על הכביש המתפתל בין עכו לצפת שוכן כמעט לבדו מושב אמירים. בתי המושב נעלמים בין צמרות העצים, ושני צבעים שולטים בנוף הקדמוני: כחול וירוק. הירוק בולט עוד יותר על רקע היותו של אמירים מושב "צמחוני טבעוני עם זיקה אקולוגית"; תקנון המושב, שהוקם בשנות החמישים ויושב על ידי גרעין טבעוני-צמחוני, קורא לציבור התושבים והמבקרים "להימנע משימוש במוצרי בשר ודגים ומגידול ושימוש מסחרי בבעלי חיים בכל הכפר". בנוסף, מתבקש הציבור למחזר אשפה ומים, להימנע מריסוס ולא לעשן בשטחים הציבוריים. התושבים ברובם גם נמנעים משימוש במוצרי טואלטיקה וטיפוח תעשייתיים ומעדיפים מוצרים טבעיים, כולל מוצרי רפואה טבעית.

ומה גורלם של קרניבורים, אוכלי בשר, ביישוב שחרת על דגלו הימנעות מאכילת בעל חיים? לפי תושבי המקום, קורה ששכן מועד "נתפס" אוכל בשווארמייה בכפר סמוך (לא, הוא לא אכל סלטים), ועל פי רוב התושבים יבחרו להעלים עין. במושב קיימים גם "זוגות מעורבים", שבהם אחד מבני הזוג אינו צמחוני. במקרה כזה מתבקשים בני הזוג לכבד את כללי המקום ולהצניע את תאוותם לבשר.

חייהם של זוגות "מעורבים" כאלה אינם קלים גם ביישוב רגיל, ומלווים לעתים בוויכוחים סוערים סביב מה שנכנס לצלחת. וכדי להוסיף שמן למדורה (מנגלים אסורים בהחלט במושב), מחקר חדש מצביע על כך שאצל תושבי אמירים הצמחונים-טבעוניים התגלו רמות גבוהות של עד פי 2 בריכוזי חומרי הדברה בשתן ביחס לאוכלוסיית ישראל הכללית (האוכלת כל). כיצד מסבירים החוקרים רמות גבוהות של חומרי הדברה דווקא בקרב תושבי אמירים, שדוגלים באורח חיים ירוק ומוצרים אורגניים לרוב?

פירות וירקות אורגניים. צילום: val'sphotos, Flickr

השתן של השכן

המחקר, שנערך לאחרונה בהובלת ד"ר קרן תורג'מן מבית חולים איכילוב ובשיתוף משרד הבריאות ואוניברסיטת בן גוריון, השווה את מידת החשיפה למזהמים סביבתיים של תושבי אמירים אל מול האוכלוסייה הכללית בישראל. המחקר, שבוצע במימון הקרן לבריאות וסביבה, הקיף למעלה מ-40 נבדקים, כולם תושבי המושב. במחקר נסרקו דגימות השתן של המתנדבים ונבחנה הימצאותן של שלוש קבוצות חומרים: כימיקלים המשמשים את תעשיית הפלסטיק; פיטואסטרוגנים שמקורם במזון צמחי – המוכר שבהם סויה; וחומרי הדברה מסוג אורגנו-פוספטים.

רכיב הפלסטיק הראשון שנבחן הוא ביספינול A, רכיב נפוץ במוצרי פלסטיק. ניתן למצוא אותו בבקבוקים, צינורות, מוצרים רפואיים, מוצרי ספורט ופחיות משקה. מחקרים מהשנים האחרונות הראו כי לחומר השפעה על המערכת ההורמונלית של בעלי חיים, והעלו חשש כי לחומר גם השפעה בריאותית מסוכנת לבני האדם. המחקרים, שחוללו סערה, הובילה שורה של יצרני בקבוקי תינוקות מובילים לחדול משימוש בחומר באופן וולונטרי, עוד לפני שיצאה חקיקה מחייבת בנושא.

רכיב הפלסטיק השני שנבחן הוא פתאלט. פתאלטים משמשים כתוספים למוצרי פלסטיק במטרה להעניק להם גמישות, עמידות ושקיפות. אנו חשופים לפתאלטים דרך צריכה של מוצרי קוסמטיקה – שמפו וקרמים למיניהם – ודרך בליעה של תרופות המצופות בחומר. מכיוון שחלק מהפתאלטים מתנדפים בקלות, הם קיימים באוויר בריכוזים גבוהים יחסית באזורים אורבניים ובתוך חללים סגורים, לעומת אזורים פתוחים וטבעיים (כמו אמירים) שבהם ריכוזם נמוך. פתאלטים מצויים לרוב גם במוצרי מזון מעובד, ומקורם באריזות המזון ובתהליכי העיבוד.

ריסוס בחומר הדברה. צילום: Charles O'Rear, Wikipedia

פיטואסטרוגנים, המצויים בכמויות גדולות במוצרי סויה, עלו לכותרות בתקופה האחרונה לאחר שורה של מחקרים שערערו את הקביעה המקובלת על יתרונותיו הבריאותיים של הסויה. בשל היותה מרכיב תזונתי עיקרי בתפריטם של תושבי מזרח אסיה, נחשבת הסויה מזון בריאותי שתורם למניעת מחלות לב, מפחית כולסטרול ומונע סרטן. לצד עדויות על כך שפיטואסטרוגנים מסייעים להגנה מסוגי סרטן שונים, ממצאים חדשים, שחלקם הוצג בכתבה "להחליף את התחליף?", מעלים חששות לגבי השפעתם של חומרים אלו, החשודים כ"משבשים הורמונליים". עיקר החשש הוא כלפי אוכלוסיות בסיכון כגון נשים הרות ופעוטות.

אורגנו-פוספטים הם קבוצה של תרכובות אורגניות שמהוות את הבסיס למגוון חומרי הדברה. האורגנו-פוספטים מתפרקים במהירות לאחר חשיפה לאור ואוויר, ולמרות זאת ריכוזים נמוכים שלהם קיימים בפירות ובירקות הנמכרים לצרכנים. חשיפה לחומרי ההדברה יכולה להתרחש באמצעות צריכת מזון שקיימים בו שאריות חומרי הדברה, וגם דרך נשימה ומגע עם העור והעיניים באזורים הסמוכים לשדות חקלאיים. מחקרים שפורסמו לאחרונה הראו קשר בין חשיפה של ילדים לחומרי הדברה לעלייה בשכיחות של הפרעות קשב וריכוז באוכלוסייה זו. מחקרים גם הראו קשר בין חשיפה לאורגנו-פוספטים לבין סרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קינס, ו­­לבעיות בהתפתחות מערכת העצבים ומחלת פרקינסון.

פחות רכיבי פלסטיק, יותר חומרי הדברה

ריכוזי הכימיקלים השונים שנמדדו בדוגמאות השתן שנלקחו ממתנדבים ב"מחקר אמירים" הושוו לאלו שנמדדו במחקר רחב היקף שנערך ב-2012 בקרב האוכלוסייה הכללית בישראל וכלל כ-249 נבדקים. ההשוואה בין המחקרים מלמדת על ריכוזים נמוכים יותר של רכיבי פלסטיק בדוגמאות השתן שנלקחו מתושבי אמירים ביחס לאוכלוסייה הכללית. מאידך, רמות האורגנו-פוספטים (חומרי הדברה) והפיטואסטרוגנים היו גבוהות יותר בקרב תושביה הצמחונים-טבעונים של אמירים. כיצד מסבירים החוקרים את הנתונים ומה בין כרוב, ברוקולי, ביצים, בשר, גבינות ואוכל ביתי לבין הבריאות שלנו?

לדברי ד"ר תמר ברמן, טוקסיקולוגית ראשית ממשרד הבריאות שנמנית עם מובילי המחקר, הסיבה לריכוז הנמוך יותר של חומרי פלסטיק היא "שחלק מהפתאלטים מצטברים ברקמה שומנית, ולכן נמצאים יותר במוצרי בשר, חלב וביצים", שנצרכים הרבה פחות אצל טבעונים-צמחונים. סיבה נוספת, לפי ברמן, היא שבמזון ביתי יש פחות שאריות מתהליך ייצור ואריזת המזון, ותושבי אמירים נוטים להעדיף אוכל ביתי על פני מזון ארוז.

מאידך, מצא המחקר, שחלקים ממנו הופיעו ברב-שיח בנושא ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של חקלאות אורגנית ותוצרתה שפורסם בכתב העת "אקולוגיה וסביבה", רמות גבוהות במאות אחוזים של פיטואסטרוגנים בקרב תושבי אמירים בהשוואה לציבור הרחב במדינה. צריכה גבוהה של תחליפי חלב ומוצרי מזון המבוססים על סויה כחלק מהתפריט הצמחוני-טבעוני היא הסיבה המרכזית לרמות גבוהות של פיטואסטרוגנים. הפיטואסטרוגנים, מציינת ברמן, גם קיימים במספר סוגים של ירקות, כגון כרוב וברוקולי.

אמירים. נוף קדמוני. צילום: אסף בן נריה

הממצא המפתיע ביותר שעולה מהמחקר הוא רמות חומרי ההדברה, שנמצאו גבוהות יותר בקרב תושבי אמירים ביחס לאוכלוסייה הכללית, למרות שהראשונים מרבים לאכול מוצרים אורגניים. תוצר הפירוק של חומר ההדברה כלורפיריפוס, שהינו אורגנו-פוספט המשמש לקטילת חרקים, נמצא בריכוז הגבוה כמעט פי שניים ביחס לאוכלוסיית ישראל הכללית. בהשוואה לרמות שנמדדו בארה"ב, מתקבלים ריכוזים של חומרי הדברה הגבוהים ב-350 אחוז! כיצד ניתן להסביר את הרמות הגבוהות של חומרי ההדברה בקרב אוכלוסייה הצורכת מזון אורגני לרוב?

התשובה לכך טמונה בצריכה הגבוהה משמעותית של תוצרת חקלאית טרייה בקרב תושבי אמירים. גם אם היא ברובה אורגנית, היא זו שאחראית על הריכוזים הגבוהים של חומרי הדברה. לפי ברמן, "גם אצל מי שמעדיף מזון אורגני, לרוב מדובר בצריכה של עד 50 אחוז, ולא 100 אחוז של מרכיבים אורגניים". עם זאת, תוצאות המחקר, שבחן גם את ההשפעה של צריכת מזון אורגני, הראו כי בחירה בתזונה אורגנית אכן מפחיתה, באופן יחסי, את החשיפה לחומרי הדברה. ואכן, כמות הכימיקלים לק"ג מוצר הינה דווקא נמוכה יותר אצל תושבי אמירים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית – הם פשוט צורכים יותר קילוגרמים כאלה.

לאכול או לא לאכול?

ד"ר ברמן מדגישה כי המלצת משרד הבריאות היא, חד משמעית, "צריכה מגוונת של הרבה פירות וירקות עם הקליפה". למרות שהמחקר הראה כי ההשלכה של כך עלולה להיות יותר חשיפה לחומרי הדברה, "מחקרים רבים נוספים מראים כי התועלות הבריאותיות עולות על הנזקים". לדבריה, "אין ספק על כך שאכילה מרובה של ירקות ופירות היא גורם המפחית סיכון לסרטן ומגוון מחלות לב, ולכן ההמלצה שלנו, התואמת המלצות בין-לאומיות, היא להמשיך ולצרוך מזון טרי והרבה פירות וירקות". במקביל, מוסיפה ברמן, משרד הבריאות פועל כל הזמן להפחית ולהגביל את השימוש בחומרי הדברה, ועד היום נאסר השימוש במספר רב של חומרי הדברה כמו למשל הזרחנים האורגניים כלורפיריפוס ודיאזינון. המשרד עוקב אחר רמות חומרי הדברה במזון ובוחן בימים אלה אם ההגבלות שהושתו הביאו לירידה בריכוזים.

מסקנות המחקר מראות כי אורח חיים טבעי יותר, צריכה של מזון שאינו מרוסס והימנעות ממוצרים מתועשים, דוגמת מזון ארוז ומוצרי טיפוח והיגיינה המכילים כימיקלים, יכולים להפחית משמעותית את מידת החשיפה שלנו למזהמים שישנו חשש מבוסס כי הם מסכנים את בריאותנו.

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-Ynet.