הימים האחרונים היו הימים הקשים ביותר שזכורים לי בתחום בו אני עוסקת. לא מצאתי עדיין זמן לעצור ולנסח את החוויות, התחושות והכאב למול המראות שהתרחשו כאן לאחרונה כלפי מי שהיו אורחים שקופים בארצנו, עד שהפסיקו להיות שקופים כאשר סומנו כמחוללי כל הרוע.

אני רוצה לחלוק את המילים של עובדות ומתנדבות ארגון אס"ף, שעבדו באופן צמוד עם קהילת מבקשי-המקלט מדרום סודן ועוברות בעצמן זעזוע בימים אלו:

מה משרד הפנים עשה בשמנו לאחרונה

סמס שקיבלתי לאחרונה:

My name is M.Z., a Burmese citizen asylum seeker from the organization Burma Action Israel, I was  rejected from the ministry of interior in Salame, given me 14 days to leave the country. me and my group wants your help to set a meeting with the UN high commissioner to discuss our problems.

נו? הרבה פליטים נדחים כל יום, מה מיוחד בבורמה? (וגם)

אותו מבקש מקלט שנדחה ערק מן הצבא לפני כעשור. הוא חי מאז בישראל ומבקש את הגנתה, וחזר פעם אחת בזהות בדויה לבורמה בכדי לחפש את אמו שעימה נותק הקשר לאחר עריקתו- אולם עקבותיה נעלמו. איש אינו יודע האם עזבה את מקום מגוריה ברצון, נעצרה או אף הוצאה להורג.

בישראל הוא חבר בקבוצה קטנה של מבקשי מקלט מבורמה אשר מפגינים מדי חודש מול שגרירות בורמה (תוך שנציגי השגרירות מצלמים אותם) שולחים כספים ללוחמי הגרילה שבבורמה, ותומכים במאבק הפזורה הבורמזית בעולם כנגד המשטר הדכאני.

אז מה באמת קורה בבורמה לפעילים פוליטים, למי שערקו מהצבא, ומפגינים פה בישראל מול שגרירות בורמה, כמו שולח המסרון?

ואיך ישראל קשורה לסיפור?

הכותרת היום של מעריב בחסות בן-דרור ימיני (והעורך הרשלן) זועקת: בקרוב- שיעור הפליטים בישראל הגבוה במערב!
להלן הסטטיסטיקה המרשימה מאוד של ימיני- כלומר, אם אתם מקבלים שקרים מוחלטים והשערות מופרכות כסטטיסטיקה.

מאיפה נתחיל?
קודם כל- ישראל? מערב? קולטת פליטים? באמת?

אבל בואו לא נתעכב על זוטות ונעבור לנתונים הקשיחים: מאז הקמתה של ישראל, קיבלו פחות ממאתיים איש מעמד של פליט רשמי. כן כן- מסתבר שלישראל הגיעו פחות מ 200 אנשים שחייהם אכן היו בסכנה, מתוכם רבים כבר עזבו. http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02986.pdf

אז מאיפה שואב ימיני את המספר 60 אלף? אני יכולה רק להניח שהוא מתייחס לקבוצה של אלפים בודדים של מבקשי מקלט שממתינים שהמדינה תכיר בבקשה שלהם להיות פליטים (אם כי בהכירנו את הסטטיסטיקה עכשיו די ברור מה תהיה תשובת משרד הפנים), וכן לאריתראים ולסודנים. הייתי רוצה לקרוא להם פליטים ואפילו מבקשי מקלט, אולם המציאות היא שבישראל לא מאפשרים לנתיני אריתראה וסודן להגיש בקשות מקלט, ולכן לא בודקים את הסיפורים הפרטניים שלהם ולכן הם למעשה לעולם לא יכולים להפוך לפליטים.
אז בואו לרגע נסלח לימיני על הטעות בטרמינולוגיה (למרות שמבחינת האנשים עצמם מדובר בהבדל קריטי, פליטים שהוכרו מקבלים תושבות ארעית הכוללת את הזכות לעבוד, השתייכות למערכת הבריאות הממלכתית ועוד, בעוד שמבקשי המקלט והאריתראים והסודנים מקבלים אשרת שהיה שעליה כתוב באותיות קידוש לבנה כי היא אינה אשרת עבודה). בואו נבדוק את שיעור מבקשי המקלט בישראל ביחס למדינות מערביות אחרות.
האמת שדי פשוט לעשות זאת, מכיוון שהאו"ם מפרסם את הנתונים הללו כל שנה, למשל בדו"ח הפשוט והמפורט הבא: http://www.unhcr.org/4e9beaa19.html

לשם הנוחות אתייחס למספר 60 אלף כאילו היה מספר אמיתי, למרות שאיש אינו יודע בדיוק כמה אנשים נמצאים כאן כרגע. הדוח הממצה יחסית האחרון של הכנסת הראה כי עד לסוף 2011 נכנסו למעלה מ 50 אלף אנשים דרך הגבול, מתוכם כ 41 אלף מאריתריאה וסודן. אין אנו יודעים כמה מאותם אנשים גורשו במהלך השנים, וכן כמה נכנסו ב 2012.

http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03052.pdf

אז נחזור לסטטיסטיקות:
הכשל הראשון של ימיני הוא בהניחו שרק אוכלוסיית מבקשי המקלט גדלה, בלי להתחשב בגידול הן של אוכלוסיית ישראל, והן של מבקשי המקלט במדינות אחרות. גם את הנתון הזה אפשר לסתור מהר בעזרת דו"ח נוסף של האו"ם שמצביע על עליה דרסטית במבקשי המקלט בכל העולם. http://www.unhcr.org/4f7063116.html
כן כן, על אף שנדמה לעיתים כי ישראל היא מרכז היקום, מסתבר כי היא חלק מתופעה בין-לאומית רחבה.

אבל בואו לא נהיה קטנוניים- יכול להיות שבאמת כל מבקשי המקלט הבינו שישראל היא הארץ המובטחת, ובמקום לנסות להגיע למקומות בהם לאחר שיוכרו כפליטים מובטח להם מעמד, סיוע כלכלי, סיוע בלימודי מקצוע ומציאת עבודה ולאחר מספר שנים גם הזכות לבקש מעמד של קבע במדינה הקולטת- הם יוותרו על כל זאת, ויחליטו להגיע לישראל, בה חיים מבקשי מקלט ללא זכויות בסיסיות אשר חלקם כבר למעלה מעשור ממתינים להחלטה ולא מקבלים כל סיוע מן המדינה.
וובכן גם אם יתרחש אירוע כזה, עדיין נראה כי ימיני לקח לעצמו דרור בניתוח המפה-
עם כ 60 אלף מבקשי מקלט ביחס ל כ 7,500,000 תושבים, אנו עומדים על יחס של 8 מבקשים לכל אלף תושבים.
הנה כמה מדינות שנמצאות לפנינו ברשימה:
מלטה- 20.1 מבקשי מקלט על כל 1,000 מלטאים, קפריסין- 17.1 מבקשים על כל 1,000 קפריסאים, שוודיה (15.6), ליכטנשטיין (14.7), נורווגיה (11.7), שוויץ (9.8) ולוקסמבורג (8.4).

ימיני הרשה לעצמו לפרסם גיבוב של שקרים ונתונים אשר בינם לבין המציאות אין כל קשר. ההבדל  בין הצורה בה  מדינות אחרות קולטות פליטים לבין הצורה בה ישראל (לא) קולטת אותם מצריך פוסט נפרד, שלא לומר ספר. את כל זאת הוא מפרסם פחות משבוע לאחר שיצא נגד האירועים האלימים שהתרחשו בדרום העיר כנגד הפליטים ומבקשי המקלט, בטורו המתחסד.
גם אלף אמירות נבובות של מירי רגב לא יצליחו לעשות מה שכתבה אשר מתחזה למחקר מעמיק בנושא, מלווה במספרים וניתוחים אשר מי שאינו מכיר את התחום יראה בהם מקור אמין.
התקיפה הבאה שתתרחש כאן, כולה על ראשו של בן-דרור ימיני.

מנהג יפה עשתה לה רשות האוכלוסין, בבואה לקבוע את נתינותם של מבקשי המקלט, כל אדם אשר טוען שהוא ממדינה שלנתיניה זכאות להגנה קבוצתית, ולא הביא עימו פספורט ותצהיר חתום על-ידי מזכ"ל האו"ם כי אמת בפיו- יסווג כנתין המדינה השכנה אשר לה אין הגנה קבוצתית. דוגמאות נפוצות הן אריתראים המסווגים כאתיופים, סודנים המסווגים כצ'אדים וחוף שנהבים המסווגים כנתיני מאלי.

אז יישארו אותם מבקשי מקלט במעצר חודשים ושנים, שכן התעקשותם שהם אכן מי שהם מוגדרת כחוסר שיתוף פעולה (עם גירושם) ומאפשרת לדיין בית הדין לביקורת משמורת להאריך את מעצרם חודש אחר חודש. ישנם מקרים בהם המקוריות של משרד הפנים באמת ראויה לציון, ולהלן אחד מהם:

אל עורכי הדין של עמותת אנו פליטים פנה מיוצג מהעבר שהפך לידיד, וביקש שנסייע לשחרר את ידידתו מלסה (שם בדוי) מחרטום היושבת בכלא כבר 11 חודשים. לאחר שקיבלנו את המסמכים הצלחנו לטוות אט אט את הסיבות בגינן נותרה אותה אשה בכלא זמן רב כל-כך- הוריה של מלסה נולדו באריתריאה, ולאחר שהתחתנו עזבו את המדינה השרויה במלחמת עצמאות עם אתיופיה, ועברו לסודן, שם נולדה מלסה עצמה.

משרד הפנים שמע את הסיפור ואמר- צריך להחליט האם הגברת מסודן או מאריתריאה- מאחר ואין לה שם סודני, וגם המראה שלה שונה משל בני המקום, היא טוענת שההורים שלה לא סודנים למרות שהיא נולדה שם ואין לה פספורט של סודנית, המסקנה המתבקשת היא כמובן- אתיופית!

לא אלאה אתכם בפרטים הטכניים של החלטת בית הדין, ואפילו לא כיצד עלה בידי העמותה לשחרר אותה. החלק המעניין הגיע כאשר הגברת ביקשה לקבל ויזה, כפי שנדרש לכל אדם ששוחרר מן הכלא. היא ביקשה מן המשרדים השונים פעם אחר פעם להנפיק לה אשרה ונתקלה בסירוב.

לבסוף פנתה בעזרת מתנדבת מן העמותה למשרד הפנים העוסק בענייני פליטים, מצויידת במכתב מעורך הדין המבקש לשנות את רישומה כאתיופית וכן להעניק לה ויזה. כאשר המתינה המתנדבת למלסה בכניסה, היא ראתה כי בשל עומס, כל הסודנים והאריתראים נשלחים הביתה ומתבקשים להגיע במועד אחר. כאשר הגיעה מלסה אמרה לה המתנדבת- "תאמרי להם שאת אתיופית בכניסה, גם כך זה מה שכתוב במסמכים שלהם, העיקר שיתנו לנו להכנס".

המאבטח בכניסה – אתיופי בעצמו – שאל אותה מהיכן היא, וכאשר ענתה אתיופיה, אמרה לה מספר מילים באמהרית. מלסה, שלא הבינה מילה שאמר, הביטה בו בעיני עגל. הוא פנה אל מתנדבת וטען- "היא בכלל לא אתיופית! היא כנראה אריתראית, אתן לא יכולות להכנס". המתנדבת טענה בפניו כי היא אמנם לא אתיופית, ובדיוק בגלל זה הן הגיעו היום, אבל לא ייתכן שכדי לכלוא אותה למשך כשנה יחשיב אותה משרד הפנים לאתיופית וכדי לא לאפשר לה להגיש מסמכים לשינוי זהותה היא תהפוך במטה קסם לאריתראית או סודנית. את המאבטח זה לא שכנע, ומלסה, שכבר מתחרטת על היום בו שמעה על מדינת ישראל, הסתובבה ושבה כלאחר שבאה.