"שמי ניר ברוידא, בן 41, חי עם אשתי היקרה ושני הבנים שלנו ברמת גן.  עד לא מזמן עמדתי בראש רשת הישיבות החילוניות והיום אני סמנכ"ל 'בינה - התנועה ליהדות חברתית' שעוסקת בעיקר בהקמה של מיזמים חברתיים וחינוכיים בארץ ובעולם. בין לבין אני גם מורה לתלמוד, מרצה, מדריך סיורים בדרום תל אביב ופה ושם כותב ומתראיין בנושאים חברתיים ויהדות חילונית".

היום של ניר ברוידא הוא היום ה-70 בפרויקט "עוד 365 ימים בחיים של 365 אנשים".

06:15

אני אוהב להתעורר מוקדם, ממש כשהאור הראשון עולה. איתו גם עולה אצלי התחושה שאני מפסיד משהו. לכן מאז שאני זוכר את עצמי, אני מתעורר בזינוק. לא יודע להשהות את ההתעוררות. גם הבנים שלי אוהבים להתעורר מוקדם! 

הבוקר אני עושה תרגיל בהתעוררות - מנסה לשכב עוד קצת במיטה ולא לחשוב על כלום. החלון של חדר השינה שלנו פונה אל עץ גדול ויפה שפונה מזרחה. לכן ברגע שהשמש מבצבצת, הוא מקבל תאורה מושלמת ונצבע בצהוב. עוד כמה דקות זה ייעלם והוא יחזור להיות ירוק. (התרגיל מצליח: אני מתעלם מצהלות הילדים שהתעוררו).

07:30

שני הבנים שלנו בני חמש ושלוש וחצי. בעצת חברה חרדית החלטנו לא לחכות ועשינו אותם מאד קרובים בגיל, שיהיו חברים. העצה היתה בהחלט טובה ומאז אנחנו הרביעייה הסודית ועושים הרבה הרפתקאות יחד.

הקטן הולך לגן קהילתי שהגדול היה בו בשנה שעברה. זה גן שמופעל על ידי הורים ששכרו את המקום ומנהלים אותו. הגן הוא ממש בית וההורים מוזמנים להישאר לשחק עם הילדים בבוקר ואחרי הצהריים. לפעמים, כשאני בא לאסוף את הקטן אחרי הגן, הוא מסרב לעזוב ואנחנו נשארים לשחק עם חברים עד הערב. הבוקר הגענו מוקדם אז אנחנו משחקים ב"הכבאים באים" ונאבקים בשריפה.

08:30

בישיבה החילונית בתל אביב. המקום המדהים הזה נמצא סמוך לגן הבוטני שליד תל כביר. הקמנו את הישיבה הזו לפני 13 שנה ומאז קמו להן עוד שלוש: בירושלים, באר שבע וחיפה. בימים אלה אנחנו עובדים על ישיבה ראשונה מחוץ לישראל, במפרץ סן פרנסיסקו.

יש לי כאן זמן קצר ואני מנצל אותו כדי להכין את השיעור השבועי שלי עם המכינה הקדם צבאית שלנו. השיעור הוא למעשה בית מדרש תלמודי לצדק חברתי, בו אנו לומדים סוגיה ובוחנים לאורה שאלות עכשוויות. השבוע נלמד על עקרונות המימון של גבאי הצדקה ליתומים ויתומות ונבחן סוגיות של מיסוי, קצבאות ועבודה עם קהילות מוחלשות.

אפשר להגיד שזאת בעצם הסיבה שבעטיה הקמנו את הישיבה החילונית. ישנו מצב מעוות שבו החילונים הם הקבוצה הגדולה ביותר של יהודים בישראל, אחריהם המסורתיים ורק אחר כך באה הציונות הדתית והחרדים. אבל, שמסתכלים על העיסוק ביהדות (לימוד, פרשנות, ביצוע) יש שליטה מוחלטת לזרמים הדתיים. מטרתנו היא לתקן את המצב הזה ולייצר תורה של יהדות חברתית רודפת צדק ודורשת שלום, הרואה ביהדות מקור השראה ונאבקת על הדמוקרטיה של המדינה היהודית. חשוב לי ללמד, זה משאיר אותי מחובר ורענן ומונע ממני ליפול לציניות שבעסקנות.

11:00

קפה נוקטורנו בירושלים. לסניף הירושלמי שלנו אין עדיין מקום קבוע, אנחנו מחכים לבניין שהעירייה הקצתה לנו בעין כרם. לכן, בינתיים עושים את האירועים והמפגשים בחללים שונים ברחבי העיר. שותה בירה "נגב" טריה עם מנהל הסניף. לפעמים אומרים שעם הגיל צריך להתקדם ליין או לוויסקי, אבל אני נשאר נאמן למגע הקר והתוסס הזה שבכל שעה ומצב רוח מרגיש נכון. פעם נסעתי עם חבר לפורטוגל וניסינו לחיות שבוע רק על בירה. הוא התמיד בזה, אני נשברתי אחרי יומיים.

13:00

אנחנו נפרדים. מספיק לקנות מנה ב"שלום פלאפל" המיתולוגי ויורד חזרה לתל אביב להיפגש עם מור, מובילת הקהילה הצעירה בתל אביב.

17:30

מדי פעם עולה אצלנו הרצון לברוח מהמרכז ולגור במקום קצת יותר זול ושקט. אבל מכיוון שאופי העבודה שלי דורש ממני לעבוד הרבה בערבים, בשבתות וחגים - היכולת שלי לצאת לכמה שעות אחר צהריים לבילוי עם "הכנופייה שלי", היא דבר שאני לא מוכן לוותר עליו. מתקשר לאשתי מהרכב ומגלה שהילדים אצל חברים טובים שלנו בגבעתיים. משנה יעד ונוסע לשם. שמחה והמולה וכולם מרוצים.

18:30

מתיישבים לארוחת הערב האהובה על הילדים: טונה, שמנת, גבינות. אני לא עומד בלחץ החברתי ויורד להביא גלידה לקינוח.

20:30

אנחנו מתכננים מופע מחווה למאיר אריאל. השנה יציינו 20 שנה למותו. יואב קוטנר האגדי הוא שותף לחשיבה והוא הזמין אותנו לראות ערב שהוא עושה לכבודו בהר אדר. אני אוסף את מנהלת השיווק מעין ואת מנהלת המכירות קארין ויוצאים לבילוי לילי בהרי ירושלים.

הרעיון לחבר בין מוזיקאים ללימוד תוכן יהודי עלה לראשונה לפני כעשר שנים. מאז עשיתי את זה עוד המון פעמים תחת המותג "בירה עמיקתא" - לקחת תוכן בית מדרשי מעולמות עליונים של רוח אל "הבר האדום". בקיצור, שילוב של עומק ובירה. מאיר אריאל הוא הגדול מכולם בתחום. הטקסטים שלו מלאים במדרשים מגוונים מהתנ"ך, מהספרות העברית החדשה ומהמוזיקה האמריקאית של המאה ה-20. השיר "מדרש יונתי" הוא דוגמה לתלמוד ישראלי של ממש. הוא שוזר בתוכו רמזים מ"שיר השירים" עם קריצות לנתן אלתרמן, נעמי שמר ואורי צבי גרינברג. ברגע שמפצחים את הקידוד שלו מקבלים שיר מחאה נוקב על המצב בירושלים היום.  

תמיד מעניין לשמוע את קוטנר, אבל חצי מהזמן אני עסוק בלרענן את האפליקציה כי אהבת נעורי האדומה מפסידה למכבי חיפה. אני מנוי להפועל תל אביב מגיל 13, התמכרות טיפשית, אבל כמו שכבר אמר רבינו מאיר: "מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל". מסיימים את הערב הפרוע שלנו עם קולה זירו ופסק זמן בתחנת הדלק בשער הגיא.

00:30

חזרה ברמת גן. לכל אחד מגיע סיפור לפני השינה.

רוצים גם אתם להשתתף, לתעד יום בחייכם ולהיות אחד או אחת מעוד 365 ימים בחייהם של 365 אנשים? פנו ל[email protected]