עורכת הדין אודית קורינלדי-סירקיס, חברת צוות 'חוקה רזה', התייחסה בראיון ל-'כאן 11' למשבר בין הממשלה לייעוץ המשפטי: "יועץ משפטי טוב יסייע לממשלה לקדם מדיניות, אבל גם ישים לה גבולות"

The post "לממשלה יש המון כוח, עליה להפעיל אותו כדין" first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

The post פרופ' ידידיה שטרן: "החשש ממשבר חוקתי הוא אמיתי" first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

המהלכים האחרונים של דונלד טראמפ לנרמל את היחסים עם רוסיה ולסיים את המלחמה באוקראינה מטלטלים את העולם. גישה זו, המעדיפה דיפלומטיה תכליתית ועסקאות מהירות על פני מחויבות ערכית למערב, משפיעה על ישראל ועל הקהילות היהודיות באירופה. ישראל מתאימה את עצמה למציאות המשתנה, אך עבור יהודי אירופה, המשמעות מורכבת: האם עליהם ללכת בעקבות הקו האסטרטגי החדש של ישראל או להישאר נאמנים לערכים הליברליים-דמוקרטיים עליהם נבנתה זהותם מאז מלחמת העולם השנייה?

ממשל טראמפ שוקל להכיר רשמית בחצי האי קרים כחלק מרוסיה – צעד דרמטי המהווה סטייה מהמדיניות המערבית המקובלת. צעד זה, שיהווה תקדים מסוכן המאשר את הסיפוח הרוסי משנת 2014, עלול לעודד מדינות אחרות לנקוט במדיניות כוחנית. באירופה רואים בכך איום על היציבות הבינלאומית, אך בישראל יש הרואים בכך תקדים חיובי. אם ארה”ב יכולה להכיר בסיפוח רוסי, מדוע שלא תכיר גם במעמדה של ישראל ביהודה ושומרון?

במקביל, שחקנים אזוריים חדשים מתבססים כמתווכים מרכזיים בזירה הדיפלומטית. טורקיה וערב הסעודית הפכו לשותפות מרכזיות במגעים בין וושינגטון למוסקבה, מהלך שמחזק את כוחן האזורי. טורקיה מארחת דיונים דיפלומטיים באיסטנבול, ומציבה את עצמה כגשר בין המערב לרוסיה, בעוד שערב הסעודית מעמיקה את השפעתה כמתווכת בין המעצמות.

עבור ישראל זו סיטואציה מורכבת: מצד אחד, התחזקותן של טורקיה וערב הסעודית עשויה לצמצם את השפעת איראן באזור. אם המעורבות של מוסקבה תפחת, איראן תאבד תמיכה צבאית משמעותית בסוריה, מה שיועיל לישראל. אך מנגד, מעורבותן של טורקיה וסעודיה בניהול עניינים אזוריים עשויה גם להפעיל לחץ על ישראל בנושאים כמו הסכסוך הפלסטיני, ולחזק מגמות שהיו פחות משמעותיות תחת הדומיננטיות האמריקאית הקודמת.

מדיניות החוץ של ישראל הולכת ומיישרת קו עם מגמת ההתחזקות של משטרים סמכותניים בעולם. קשרים קרובים עם מנהיגים כוחניים ותקיפים, המסוגלים לקבל החלטות ללא תלות במוסדות מדינה חזקים, משתלבים היטב עם סדר עולמי חדש שבו הדמוקרטיות הליברליות נחלשות והפרגמטיזם המדיני הופך לכלל ברזל.

ההתקרבות הזו באה לידי ביטוי גם בקשרים של ישראל עם מנהיגים לאומניים מאירופה. מדינות שנחשבו בעבר למוקד של אנטישמיות, וכיום מונהגות על ידי פוליטיקאים פרו-ישראלים אך בעלי דימוי שנוי במחלוקת, הפכו לשותפות מועדפות של ישראל. מה שמניע מגמה זו אינו סנטימנט היסטורי אלא אינטרס: ישראל מעדיפה מדיניות שמבוססת על תועלת אסטרטגית, ולא על מחויבות לערכים ליברליים-אוניברסליים.

מגמה זו מעוררת אי נוחות גוברת בקרב הקהילות היהודיות באירופה. יהודים אירופאים, שרגילים לשגשג בסביבה ליברלית, מתקשים לעכל את הבריתות החדשות של ישראל עם כוחות פוליטיים שבעבר היו מזוהים עם רטוריקה אנטישמית או לאומנית קיצונית.

המתח הזה הגיע לשיא כאשר הרב הראשי של בריטניה, אפרים מירוויס, והפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי, ביטלו את השתתפותם בכנס של משרד התפוצות הישראלי בנושא אנטישמיות, המתוכנן להתקיים בימים הקרובים. סירובם להשתתף חשף את הקרע המתרחב בין ישראל לבין חלקים נרחבים מהקהילות היהודיות באירופה, שמתקשים לקבל את הקו החדש של ירושלים.

חכמתם של המנהיגים היהודים תמיד נטתה לכיוון של זהירות, תוך עידוד תגובות מדודות לשינויים פוליטיים דרמטיים. אך כעת, כאשר העולם נע לכיוון של הנהגה חזקה וחסרת פשרות, גם יהודי אירופה ניצבים בפני בחירה קריטית: האם ללכת בעקבות הכיוון של ישראל וליישר קו עם סדר עולמי חדש הנשלט בידי מנהיגים כוחניים, או להישאר נאמנים למוסדות הדמוקרטיים הוותיקים ביבשת, שמעמדם הולך ומתערער?

פורסם במקור ראשון.

The post יהודי אירופה צריכים להסתגל לסדר עולמי חדש first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

הכנס מבקש לבחון את השפעות המלחמה משלוש נקודות מבט שונות: אסטרטגית, זהותית וזו שעוסקת בסיכון האנטישמיות.

להורדת הזמנה בגרסת PDF לחצו כאן. 

להרשמה >>

לו"ז האירוע:

The post אירוע: יהדות התפוצות אחרי ה-7 באוקטובר: זהות, סיכונים והזדמנויות first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

מטרת-העל של ראש הממשלה היא מניעת הקמה של ועדת חקירה ממלכתית. אם לצורך כך נדרש סילוקם של שני שומרי סף שדוחפים להקמתה – ראש השב"כ והיועצת המשפטית – הוא פועל להדחתם. מנגד, נשיא המדינה מבקש לאפשר את הקמת הוועדה ולכן הניע מהלך חריג שיאפשר מעורבות של השופט סולברג, בקביעת הרכבה. נתניהו, נאמן למטרת-העל האמורה, דחה את ההצעה באופן מיידי.

לו התבקשה תוכנת AI לשרטט קווים לדמותו הרצויה של שופט – בהיבטים מקצועיים, אישיותיים, וייצוגיים – נראה שהייתה מציעה אדם שתכונותיו דומות לאלו של השופט סולברג. כשהתמנה לעליון רעשו המלעיזים על היותו "דתי מתנחל" ועל שמרנותו. ואולם, במהלך למעלה מעשר שנות כהונה בעליון הוא הדגים יכולת לפעול על-פי השקפת עולמו תוך מתן מקום למקורות השראה שאופייניים לרקע שלו, והכול מתוך השיטה ובלי שבירת כלים. צליל מכוון, גם אם שונה ולעיתים בדעת מיעוט, בתזמורת השיפוטית הכללית.

כל אלה לא עמדו לו: הצעת הנשיא הרצוג, בהסכמת נשיא העליון יצחק עמית, נדחתה מיידית על-ידי "סביבת ראש הממשלה". ההתנגדות לעמית ידועה, אך מדוע אין אמון בסולברג? אין בדל טענה אישית נגדו. מסתבר שההתנגדות היא לעצם הרעיון ששופט, באשר הוא, יהיה מעורב במהלך החקירה. שופט, ככזה, אינו ראוי לאמון.

זו המחשה נוספת, ברורה וקיצונית, למחלה קשה שתקפה את הדמוקרטיה הישראלית: פוליטיזציה של האמון במוסדות המדינה ובהנהגה שלהם. המחלוקת בין ימין לשמאל באשר לאמון בבתי המשפט, ביועצת המשפטית לממשלה ובנשיא העליון – ידועה ומתועדת היטב. והמחלוקת הממארת זולגת לכל מקום: סקרי מדד החברה של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) מגלים כי אמון הציבור במוסדות הממלכתיים שבעבר היו בלב הקונצנזוס, בהיותם אחראיים על הביטחון של כולנו, נגזר, במידה מכרעת, מהשתייכות פוליטית. כך, רוב אנשי ימין וימין-מרכז מחזיקים ברמת אמון נמוכה בצמרת צה"ל (19% ו–42%) ובצמרת השב"כ (13% ו-43%); ומנגד, רוב אנשי שמאל ושמאל-מרכז מחזיקים ברמת אמון גבוהה הן בצמרת צה"ל (63%) והן בצמרת השב"כ (83%).

מה נשאר מחוץ למחלוקת? התמיכה בוועדת חקירה ממלכתית. יותר משלושה רבעים מהציבור דורש זאת, ובהם חלק גדול מאוד ממצביעי הימין לגווניו. סקר אחרון מלמד ששני שלישים מהציבור מעוניין בפשרת הרצוג. הממשלה מכירה נתונים אלו, אך מסרבת לממש את רצון העם מסיבות ברורות. שוועת הציבור – ובתוכו עשרות אלפים שבני משפחותיהם נרצחו או נפגעו במחדל הנורא או שנעקרו מבתיהם – איננה נענית על-ידי נבחרי הציבור. עד לאחרונה התירוץ להימנעות מחקירת המחדל הגדול בתולדותינו היה חוסר האמון האישי בנשיא עמית. הצעת הנשיא הרצוג ביקשה לעקוף קושי זה, וכאמור נדחתה. סולברג, שעד כה נחשב ל"שופט פוסטר" שמייצג עמדות שגם הימין יכול להזדהות איתן, הפך לבלתי אמין בעיני ממשלת הימין. למה? כי הוא שופט.

הממשלה אומנם מוכנה להקים ועדה שהרכבה ייקבע על-ידי הכנסת. אבל דרישה זו משמעה שלקואליציה, הנשלטת על-ידי ראש הממשלה, תהיה זכות וטו על מינוי של כל אדם שעלול להיות ענייני בהפעלת סמכות החקירה. מה הטעם בוועדה מטעם? זו הסיבה שהחוק מסמיך גורם עצמאי, נשיא העליון, למנות את חברי הוועדה. בצר לה, הממשלה מסלימה את הטיעון נגד בית המשפט: הוא עצמו, כביכול, צריך להיות נחקר משום אחריותו שלו למחדל, ולכן יש ליטול מידיו את סמכות המינוי. לא פחות.

דריסת השופט סולברג על-ידי עגלת המחלוקת הדוהרת לא ללמד על עצמה יצאה, אלא ללמד על הכלל: לא נותר במרחב הציבורי שום מוסד או אדם שהפוליטיזציה של חיינו לא נגסה בלגיטימיות שלו. אנחנו מפשיטים את עצמנו מדעת מכל אפשרות של זיהוי ד' אמות של מרחב הסכמה ענייני או דרכים להגיע להסכמה. זהו אובדן עשתונות לאומי, ריסוק הרעיון של ממלכתיות, שנזקיו החברתיים יישארו עימנו גם לאחר שנצליח לשקם את המערכות הביטחוניות שכשלו ב-7 באוקטובר.

פורסם בידיעות אחרונות

The post אובדן עשתונות לאומי first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

לדבריו, "נתניהו מבין את המספרים האלה טוב יותר מכל אחד אחר. הוא ייטלטל עד ההחלטה, כהרגלו. מההתחלה ועד הסוף, הכל תלוי באדם אחד שמוביל את המזרח התיכון: סטיב וויטקוף. כרגע הוא מנסה לשחרר חטופים בפעימה נוספת. לא לארגן לסמוטריץ' אוטובוסים. אך הבית הלבן מעודכן בתוכניות המלחמה בישראל, ורוצה בהבסת חמאס; וטו בוודאי לא יתקבל משם".

הכתבה המלאה כאן

The post פרשנות: האמון בממשלה נמוך, וגם האמון באפשרות לניצחון first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

התמיכה המוצהרת של הנשיא דונלד טראמפ בישראל, אחרי עימותי הממשלה עם ממשל ביידן, נסכה בירושלים שיכרון כוח נעים. סקר גאלופ שהתפרסם בארצות הברית בימים האחרונים מראה שהמציאות מחוץ לבית הלבן שונה. התמיכה בישראל בשפל חמור, והתמיכה בפלסטינים בעלייה.

לצד שיתוף פעולה עם הממשל הנוכחי, מקבלי ההחלטות בישראל חייבים להיות מודעים לשחיקה החריפה בתמיכה במדינה, ולפעול בהתאם. הסקר מגלה שהתמיכה בישראל בקרב הציבור בארצות הברית עומדת רק על 46%, נקודת שפל של 24 שנים. ובעוד שבמפלגה הרפובליקנית התמיכה בישראל גבוהה (75%), במפלגה הדמוקרטית רק 21% אוהדים את ישראל אל מול 59% שתומכים בפלסטינים.

הנתונים הם תוצאה של שינויים משמעותיים בארצות הברית, אבל מדיניות ישראל תרמה להם באופן לא מבוטל. החיבוק שהעניק ומעניק נתניהו לטראמפ, העימותים (המוצדקים לעיתים) עם הממשל הדמוקרטי, והמדיניות הישראלית ביהודה ושומרון, שחקו את התמיכה בישראל עוד לפני המלחמה.

לאחר עשורים של תמיכה דו־מפלגתית, ישראל הצטיירה כמי שבוחרת בצד הרפובליקני באופן מובהק. לאחר שבחודשים הראשונים של המלחמה התמיכה בישראל עלתה, ככל שישראל העמיקה את הכניסה לעזה והתמונות הקשות משם נראו על המסכים בארצות הברית, ירדה התמיכה אל השפל הנוכחי בציבור הכללי ואלי תהום במפלגה הדמוקרטית.

גם בקרב היהודים, בעיקר בדור הצעיר, התמיכה בישראל נשחקת. הדור הקודם של היהודים האמריקאים ראה בישראל חלק בלתי נפרד מזהותו היהודית, ואילו הצעירים – במיוחד ליברלים ופרוגרסיביים – חווים אותה באופן שונה. ישראל כבר אינה נתפסת בעיניהם כמופת מוסרי, אלא כמדינה המדכאת פלסטינים ומקדמת מדיניות דתית ולאומנית. נכון שהמלחמה והאנטישמיות הגואה בארצות הברית הביאו חלק מהיהודים לשוב לתמוך בישראל באופן משמעותי יותר, אבל קבוצות בשמאל היהודי בחרו להפנות לה גב.

ככל שממשלות ישראל ממשיכות להתעלם מהשינויים בארצות הברית, כך גוברים הסיכויים לכך שהנזק שנגרם ליחסים בין המדינות יהיה בלתי הפיך. המגמות בארצות הברית ברורות: צעירים נעשים כוח פוליטי משמעותי, היספנים הם קבוצה הגדלה במהירות, התמיכה בישראל בקרב האוונגליסטים נשחקת, והמפלגה הדמוקרטית הולכת ומתרחקת מהעמדה הפרו־ישראלית שהייתה אופיינית לה.

כדי לשנות את המגמה, ישראל חייבת לנקוט כמה צעדים: לשקם את היחסים עם הדמוקרטים, לטפח את הקשר עם יהדות ארצות הברית, להשקיע בקהלים נוספים שם, בעיקר במיעוט ההיספני אבל גם בקהילה האפרו־אמריקאית, לשמר ולחזק את התמיכה בקרב האוונגליסטים.

ישראל היא מדינה בעלת עוצמה כלכלית וצבא חזק. ועדיין, יש לה תלות קיומית בארצות הברית. בלי נכונות אמריקאית למכור לישראל נשק, ולספק לה מטרייה דיפלומטית באו״ם, ישראל תתקשה מאוד, בלשון המעטה, לשגשג ואפילו לשרוד.

מעריב

The post מהמספרים אי אפשר לברוח: תמיכת הציבור האמריקאי בישראל נמצאת בירידה first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

The post ד"ר שוקי פרידמן על סקר החברה הישראלית: "לערבים יש יותר אמון בצמרת השב"כ מאשר לציבור בימין" first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.

נתונים טריים מסקר מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי לחודש מרץ 2025 שופכים אור על עמדות הציבור כלפי סוגיית הגיוס:

– מרבית הישראלים (58%) סבורים שהמניע העיקרי של הממשלה בקידום חוק פטור/גיוס חרדים הוא הישרדות הקואליציה. רק 12% השיבו שהמניע המרכזי הוא מענה לצרכי הבטחון.

– 11% סבורים שהמניע הוא קיום פסיקת בג"צ בנושא גיוס החרדים, בעוד ש – 8% סבורים שהמניע הוא הסדרת אי השוויון בנטל .

בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, אחוז המאמינים שהמניע המרכזי הוא הישרדות הקואליציה גדול עוד יותר – 63% סבורים כך.

לאחרונה הצהירו חברי כנסת חרדים ש"אם לא יהיה חוק" שיפטור את רוב החרדים מגיוס "לא תהיה ממשלה". כמעט מחצית מכלל הישראלים במדגם (46%) השיבו שהם נגד הממשלה, ולכם האולטימטום לא משנה להם. 17% השיבו כי הם בעד הממשלה, אבל אם כדי לשמור עליה צריך לפטור את רוב החרדים מגיוס – הם מעדיפים שהממשלה תתפרק. 16% השיבו כי הם תומכים בממשלה וחשוב להם לשמור עליה, גם אם המחיר הוא חוק שיפטור את רוב החרדים מגיוס, ועשירית (9%) השיבו כי הם בכל מקרה תומכים בפטור מגיוס לכל החרדים.

כשליש ממצביעי הליכוד והציונות הדתית (31%) בבחירות 2022, השיבו כי הם בעד הממשלה, אבל אם כדי לשמור עליה צריך לפטור את רוב החרדים מגיוס – הם מעדיפים שהממשלה תתפרק.

**
מנכ"ל המכון למדיניות העם היהודי, ד״ר שוקי פרידמן מסר: "אם נמשיך לתבוע מהנושאים בנטל עוד שנה עם מאות ימי מילואים מערך המילואים יקרוס. בלי גיוס חרדים לא נוכל להגן על מדינת ישראל. הנוסחה שמציע שר הביטחון לגיוס חרדים היא אותה אחת שנכשלה לאורך 25 שנים של ניסיונות. מעט מאוד חרדים התגייסו בשנים האלו. כמו שלא גובים מס מקהילה לא מטילים חובת גיוס על קהילה. גיוס הוא חובת הפרט ועל המדינה לחוקק חוק שמחייב כל חרדי בגיוס ומטיל סנקציות כלכליות על מי שלא מתגייס."

**
איסוף הנתונים לסקר מרץ של המכון למדיניות העם היהודי נערך באמצעות הפאנל של אתר "המדד" וחברת "אפקאר". הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.

The post שליש ממצביעי הליכוד והציונות הדתית נגד חוק הגיוס גם במחיר פירוק הקואליציה first appeared on המכון למדיניות העם היהודי.