
באולימפיאדת ריו 2016 זכה האצן הבריטי מו פראח במדליית זהב בריצת 5000 מטר בזמן של 13:03.30 , במקום ה – 15 והאחרון הגיע האצן דייויד טורנס מפרו בזמן של 13:43.12, את אותו המרחק עשתה במקצה הנשים האצנית האתיופית אלמז איינה בזמן של 15:04.35 תוצאה שזיכתה אותה במדליית זהב. המהירה בנשים, בריצת 5000 מטר, הגיעה כשתי דקות לאחר הגבר המקביל לה, וכ- 90 שניות אחרי הגבר שהגיע למקום האחרון באותו המקצה.
בענף הרמת משקולת – גבר במשקל של 69 ק"ג מצליח להניף 165 ק"ג ולדחוק 197 ק"ג – סה"כ 357 ק"ג, לעומתו אישה במשקל זהה מצליחה להניף 128 ק"ג ולדחוק 158 ק"ג – סה"כ 286 ק"ג.
בריצת 100 מטר על ידי גבר נעשית בזמן של 9.58 לעומתו אישה עושה את אותו המרחק בזמן של 10.49.
בהנפת קטלבלס, התחרויות מתבצעות בחלוקה על פי מגדר, כאשר הגבר מתחרה עם קטלבל במשקל של 32 ק"ג ולעומתו האישה מתחרה עם קטלבל במשקל של 24 ק"ג.
העליתי מספר ענפים מדידים, אולם גם בענפים בלתי-מדידים דוגמת ענפי קרב – אגרוף, ג'ודו, קרטה…. הסיכוי שאישה תצליח לגבור על גבר בקבוצת גיל/משקל מקבילה כמעט ואינו קיים…
לאור העובדה שקיימים הבדלים גופניים בין הגבר לאישה ונראה כי, הגבר מתאים יותר למשימות הדורשות היבטים של כוח ומהירות. האם יהיה נבון לבחור באישה להתחרות בריצת 5000 מטר / הרמת משקולות / הנפת קטלבלס על המקום הראשון, על פני גבר?
לענ"ד , תפקיד הלוחם, בדומה לספורטאי מתחרה, הוא לנצח את המתמודד מולו. קרי להכניע את האויב בכוח ובזמן קצר, בכל זירה ובכל זמן. על הלוחם להקדיש את כל כוחותיו על מנת להשיג מטרה זו ועל המערכת לעשות ככל יכולתה לגייס את המתאים ביותר לתפקיד. לנוכח העובדה שבכל ענפי הספורט הוגדרו מקצים נפרדים לגברים ולנשים, ולאור התוצאות בדוגמאות שהעליתי מעלה, ברור שמי שמנסה לשלב נשים בתפקידי לחימה, מנסה להציב אנשים המשתייכים למגדר פחות מתאים למשימה. הערך העליון בצבא הוא ערך הניצחון, כל ערך המתנגש או מפריע לניצחון צריך לזוז הצידה. ערך השוויון הוא דבר חשוב, אולם נראה כי השוויון מתנגש עם הצורך המבצעי, עם ייעודו של צה"ל – להגן על המדינה, לנצח מלחמה ולהבטיח את קיומה של מדינת ישראל. הנמכת המדדים והמאמצים ביחידות הלוחמות באופן שיתאים ליכולותיהן של הנשים, פוגע ביעילות של היחידות הלוחמות והופכות את הצבא לחלש יותר. מה בדיוק עומד לנגד עיניו של מי שמקדם נשים לתפקידי לחימה? – אין זה טובת בטחון ישראל וחייליו. זה בטוח.
מעניינת העובדה, כי חלק מהארגונים העוסקים בשרות נשים בקרבי קשורים בדרך כזו או אחרת בעידוד סרבנות והשתמטות משירות ונתמכים כלכלית על ידי הקרן (האמריקאית) לישראל חדשה.
מהנתונים ניתן ללמוד שמבחינה פיזיולוגית הלוחמים יותר חסונים (משקל וגובה) מהלוחמות, היכולות הגופניות (כוח, סבולת) של הלוחמים עדיפות על היכולות הגופניות של הלוחמות, והלוחמים עמידים יותר (בטווח הקצר, בעלי כושר הישרדות גבוה יותר ובטווח הארוך פחות נפגעים מבחינה בריאותית) בפני פציעות מאשר הלוחמות.
לנוכח הנתונים הפיזילוגים והנזקים הגופניים הנגרמים לנשים בשירות קרבי, לדעתי, הדיון סביב שילוב נשים בקרבי הוא הסחת דעת או הסטה מהדיון החשוב על הנושאים הבאים :
1. איזה יתרון מביאה איתה לוחמת (שהכשירות שלה נמוכה מרף הכשירות של הלוחם) לשדה הקרב ?.
2. איזה ערך מוסף בשדה הקרב יש ללוחמת שמספר המחסניות שלה צומצם מ 6 מחסניות ל־4 ?.
3. האם לוחמת בטנק תטען עשרות פגזים במשקל של כ 24 ק"ג מהר יותר מלוחם בטנק ?.
4. מדוע אלה הדוחפים את הנשים לשירות קרבי, מנסים לפגוע בבריאותן של הנשים ?.
5. מי מנסה להפוך את הצבא לחלש יותר ?.
חשוב לשלב נשים לשירות משמעותי בצה"ל. לא פחות חשוב, לשמור על בריאותן של הנשים ולמנוע פגיעה בחוסנו של צה"ל.
מעלה נתונים ומחקרים על ההבדלים הפיזיולוגיים והנזקים הגופניים, המחקר נערך על-ידי המכון לחקר רפואת הלוחם ביחידה לפיזיולוגיה צבאית. (פורסם על ידי הפורום לחוסן צה"ל ביוזמת אל"ם (מיל') רז שגיא)
קֶטְלְבֶּלְס , תְּנוּעָתִיּוֹת , תַּרְבּוּת וְתוֹבָנוֹת אֲחֵרוֹת – אוּרִי הִירְשׁ