הדיסטופיה הליברטריאנית של עולם הסייבר

האזנה לפרק בפודקאסט העלתה לי מחשבה: אפילו הליברלים נהגו להגיד שלמדינה יש תפקיד. גם בגרסתה המינימליסטית היא אמורה לתפקד כ"שומר לילה", כלומר לשמור על הסדר הציבורי והביטחון האישי. אנרכו-קפיטליסטים, כלומר ליברטריאנים, יכולים להגיע לפעמים לערעור גם על הרעיון הזה. אבל האם יש לנו דוגמה לתחום שבו המדינה מתנערת מאחריותה להיות "שומר לילה" ולקיים סדר ציבורי מינימלי? אולי כן. 

להמשיך לקרוא ←

היום בתקשורת: שני ספינים ובלי בדיקת עובדות

שתי סערות תקשורתיות וטעות עובדתית אחת, ששלושתן היו נמנעות אם היינו מקפידים על קריאה זהירה (וגם לא עושים ספינים פוליטיים), או אם כלי התקשורת היו מעסיקים בודקי עובדות.

1) הספין הרועש של היום התחיל מההודעה של דובר צה"ל לפיה הוא יקיים הפוגה למטרות באזור רפיח:

גורמי הימין בקואליציה שעסוקים בלהפיל את האחריות על צה"ל ולנהל קמפיין תודעה לפיו צה"ל מובל על ידי פיקוד תבוסתני וחובב זכויות אדם שבגללו אנחנו לא מנצחים במלחמה, מיהרו להציג את הדברים כאילו מדובר בהפסקת הלחימה ברפיח לאורך כל שעות היום.

להמשיך לקרוא ←

מה התחדש עם פתיחת הארכיונים: ממשלת גולדה מאיר ומלחמת יום הכיפורים

סיימתי עכשיו לקרוא את ספרם של חגי צורף ומאיר בוימפלד "יבוא יום ויפתחו את הארכיונים: ממשלת גולדה מאיר ומלחמת יום הכיפורים". כמה מחשבות על מה שיש בו, ובעיקר על מה שחסר בו.

 

להמשיך לקרוא ←

יום ירושלים תשפ"ד I ירושלים במוקד המאבק

רשומה שנכתבה עבור פוסט בדף הפייסבוק של מכון שיטים.

איחוד ירושלים בשנת 1967 שם את ירושלים במרכז המפה וסימל את מעבר מרכזי השלטון של ישראל לירושלים.
כבר יותר משנה שירושלים נמצאת במוקד של מאבק עוצמתי, פנימי וחיצוני.
"חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם […]
[…] אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אֹכְלִים אֹתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים. וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה."
מבחוץ, מאבק דתי-לאומי על השליטה בארץ, בירושלים ובהר הבית. מאבק שמתנהל בחזיתות הנגב המערבי וגבול לבנון, אבל מוקד העניין הסמלי שלו הוא בירושלים.
מבפנים, מאבק על ירושלים של הבית השלישי, הציוני, הריבוני. מאבק על שיטת הממשל ועל דמותה של מערכת המשפט. מאבק על שלטון החוק ועל שלטון העם.
"חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה."
מאבקים על השליטה בירושלים ועל דמות החברה בירושלים לא זרים לנו, וקווים מחברים נמתחים מימינו לאחור אל תקופות קדומות. מסורת נביאי ישראל רואה במאבקים האלה מאבקים הקשורים זה בזה.
"אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. וְאִם-תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר. […] שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם;
לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל […] וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה."
דמותה של החברה, החוסן שלה והסולידריות הפנימית בה הם שיכריעו את יכולת העמידה במאבק החיצוני על השליטה והקיום בירושלים.