הקואליציה והאופוזיציה התאחדו להפקיר את גורל הנשים המבוגרות

לאחר פגישה השבוע בין ראש הממשלה, שר האוצר, שר העבודה והרווחה, הממונה על שוק ההון וישיבה שנערכה בוועדת הכספים, הוחלט לבטל את הקיצוץ בקרנות הפנסיה של החוסכים בקרנות הוותיקות. הביטול הזה הותנה בהעלאת גיל הפרישה לנשים – מה שיפנה כסף לתשלום קצבאות הפנסיה של הגמלאים. והנה קיבלנו קונצנזוס נדיר בכנסת שבו האופוזיציה והקואליציה ממהרים לקחת קרדיט על דיל שאותו קידמו בין השאר גם יו"ר סיעת העבודה, איציק שמולי, ויו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד.

כלומר הפוליטיקאים, ולא בפעם הראשונה, בחרו השבוע בהצגת הישג קצר טווח – על חשבון פגיעה אנושה בנשים בטווח הארוך. כולם העדיפו להתעלם מהפיל הגדול בחדר ולעצום עיניים מהעובדה שגיל הפרישה כבר הפך מזמן ללא רלבנטי עבור האזרחים בכלל ונשים בפרט. חלק גדול מאוכלוסיית ישראל, ובעיקר נשים, פורשות בעל כורחן באופן זמני או קבוע משוק העבודה הרבה לפני ש"גיל הפרישה" נמצא אצלן באופק.

במחקר שנערך לאחרונה בשירות התעסוקה נמצא שהסיכוי של אישה למצוא עבודה נמוך היום ב-9.4% מסיכויו של גבר. 65% מתובעי דמי האבטלה מעל גיל 50 לא מצליחים למצא עבודה במהלך תקופת הזכאות, 26% מאותם גילאים לא מצליחים למצא עבודה גם כעבור שנתיים. יחידות הסגולה שמצליחות לעבוד עד גיל זיקנה, נאלצות לא פעם להתפשר על שכר זעום שלא מאפשר להן לחסוך מספיק לפנסיה. חלקן תאלצנה להמשיך לעבוד גם אחרי גיל הפרישה כדי לשרוד.

העלאת גיל הפרישה לנשים הוא נושא חם כבר כמה שנים ותומכים ביוזמה פוליטיקאים וכלכלנים רבים. בין הסיבות לתמיכה הגורפת החשש שהקפאת גיל הפרישה תפגע בגובה הקצבה, החשש שצעירים יצטרכו לשלם בעשורים הבאים הרבה יותר מסים ותשלומים לביטוח הלאומי, וכמובן אי אפשר בלי הקלף המנצח של השאיפה ליצור שוויון בין המינים. רק שמבחינת האליטה הכלכלית שוויון משמעותו שגיל הפרישה של הנשים יעלה לזה של הגברים ולא ההפך.

יחידות הסגולה שמצליחות לעבוד עד גיל זיקנה, נאלצות לא פעם להתפשר על שכר זעום שלא מאפשר להן לחסוך מספיק לפנסיה

זה לא שכל הבעיות המועלות כאן מופרכות ומנותקות מכל הגיון, אלא שהפתרון בדמות העלאת גיל הפרישה מוכיח עד כמה מובילי המדיניות הכלכלית מנותקים וסובלים מקיבעון מחשבתי חמור. הם מנסים לפתור בעיה בעידן המכוניות האוטונומיות והבינה המלאכותית – עם כלים מתקופה שבה בשביל להתנייד היה צורך בעגלונים. עקרונות גיל הפרישה שעליהם הם מתבססים הומצאו לפני כ-130 שנה כחלק מ“חוק ביטוח הנכות והזקנה”, שהוביל הקאנצלר הגרמני דאז, אוטו פון ביסמרק. הבעיה שמאז אותו חוק עתיק, תוחלת החיים עלתה, הביטחון התעסוקתי כבר כמעט הוכחד, והטכנולוגיה שמתקדמת בקצב מסחרר נוגסת במקומות העבודה ללא רחם. המערכת הפנסיונית הקיימת לא נועדה להתמודד עם מציאות כזו.

תראו מה קורה לקופאיות

במקום לחשב מסלול מחדש לוקחים עכשיו פתרון שכשל עם המין הגברי, וכופים אותו גם על המגזר הנשי תוך נפנוף פתאטי בדגל השוויון. העלאת גיל הפרישה רק תפקיר נשים רבות לתקופה ארוכה יותר ללא גב פנסיוני וללא עבודה בטוחה. לפי כל התחזיות, זה גם לא הולך להשתפר בעתיד. מחקר של מכון טאוב מצא כי כמיליון עובדים בישראל נמצאים בסכנה ממשית לאבד בתוך 20 שנה את משרתם לטובת אוטומוזיציה. תראו מה קורה לקופאיות בסופר למשל.

למרות זאת יש עדיין כאלו שמאמינים שיוכלו לשכנע אותנו ששוק תעסוקה שממדר כבר היום כוח עבודה מבוגר לטובת דם צעיר וטכנולוגיות מתקדמות, יקבל בזרועות פתוחות ובשכר ראוי עוד עשרות אלפי עובדות מבוגרות, רק בגלל שבממשלה השוו להן את גיל הפרישה לזה של הגברים. במקום ליהנות מפירות הטכנולוגיה ולנצל זאת לצורך החזרת האיזון הכל כך חסר היום בין פנאי ומשפחה לבין עבודה, משכנעים אותנו שעוד כמה שנים בעבודה מיותרת ולא מתגמלת, יעשה לנו רק טוב. כלומר, אם תהיה עבודה בכלל.

באירופה ובעולם הולכת וגוברת המודעות לבעיה החברתית הקשה הזו. יותר ויותר מומחים מתחילים להפנים, שבשוק העבודה המודרני, העלאת גיל הפרישה לנשים ולגברים כבר אינה צעד יעיל, אפילו בתור פלסטר. כבר היום עולות הצעות ומיזמים אמיצים שחותרים לבצע שינוי דרמטי בכל מערכת הרווחה המסורתית. 

יותר ויותר מומחים מתחילים להפנים, שבשוק העבודה המודרני, העלאת גיל הפרישה לנשים ולגברים כבר אינה צעד יעיל, אפילו בתור פלסטר

אחת התוכניות מדברת על ביטול רוב מערך הקצבאות הקיים. במקום זאת יובטח לכל אזרח לאורך כל חייו הכנסה בסיסית מהמדינה, קרי סכום כסף מסוים בכל חודש, שיבטיח לו חיי כבוד. בכך יוכל הציבור לנצל את הטכנולוגיה לצמצום שעות העבודה ובו זמנית לשמור על רמת החיים שהתרגל אליה. המימון להכנסה זו יכול להגיע מביטול תקציבי הרווחה הקיימים, מיסוי ייעודי לצורך מימון הפרויקט, ועד המשך הדפסות הכספים של הבנקים המרכזיים – אלא שהפעם הכספים יועברו ישירות לאזרח במקום למערכת הפיננסית כפי שקורה היום.

על הנייר ברור לכולם שמהלכים מסוג זה יהיו לא פשוטים לביצוע על ידי הממשלות, אבל מצד שני הקיבעון המחשבתי של הכלכלנים וטמינת הראש בחול של הפוליטיקאים יובילו אותנו בוודאות למשבר חברתי קשה בהרבה בעתיד.