ישראל של 2019 היא מדינה שבה אזרחים מורשעים, נקנסים ונכלאים על סמך ראיות מפוקפקות ואף מפוברקות. וזה קורה, כי יש לנו עסק עם משטרה חובבנית, רשלנית ועבריינית; עם פרקליטות שבראשה עומד שקרן פתולוגי; ועם משטרה ופרקליטות שבהן אין מחיר אישי להתנהגות פסולה ופלילית.
קו ישיר מחבר בין השימוש בתוצרי מכשיר הסלולר הגנוב והפרוץ של
אפי נוה, לבין ממצאיו הדרמטיים של
דוד רוזן בנוגע לשרית פיליפסון. בדרך עובר הקו הזה בפסקי דין מהדהדים בתיקים של פשיעה חמורה ובתמונה הנגלית מזה חודשים במשפטו של
רונאל פישר. והקו הוא: רשויות חקירה ותביעה שעושות מה שבא להן, תוך התעלמות מוחלטת מהנהלים, מהחוק והפסיקה.
מדובר בתמונה חמורה ביותר, שכבר לא ניתן לכנות אותה "כמה תפוחים רקובים". יש לנו עסק עם חוקרים במח"ש וחוקרי משטרה, תובעים משטרתיים ופרקליטים, תיקי תעבורה ותיקי רצח, הסתרת מידע והצהרות שקריות. בפרקליטות נוהגים להתבדח ולומר ש"כל המדינה היא כתב אישום אחד גדול". מה שאנחנו רואים הוא שרשויות האכיפה והתביעה הן כתב אישום אחד גדול - נגדן.
ברור שאסור לדבר בהכללות. אפשר עדיין לקוות, שהרוב ואפילו הרוב המכריע של השוטרים, החוקרים, התובעים והפרקליטים עושים את מלאכתם נאמנה. וזוהי מלאכה קשה וסיזיפית, מול אזרחים סוררים וארגוני פשיעה, מול עורכי דין שהופכים לקונסולייריים, מול בתי משפט המתקשים לעמוד בעומס. אך יש הרבה יותר מדי מקרים מכדי שנוכל להאמין בלב שקט, כי זהו המצב. הנה כמה דוגמאות בולטות.
- בית המשפט המחוזי מרכז, בהרכב בראשותו של השופט מנחם פינקלשטיין, התייחס מספר פעמים בשנים האחרונות לתופעת "התשאול הנעלם" בתיקי פשע חמור: שיחות עם החשודים שאינן מתועדות, ואשר לאחריהן - פלא פלאים - ניתנות הודאות. המקרים הללו התרחשו כאמור בתיקי פשע חמור, כולל רצח. למרות דבריו הקשים של בית המשפט, לא נעשה דבר.
- נציב הביקורת, דוד רוזן, קבע ששוטרים אלימים מפברקים תלונות נגד האזרחים שסבלו מנחת זרועם. המשטרה והפרקליטות לא עשו דבר.
- רוזן קובע היום (21.1.19), כי המשטרה שיקרה בצורה שיטתית בנוגע לאמינות מצלמות המהירות. השקר נעשה בהנחייתה של ראש מחלקת תביעות באגף התנועה, שרית פיליפסון; איש מן הכפופים לה לא קם להתריע על כך. נראה מה יעשו עם המידע הזה היועץ המשפטי וממלא-מקום המפכ"ל.
- במשפט פישר מתברר, כי הסכמים עם עדי מדינה לא נעשו בכתב; חלקים בחקירות לא תועדו; כמות עצומה של חומרי חקירה הוסתרו בידי חוקרי מח"ש מן התביעה, מן ההגנה ומבית המשפט.
- החקירה נגד נוה מבוססת על ראיות שהושגו בצורה פסולה: פריצה בלתי חוקית בידי אזרחים למכשיר הסלולרי שלו. המשטרה והפרקליטות הסתירו עובדה זו מבית המשפט, כאשר ביקשו וקיבלו צווים במסגרת החקירה.
- בתי המשפט פוסלים דרך קבע ראיות שהושגו בחיפושים בלתי חוקיים שמבצעת המשטרה. למרות שמדובר בנהלים שכל שוטר אמור לדקלם מתוך שינה, ההפרות חוזרות ונשנות. המשטרה מעולם לא הודיעה על פיטוריו של שוטר שפעל בצורה כזאת.
- תובעת בפרקליטות מחוז ירושלים (דפנה אברמוביץ) הסתירה מבית המשפט מידע חיוני בתיק פדופיליה ושיקרה כאשר נשאלה על כך. על-פי דרישתו של פרקליט המחוז (דני ויטמן), נמחק שמה בדיעבד מפסק הדין בו זוכה הנאשם בשל התנהגותה. לא נעשה לה דבר.
- המשטרה האשימה את יהודה גליק בתקיפת אישה מוסלמית על הר-הבית. כאשר הוכיח שבאותו יום היה בכלל בבית המשפט, היא ניסתה לתקן בדיעבד את תאריך האירוע. גליק זוכה. לשוטרים לא נעשה דבר.
כאמור, אלו הן דוגמאות בלבד - והשאלה הקשה באמת היא, כמה מקרים כאלו מתרחשים ואינם נחשפים. אם המשטרה והפרקליטות עושים את כל זה בתיקים מרכזיים, מי לידנו יתקע שזה לא קורה בתיקים פחות משמעותיים? ונא לזכור, כפי שנהג לומר השופט
משה לנדוי, שלכל בעל דין - התיק שלו הוא עולם ומלואו; על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתיקים פליליים. ובעצם, היום קיבלנו הוכחה מוחצת לכך שתרבות השקר וההפללה קיימת גם במישור הכי יום-יומי: תיקי תעבורה.
הדג הזה מסריח מן הראש. חוקרים, שוטרים, פרקליטים ותובעים לא היו מעזים אפילו לחשוב על עבירות ושקרים, אילו היו יודעים שהמחיר עליהם יהיה חד ומיידי: פיטורין ואף העמדה לדין. אבל מי יעשה את זה?
שי ניצן, שמשקר בצורה תמידית?
יוחנן דנינו, שמדיניותו הובילה לריבוי עצום של מעצרים מיותרים?
רוני אלשיך, שנתן גיבוי לקציני משטרה בכירים ששיקרו כדי לחפות על עבירותיהם?
המצב הזה מחייב התערבות חדה וברורה של הדרג המדיני: הנחיה חד-משמעית של שרי המשפטים וביטחון הפנים, להעמיד לדין משמעתי כל מי שמפר נהלים ולהעמיד לדין פלילי כל מי שעובר על החוק. בלא שמץ של גוזמה, זו חייבת להיות המשימה הראשונה במעלה של השרים הללו בממשלה הבאה. כי כאשר גופי החקירה והאכיפה הופכים לגופים בהם פושה העבריינות, אפשר לסגור את המדינה.
