הקיטור, ופיתח שיטה טכנולוגית לייצור המוני וזול של אותן הכרכרות ללא סוסים: הקמת פס ייצור תעשייתי בשרשרת, שהחליף את שיטת הייצור היחידנית - רכב רכב, אחד אחד. לכן, הרכב של פורד היה זול יותר ונגיש יותר. תוך מספר שנים, החליף "מודל T" החדשני של פורד את הכרכרות ברחובות ניו-יורק, והציל למעשה אלפי סוסים מחיים מלאי סבל וניצול.

בזמנו, אף אחד לא ראה את זה בא. אנשים רצו סוסים מהירים יותר, סוסים ללא הפרשות. אבל כמו שאף אחד לא דמיין כיצד טרקטורים יחליפו את החמורים בשדות, גם הפעם אף אחד לא חזה את המהפכה התחבורתית הזו. בשני המקרים, הייתה זו הטכנולוגיה שהניעה את גלגלי השינוי.

במאמר הקודם סקרתי את הטכנולוגיות והיזמות הקיימות בתנועת ה-Food-Tech לייצור בשר ובכלל מוצרים מהחי באמצעים טכנולוגיים וללא התעללות בבעלי החיים. חלק מהמוצרים ייראו אור ממש בשנים הקרובות וחלק רק בעתיד הרחוק יותר, מפאת האתגרים הטכנולוגיים העומדים בדרך לייצור מסחרי.

אבל מה צריך להיות המקום של פעילים לזכויות בעלי חיים בסיפור הזה? לפני שנענה על השאלה הזו, ננסה לענות גם על השאלה "האם יש לפעילים למען בעלי החיים מקום בתנועת תחליפי המזון?"

עוד באקטיויגן:

טבעונות זה קל, אבל האם תמיד נכון להגיד את זה?

למה בכלל לייצר כאלה מוצרים? הרי כבר יש תחליפים מעולים!

חלק נכבד מהיזמים השאפתנים שעומדים בראש המחקר והפיתוח של בשר מתורבת ודומיו, עושים זאת בשביל בעלי החיים, שייצור מוצרים מהחי כרוך בסבל בל יתואר שלהם. לרבים מהמשקיעים והיזמים סיבות אחרות ונוספות: כשמתבוננים בתחזיות האו"ם לצריכת המזון של האוכלוסייה העולמית שהולכת וגדלה - נראה שעד 2050 צפויים להיות כאן הרבה יותר בני אדם (10 מיליארד). גם אם מתחשבים בקצב הגדילה הנוכחי של מגמת הצמחונות והטבעונות (שכמובן יכול לגדול), אוכלוסיית העולם תצרוך בשר בכמויות שמשאבי כדור-הארץ כבר לא יספיקו לעמוד בהם.

אילוסטרציה: Modern Meadow, על בסיס הדו"ח World Livestock 2011 by FAO

אמנם במספר מדינות מערביות כמו בארה"ב צריכת הבשר בירידה מסוימת, אך במדינות הגדולות בעולם, הודו וסין, צריכת הבשר צפויה לעלות משמעותית בעשורים הבאים: מעמד הביניים גדל ויותר אנשים במדינות האלו מגדילים את צריכת הבשר שלהם. אכילת בשר עדיין נחשבת מותרות שלא כולם יכולים להרשות לעצמם ולכן מעניקה סטטוס חברתי מסוים. לכן, היזמים טוענים שצריך לחשב מסלול מחדש: לתת לאנשים מענה בדיוק לאותו החשק לבורגר, לחזה עוף, לפילה דג - אך לעשות זאת בדרך שנחשבת חדשנית ויעילה יותר: ללא סבל, ללא התעללות ועם הפחתה משמעותית בתביעת הרגל האקולוגית. בין השאר, הם נתלים בגישות כמו זו שהביע ווינסטון צ'רצ'יל באמירתו ש"עלינו להימנע מהאבסורד בגידול תרנגול שלם כדי לאכול רק את החזה או את הכנף שלו, על ידי גידול האיברים האלו בנפרד באמצעים מתאימים."

אמנם חיקויים צמחיים קיימים כבר שנים, אך אם נתבונן באובייקטיביות, רובם עדיין אינם מנסים להתחרות בשחקנים הגדולים במגרש ובשוק המזון. חברת "משו משו" לדוגמא פונה לשוק מאוד ברור: טבעונים, צמחונים, מפחיתנים ואולי גם חסידי בריאות. הגבינות של "משו משו" עדיין לא מתחרות בגבינות של "תנובה" וגם לא של "טרה". לא משום שהן לא מספיק טובות – אלא משום שזה פשוט לא השוק שלהן. המוצרים שלהם מתומחרים אחרת, טועמים אחרת ונמצאים במקרר המזון האורגני/טבעוני, לא במקרר הגבינות של ענקיות המזון. וזו כאמור רק דוגמא אחת. לעומת זאת, חיקויים צמחיים מתחרים, שמתחילים לצוץ מעט ובעיקר בארה"ב, מנסים לתת מענה הולם לכמה מהמכשולים העיקריים של לא-טבעונים (כפי שהם מעידים עליהם): טעם, מחיר ונגישות.

סבבה והכל, אבל למה שטבעונים יקדמו את המוצרים האלה?

לעניות דעתי, מהפכות של צדק חברתי, כמו המהפכה לזכויות לבעלי החיים, לא מתרחשות בגלל האידאולוגיה לבדה. זה לא שאיני סומך על טוב ליבם של אנשים, אני פשוט חושב שיש דרכים משמעותיות להאיץ את התהליך המתבקש בחברה שלנו, ולהקל על אנשים לבחור בחירות מוסריות יותר. אם הבחירה בחמלה תהיה זמינה יותר וטובה יותר בהיבטים כמו מחיר וטעם, יש לה סיכוי טוב יותר, משמעותית.

פיתוחים טכנולוגיים בתחום המזון מכוונים בדיוק לשם: להיות הבחירה המועדפת. שהרי מעבר לתזונה צמחית ואורח חיים טבעוני הוא שינוי עמוק ומשמעותי בחיים, ויש לנו אינטרס מובהק שהוא יהיה שינוי קל ואטרקטיבי ועל-כן כדאי לצרכן הממוצע. אין ספק ששחרור בעלי החיים ראוי גם בלי חיקויים מתחרים ובשר נקי, אך אם יהיו לנו כאלה, נגדיל באופן ניכר את הסיכויים שיהיה לאנשים קל יותר לבחור בחירות צרכניות שחסות על בעלי החיים.

בשר נקי מול בשר-חיות עם מסים. האם זה העתיד? (אילוסטרציה: Maastricht University)

הסברה, חינוך, ומחאות הן פעילויות נפוצות והן אכן יד חזקה של גוף הפעילות לזכויות בעלי החיים. זו היד שמסבירה "למה צריך לעבור לטבעונות". פוד-טק ולמעשה כל פעילות להנגשת טבעונות (ה"איך" לעבור לטבעונות), היא היד השניה של גוף הפעילות לזכויות בעלי החיים. הידיים האלה, כמו כלים שלובים, עובדות מצוין בעיקר כשהן שלובות יחד.

האם זה *באמת* יעזור לנו?

אנו עלולים גם לחשוב ששינוי כזה הוא לא השינוי שאנחנו מחפשים. שהוא רק שינוי צרכני, התנהגותי, ולא שינוי תודעה שיגרום לאנשים לשנות את תפיסתם לגבי בעלי החיים. אנחנו הרי מצפים לשינוי שמתחולל באותו האופן שהוא התרחש אצלנו, בסדר הבא: אנשים מזדעזעים כשהם מגלים כמה בעלי החיים סובלים בתעשיות המזון מהחי (מודעות), מחליטים לעבור לטבעונות (שינוי תודעה), ואז באמת מפסיקים לצרוך מוצרים מהחי (שינוי התנהגותי).

אך כיום ישנם יותר ויותר פעילים הסבורים ששינוי יכול לקרות גם בדרך אחרת: אנשים יכולים קודם להיחשף למאכלים טבעוניים, להפחית את צריכת המוצרים מהחי (שינוי התנהגותי), ורק אז לסגל בהדרגה את התפיסה שזה פסול לאכול חיות (שינוי תודעה). זאת, משום שלא יהיה להם קשה ליישב את הסתירה שבין הערכים שלהם (אהבת חיות) לבין המנהגים שלהם - שכבר לא כוללים אכילת חיות. יותר מזה, התהליך יכול להיות גם מעורב והדרגתי: שינוי התנהגותי שמוביל לשינוי תודעה - וזה מוביל לשינוי התנהגותי נוסף, וכך הלאה.

שינוי תודעה שמוביל לשינוי התנהגותי. האם התהליך ההפוך נפוץ גם כן?

אין ספק שהמטרה היא אותה מטרה: תפיסתנו את בעלי החיים חייבת להשתנות. אך לא חייבת להיות לכך דרך אחת, כמו הסברה או מחאה. גם הדרך החווייתית, הגופנית, החברתית, כזו שבכוחה לנפץ מחסומים ודעות קדומות - היא בעלת סיכוי טוב להצליח, לפחות כמו חינוך. למעשה, היא תואמת גם את הנטייה של רוב האנשים להתאים את האמונות שלהם ואת תפיסת המציאות שלהם להתנהגות ולהרגלים שלהם (ולא דווקא להפך, כאמור).

עוד באקטיויגן:

האם צמחונים ו"חצימחונים" הם ה"אויב"?

על מה אתה מדבר? זה בכלל לא טבעוני!

אולי המוצרים האלה יוגדרו כ"לא טבעונים" בעיני חלקינו. אך בעיניי, אנחנו מפספסים את העיקר: העיקר הוא לא תעודת כשרות של "טבעוני" או לא. העיקר הוא שבעלי החיים לא ינוצלו, יוולדו לחיים מלאים בסבל וישחטו בעבור חלקי גופם. העיקר הוא שאנשים לא יאכלו בעלי חיים. ואם הבורגר אמנם מורכב מתאי שריר ושומן של פרה, אך שום פרה לא סבלה בשבילו – מה הופך אותו ללא לגיטימי לצריכה?

אז מה אפשר לעשות?

ארגונים לפיתוח בשר נקי מבוססים על תרומות, וישמחו כמובן לקבל את תמיכתם של אלה המאמינים בחזון שלהם. גם קמפיינים לגיוס המונים עבור ייצור אב-טיפוס, כמו זה של SuperMeat הישראלית, הסתמך רבות על כספי הפעילים. במהלך מסעי לחקר התחום המרתק הזה, אפילו פגשתי מהנדסים ומדענים צעירים שהלכו ללמוד או הרחיבו את הכשרתם האקדמית כדי לעסוק בפיתוח בשר נקי, גרידא. אחרים העוסקים בפסיכולוגיה חברתית חוקרים כיצד הציבור יאמץ מוצרים חדשניים אלו. בהחלט אופק פעילות מעניין ומעורר השראה, שיכול להוות את הדרך של פעילים רבים לעזור ולקדם את תחום המדע הצעיר הזה.

ישנם פעילים הטוענים כי אין עדיין צורך להסביר לציבור הרחב אודות בשר מתורבת, ומקומו של השיח בנושא כיום הוא בקרב טבעונים ופעילים לזכויות בעלי חיים. לטענתם, ההסבר לכך הוא שכלפי חוץ, עלינו עדיין להתמקד בקידום המוצרים הקיימים והשפע הטבעוני שכבר קיים במסעדות ובחנויות, ופחות ביידוע הציבור על פיתוח עתידי. האם גם אתם נתקלתם באנשים שלכאורה מצאו תירוץ נוסף לא לשקול טבעונות ו"לחכות לפתרון המושיע" - שהוא הבשר המתורבת? מצד אחד, אני בספק שאנשים אלה פתוחים מלכתחילה לשקול טבעונות כיום, ובהחלט אין לנו אינטרס לספק להם עוד תירוץ לחכות עם הטבעונות עוד שנים. מצד שני, אני גם נוטה להסכים עם הטוענים שהעלאת המודעות בציבור לפיתוח מוצרים כמו בשר מתורבת, יכשירו את הקרקע להצלחה בטוחה יותר וכניסה חלקה יותר לשוק הצרכני. בכל אופן, אין סיבה לא לגייס בעלי אינטרס (גם אם הם עדיין אוכלים בשר) למען מטרה זו - תורמים, מדענים, פעילים, ובעלי ברית נוספים.

למי שלא מסכים שצריך לקדם בשר מתורבת, יש כמובן עדיין הרבה מה לעשות: למשל, לשים דגש בפעילותו על קידום המוצרים המתחרים (הטבעוניים) והמוצלחים שכבר זמינים היום, והדגשת יתרונותיהם הרבים - גם לטבעונים קיימים, כדי לעזור להם להישאר טבעונים לאורך זמן, וכמובן לציבור הרחב שמתעניין בטבעונות.

הטכנולוגיה כחלק מהחזון שלנו

אם נשקיע גם בטכנולוגיה, בקידום הפיתוח של בשר נקי, נגדיל את ארגז הכלים האקטיביסטי שלנו. זאת כמובן כדי לשחרר את בעלי החיים מהצלחת ולבסוף – מהכלובים. לטכנולוגיה יש יכולת השפעה אדירה. היא משנה את פני החברה כל הזמן, אנחנו רואים את זה בעשרות השנים האחרונות, לטוב ולרע. לטכנולוגיה יש גם יכולת לעזור לנו לשחרר את בעלי החיים. אך הטכנולוגיה היא כלי. היא לא הפתרון היחיד, והיא לא יכולה לפתור את בעיית ניצול בעלי החיים לבדה. אנחנו צריכים אותה לצידנו - והיא צריכה אותנו לצידה.

עוד באקטיויגן:

תאים וטבעוני? על "בשר מתורבת", "מיונז צודק" ומה שביניהם

חלקינו מכירים את זה. ערב החג מגיע, אחריו גם המנגלים והמתח המשפחתי עולה מעל הסף הממוצע: האם ללכת לארוחת חג שאינה טבעונית?

רובינו רוצים לבלות את החגים עם בני המשפחה שלנו. ההורים כמובן רוצים שנבוא, הם מזמינים אותנו בקלילות ומסבירים כמה זה נעים וכיף שכל המשפחה יחד. אבל, חלקינו מתחלחלים מעצם המחשבה של "על האש" או ישיבה עם בשר על השולחן. קרוב לוודאי שכבר נתקלתם במצב כזה, אולי אפילו נכוויתם. ואכן, הסיטואציה המשפחתית היא אולי הקשה מכולן בהתמודדות החברתית עם העולם שלנו, עולם שעדיין אינו טבעוני.

מדוע אלו הם המצבים שהכי קשים לנו?

כולנו בני אדם, ובין אם נרצה או לא - יש לנו קשרים מורכבים מאוד וטעונים רגשית עם בני המשפחה. הטבעונות היא רק המופע של המטען הרגשי והמתחים שקיימים בינינו גם ככה; הדינמיקה במערכות היחסים המשפחתיות - מורכבת וקשה גם בלי הטבעונות, והטבעונות רק מציפה את הדינמיקה הזו. וכבני משפחה, שהם בדרך כלל אנשים יקרים לנו וחשובים לנו, יש לרובינו רצון טבעי שהם יחלקו איתנו את השקפת עולמינו. שהם יראו את הדברים כמו שאנו רואים אותם, מבעד לעינינו. במקביל, הרבה פעמים שינויים כמו מעבר לטבעונות של אחד/ת מבני המשפחה, נתפסים כמאיימים. לא משום שמדובר בטבעונות - אלא פשוט כי מדובר בשינוי. כשאחד/ת מבני המשפחה עובר/ת שינוי מהותי, שינוי של זהות, הדבר מערער את רשת הקשרים המורכבת במשפחה, משום שכעת גם המשפחה צריכה להשתנות באופן מסוים. ואנשים, כידוע לכולנו, "אלרגיים" לשינוי.

כתוצאה מהסיטואציה הטעונה גם ככה, נוצר פער אוטומטי: אנחנו קיבלנו על עצמינו שינוי באורח החיים - אבל המשפחה לא. אנחנו רואים את העולם אחרת - אבל בני המשפחה עדיין "בשלהם". בני המשפחה מבינים במידת מה את השינוי שלנו - אבל נמנעים מלהתאים את עצמם לסיטואציה החדשה והיו רוצים שדברים ימשיכו כהרגלם. כך שלא רק שהציפיה שלנו מהמשפחה גדלה, אלא במקביל המסוגלות של המשפחה לעמוד בציפיה הזו - קטנה. הפער והמטענים הקיימים במשפחה מתעמקים ומתרחבים, וכך באים לידי ביטוי בצורה העצמתית ביותר בעימותים המשפחתיים. אני, לפחות, חוויתי זאת לא פעם אחת. אני בטוח שגם טבעונים אחרים.

עוד באקטיויגן: על הטבעונים-לשעבר: יכול להיות שהפיקניק יותר חשוב מההפגנה?

מה עושים?

ראשית כל, כמו בכל קונפליקט, עלינו להכיר בו: קיים קונפליקט. לקבל את המתחים הקיימים ולא לנסות להילחם בהם, להדחיק אותם, או להכחיש אותם. כמובן שנרצה לפייס ולגשר על הפערים, אך קבלת המצב והבנתו - תקל עלינו. אנחנו גם עתידים לגלות שאצל רוב הטבעונים המצב דיי דומה, ושהמשפחה שלנו - באמת רוצה רק את טובתנו, גם אם דרכה היא אינה דרכינו. אפשר לערוך שיחה כנה, פתוחה ורגועה עם המשפחה. שיחה של הבהרת עמדות, של תיאום ציפיות, עם מינימום שיפוט ועם מקסימום הקשבה וקבלה. וזאת על מנת להבין את הסיטואציה לעומק - מהצד שלנו ומהצד המשפחתי. אותו השיפוט המינימלי רלוונטי גם בינינו, טבעונים: לעתים אנו עלולים לחוש לחץ חברתי מצד חברינו לקהילה - לא ללכת לארוחות עם בשר. ועלינו להתבונן בלחץ הזה בערבון מוגבל: אין תשובה אחת נכונה. אין כאן "נכון" ו"לא נכון"; מדובר באמת אישית וסובייקטיבית, וההחלטה האם ללכת לארוחה כזו היא החלטה אינדיבידואלית, וראוי שכולנו נקבל ונכבד אותה.

אז מה באמת על המאזניים כאן?

בבואנו לקבל את אותה החלטה ולענות על השאלה "האם ללכת לארוחה שאינה טבעונית?", אני מציע שננסה לחשוב מה היתרונות ומה החסרונות בכל תסריט אפשרי. אם נהיה נוכחים בארוחה "מעורבת", ראשית כל ואולי החשוב מכל הוא שהנוכחות שלנו, תהווה הוכחה חיה לשאר הנוכחים לכך שאפשר אחרת: אפשר לשבת בארוחת חג גם בתור טבעוני. אפשר להיות טבעוני ולהמשיך לחיות חיים רגילים. אפשר להמשיך לחיות בחברה הלא-טבעונית-עדיין ולהמשיך לאכול אוכל משביע, מזין וטעים - גם בארוחות חג. כמובן, יש לחדד את הדוגמאות הללו: עלינו באמת להיות נעימים וחברותיים בסיטואציות כאלה, כדי לעורר את הרושם החיובי הזה, וכמובן עלינו לדאוג לכך שיהיה אוכל טבעוני מוצלח ומרשים - בין אם נכין, נקנה, או נספק מתכונים למארחים. אין ספק, שמדובר בהזדמנות לשבירת מחסומים שיש לאנשים רבים: השאלה "מה אתה אוכל?" מקבלת מענה מוחשי, והפחד החבוי מבידול חברתי מוקטן במידה רבה.

אפרוחים. חלקינו חושבים עליהם כשהעוף מונח על השולחן.

בתסריט בו אנו בוחרים לא להגיע לארוחה, אנו מעבירים מסר הפוך, במידה מסוימת: בן המשפחה או האורח הממוצע מבין שהבחירה בטבעונות כרוכה גם בשינויים (ואף וויתורים) נוספים ומרחיקי לכת: הטבעוני נמנע מסיטואציות חברתיות שנתפסות כמהנות ומאחדות, למשל. הוא מנתק את עצמו מהמשפחה, ויוצר בדיוק את מה שרוב האנשים חוששים ממנו: בידול חברתי.

אך השיקולים החיצוניים אינם כל התמונה כולה. לעתים, המשא הכבד והעול בנוכחות - יכולים לגבות מחיר אישי גבוה מדיי: לרבים מאיתנו, הישיבה על השולחן הבשרי היא קשה מנשוא, וההתמודדות החזיתית עם העולם הלא-טבעוני עלולה להכות בעוצמה רבה בסיטואציות האלה במיוחד. זכרו, הרגשות מועצמים דווקא בגלל שמדובר בבני משפחה, באנשים קרובים - ואהובים.

אם כך, נדמה שעלינו להניח על מאזני המשקל את השיקולים הללו ולשים את עצמינו במקום בו נרגיש הכי אמיתיים עם עצמינו, מצד אחד, וגם עושים את המיטב כדי לעזור לבעלי החיים, מצד שני. כאמור, אין תשובה נכונה, ולכל אחד ואחת ההרגשה המתאימה והנכונה לו/לה. מה שחשוב הוא שנהיה שלמים עם עצמינו. שנשמור על עצמינו ולא נישחק ולא ניפגע - כי כשאנחנו פוגעים בעצמינו אנחנו פוגעים ביכולת שלנו לפעול למען בעלי החיים. אם נחליט ללכת וניקלע למשל לויכוח קולני, או לחיכוך אמוציונלי למדי שבסופו יטיל עלינו משקל רגשי כבד, הרי שנרגיש שחוקים, מחוסרי אנרגיה, וסביר מאוד שיהיה לנו קשה למצוא את הכוחות לפעול - ובמיוחד לפעול לאורך זמן רב. והרי בעלי החיים צריכים אותנו לזמן רב - לאורך כל שנות המאבק בעתיד. למענם, חשוב שלא "נשרוף" את עצמינו.

החלטת ללכת לארוחה? הנה כמה טיפים:

כאמור, הדוגמא האישית בארוחה חגיגית היא הרווח העיקרי שלנו. זכרו שעלינו להיות השינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם: חמלה, אי-אלימות, אותנטיות. הטבעוני השמח וה"מבסוט" מעורר הרבה יותר השראה מאשר הטבעוני ה"מטיף" והדעתן. לכן זה גם בסדר להימצא בסיטואציה חברתית ולא להיות "הטבעוני", לא להיות "בתפקיד". היו אתם, עצמכם, והרשו לעצמכם (אם זה רצונכם) גם לא להיות מניפי הדגל הנצחיים.

לעתים, מעבר לדוגמא אישית, על שולחן האוכל נוצרת ההזדמנות לדבר על האוכל: מנין הגיע? מה אנחנו יודעים עליו? והאם שמנו לב - שהשקענו יותר מחשבה בשאלה האם לקנות שמפו לשיער רגיל או לשיער רך, מאשר בשאלה האם לאכול בשר או לא לאכול בשר? יחד עם זאת, מכיוון שמדובר בסיטואציה טעונה גם כך ובנושא רגיש בהגדרה - אני מציע שבהזדמנות הזו נבחר בתפקיד המקשיב, ולא ה"מטיף". לשאול שאלות, לעורר תהיות ומחשבות, ולאו דווקא לעורר פרובוקציות או להשתמש במילים ותיאורים קשים. כמו שקולין פטריק גודרו אומרת - "לזרוע זרעים", ובהקבלה - לשתול רעיונות. אם יש מקום וצורך לפרט, מומלץ לתאר את היתרונות שבתזונה הטבעונית וכמה ניתן להרוויח מכך בעצמינו (בריאות בדרך כלל תעניין את חברי המשפחה). לספר את הסיפור האישי שלנו - אף אחד לא יכול להתווכח איתנו עליו. ולזכור שבמידה ונאמרים דברים קשים כלפינו - רוב (אם לא כל) הזמן, הם לא באמת עלינו אלא מדובר במנגנוני הגנה שיש לאנשים, אז אין מה לקחת אותם באופן אישי.

פטריות ממולאות. הזדמנות להמחיש עד כמה מזון טבעוני הוא אפשרות טעימה ונוחה.

לאחר הארוחה, אל תפספסו את ההזדמנות להודות לבני המשפחה על המאמצים (במידה והיו) שעשו עבורכם, ועבור הרגשת הנוחות שלכם. שימרו על קשר ושילחו קישורים, מאמרים ובעיקר מתכונים - לאלו שהביעו עניין. ייתכן ותשמחו לגלות שחלקם ישקלו להירשם לאתגר22+.

אם הארוחה יצרה אצלכם רגשות שליליים כלשהם - מומלץ מאוד לפרוק, לספר על הקשיים ולקבל תמיכה מחברינו הטבעונים ובקבוצות פייסבוק כמו מעגל אקטיביזם טבעוני.

החלטתם לא ללכת לארוחה? הנה כמה טיפים:

הסבירו שבחירתכם היא אישית. היא לא "בגללם", אלא משיקולים אישיים שלכם, ובקשו שיכבדו אותה, בצניעות, בנועם. הימנעו משיפוט ומהאשמה - גם אם אתם בטוחים בצדקתכם. ואל תוותרו על בני המשפחה: הציעו לבוא ולבשל לכולם ארוחה טבעונית, או לארח בעצמכם ארוחה טבעונית. במידת האפשר, הציעו לבוא לאחר הארוחה כדי לבלות זמן מסוים עם המשפחה בכל זאת. במצב כזה, הימנעו מלהעלות את הפערים שגרמו לכם לא לאכול יחדיו. והוקירו תודה: סרבו בנעימות, אך הכירו בכך שמשפחתכם רוצה רק את הטוב בשבילכם ובשביל המשפחה. הודו להם על הכוונה הטובה שלהם.

לא החלטתם עדיין?

ספרו לנו, התייעצו איתנו בעמוד הפייסבוק, או שאלו לעצתם של חבריכם הטבעונים ובקבוצת הטבעונים השונות בפייסבוק. אני, בכל אופן, מקווים שעזרתי לכם מעט בתהליך. מי יודע - אולי עוד כמה שנים (או כבר בחג הקרוב) תזכו להיות בארוחת חג משפחתית שהיא גם טבעונית. חג חירות שמח לנו ולכל בעלי החיים!

עוד באקטיויגן:

11 טיפים להסברה טבעונית אפקטיבית יותר

כשמישהו אומר לנו שיהיה לו קשה להיפרד ממוצרים מהחי, רובינו טוענים מיד שהשינוי דווקא פשוט למדי. אבל האם ייתכן שלפעמים דווקא הטענה הזאת מרחיקה אותו מהטבעונות? ומה הקשר לנצחון טראמפ בבחירות בארצות הברית?

כמה פעמים יצא לכם לנהל שיחה עם אדם שמפחד להפסיק לאכול מוצרים מהחי, ולהבטיח לו ש"זה ממש קלי קלות, אין מה לדאוג"? כך ניסיתי אני במשך חודשים ארוכים לשכנע את אימי הצמחונית. הרי כל מה שהיה עליה לעשות הוא לוותר על מוצרי חלב וביצים - בקטנה, נכון? הסברתי לה שוב ושוב כמה זה פשוט, והיא הסכימה איתי שלעבור לטבעונות זה הדבר הנכון, אך היה לה קשה לוותר על המאכלים שהיא כה אהבה, שעמדו כתהום בלתי-עבירה בינה ובין היכולת שלה ליישם את ההתנגדות שלה להתעללות בבעלי חיים.

לאחרונה, בעודי קוראת בבלוג המרתק "The Vegan Strategist" של טוביאס ליניארט* נתקלתי במאמר שכותרתו - "האם כדאי לנו להגיד לאנשים שלעבור לטבעונות זה קל?"

ליניארט פותח בשאלה שעשויה להישמע קצת פרובוקטיבית עבור הטבעוני הממוצע: "האם טבעונות זה באמת קל?". ראשית, ברור לנו שטבעונות היא הבחירה המוסרית, ולבעלי החיים קשה יותר. בנוסף, בשנים האחרונות ההיצע הטבעוני גדול יותר מתמיד וכנראה שכיום קל יותר לעבור לטבעונות מאי פעם. אז למה בכלל לתהות אם נכון להגיד את זה?

ליניארט טוען שכדאי לזכור את ממצאי המחקר המקיף ביותר שנעשה אי פעם על צמחונים וטבעונים לשעבר, בו ניתן לראות שלהישאר בטבעונות זו עדיין לא משימה קלה בשביל רבים - 75% מהטבעונים "נופלים" בשלב מסוים וחוזרים לצרוך מוצרים מהחי (גם אם צורכים בכמות נמוכה משמעותית מהממוצע באוכלוסייה).

טוביאס ממשיך וטוען שגם אם המעבר לטבעונות היה קל בשביל חלקינו (וגם אם לא), זו תהיה טעות להשליך את החוויה שלנו על האחר. לטענתו אחת התכונות החשובות ביותר של כל פעיל היא היכולת לראות את העולם מתוך נקודת מבטם של האנשים שעליהם אנחנו רוצים להשפיע. ייתכן והחוויה האישית של האדם שמולנו שונה לחלוטין מהחוויה האישית שלנו, ומה שעבד בשבילנו לא בהכרח יעבוד בשביל האחר.

קל לנו לחשוב שכולנו תופסים את המציאות בצורה דומה, ושכולנו חווים את אותן חוויות, פחות או יותר. אך בדוגמה המעניינת הזאת של סקר שנערך בקרב מצביעים בארה"ב, אנחנו רואים שאנשים שונים תופסים את אותה המציאות באופנים שונים מאוד אחד מהשני. בסקר נשאלו מצביעים אמריקאים, הן מהצד הדמוקרטי והן מהצד הרפובליקני על יציבותו של קמפיין הבחירות של דונאלד טראמפ, לאחר דליפה של הקלטה בה הוא נשמע מדבר באופן פוגעני על נשים. כמובן שבעקבות הדליפה, קמפיין הבחירות של טראמפ היה בסיכון משמעותי והוא ניצב מול ביקורת רבה, ולמרות זאת, 61% מהמצביעים הרפובליקנים האמינו שהקמפיין של טראמפ התייצב לאחר אותו אירוע, לעומת 85% מהמצביעים הדמוקרטיים שהאמינו שקמפיין הבחירות של טראמפ לא התייצב בעקבות הדליפה:

ממבט בגרפים האלו, אנחנו יכולים לחשוב שהמצביעים הדמוקרטיים חיים במציאות שונה לחלוטין מזו של המצביעים הרפובליקניים, ובאופן מסוים זה נכון - כל אחד מאיתנו חווה את המציאות באופן שונה ותפיסת עולמנו מתעצבת לפי האמונות שלנו, הפחדים שלנו, הרצונות שלנו וכו'. הייתכן שהפער הזה בתפיסות המציאות הוא חלק ממה שגרם לדמוקרטים להפסיד הפעם בקרב על דעת הקהל?

אילנה שטיין, פסיכולוגית תעסוקתית ומנהלת קבוצת הנוער באתגר 22+, טוענת בהרצאתה (מתוך "טד אנונימוס") באופן דומה לליניארט ש"אנחנו נוטים להתמקד בחוויה שלנו במקום להתמקד בחוויה של הבן-אדם שמולנו". שטיין טוענת שבאופן טבעי, כשמישהו משתף אותנו בקושי אישי שלו, כמו למשל בקושי לעבור לטבעונות, או בקושי שהוא חווה לאחר המעבר לטבעונות, החוויה האישית שלנו עולה לפני השטח ואנחנו משתוקקים לשתף אותו בחוויה הזו ולהציע מגוון של פתרונות שלדעתנו יעזרו. אבל כדי לגרום למישהו להקשיב למסר שלנו ולהצליח לשנות את התנהגותו עלינו לפעול באופן אחר, המכונה "הקשבה פעילה". בהקשבה פעילה אנחנו מרוכזים לחלוטין בחוויה האישית של האחר ואנחנו מנסים לראות את העולם כפי שהוא רואה אותו, ולא מתוך העמדות שלנו: "העיקר של הקשבה פעילה הוא לאפשר לאחר להרגיש מוכל ומובן, ולעזור לו לעבד את מחשבותיו ורגשותיו. כשאדם מרגיש שיש מישהו שמקשיב לו, משהו משתחרר אצלו והוא הרבה יותר פנוי להקשיב למסר שאנחנו רוצים להעביר לו."

ליניארט טוען שכאשר מישהו משתף אותנו בקושי שלו לעבור לטבעונות ואנחנו טוענים שהוא טועה, אנחנו מפסידים. מה כן עלינו לעשות? מומלץ להקשיב עד הסוף, לשקף בקול רם את החוויה שהוא מתאר, וכך לתת לו להרגיש שמכבדים ונותנים מקום לחוויה והקשיים שלו. כך אנו גם מגבירים את הסיכוי שלאחר מכן ירצה להקשיב גם לחוויות, לעמדות ולעצות שלנו בנוגע לטבעונות.

ומה לגבי אמא שלי? בסופו של דבר, היא עברה לטבעונות ולא הביטה לאחור. אבל אני שואלת את עצמי, האם ההפצרות שלי אליה בנוגע לקלות שבמעבר לטבעונות היו נכונות? אולי אם הייתי נוקטת בגישה אחרת אימי הייתה עושה את המעבר קודם לכן?

מה אתם חושבים שיכול לעזור לאנשים שמתעקשים שהמעבר לטבעונות יהיה להם קשה?

שתפו אותנו בתגובות!

*טוביאס ליניארט הוא אחד ממייסדי הארגון הבלגי: Ethical Vegetarian Alternative ויחד עם מלאני ג'וי ייסד את הארגון CEVA: Center for Effective Vegan Advocacy. בנוסף, הוא מפעיל בלוג בשם "האסטרטג הטבעוני".

מחקר בדק אילו תמונות של חיות מעודדות אנשים להפסיק לאכול אותן, ואילו פחות. התוצאות לפניכם.

סקירת ממצאי המחקר: ניק קוני | תרגום: רקפת זיימן | הערות ותוספות: עומר גינזבורג

רובינו אוהבים לפרסם בפייסבוק תמונות של כבשים חופשיות ומאושרות מחוות מקלט. לפעמים אנחנו גם מעלים תצלומים מהחקירה האחרונה בבית-המטבחיים, או נותנים פלאייר עם תמונות ממדגרה לחבר ששאל למה אנחנו לא אוכלים ביצי "חופש". אין ספק שתמונות ממשקים הן אחד הכלים החזקים ביותר שלנו בהסברה הטבעונית. הן מהוות ראייה חד-משמעית לטענות שלנו, וכמאמר הקלישאה, לרוב הן שוות אלף מילים. אבל האם אנחנו יודעים אילו תמונות משפיעות יותר על אנשים ואילו פחות?

להרבה מאתנו יש אינטואיציות טובות בעניין, או מסקנות שאספנו מאקטיביזם לאורך השנים, אבל מחקר של הארגון The Humane League ביקש לברר את זה באופן קצת יותר שיטתי. כדי לגלות אילו תמונות הן בעלות ההשפעה הגדולה ביותר, הוצגו בפני 800 אוכלי-כל בני 18 ומעלה 10 תמונות אקראיות מתוך סדרה של 30 תמונות בהן מצולמות חיות-משק, מהסוג המשמש בדרך כלל בהסברה טבעונית. בכל פעם הוצגה תמונה אחת, והצופה נתבקש לדרג את המידה בה התמונה גרמה לו לרצות להפסיק לאכול מוצרים מהחי.

בנוסף, הנבדקים נתבקשו "לדרג" עד כמה בעל-החיים שבתמונה סבל לדעתם, ובאיזו רמה הוא נתפס בעיניהם כ"אנושי". המדידה הזו נעשתה מפני שמחקר אחר מצא שכאשר אנשים תופסים שבעלי חיים "סובלים" וכאשר הם תופסים שבעלי חיים הם "אנושיים", הם נוטים לרצות להפחית את צריכת המוצרים שלהם מהחי. חלקינו עלולים להירתע מהמחשבה שבעל-חיים צריך להיות "דומה לבן אדם" כדי לעורר אמפתיה, אבל עדיין כדאי שלכל הפחות נדע כיצד חושבים האנשים שעליהם אנחנו מבקשים להשפיע. חשוב גם לזכור שהנבדקים הם אמריקאים, ולכן חלק מהמסקנות שונות מאלה שהיו מתקבלות בישראל, במיוחד בכל מה שקשור לתמונות של חזירים, שרוב הציבור בישראל אינו צורך את בשרם.

אז אילו תמונות עבדו טוב?

1. איזו פגיעה רואים בתמונה? חיות חולות או פצועות בממוצע, תמונות של בעלי-חיים חולים או פצועים הן הכלי היעיל ביותר בעידוד אנשים להפסיק לצרוך מוצרים מהחי. ל"מקום השני" ברמת השכנוע הגיעו תמונות של חיות מתות או חיות בזמן ההרג שלהן, ואחריהן הגיעו תמונות המציגות בעלי-חיים המוחזקים בתנאי צפיפות ודוחק.

2. איזה בעל חיים רואים בתמונה? חזירים ותרנגולים בממוצע, תמונות של חזירים היו יותר משכנעות מתמונות של כל מין אחר. מטבע הדברים, בישראל האפקטיביות של שימוש בתמונות של חזירים מוגבלת יותר, אבל כדאי שנשים לב לבעלי החיים שהגיעו ל"מקום השני": אחרי חזירים, תמונות של תרנגולים ושל תרנגולי-הודו היו הכי חזקות. מדובר בחדשות מעודדות, כשזוכרים שתרנגולים הם בעל החיים המנוצל ביותר בישראל, ושלרוב אנו נוטים לחשוב שקשה לעורר אמפתיה לסבלו. בארגון טוענים שייתכן שתמונות של תרנגולים חולים וצפופים נפוצות יותר משל בעלי חיים אחרים, ואולי לחשיפה הזו יש השפעה מצטברת על הנסקרים. ומה לגבי פרות ועגלים? ראו בהערה בהמשך.

3. כמה בעלי חיים? לרוב עדיף אחד. תמונות של חיות אינדיבידואליות יעילות יותר בממוצע מתמונות קבוצתיות של בעלי-חיים.

4. בן כמה בעל החיים שבתמונה? עדיף שיהיה גור. בממוצע, תמונות של בעלי חיים צעירים מאד (עגלים, אפרוחים, טלאים וכד') משפיעות יותר מאשר תמונה של חיות בוגרות, או כאלה שנראות בוגרות. חשוב לזכור זאת במיוחד כשמחפשים תמונות של עגלים, שמגיל מסוים קשה במבט ראשון להבדילם מפרים בוגרים.

תמונות שלא עבדו טוב

1. תמונות של חיות שמחות תמונות של בעלי-חיים שנראים שמחים ומאושרים לא הצליחו ליצור בקרב המשתתפים כוונה להפחית את צריכת המוצרים מהחי. חשוב לזכור שהמחקר לא בודק את האפקט של חשיפה מצטברת לאורך שנים לתמונות של חיות שמחות, לפני שצופים בתמונות ממשקים.

2. תמונות קבוצתיות תמונות של מאות או אלפי בעלי-חיים במשק תעשייתי היו משמעותית פחות יעילות מתמונות של חיה אחת או של קבוצה קטנה עד בינונית של בעלי-חיים.

3. תמונות של דגים

תמונות של דגים היו פחות יעילות מתמונות של כל מין אחר. בעינינו המסקנה אינה להימנע מהמחשת סבלם של דגים (בעל החיים המנוצל ביותר בישראל, אחרי תרנגולים, וזה שמצבו הכי פחות מדובר). מסקנה אפשרית היא שהמידע אודותיהם יינתן בקונטקסט של הסברה גם על בעלי חיים אחרים, כך שאדם שמבין את חומרת המשקים המתועשים לא יחשוב שצריכת דגים עדיין לגיטימית, כפי שלצערנו קורה לא מעט.

כדאי לקחת לתשומת לבנו:

• מבין התמונות של תרנגולות ותרנגולי-הודו, תמונות שהתמקדו בלכלוך, מוות ומחלות היו יעילות יותר מתמונות שמראות צפיפות וכליאה. ייתכן מאד שהסיבה לכך הוא חשש מהידבקות ממחלות כתוצאה מאכילת עוף. בהקשר זה, חשוב לזכור שאצל אנשים שמפסיקים לאכול בשר מטעמי גועל ובריאות, כדאי מאד לחזק גם את המוטיבציות המוסריות.

• תמונות של פרות הצליחו לשכנע לטבעונות באופן יחסי, אבל בארגון טוענים שנדרש מחקר נוסף כדי לקבוע מה הופך אותן ליותר או פחות משכנעות: למשל, לתמונות של עגל מת ושל פרה מעוותת היה אפקט חזק, אך לתמונות אחרות של פרות השפיעו פחות.

בקרוב נפרסם מאמר של הפעיל גלעד ארד, שישתף במסקנותיו בנושא שימוש בתמונות בהסברה, וייתן עצות להקשר הטקסטואלי שכדאי לתת להן, ולסדר בו מומלץ להציג אותן. לסיום נציג כעת את שש התמונות בעלות-ההשפעה הרבה ביותר בקרב הנחקרות והנחקרים- אזהרה- תמונות קשות! מוזמנים גם לדלג על התמונות ולשתף אותנו בתגובות מה דעתכם על הממצאים, ואילו מסקנות יש לכם לגבי שימוש תמונות בהסברה - מה עובד, מה פחות עובד ולמה.

.

.

.

.

.

.

עוד באקטיויגן:

עלוני הסברה: עד כמה ואיך הם עוזרים לבעלי החיים?

חלוקת עלוני הסברה היא שיטה פופולרית שארגונים ופעילים לזכויות בעלי חיים משתמשים בה כדי ליידע אנשים על המתרחש בתעשיות המזון מהחי ("למה לעבור לטבעונות") ולספק מידע על תזונה טבעונית ("איך לעבור לטבעונות"). על אף הפופולריות שלה, עדיין קשה להעריך באופן מדויק את מידת האפקטיביות המדויקת של שיטה זו, כלומר: עד כמה אנשים נוטים לעבור לטבעונות או להפחית צריכה של מוצרים מהחי בעקבות קריאתם. מחקרים שניסו לבדוק את השפעתם התזונתית של עלוני הסברה טבעוניים הניבו תוצאות שונות. חשוב לציין שהמחקרים בדקו אנשים שקיבלו וקראו עלון, ולאו דווקא השתתפו בשיחת הסברה.

ממצאיו של מחקר אחד שנערך על ידי הארגון The Humane League בקולג'ים בארצות הברית בשנת 2012 הניב ממצאים מעודדים מאוד: כ-1 מתוך 50 משתתפים שקיבלו עלון העידו שעברו לצמחונות, טבעונות או הפחיתו משמעותית את צריכת הבשר שלהם. בנוסף, מתוך ממצאי המחקר ניתן היה להסיק שעל כל 100 עלונים שחולקו, ניצלו חייהם של כ-50 בעלי חיים, או במילים אחרות, מדובר על בעל חיים אחד שניצל לכל 2 עלונים שחולקו. מספרים אלו מתייחסים לשנה הראשונה בלבד של השינוי התזונתי שאותו אדם עשה, ואינם מתייחסים לבעלי החיים שיינצלו ככל שאותם אנשים יידבקו בשינוי התזונתי שעשו. מחקר אחר של הארגון מצא ש8% מהצמחונים והטבעונים ציינו שפלייר שקראו היה בין הגורמים המרכזיים לשינוי שערכו.

ממצאיו של מחקר אחר שנערך בשנת 2013 על ידי ארגון הAnimal Charity Evaluators הניב תוצאות מעודדות פחות: הארגון ערך סקר בקרב אנשים שקיבלו עלון הסברה של Vegan Outreach, ארגון המתמקד באופן בלעדי בחלוקת עלונים לצעירים באוניברסיטאות ומכללות. שלושה חודשים אחרי שקראו את העלון, נמצאה אצלם ירידה קלה בצריכת הבשר ה"אדום" בלבד, ללא שינוי משמעותי אחר בצריכת מזון מהחי. יש לציין שהיקף הנשאלים במחקר הזה נמוך משמעותית מהכמות במחקר של הHumane League, וגם הניסוח שלו פחות ברור. הארגון שערך את המחקר בעצמו טוען שמהסיבות הללו, יש לקחת את תוצאותיו בערבון מוגבל, ובימים אלה הם מקדמים עריכת מחקרים נוספים בנושא.

חשוב לסייג ולומר שבכל אופן, כל אמצעי הסברה שאדם נחשף אליו - יהיה זה סרטון בפייסבוק, ספר, פלאייר או שיחה עם מכר/ה בעבודה - אינו פועל לבדו אלא יוצר אפקט מצטבר שעשוי להשפיע על אותו אדם באופן מעמיק יחד עם המקורות האחרים, באופן שלעיתים רק אחרי זמן רב יבוא לידי ביטוי תזונתי. מחקרים מסוג זה מוגבלים לעיתים ביכולתם לנתח את המכלול שהשפיע על אדם ספציפי או את משך הזמן שלוקח לתהליך התודעתי שהוא עובר להפוך לשינוי תזונתי, וגם תלויים במידה רבה בזכרון של הנשאלים לאורך זמן.

עוד באקטיויגן:

11 עצות לשיחת הסברה טבעונית אפקטיבית יותר

15 עובדות על תעשיות החי שכל טבעוני צריך לדעת

בנוסף לתוצאות השונות שהתקבלו ממחקרים שונים, שכמובן תלויות במידה רבה גם בתוכן הפלייר שנבדק, ישנן גם ראיות אנקדוטיות רבות הקיימות לאפקטיביות של השיטה, כלומר לאנשים רבים המעידים ששינו את תזונתם בעקבות קריאה של עלון.

ויקטור סלודין, המתפקד כראש מערך ההסברה של Vegan Outreach מרחיב על הנושא בהרצאה הזו שנשא בכנס הבינלאומי לזכויות בעלי חיים בלוכסמבורג, וגם נותן טיפים לחלוקת עלונים יעילה:

על אף הקושי בהערכת האפקטיביות של חלוקת עלונים, היא מתורגלת על ידי ארגונים רבים בארץ ובעולם. ניתן למנות מספר סיבות לפופולריות של השיטה, ביניהן: היא מאפשרת גם לפעילים שנרתעים משיחות ארוכות להעביר לאנשים מידע שמדבר בעד עצמו בנוגע לתעשיות בעלי החיים וטבעונות, ובהיערכות מתאימה היא מאפשרת להגיע לקהל גדול יחסית.

בישראל, חלק גדול מפעילות ההסברה ברחוב כוללת גם שיחות ארוכות שמטרתן לספר מידע רלוונטי ולקדם את המוסבר/ת לטבעונות, ואילו בארצות הברית הרבה מהארגונים מתמקדים בחלוקת עלונים בלבד, אולי מתוך ניסיון להגיע לקהל גדול ככל הניתן בזמן מוגבל.

כיצד לחלק עלונים באופן האפקטיבי ביותר?

בזמן שאנו ממתינים לתוצאות מחקר מדויקות יותר, וכל עוד שאנו ממשיכים לחלק עלונים, כדאי שנלמד את האופן האפקטיבי ביותר לעשות זאת: מה אנחנו יכולים לעשות כדי שכמה שיותר אנשים ייקחו מאיתנו עלון ויקראו אותו?

לארגון Mercy For Animals ניסיון של שנים בחלוקת עלונים, והם יצרו סרטון נהדר בו הם מונים את כל העצות לחלוקת עלונים אפקטיביות יותר, כולל בין השאר משפטי פנייה מומלצים:

היכן הכי כדאי לחלק עלונים?

מכיוון שלא כל האנשים יהיו פתוחים לקבל מידע על תעשיות המזון מהחי ותזונה טבעונית במידה שווה, יש יתרון למיקוד חלק גדול מהפעילות במקומות בהם אנשים יהיו פתוחים יותר לשינויים בדרכי החשיבה (והאכילה). לרוב, אנשים צעירים פתוחים יותר למסר של חמלה כלפי בעלי חיים והם מוכנים להטיל ספק בנורמה החברתית של אכילתם. בנוסף, חשוב לציין כי לאנשים צעירים נותר זמן רב יותר להימנע מאכילת בעלי חיים לעומת אנשים מבוגרים יותר, ולכן ככל שנשכנע צעירים יותר לאמץ תזונה טבעונית, כך אנחנו עוזרים ליותר בעלי חיים.

לכן, מקומות שבהם כדאי לערוך חלק מרכזי מהפעילות שלנו הן אוניברסיטאות, מכללות, ומקומות בהם מסתובבים צעירים רבים, כגון הופעות מוזיקה ופסטיבלים. תלמידי תיכון יכולים לפעול ולחלק עלונים במסגרת בית-הספר שלהם, למשל כחלק משבוע זכויות בעלי חיים או באופן שוטף.

מה כדאי לחלק?

כדאי לחלק עלון המספק מידע על תעשיות המזון מהחי (המסביר למה לעבור לטבעונות) ולא פחות חשוב מכך, המספק מידע על תזונה טבעונית (כלומר, איך לעבור לטבעונות). בנוסף כדאי להחזיק עלון מפורט יותר כמו חוברת מתכונים או הפניה מודפסת להצטרפות לאתגר 22 או כל תכנית אחרת המספקת ליווי וסיוע במעבר לטבעונות.

להזמנת חומר הסברה מעמותת אנונימוס.

מה לשדר?

כדאי להתאים את הלבוש שלכם לקהל היעד העיקרי במקום בו אתם מחלקים עלונים, ולרוב להימנע מלחלק עלונים בלבוש מרושל או פרובוקטיבי, עם כיתוב פרסומי או פוליטי העלול להרתיע אנשים מלגשת אליכם. סיכוי גבוה יותר שאנשים יהיו מוכנים לקחת עלון ממישהו מחייך וחברותי מאשר ממישהו שנראה כועס ועצבני.

עוד בנושא במאמר אנחנו המסר.

למידע נוסף על חלוקת עלונים מאתר אנונימוס.

מוכנים לצאת לדרך? שתפו אותנו בחוויות שלכם מחלוקת עלונים!

עוד באקטיויגן:

כל טבעוני הוא גם קצת פסיכולוג

האם צמחונים וחצימחונים הם ה"אויב"?

ספר חדש טוען שיש הרבה דמיון בין הסברה טבעונית לטיפול פסיכולוגי, ושיש לנו מה ללמוד ממטפלים שגרמו לגברים מכים לחזור למוטב. האם ההשוואה נכונה?

לפניכם דיון מעמוד פייסבוק טבעוני אמריקאי, שמובא כלשונו בספרו החדש של ד"ר קייסי טאפט, "שיטות מוטיבציוניות להסברה טבעונית: גישה פסיכולוגית-קלינית":

מגיב בשם ג'ון: "מה נעשה עם החיות והתרנגולות אם לא נאכל אותם? איזו מטרה הם משרתים בעולם חוץ ממזון? הם לא ייכחדו? אני יודע שאנחנו לא חייבים לאכול אותם, אבל אנחנו יכולים, ואני מעדיף לאכול בשר ולא טופו בשביל לקבל חלבון"

מגיב א': "ואיזו מטרה אתה משרת בעולם?? אתה ממש בור!"

מגיבה ב': "מדבר כמו קרניסט אמיתי!"

מגיב ג': "איך ציפית שיגיבו לך בעמוד טבעוני?".

בשלב זה נכנס לדיון מגיב בשם סיטי.

סיטי: "ג'ון, אני מציע לך לצפות בסרט ארת'לינגס בנטפליקס. הוא מאד שימושי למי שרוצה להתחיל ללמוד על חקלאות בעלי החיים, ומדוע טבעונים לא מסכימים שמותר לנו להשתמש בבעלי חיים".

ג'ון: "תודה! אני בהחלט אצפה בזה ברגע שאסיים את הבחינות. אבדוק את זה".

סיטי: "נשמע מעולה. תודה שאתה שומר על ראש פתוח ותרגיש חופשי לשאול עוד שאלות. בהצלחה בבחינות!"

******

הרבה מהמחקרים שעוסקים בבדיקת המוטיבציות למעבר לטבעונות בוחנים את הסוגיה דרך משקפיים של פסיכולוגיה חברתית, שמתמקדת בהשפעות של החברה על הפרט ולהיפך. אבל בשנים האחרונות צץ עיסוק מעניין גם בקשר בין פסיכולוגיה קלינית לאקטיביזם טבעוני, כלומר בלמידה משיטות שבהם פסיכולוגים מטפלים באנשים פרטיים, ויישומן בהסברה שלנו.

ד"ר קייסי ט. טאפט הוא פסיכיאטר המלמד באוניברסיטת בוסטון וחוקר מניעת אלימות. הוא טיפל בעצמו בגברים אלימים, זכה בפרסים רבים בתחום והנחיל שיטות טיפול באלימות שאומצו על-ידי גופים רבים (כולל הצבא האמריקאי) ופרסם ספרים רבים בתחום. במקביל, הוא גם פעיל זכויות בעלי חיים שהקים הוצאה לאור בשם Vegan Publishers ומפעיל במסגרתה עמוד פייסבוק מצליח למדי - והוא בהחלט רואה הרבה דמיון בין שני העיסוקים שלו.

מלבד זאת, טאפט תומך בגישתו של גארי פרנציון, פעיל זכויות בעלי חיים אמריקאי שנחשב למתנגד בולט לסוג האקטיביזם של הארגונים הגדולים לזכויות בעלי-חיים, שמקדמים בין השאר גם הפחתה בצריכת בשר ולא רק טבעונות, ונאבקים גם למען שיפור תנאי חייהם של בעלי החיים במשקים, ולא מסתפקים רק בקריאה להפסקת השימוש בהם.

בספרו החדש טאפט טוען שיש קשר הדוק בין שיטות שהוא ואחרים משתמשים בהן לטיפול פסיכולוגי בגברים אלימים כדי להחזירם למוטב, לבין אסטרטגיות מוצלחות בהסברה טבעונית. הוא מביא לכך הוכחות ודוגמאות גם מטיפולים שהעביר וגם מדיונים שניהל או היה עד להם בעמוד הפייסבוק של ההוצאה. ייתכן שעצם ההשוואה בין שני התחומים תעורר התנגדות בקרב חלק מהקוראים, אבל חשוב לזכור שההשוואה היא בין שיטות ההתמודדות, לא בין אופי האנשים שרוצים להשפיע עליהם . בכתבה זו אביא כמה מהגישות והעצות העיקריות שטאפט ממליץ לפעילים לאמץ בתחום ההסברה לטבעונות, ואתן כמה דוגמאות משלו ומשלנו כדי להמחיש אותן.

קייסי טאפט

תורת השלבים, או: "האם אתה רוצה להיות טבעוני?"

כשפסיכולוג מנסה לגרום לאדם לשנות התנהגות בעייתית, בהרבה מקרים הוא פועל על-פי מודל מוכר המכונה "שלבי השינוי" (המודל הטרנס-תיאורטי), המתקדם מהשלב בו אדם אפילו לא שוקל להשתנות, עד לשלב בו הוא כבר השתנה ומשמר את מצבו החדש. פסיכולוגים מזהים את השלב בו האדם נמצא בעזרת מה שמכונה "ראיון מוטיבציוני". לפניכם בקצרה השלבים המפורטים בספר:

שלב ראשון: עוד לא זיהו את הבעיה באכילת בשר

בשלב הראשון, המכונה "קדם-התבוננות", האדם עוד לא זיהה שההתנהגות שלו דורשת שינוי - כלומר שיש בעיה עם צריכת מוצרים מהחי. זהו גם השלב שבו יגיעו רוב ה'תירוצים' לאכילת בשר והשאלות שעלולות להיראות לנו קנטרניות. טאפט מציע לא לענות על כל אחת מהשאלות הללו, אלא להתמקד בתיאור מצב בעלי החיים ובטיעונים מוסריים. אם האדם רק ממשיך בשאלות הקנטרניות, ההמלצה שלו היא לסיים את השיחה בנימוס בטענה שאין טעם להמשיך לדבר, ושנשמח לדבר על הנושאים הרלוונטיים בכל הזדמנות.

טאפט מציע להקדיש יותר זמן הסברה לאנשים שנמצאים בשלבים מתקדמים יותר, אבל גם מדגיש שחשוב לא להתייאש מהאנשים בשלב הראשון, כי יש טבעונים, אפילו טבעונים שאתם כבר מכירים, שהתחילו שם. אולי גם אתם?

מודל השינוי: טרום-התבוננות, התבוננות, הכנה, פעולה ושימור.

שלב שני: שוקלים את היתרונות בטבעונות

בשלב השני, המכונה "התבוננות", אדם שוקל לראשונה את היתרונות בשינוי ההתנהגות שלו. הוא לראשונה יבקש מידע נוסף על תזונה טבעונית, או סרטונים על התעללות בבע"ח. זוכרים את המגיב "סיטי" מהשיחה בתחילת הכתבה? הוא זיהה שלג'ון, המגיב ששאל את השאלה שזוהתה בטעות על-ידי מגיבים זועמים כ"טרולית", חסר מידע בסיסי, ושעצם העובדה שטרח להגיב בעמוד טבעוני מעידה על כך שישמח לקבל אותו. בהרבה מקרים, ה"בקשה" של האדם שאנו מדברים אתו לא מנוסחת ככזו וצריך לנסות לאתר אותה בעצמנו מתוך הדברים שהוא אומר, או לשאול שאלות שיעזרו להבין את השלב בו הוא נמצא. טאפט מביא דוגמא נוספת מהתכתבות שלו עם מגיב (א') בעמוד הפייסבוק של ההוצאה:

א': "אנשים רוצים להתעלם מסבל החיות, אני לא טבעוני אבל לא מתעלם. זה נורא. ובטח לא בריא. אבל יש אופציות אורגניות ולכל אחד יש זכות לדעתו. הייתי שמח לוותר על בשר אבל קשה לוותר אל זה!"

ט': "זה נשמע שאתה מוכן לעבור לטבעונות. אז איך אפשר לעזור לך בזה? אם חקרת את הנושא, אתה בטח יודע שגם בשר אורגני הוא אכזרי לחיות".

א': "זה נכון, אני רק צריך למצוא מקום טוב להתחיל".

ט': "בחלט אפשר לעזור לך עם זה! איזה מידע יעזור לך לעבור לטבעונות?"

טאפט טוען שצריך לשים יותר דגש על גישת ה"למה טבעונות" מאשר על ה"איך".

טאפט השתמש במידע שהמוסבר נתן לו ("הייתי שמח לוותר על בשר!" ולעומת זאת "קשה לוותר על זה"!) כדי להבין שהוא נמצא בשלב השני, בו הוא שוקל את היתרונות והחסרונות. הוא ממליץ לערוך עם המוסברים, כמו עם המטופלים שלו, מעין "רשימת יתרונות וחסרונות" של מעבר לטבעונות- ואז לעבור עליהן יחד, להרחיב על הפלוסים ולתת מענה למינוסים, ולעזור לו לראות שהראשונים עולים על האחרונים.

הוא גם טוען, שמומלץ בשלבים שונים בשיחה לשאול: "האם אתה רוצה להיות טבעוני?", מכיוון שהפעולה הזו עשויה לעזור לנו להבין אם האדם עבר לשלב הבא, וגם מכיוון שאדם שעונה "אני רוצה להיות טבעוני", האמירה הזאת שלו מחדדת את המחויבות שלו לשינוי.

שלבים שלישי ורביעי: הבינו שצריך לעבור לטבעונות - ועברו לטבעונות.

בשלב השלישי, המכונה "הכנה", האדם תופס את הצורך להשתנות והוא מתכונן לשינוי. בשלב הזה, פחות או יותר, נמצאים אנשים כשהם נרשמים ל"אתגר 22": הם עדיין אוכלים בשר, אבל כבר הבינו שטבעונות היא האופציה המוסרית ורוצים לצאת לדרך. אם אין אפשרות לרשום אותם לאתגר, כדאי לתת להם כמה שיותר עצות קונקרטיות להכנה וקנייה של מזון, וללוותם בפועל במידת האפשר.

השלב הרביעי מכונה "פעולה", כי זה השלב בו האדם מבצע את השינוי עצמו - את המעבר לטבעונות.

השלב החמישי והאחרון: מתחזקים את הטבעונות, אבל איך בעצם?

השלב החמישי והאחרון הוא שלב ה"שימור והתחזוקה", שבו ההתנהגות השתנתה והאדם עובד על מנת למנוע חזרה להרגליו הישנים. כפי שראינו במחקר האמריקאי שסקרנו כאן לאחרונה, 80% מהצמחו-טבעונים חוזרים לאכול בשר (גם אם בכמות מופחתת מבעבר), רובם בשנה הראשונה. פאונליטיקס, הארגון שערך את המחקר, הדגיש בניתוח השאלונים שהם עושים זאת בעיקר מסיבות של "טעם ונוחות", "קשיים חברתיים" ו"בריאות". טאפט מבקש להצביע על נתון חשוב אחר במחקר הזה, שלטענתו לא הודגש מספיק במסקנותיו: רוב ה"לשעברים" הגיעו מראש לטבעונות מסיבות בריאותיות - פי שתיים יותר מאלה שעברו אליה מסיבות מוסריות. לכן, בעוד שהמסקנות של כותבי המחקר מכוונות פעילים שרוצים "לשמר" טבעונים להשקיע קודם כל בפעילויות הסברה שמדגישות את ה"איך", כגון עריכת מפגשים חברתיים או ארוחות, טאפט טוען שבשלב זה הפעילות הכי חשובה היא לחזק אצל הטבעונים את ה"למה" - העובדות והטיעונים המוסריים להימנעות ממוצרים מן החי.

האם הגיוני להשליך משיטות טיפול בבעיות נפשיות על אסטרטגיות להפצת מסרים של תנועה לשינוי חברתי? האם אדם שהחברה מתייחסת אליו כ"חריג" (כגון גבר מכה) ניתן בכלל להשוואה לאדם נורמטיבי לחלוטין שאוכל בשר - ולו ברמת האמצעים לגרום לו להשתנות? טאפט עצמו עוסק בשאלות הללו, והתשובות שלו עלולות להפתיע הרבה פעילים לזכויות בעלי חיים. בכתבה הבאה אביא חלק מהמסקנות של טאפט בנוגע לקשר בין התחומים, אמנה כמה עצות נוספות שהוא מציע לפעילים טבעוניים ליישם בהסברה ובפעילות בכלל, ואביע את דעתי בנוגע לגישתו.

קולין פטריק - Farm Sanctuary

עוד באקטיויגן:

האם צמחונים ו"חצימחונים" הם האויב?

כמה בעלי חיים הצלתי היום?

מחקרים מראים שיש לנו סיכוי גדול יותר לשכנע שני אנשים לעבור לחצי-טבעונות מאשר לגרום לאדם אחד לעבור לטבעונות. אם המטרה שלנו היא להציל כמה שיותר בעלי חיים, הגיע הזמן שנבין שגם צמחונות ו'חצימחונות' הן תוצאות חיוביות של הפעילות שלנו. מאמר דעה.

חידה: האם הטבעונים לבדם הצילו 400 מיליון נפשות?

לפני כשנתיים פרסם משרד החקלאות האמריקאי נתון אופטימי מאד: בין השנים 2007 ל2014 כמות בעלי החיים היבשתיים הנשחטים כל שנה בארה"ב ירדה ב400 מיליון נפשות, זאת בזמן שהאוכלוסיה האנושית הלכה וגדלה. "הטבעונים עושים שינוי!", חגגו כל הפעילים. אלא שכשמסתכלים על נתונים מסקרים עדכניים שבדקו את כמות הצמחונים והטבעונים בארה"ב, משהו לא מסתדר: לפי הסקרים האמינים ביותר, שיעור הצמחונים והטבעונים גם יחד (לא על-פי הגדרתם את עצמם, אלא על-פי כמה שהם צורכים בפועל) עלה באחוז אחד בתקופה הזו. גם אם לוקחים בחשבון שבאחוזים נמוכים קשה לקבל ודאות סטטיסטית (הפער הוא בין 2.3% ל-3.4%, שמתוכם כחצי אחוז טבעונים), ניתן להעריך שבתקופה הנידונה נוספו כשלושה וחצי מיליון צמחונים וטבעונים חדשים, מתוכם בין חצי מיליון למיליון טבעונים.

טבעוני אמריקאי ממוצע מציל כ31 בעלי חיים יבשתיים בשנה, וצמחוני ממוצע מציל כ-29 בעלי חיים יבשתיים בשנה (קראו עוד על כך כאן), מה שעל-פי חישוב מהיר מראה לנו שהצמחונים והטבעונים הצילו מדי שנה בממוצע כ100 מיליון בעלי חיים יבשתיים. זה נהדר כמובן, אבל מי, אם כך, אחראי להצלתם של שלוש מאות מיליון בעלי החיים האחרים, מדי שנה בשנה?

ייתכן מאד שמדובר בחצימחונים, או כפי שחלקם קוראים לעצמם, "המפחיתנים". על-פי אותם סקרים, 10% מהאוכלוסייה בארה"ב אוכלת בשר רק בחצי מהארוחות. גם אם הנתון הזה לא אומר שאכן עשרות מיליוני אמריקאים הפחיתו את צריכת הבשר שלהם בדיוק בחצי (אם זה היה מדוייק, הירידה בכמות בעלי החיים הייתה גדולה בהרבה), הוא עדיין מסביר איך קרה שאמריקאים שאוכלים פחות בשר כן הצילו 300 מיליון בעלי חיים - פי שלוש מכמה שהצילו הצמחונים והטבעונים.

למה שטבעונים יקדמו משהו שאינו טבעונות?

אוקיי, אז "מפחיתנים" גם מצילים בעלי חיים! אבל האם אנחנו הטבעונים צריכים לעודד רק הפחתה כשאפשר לעודד טבעונות מלאה, שבהכרח מצילה יותר? שאלות טובות. ברור שכל טבעוני מציל יותר בעלי חיים מ"מפחיתן" או צמחוני, ונוטה להיות מחויב יותר למטרה מאשר אדם שרק הפחית בצריכה. אבל האם כאשר אנחנו מציבים רק סטנדרט אחד לאנשים שמבקשים למנוע סבל מבעלי חיים, אנחנו למעשה מרחיקים אחרים מלנסות בכלל?

בספר 'Veganomics' של ניק קוני מתפרסמים תוצאותיהם של מחקרים שונים הטוענים כי למרבה הצער מרבית הציבור רואה באורח חיים טבעוני כ"קיצוני, לא בריא וכבעל היצע מצומצם של אוכל טעים ומשביע". לעומת זאת, אורח חיים "צמחוני" (שעל-פי הגדרות שונות בסקרים כולל מוצרי חלב, ביצים ולפעמים דגים), נתפס בעיני רבים כבריא יותר וכיותר בר-ביצוע מתזונה טבעונית.

בנוסף, במחקר רחב היקף של הארגון האמריקאי The Humane League, שבחן 1,733 משתתפים אודות יחסם למזון טבעוני, כשנשאלו מהם המוצרים מהחי שיתקשו במידה בינונית עד רבה להיפרד מהם, מוצרי חלב וביצים היו הראשונים בפער משמעותי מיתר המזונות. ממחקרים אלו ורבים אחרים, אנחנו יכולים להבין שאנשים לא ייפרדו בכזו קלות ממוצרי מזון מהחי, גם אם הם מסכימים איתנו שמדובר בדבר הנכון לעשות.

לנו הטבעונים ברור שאנשים אלה שבויים בתפיסות מוטעות, שטבעונות היא תזונה בריאה ומגוונת, ושלא כל-כך קשה להתגבר על הפסקת הצריכה של מוצרי חלב וביצים. לכן, חשוב שנמשיך לנסות להוכיח להם, בין אם באמצעות ארוחות משותפות, אירועי חלוקת מזון טבעוני, "אתגר 22" ובאמצעות פרויקטים אחרים, שהטבעונות אפשרית ונעימה.

ובכל זאת, יש אנשים שנרתעים רק מעצם המחשבה שיצטרכו לוותר על כל המוצרים מהחי. לכן הרבה ארגונים גדולים לזכויות בעלי חיים בעולם עוסקים היום, במקביל לקידום טבעונות, גם בקידום של צמחונות או הפחתת צריכה. חלקם עושים זאת על-ידי שכנוע של מוסדות ממשלה וחברות לוותר על בשר בימי שני (ולפעמים גם רק להוסיף מנות טבעוניות, ולהבליטן על חשבון הבשריות באותו יום), וחלקם על-ידי קידום הפחתת צריכה בפנייה ישירה לצרכנים. לפני מספר שנים, לדוגמא, פעילי זב"ח הצליחו לעודד החלטה של רשויות לוס אנג'לס ש-650,000 תלמידים בבתי הספר הציבוריים בעיר יקבלו אך ורק ארוחות צמחוניות בימי שני, צעד שמשמעותו מבחינת בעלי חיים שינצלו זהה להפיכתם של כ-30,000 תלמידים לטבעונים.

עוד לראות: הסברה ממוקדת אישיות (מאת שירי רז)

אבל ישראל היא אומת הטבעונים!

האם אפשר בכלל להשליך מהמחקרים שציינו למעלה, שנעשו בארה"ב, לנעשה בארץ? לצערנו, אין לנו עדיין מחקרים שנעשו בישראל ואפילו מתקרבים לאותו היקף ואותה רמה של אמינות. אף מחקר בארץ לא שאל את הנסקרים מה הם אוכלים, אלא רק ביקש מהם הגדרה עצמית לצמחונות (שנוטה להיות לא-מדויקת), ולא נבדקו כאן עדיין באופן נרחב מניעים של טבעונים וחסמים של אוכלי-בשר ממעבר לטבעונות. על כל פנים, באנונימוס הקימו במקביל ל"אתגר 22" את "אתגר מעיפים את העוף", עבור אנשים שנרתעים ממעבר לטבעונות אבל רוצים להפחית את פגיעתם בבעלי החיים ובבריאותם. זאת מתוך ההבנה שגם אם אדם ממוצע שיעבור את האתגר יצליח בשלב הראשוני להפסיק "רק" לצרוך עוף, הוא כבר יציל את רוב בעלי החיים שיוכל להציל כטבעוני. בנוסף, כפי שניתן לקרוא באחת המסקנות במאמר שלנו על דרכים ל"שימור טבעונים" שמבוסס על מחקר רחב-היקף שבדק טבעונים-לשעבר, ייתכן ומעבר הדרגתי לתזונה טבעונית, המתחיל בצמצום והפחתה של מוצרי מזון מהחי, מאפשר ליותר אנשים להתמיד בטבעונות לטווח הרחוק.

(בתמונה: ילדים מקבלים ארוחה ללא בשר (ועם חלב) בימי שני בבית ספר בלוס אנג'לס. כמו לשכנע 30,000 מהם לעבור לצמחונות.)

במחקר אחר של הארגון The Humane League חילקו לאנשים כמה סוגי פליירים וביקשו מהם להעריך האם ועד כמה הם מוכנים לשנות את הרגלי הצריכה שלהם בעקבות קריאת הפליירים. אחד ממצאי המחקר היה שפליירים שקוראים לאנשים "להפחית משמעותית או להפסיק לאכול בשר" גורמים לאנשים להתחייב להפחית יותר בצריכה של מוצרים מהחי מאשר פליירים שמציעים להם את המעבר לטבעונות כאפשרות היחידה.

ניתן גם לחשוב למשל, מה הייתה תגובתם של רשת בתי הספר הציבוריים בלוס אנג'לס לו הפעילים היו מציעים להם להפוך את הארוחות המוגשות לתלמידים לטבעוניות בכל הימים, וכמה בעלי חיים היו ניצלים בעקבות פנייה מסוג זה.

היינו מסכימים ל"שני ללא הטרדת נשים"?

לא כולם מסכימים עם הגישה שתיארתי כאן: ישנם לא מעט פעילים שטוענים שקידום של הפחתה בבשר הוא מעשה בעייתי: כמו שארגוני נשים אף פעם לא ישקלו לקדם יוזמה כגון "שני ללא הטרדה", אומרים אותם פעילים, כך גם ארגוני זכויות בעלי חיים לא יכולים להרשות לעצמם לקדם "שני ללא התעללות". וכמובן שיש משהו באמירה הזאת. יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם על-מנת לראות עוד ועוד מיליוני בעלי חיים ניצלים מהתעשיות, עלינו לבלוע את הרוק ולוותר על חלק מה"טוהר האידיאולוגי" שלנו?

לפעמים, פעילים מביאים את סין כדוגמא למדינה שבה מספר בעלי החיים הנשחטים מדי שנה דווקא נמצא בעלייה מתמדת. זה עצוב ונכון, אבל רק מדגיש את הנקודה: האם לא כולנו, פעילי זב"ח מכל הזרמים והגישות, שמחנו לשמוע שממשלת סין מעודדת את תושביה לאכול פחות בשר, מתוך מטרה לצמצם את הצריכה בחצי? כולנו הבנו שזו האופציה הכי טובה שניתן היה לקוות לה כרגע, והתעודדנו מכמות בעלי החיים המדהימה שתינצל. ואפילו אם כמות בעלי החיים שנשחטו עלתה מעט גם בארה"ב ב-2015, עדיין עלינו להסתכל על המספרים במבט מפוכח ולהבין מי יכול לעזור למגמת הירידה להמשיך.

אם כך, אני מציעה שנזכור זאת גם בשיחת ההסברה הטבעונית הבאה, שבעקבותיה האדם אותו ניסינו לשכנע יגיד לנו שהוא מוכן להפוך "רק" לצמחוני או לצמצם באכילת בשר "רק" לכמה ימים בשבוע. שניקח בחשבון שגם אם לא בטוח שהוספנו עוד אדם לסטטיסטיקת הטבעונים (ייתכן ורק קירבנו אותו אליה), בוודאות הוספנו עוד בעלי חיים לרשימת הניצולים.

האם אתם מסכימים שעלינו לעודד הפחתה כדרך לעודד אנשים לעבור לטבעונות? שתפו אותנו בתגובות.

ידידי חן כהן טען במאמרו “האם התנועה הטבעונית צריכה לחשוב כמו העסקים שהיא נלחמת בהם?” שכמו עסקים, כדי להצליח במאבק לזכויות בעלי חיים עלינו למדוד, לחקור ולתכנן ולפני כל פעולה, ולשקול האם היא מקדמת אותנו לקראת המטרה שלנו. ואני אומר - הפוך, חבר. בדיוק בגלל שהיתרון של התאגידים מצוי בתחומים הללו, אסור לנו לשחק לפי אותם חוקים.

עוד באקטיויגן:

15 עובדות על תעשיות החי שכל טבעוני צריך לדעת

נקודות למחשבה על התדמית שלנו

כהן מציע לדבר ולחשוב אסטרטגיה. לחקור ולפענח מה מניע אנשים, מה משכנע אותם. להתמקד בהגדלת המשאבים העומדים לרשותנו ולשמר את הטבעונים שהצלחנו כבר לשכנע. בקיצור, לקחת את מגוון הצעדים האפשריים שלנו ולדרג אותם בהתאם לתחזית של “רווח” (כמה בעלי חיים הצלנו) מול השקעה. כך נוכל לשיטתו להשקיע משאבים באופן הכי יעיל, ולא נכלה משאבים לשווא.

אבל אם אנחנו חושבים שיש לנו סיכוי נגד תאגידים שעובדים בדיוק ככה, אנחנו חייבים להוסיף עוד משתנה כלשהו למשוואה. כי אם אנחנו עובדים בדיוק באותה החוקיות שלהם, ולהם יש הרבה יותר משאבים, הם תמיד ינצחו.

כללי המשחק של חברות מסחריות מאוד ברורים. בנסיון למקסם את הרווח, הן חותרות להוריד את עלות הייצור ובמקביל למקסם את הרווח באמצעות תמחור חכם והגדלת הביקוש. הן משלמות מאות מליוני דולרים לחברות פרסום שבתורן משלמות לפסיכולוגים וחוקרי התנהגות שאמורים לנבא אילו מהלכים שיווקיים יעזרו לחברות האלה להרוויח יותר כסף.

אין ספק שהבנה לגבי מה עבד לנו בעבר תעזור לנו לשער מה יעבוד בעתיד. אבל לדעתי מדובר בסך הכל בניחוש מחושב. המשתנים שהורסים את החישוב הם יצירתיות ומוטיבציה של פעילים. תכניות שמתבססות על נסיונות העבר ומחקרים פסיכולוגיים לעולם לא ינבאו השפעות של אירועים מורכבים כמו פרובוקציה (למשל הנחת ראשים כרותים במזרקות ע”י תנועת 269 ב2013) או התמודדות של פעילה טבעונית באח הגדול (טל גלבוע ב2014). מחקרי השפעה לא היו חוזים שמטיף אמריקאי עצבני ביוטיוב (גארי יורופסקי) ימיר המוני ישראלים לטבעונות ויחל את מפולת הדומינו שתביא אותנו לאן שאנחנו עומדים היום.

מתוך מיצג הראשים והדם במזרקות של תנועת 269

לירות לכל הכיוונים זו פריווילגיה שיש לתנועה חברתית ואין לחברה עסקית. אם הייתם שואלים אותי מראש לגבי הנחת ראשים כרותים, כנראה שהייתי מתנגד. עד היום אני חושב שכניסה של פעילים לתכניות ריאליטי היא הימור קלוש. והנה, המציאות הכתה אותי פעמיים, ואשמח לחטוף עוד ועוד חבטות נעימות שכאלה.

תהליכים חברתיים תמיד יהיו יותר חזקים ממחקרים על תהליכים חברתיים, וסוקרים מומחים שלא נתנו לדונאלד טראמפ סיכוי קלוש לא איבדו את עבודתם ביום שלמחרת אלא יטעו גם בבחירות הבאות לנשיאות האמריקאית. אם מוסדות גדולים וחזקים כמו מוסד העבדות והאימפריאליזם קרסו ונקברו תחת אבק ההיסטוריה, גם תורן של תעשיות המזון מהחי יגיע. הדבר תלוי בתהליכים פוליטיים וחברתיים, תהליכים שיכולים להיות מונעים בידי תנועות חברתיות-פוליטיות שיהיו מצוידות בנחישות המתאימה ובאורך-רוח.

אני לא טוען נגד עבודה מחושבת ושקולה. להפך. אני טוען שבמסגרת עבודה מחושבת ושקולה, עלינו לתת את מרב המשקל והחשיבות למשאבים החשובים ביותר שלנו: היצירתיות שלנו והמוטיבציה שלנו. אלו נקודות החוזקה שלנו מול מכונות משומנות אך מוגבלות שיודעות להבין רק רווח והפסד. תנועות חברתיות ופוליטיות הן לא תאגידים, אנחנו לא מציגים מאזן בסוף שנה ואנחנו לא מפחדים מצניחה של מניות. ה"עובדים" שלנו הם פעילים שלא מבקשים שקל אלא מטרה, והם לא מבקשים שכר על שעות נוספות. את הכסף של מקדונלדס לעולם לא יהיה לנו, אבל את הפעילים שלנו מקודונלדס לא יכולים לקנות.

איתי אקנין פעיל מזה ארבע שנים בעמותת אנונימוס, ריכז את פעילות השטח ברחבי הארץ וכיום יוצר ועורך סרטוני וידאו לעמוד הפייסבוק.

מסכימים עם איתי אקנין או שעם חן כהן? שתפו אותנו בתגובות!

עוד באקטיויגן:

תאים וטבעוני? על "בשר מתורבת", "מיונז צודק" ומה שביניהם

כמה בעלי חיים הצלתי היום?

#אסטרטגיה

יש משהו מפתיע בכך שטכנולוגיה היא אחד התחומים החמים ביותר בשנים האחרונות בתנועה העולמית לזכויות בעלי החיים. כמו הרבה תנועות לשינוי חברתי, במשך שנים גם התנועה שלנו התמקדה בקידום מודעות וחקיקה, אבל בימים אלה כולם אצלנו מדברים דווקא על מדע! לא מדובר במחשבים מתקדמים, מזל"טים לצילום סמוי בבתי מטבחיים או מצלמות נסתרות באיכות גבוהה, אלא בטכנולוגיות מזון: השם הוא Food-Tech, ובמסגרתו קיימות כבר לא מעט יוזמות שקוראות תיגר על הסדר העולמי בשוק מזון, ממש כך.

מה זה בשר מתורבת?

ב-2013 התרחשה אחת מנקודות הציון המשמעותיות הראשונות של התחום, כשהעולם התוודע לקציצת הבורגר הראשונה שנוצרה במעבדה, בניצוחו של פרופסור מארק פוסט. לאחר מספר שנים של מחקר ופיתוח באוניברסיטת מסטריכט אשר בהולנד, פוסט הציג לעולם במסיבת עיתונאים בלונדון את ההוכחה הראשונית לרעיון המהפכני: בשר, אבל ללא התעללות בבעלי חיים. הכיצד? באמצעות טכנולוגיה שמשלבת תרבית ושכפול תאים (ומכאן השם "מתורבת"). פרטי הפרטים שמורים למדענים ולמהנדסים שביננו, אבל סרטון קצר מסביר דיי בפשטות את התהליך.

אך למעשה, מדובר בטכנולוגיה שעוד רבים האתגרים העומדים מולה, ביניהם היכולת לקיים ייצור המוני, השגת מימון ושינוי דעת הקהל. אך בטכנולוגיה כמו טכנולוגיה, לא נרתעים ממכשולים. במקביל למארק פוסט, אנדרס פורגקס, מנכ"ל חברת "Modern Meadow", הציג באותה שנה עור מתורבת ראשון. פיסת עור שיוצרה במעבדה, ולא נלקחה מגופן של פרות או כל בעל חיים אחר. התהליך דומה: לוקחים דגימה אחת של תאי גזע (ביופסיה שאינה מכאיבה), ומספקים להם תנאי מעבדה כדי להתרבות. לאחר מכן, "בונים" את הרקמות שנוצרו - ממש מרכיבים אותם בצורה הרצויה ומהנדסים את הרקמה שנוצרה לכדי המוצר הרצוי, הוא העור. פוסט ופורגקס אינם לבדם. גם חברת "Memphis Meats" בארה"ב ייצרה השנה את המיטבול המתורבת הראשון.

בנוסף לאלו קיימות עוד 5 חברות שעובדות כבר היום על מחקר ופיתוח מתקדם של מוצרים אחרים מהחי: ביצים, חלב, שרימפס ואפילו ג'לטין. לפיתוחים אלה יש "פור" משמעותי על הנסיונות האחרים: הם מתבססים על טכנולוגיה קיימת, אותה טכנולוגיה שאיפשרה עוד בשנות ה-70 ייצור אינסולין על-ידי התערבות גנטית בבקטריות, והחליפה את השיטה האכזרית של מיצוי האינסולין מאיברים של עגלים וחזירים(!). הייתם מאמינים שבתהליך דומה - ניתן לייצר את חלבוני החלב? חלבוני הביצים? או הג'לטין?

ייצור אינסולין על ידי התערבות גנטית בבקטריות. טכנולוגיה משנות ה-80 שיכולה לשרת אותנו?

עוד באקטיויגן:

כל בעלי החיים סובלים, אבל באילו מהם כדאי לנו להתמקד בהסברה?

יכול להיות שהפיקניק חשוב יותר מההפגנה?

חלב פרה ללא הפרה (והעגל)

חברת Perfect Day (יום מושלם) מפתחת בימים אלו ממש את חלב הפרה הראשון בעולם, שלא הופק מפרה. מדובר במוצר עם טעם זהה לחלב רגיל אך ללא לקטוז, ללא הורמונים וללא כימיקלים. התהליך הוא תהליך דומה, והם משתמשים בידע נוסף שקיים כבר שנים: התססה. בדיוק כמו בישול בירה - כך גם חברת "יום מושלם" מבשלת חלב-פרה.

חברת Clara Foods אמנם לא פונה לצרכן הממוצע, אבל חלבוני הביצה המלאכותיים שלהם עלולים לגרום למהפכה של ממש; מטרת החברה היא לייצר חלבוני ביצה (Egg whites) אשר יהיו טובים יותר לתעשייה ולמוצרים כמו עוגיות, מאפים, עוגות, ממתקים וכו'. ב"טובים יותר" הם מתכוונים להיבטים כמו בטיחות מזון ומחיר, שיקולים שכידוע לכולנו משחקים לרוב תפקיד חשוב יותר מזכויות בעלי חיים, גם לצרכן הממוצע וגם ובעיקר לתעשיות המזון.

חברת New Wave Foods כבר הוכיחה לעולם שניתן לייצר שרימפס מצופים בפירורי לחם, ומתכוונת לייצר "מאכלי ים" נוספים. גם חברת Geltor עובדת קשה בימים אלה על פיתוח ג'לטין שזהה בתפקודו לג'לטין מהחי - אך מיוצר במבשלה ובטכנולוגיה הידועה הנ"ל.

שרימפס צמחיים של חברת New Wave Foods

וכמובן, הזווית הישראלית: חברת SuperMeat, סטארט-אפ שהוזנק כפרויקט של העמותה לחקלאות מודרנית, מבטיחה לייצר בשר תרנגולות ("עוף") מתורבת - מיזם חשוב במיוחד לאור העובדה שאפרוחים בתעשיית העוף הם בעל החיים המנוצל ביותר בתעשיות. רק לאחרונה, בקיץ 2016, החברה יצאה לקמפיין בינלאומי במטרה לגייס כספים ולעורר מודעות לפרויקט. אם כי היום עוד רחוק ויהיה צורך בפיתוחים רבים נוספים (כמו כבד ו"בשר" טחון) בדרך לחזה העוף המיוחל, אבל קשה להתווכח עם החלוציות והשאפתנות של החוקרים, של היזמים ושל הפעילים שהרימו את הסטארט-אפ הזה על הרגליים.

לפעמים, כל זה נשמע לי כמו מדע בדיוני. באחד מהמאמרים שקראתי, נתקלתי בדבריו של סרגיי ברין, ממייסדי גוגל ואחד הממנים הגדולים מאחורי ד"ר מארק פוסט: "אם מה שאתה עושה לא נראה לכמה אנשים כמדע בדיוני, זה כנראה לא מספיק מהפכני". ואכן, מהפכנות לא זרה לעוסקים בתחום: הרבה מהאנשים שמקדמים את הטכנולוגיות והמוצרים הללו הם אקטיביסטים לזכויות בעלי חיים ועמותות שהאג'נדה שלהם מדברת על "שיבוש תעשיית המוצרים מן החי" על-ידי פיתוח מוצרים שמחקים אותה באופן מושלם (ראו בהמשך), כמו The Good Food Institute שבין השאר מקדמת את "החיקויים המושלמים" ע"י פנייה לצרכנים ולחברות מזון והשקעה בחברות חדשות בתחום. מלבדם ישנה גם New Harvest הוותיקה שמתמקדת בקידום מחקר ופיתוח מדעי של מזון מתורבת באקדמיה, וגם את העמותה לחקלאות מודרנית, שהתניעה את פרויקט 'סופרמיט', כאן אצלנו בישראל.

לא רק תאים, גם טעים!

במקביל ל"פוד-טק" העוסק בפיתוח טכנולוגיות חדשות לייצור מזון, חברות רבות מתאמצות ומצליחות לייצר כבר היום מוצרים טבעוניים הזהים לחלוטין בטעם, במרקם ובמחיר למוצרים מהחי. כזו למשל היא חברת Hampton Creek שמטרתה להתחרות ישירות בשוק הגדול של מזון מבוסס-ביצים. מוצרים בעלי טעם זהה, בעלי אותו ערך תזונתי וזולים יותר. אלינו בישראל עדיין לא הגיעו מוצרים כאלה, אבל זהו הרקע להגעתו למדפים בארה"ב של המיונז (הבאמת-מופלא) "Just Mayo", ששמו משחק על המשמעויות השונות בין "רק מיונז" לבין מיונז "צודק".

מיונז טבעוני של Just Mayo

המוצר מונח בדיוק באותו המדף של שאר ממרחי המיונז, הגיע לכל רשתות השיווק הגדולות בארה"ב, ותומחר באופן מכוון במחיר נמוך משמעותית משאר הממרחים מבוססי הביצים. מעבר לכך, במבחני טעימה עיוורים, אנשים לא הצליחו להבדיל בטעם של Just Mayo מול מיונז מבוסס ביצים. והתוצאה? מהפיכה של ממש בשוק המיונז. רשת חנויות הנוחות הגדולה בארה"ב, "7/11", החליפה את המיונז בכל הסנדוויצ'ים שלה לזה של Hampton Creek. שפעת העופות בהחלט עזרה להפוך את Just Mayo למיונז הבטוח יותר, הנקי ממחלות הנגרמות מהימצאות רכיבי ביצים. אפילו חברת הלמנ'ס שבתחילה תבעה את המפטון קריק על כך שקראה למיונז שלה "Mayo" למרות שאינו מבוסס ביצים ואז התחרטה, החליטה לייצר מיונז חסר-ביצים משלה ולהתחרות ב-Just Mayo.

שתי חברות נוספות מנסות לבצע מאמצים דומים - "Impossible Foods" שמייצרת קציצת בורגר צמחית שמדממת ממש כמו הבורגר האמיתי, ו"Beyond Meat" שמייצרת תחליפים מצוינים ותחרותיים בעיקר למוצרי בשר תרנגולות ("עוף"). אפילו יצרנית הבשר הגדולה בארה"ב, חברת Tyson Foods, רכשה מניות בחברת Beyond Meat, ולאחרונה אפילו השיקה קרן השקעות לעידוד חדשנות בתחום הזה. נראה שגם הם הבינו שהעולם משתנה.

אם כך, נראה ששוק "החיקויים הטבעוניים המושלמים" כבר מתחיל להצליח, אבל מה לגבי המוצרים "המתורבתים"? האם כדאי לתנועה לזכויות בעלי חיים להשקיע בהן ולקדם אותם, למרות שהם דורשים עדיין השקעה ניכרת לטווח ארוך במימון, פיתוח והפצה? והם אין בכך פגיעה במסר שלנו, לפיו כבר כיום ניתן להסתדר נהדר ללא מוצרים מהחי?

בשאלות האלה ואחרות אעסוק בחלק השני של המאמר, שיתפרסם כאן בקרוב.

עוד באקטיויגן:

נקודות למחשבה על התדמית שלנו

11 עצות להסברה טבעונית אפקטיבית יותר

#בשרמתורבת #בשרנקי #חיקוייםצמחיים #המפטוןקריק #מארקפוסט #טכנולוגיה #פודטק