בתוך הכאוס הנורא, הכאב הבלתי נסבל שמחלחל ונכנס לכל נים בגוף, אני מנסה, באמת ובתמים ובנפש חפצה, להבין את האנשים הרבים, חלקם יקרים לליבי, שממשיכים להאמין בו
מתעלמים מכל סימני הדרך הרבים, ממסכת השקרים שחוזרת על עצמה ומתועדת בהקלטות בקול סמכותי וזחוח, מהנהנתנות ומהנצלנות, מהשיקולים הפוליטיים שעומדים בראש מעייניו בשעת אסון לאומי, מה"הופעות" בתקשורת עם החליפות היקרות, האיפור, כמו שחקן הנושא מונולוג על הבמה, כשכל העם שבור ומרוסק.
הם מסכינים עם פרסומי הסתה של מועדון תומכיו שכבר מחפשים את מי להאשים במחדל הגדול בתולדות המדינה. הסתה נגד שקמה ברסלר שמגובה בפייק ובהאשמות חסרות תקדים. נגד העומדים בראש כוחות הבטחון כולם, נגד הטייסים. נגד ה"סרבנים".
מיהם הסרבנים? כל אלה שהתייצבו מיד להציל את עם ישראל מאסון?
אני באמת מנסה להבין אתכם. איך אתם מאמינים לו? איך אתם מאמצים את זרעי ההסתה כשהוא ממתג אישים כנפתלי בנט, כבני גנץ כ"סמולנים" , בה בשעה שהם חרדים לגורל העם הזה וגם עושים מעשה. הרי מחר הוא ימצא דרך לסמן אותם כאחראים למחדל.
אבל, הדברים יפלו על אוזניים ערלות. "על העיוורון".
אתם תמשיכו להאמין לשקרים
טחנות הרוח 