ילד בן כמה? הוא היה בן 15, קראו לו דאוד. בקיצר, עצרנו אותו, עצרנו את הרכב, רצנו, והוא כאילו, הוא היה פשוט בשוק טוטאלי, לקחנו אותו לגרוס, לאיפה שהצד היהודי ואז הוא התחיל לבכות, לצרוח, כאילו כולו נזל שם על הרצפה מזיעה ובכי. ולא היה לנו מה לעשות איתו כי פתאום יש לך ילד שבוכה, לפני שנייה הוא זרק בלטות על גרוס, אז אתה גם הכי מת לפוצץ אותו מכות, אתה גם מוקפץ לשם בחום הזה. כולך רוצה להרוג אותו אבל הוא בוכה לך. לא ידענו מה לעשות אז התחלנו לעשות משמרות עליו כי פעם אחת כל אחד היה איתו, איבד את העשתונות עליו, עשה לו איזה משהו והלך. כאילו היה שלב שאני הייתי איתו, ניסיתי להרגיע את הילד כי הוא קשור, העיניים שלו מכוסות והוא בוכה וזה, כולו נוזל, התחלתי לטלטל אותו ואז הסמ"פ מנסה, תופס אותו ומתחיל לנער אותו: "סתום את הפה שלך, סתום את הפה שלך, חלאס, אי אפשר". ואז לקחנו אותו לגבעת האבות והוא המשיך לבכות כי המשטרה לא הגיעה ולא הכניסו אותו לחקירה. לא הכניסו, לא הכניסו, לא הכניסו, היה כל כך מעצבן, קטע שרוט לגמרי. בתוך כל הבלגן הזה שהוא זוחל על הרצפה, אז הקשר מוציא את המוטורולה שלו. אתה יודע מה זה המוטרולה?

הקשר? הקשר. בום, מנחית לו על הראש. לא בקטע רע, פשוט זה היה אחרי שעתיים ומשהו של בכי בלתי נסבל.

זה קורה בגרוס עדיין? לא, זה קורה בגבעת האבות כבר.

בתחנת משטרה? כן.

באיזה שהוא מקום צדדי או ש...? לא, ברחבה שם של כל הניידות... איפה ש... בתחנה, מחוץ לחדר חקירות. זהו, היה שלב שהייתי איתו, אז הקשר צילם אותי סתם בקטע, לא רציתי להצטלם איתו, פשוט סיטואציה דפוקה, אתה פשוט לא יודע מה לעשות עם החיים שלך. היינו נורא מבולבלים, גם היה כעס. כי אתה רואה את האבנים שהוא זרק, אתה יודע מה הוא עשה, אתה יודע שזה היה מסוכן. שוב פעם, אתה כל הזמן חווה דברים גרועים אבל מי שמבצע אותם זה בני אדם כאלה, לא יודע...

כמה זמן הוא היה בגרוס עד שלקחתם אותו לגבעת האבות? אני לא זוכר אם זה היה שעה או זה היה רבע שעה. אני חושב שזה היה זמן. החלק הדפוק הוא שהוא היה בגבעת האבות המון זמן. החלק הכי דפוק שאתה בא במגע עם האנשים האלה. כל פעם שמישהו עושה משהו רע, אחד הערבים, אתה לוקח אותו לגבעת האבות ומשם הוא נעלם. או שלוקחים אותו לאיזה למחנה או לאנשהו לאיזה שלושה-ארבעה ימים.

אתה יודע לאן? לא יודע. תמיד אמרו לנו שזה מקום בשטחים.

מחנה עופר? אולי, אני לא יודע. כאילו היינו פשוט שמים אותם בתחנת משטרה ופשוט שוכחים מהם. הם פשוט חוזרים אחרי כמה זמן. הם לא באמת הולכים לאן שהוא.

אמרת קודם שהסמ"פ, שהייתם בגרוס, שהבחור הזה, שהוא ניער אותו. נכון, כולנו ניערנו אותו. הוא חטף עליו את הג'ננה.

מה זה אומר, תסביר לי רגע. למה? כי הם היו כאלה תולעים בשלב מסוים, פשוט אני זוכר ששנאנו אותם, שנאתי אותם. הייתי כזה גזען שם גם, כל כך כעסתי עליהם על הלכלוך שלהם, על המסכנות שלהם ועל כל הסיטואציה המזדיינת: זרקת אבן, למה עשית את זה? למה היית חייב להביא אותי לכאן ואותך לכאן, אל תעשה את זה. הוא בוכה לך על הרצפה. הוא היה קשור עם הידיים והתרנו לו את הידיים בשלב מסוים כי הוא בכה והתחנן. הוא צרח שם וכולו היה רטוב כבר מזיעה ומנזלת ודמעות. פשוט אתה לא יודע מה לעשות עם זה. זה היה טלטולים בקטע מיואש, זה לא היה בקטע אלים בהכרח. אני חושב שהתחלנו אפילו לצחוק מזה כבר, גם עכשיו כשאני חושב על זה, אתה כל כך אבוד שם, בסיטואציה הזאת.

אתה אומר שזה לא רק אתה והקשר, נכון? זה גם הסמ"פ עושה את זה? ברור. מה זה עושה? לא שטלטלנו אותו עד... זה טלטול של חלאס, אתה משגע אותנו, כל הזמן צועקים עליו: חלאס, חלאס, זורקים לו מילים בערבית. כל מילה שאתה יודע אתה זורק לו. מומתז, מומתז, שו אסמכ וכל מיני שטויות כאלה.