פייסבוק

אריק אנג'ל היה חבר ילדות שלי מירושלים. בשכונה קראנו לו 'אריקו'. זה היה כינוי חיבה שהיינו משתמשים בו לפעמים כי אמו ויקי תמיד הייתה קוראת לו כך.

כשאני התגייסתי נותק הקשר איתו, אבל כעבור זמן קצר התחילו להגיע אליי כל מיני שמועות על קצין שריון מופלא – אריקו. קצין שריון מופלא עם כושר פיקוד, עם כושר מנהיגות, שהעתיד צופן לו גדולות.

בעזרת כוח הרצון שלו הוא התגבר על קשיים. כשעמד לפרוץ במלוא יכולתו, הוא נפל בפעילות מבצעית בסואץ במלחמת ההתשה.

מפקדו כתב להוריו: 'לקורבן כבד נדרשנו, ומי יודע מה צופן בחובו העתיד'. ואכן, רבים שהכרתי נפלו גם במלחמת יום הכיפורים – אבל הבית עמד. בלמנו בגבורה עילאית את מתקפת הפתע, זכינו בניצחון פלאים, ניצחון מזהיר. תמיד נזכור: גורל מדינתנו היה מוטל על הכף. ולולא יקירינו שנפלו, המדינה הייתה נופלת.

בזכותם יש לנו קיום, ותקומה, וחירות, והישגים כבירים. לו רק יכלו יקירינו לראות את ההתעצמות הבלתי-פוסקת של ישראל, את ההתפתחות הכבירה, את הפריחה והשגשוג, את המעמד שרכשנו לנו בין האומות.

דווקא היום, כשה'אין' בתוכנו מורגש במלוא עוצמתו – נזכור את ה'יש' העצום, כמקור עידוד ונחמה.

יהי זכרם של חללי מערכות ישראל, יקירי נפשנו, צרור בצרור חיינו לעולמים.