כתמים

בַּחַלּוֹן עוֹרֵב

מְעַרְעֵר עַל הוֹרָאוֹת

הַמֶּדִיטַצְיָה

דַּוְקָא עַכְשָׁיו, כְּשֶׁאִמָּא (כִּמְדוּמֶה)

שָׁכְחָה אֶת הַמִּלִּים, אֲנִי נִזְכַּר לִשְׁאוֹל אוֹתָה.

אַךְ הִיא (יְהוּדִיָּה מְחֻכֶּמֶת שֶׁכְּמוֹתָה),

עוֹנָה לִי בִּשְׁאֵלָה:

מִי אַתָּה?

אֵין עוֹד תְּשׁוּקָה לְדָבָר.

לֹא לְמִלִּים, לֹא לַבָּשָׂר.

לַיְלָה. הָעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.

בַּחוּץ שׁוֹרֶקֶת רוּחַ.

אֶת שֶׁנַעֲשָׂה אֵין לְהָשִּׁיב.

צִיּוּץ לֹא מוּכָּר

צִפּוֹר עוֹבֶרֶת אֹרַח

הִשָּׁאֲרִי!

מוֹחֵק וְרוֹשֵׁם

פְּנֵי הַדָּג שֶׁבַּסֶּלַע

מוֹסִיפִים קְמָטִים

בֹּקֶר יוֹם כִּפּוּר, וְהַשְׁכֵנִים עוֹד יְשֵׁנִים.

שְׁכֵנַי מֵעֶבֶר לְחוֹמַת בֵּית הַקְבָרוֹת. מֵהֶם

נָפְלוּ עַל מִשְׁמַרְתָּם, מֵהֶם בְּמִטָּתָם,

וַחֲבִיבִים מִכָּל הֵם שֶׁהָלְכוּ לֹא בְּעִתָּם.

–

מִתְנַמְנְמִים תַּחַת מַצְּעֵי אֶבֶן קְטָנִים, חַפִּים מִתְּהִלָּה,

וּכְבָר נִמְחוּ שְׁמוֹתָם, וְרַק מֵעֵין צוֹפָן שָׁנִים חָרְצוּ:

תִּרְצֶ"ה-תִּרְצ"וּ —

–

מָה תִּרְצוּ הַבֹּקֶר, יְלָדִים, בִּמְחִילָה?

בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה נִדְמֶה שֶׁיֵשׁ לִי זְמָן. אֲנִי גּוֹבֵל בָּצֵק וְלָשׁ.

אָבִיא לָכֶם עִם נְעִילָה

לַחְמָנִיּוֹת בִּדְבָשׁ.

הָעֶרֶב בָּא מֻקְדָם. יָדָי קָרוֹת.

דְּרוֹרִים עַל עָנָף בַּגִּנָּה

מְסַפְּרִים זֶה לָזוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט

אֶת כָּל קוֹרוֹת הַיּוֹם

וְשׁוֹקְעִים בְּאַחַת בְּשֵׁנָה.

הַכּוֹס הַשְּׁבוּרָה

(אוֹתָהּ מְאֹד אָהַבְתּי)

נִשְׁבְּרָה

חֲצוֹת וָחֵצִי:

כֶּלֶב  – רְצוּעָה – אָדוֹן –

עַלְמָה – יָרֵחַ