"מארץ השבי היא קפריסין מארץ הדחי שלום לך ארצי"*: גירוש המעפילים למחנות המעצר בקפריסין

'הנרייטה סאלד'

ב-30 ביולי 1946 יצאה אניית המעפילים 'הנרייטה סאלד' מאתונה לכיוון ארץ ישראל כשעל סיפונה 396 מעפילים. בצמוד אליה הפליגה הספינה 'רפי' בשיטת שילוב שתי ספינות,  ועליה 140 מעפילים. בהגיען לאחר טלטלות רבות  למרחק של כ - 150 מייל מחופי הארץ עברו מעפילי 'רפי' ל'הנרייטה סאלד', אך האנייה יורטה על ידי הבריטים, ומעפיליה הועברו לקפריסין יחד עם מעפילי אניית המעפילים 'יגור'.

'יגור', שהייתה קודם לכן אניית משא טורקית, נרכשה על ידי המוסד לעליה ב'.  754 המעפילים שעל האנייה היו ניצולי שואה, רובם צעירים, כמחציתם נשים. האנייה יצאה מנמל ליד מרסיי ב-29 ביולי 1946.  ב- 11 באוגוסט התגלתה הספינה מול ראש הנקרה.  שוטרים וחיילים בריטים עלו על סיפונה ונתקלו בהתנגדות לגרירתה. ב-13 באוגוסט הועברו המעפילים לספינת גירוש ויחד עם מעפילי 'הנרייטה סאלד' -  היו הראשונים שהועברו למחנות המעצר בקפריסין.

'יגור'

מה גרם לבריטים לשנות את דרך פעולתם ב-13 באוגוסט 1946, ולשלוח את המעפילים לקפריסין במקום למחנה המעצר בעתלית כפי שנהגו עד כה?

עד לסיום מלחמת העולם השנייה נהגו הבריטים להיאבק בעלייה הבלתי לגאלית על ידי החרמת האניות שהגיעו אל חופי הארץ ונתפסו, ובהעברת המעפילים למחנה בעתלית. משם שוחררו המעפילים רק תמורת ניכוי  מספר הרישיונות לעליה מהמכסות החודשיות של 1500 עולים. זרם ההעפלה, שכמעט פסק במהלך המלחמה, התחדש ביתר שאת עם סיומה. זרם העולים הגיע לשיא כאשר במאי 1946 הגיעו על האנייה 'מכס נורדאו' 1700 עולים – יותר מן המכסה החודשית. הבריטים הבינו שהאמצעים, בהם נקטו עד כה, כדי למנוע את ההעפלה, לא מספקים. חששם מהצפת הארץ בעולים בלתי חוקיים, עליית המתח בארץ ישראל,  יחד עם התוצאות הקשות של פיצוץ מלון 'המלך דוד',  על ידי האצ"ל ביולי 1946, הביאו את ממשלת המנדט ללחוץ על ממשלת בריטניה לאפשר לה לגרש מהארץ את המעפילים הבלתי לגאליים. על אף שממשלת בריטניה , משיקולים אחרים, העדיפה לפעול באופן מתון יותר נגד ההעפלה, נכנעה לבסוף, וב-7 באוגוסט החליט הקבינט הבריטי על גירוש העולים לקפריסין.

ואולם זרם המעפילים לא פסק, כפי שקיוו בממשלת המנדט. המחנות בקפריסין התמלאו באלפי מעפילים, ונתפשו על ידי ממשלת בריטניה כמקור לצרות במקום. על כן הוחלט לתת עדיפות להעלאתם לארץ, על פני עולים ממקומות אחרים, ולהקציב ליושבי המחנות חצי ממכסת הסרטיפיקטים החודשית. עבור אילו שנתפשו - הפך המחנה בקפריסין לעוד שלב בדרכם לארץ. במשך תקופה זו (מיולי 1946 ועד פירוק המחנות) עברו במחנות בקפריסין כמעט 52,000 מעפילים, שהגיעו לחופי הארץ ב-39 אניות. אליהם נוספו 2200 תינוקות שנולדו במחנות עצמם.

הורדת מעפילים מהאנייה "האומות המאוחדות" בחוף נהריה, ינואר 1948

בהגיעם חזרה לארץ נרשמו העולים באופן מסודר על ידי משטרת המנדט. טופסי הפרטים האישיים, השמורים בתיקי משטרת המנדט (משטרת ארץ ישראל) בארכיון המדינה, מספקים מידע רב על אותם מעפילים כפרטים וגם כקבוצה עם מאפיינים ייחודיים.  בכל טופס  - פרטים על תחום עיסוקו של העולה, מקום לידתו ושנת הלידה, מצבו המשפחתי, האנייה בה הגיע לחופי הארץ ותאריך הגעתה, השתייכותו המפלגתית, האם הוא חבר הסתדרות ומהם קשריו המשפחתיים והחברתיים בארץ. בצד הפרטים השגרתיים, יש בטפסים מידע מפורט על צבע העיניים והשער, האם יש זקן או שפם, מבנה גוף, מבנה האף והפה, הגובה וסימנים ומאפיינים מיוחדים שעשויים להקל על זיהויו של המעפיל . בהרבה מן המקרים המאפיינים הייחודיים כוללים את המספר שעל הזרוע. לכל טופס צמוד תצלום. את הטפסים מילאו לא בעת העברת העולים למחנות בקפריסין אלא דווקא בעת יציאתם משם, ביום כניסתם לארץ, וסודרו בהתאם לאנייה שבה הגיעו מלכתחילה. והנה כמה דוגמאות של טפסים כאלה מתוך התיקים של שתי האניות הראשונות שנשלחו לקפריסין:

מעפיל שהגיע על אניית המעפילים 'יגור': סימנים מיוחדים: מספר על זרועו השמאלית, דובר גרמנית, אידיש, פולנית,
אזרחותו: פולנית על פי מקום לידתו

עולה מסלוניקי, מכונאי בן 31, הגיע על האניה ' הנרייטה סאלד', דובר יוונית, ספרדית, צרפתית וגרמנית.
גם לו מספר על זרועו השמאלית

מעפיל שהגיע על האניה ' הנרייטה סולד', נולד באתונה, מצב שיניו טוב, סובל מפזילה.
בטופס נרשמו שמו וכתובתו של הדוד בתל אביב

בכלל טפסי העולים שבתיקי משטרת המנדט ניתן לצפות באתר האינטרנט של ארכיון המדינה.

* כותרת הפרסום מתוך 'שיר קפריסין', מלים: יצחק פאנר, נוסח עברי: דב נוי (נוימן), חובר במחנה מעצר בקפריסין ונדפס    ב'שירון קפריסין' (אתר זמרשת)

מלון המלך דויד – 67 שנים מאוחר יותר, עדיין אקטואלי ומעורר מחלוקת

לפני 67 שנים, ב 22 ביולי 1946, פוצץ האצ"ל את בית המלון המפואר "מלון המלך דוד" בירושלים. במלון שכנה המזכירות הראשית של ממשלת המנדט (המזכיר הראשי של ממשלת המנדט היה למעשה ראש הממשלה שלה).

מלון המלך דוד לאחר הפיצוץ (ויקיפדיה)

הפעולה הייתה חלק מפעולות "תנועת המרי העברית" -  כינויה של חזית הפעולה המשותפת לשלושת המחתרות היהודיות בארץ ישראל - הגנה, אצ"ל ולח"י. בפעולה נהרגו 91 אנשים, מאחר והבניין לא פונה מיושביו, למרות אזהרה מוקדמת שקיבלו הבריטים מהאצ"ל.  בעקבות האבדות הקשות בפיצוץ  והגינויים הרבים לפעולה, פורקה "תנועת המרי העברית".

הבריטים הכחישו תמיד (במיוחד המזכיר הראשי לשעבר סר ג'ון שאו) , כי קיבלו התרעה, בעוד שעדינה חי-ניסן, חברת האצ"ל, התעקשה כי היא טלפנה למלון המלך דוד ומסרה את הודעת האצ"ל חצי שעה לפני פיצוץ המטענים. את שתי הטענות, ניתן לראות בפרק 16 של הסדרה "עמוד האש" שהפיקה הטלוויזיה הישראלית בשנות ה 80' (דקות 12:30 ועד 17:30) ובכן בסרטון הזה בו מדבר מנחם בגין על הפיצוץ ועדינה ניסן חוזרת על גרסתה.

הנה עוד כמה עובדות לא ממש ידועות על פיצוץ מלון המלך דוד:

1)  בשנת 2011, יצא לאור ספרו של ד"ר אלדד חרובי הבולשת חוקרת: ה CID בארץ ישראל, 1920 – 1948 (הוצאת פורת). חרובי, מנהל ארכיון בית הפלמ"ח, חקר את ארכיון ה CID שנמצא בארכיון "ההגנה" בתל אביב במסגרת עבודת הדוקטורט שלו. זהו למעשה העתק של הארכיון המקורי, שהועתק ע"י שירות הידיעות של ההגנה (הש"י) כמה ימים לפני שהועבר למצרים  ונשמר ע"י שירות הביטחון הכללי עד 1991, עת הועבר לידי ארכיון ההגנה.

בספר מגלה חרובי כמה עובדות מעניינות: ראשית, ל CID  היה מידע מודיעיני שהצביע על מלון המלך דוד כמטרה למתקפה אפשרית של האצ"ל כבר בדצמבר 1945 – יותר מחצי שנה קודם. ה CID  הציע אמצעי ביטחון שונים ובכללם סגירת המסעדה מתחת המלון, שזוהתה כיעד להתקפה. המזכיר הראשי סירב להצעות אלו. הסירוב המשיך גם כאשר ה CID קיבל מידע מדויק על תוכנית הפעולה (אך לא על עיתויה המדויק). עובדה נוספת, שלא ידועה ברבים, היא שהאצ"ל ביצע פעולת הסחה מיד לאחר הטמנת הפצצות ובה פוצצה עגלה עם חומר נפץ ליד חנויות מתחת המלון. הערכת ה CID הייתה שהאצ"ל ביצע את פעולת ההסחה לדרבן את פינוי המלון ע"י יצירת בהלה ראשונית לפני הפיצוץ הגדול. אחד מקציני ה CID שחרובי ראיין לספרו מאשים את שאו באחריות למוות של רבים כל כך, וכי יכול היה לפנות הבניין בזמן. (עמודים 293 – 297).

2) אחד ההרוגים בפיצוץ היה היועץ הכלכלי של ממשלת פלשתינה-א"י (כינויה בעברית של ממשלת המנדט הבריטי), ג'פרי וולש (Jeffery Walsh). וולש, אולי בכיר ההרוגים בפיצוץ, הותיר מספר רב של תיקים ומסמכים שחלקם (תיקי משרדו – מחלקת היועץ הכלכלי של ממשלת המנדט או חטיבה 5 בסידור של ארכיון המדינה) נסרקו והועלו לאתר ארכיון המדינה. ניתן לצפות ולקרוא על אספקטים שונים של הכלכלה בארץ ישראל במהלך מלחמת העולם השנייה. וולש שימש גם הממונה על המזון – תפקיד שקיבל במהלך מלחמת העולם השנייה. בממשלת המנדט התקיימה מאז 1940, המועצה לאספקה מלחמתית (War Supply Board) – גוף שהוקם לצורך הכנת ארץ ישראל לקראת המלחמה. הבריטים העריכו כי יתקשו להעביר אספקה למזרח התיכון ולאזורים תחת שליטתם ולכן הקימו גופי שליטה שונים לסייע לאספקה שוטפת (לא צבאית). המועצה לאספקה מלחמתית בארץ ישראל הייתה גוף כזה וכן היה גוף דומה במזרח אפריקה (למושבות הבריטיות בקניה, אוגנדה ולמנדט שלהם על טנגנייקה – טנזניה של היום) וגוף אחר בתת היבשת ההודית. במועצה לאספקה מלחמתית היו ממונים על נושאים שונים (Controller) – על המזון, האספקה הרפואית, התעשייה הקלה, התעשייה הכבדה, על הניצולת (מחזור וניצול של ציוד וכיו"ב) ועוד. וולש נקבר בבית הקברות בהר ציון, יחד עם הרוגים בריטים אחרים ממלון המלך דויד.

ג'פרי וולש, היועץ הכלכלי והממונה על המזון בממשלת המנדט (צילום זולטן קלוגר, ארכיון המדינה טס 10904/78)

באחד מן התיקים של יחידת הממונה על המזון, ישנו מחקר מודפס במכונת כתיבה על בעיות המזון של פלשתינה-א"י שכונה Tantalus  - אולי ע"ש הדמות המיתולוגית שהמזון הוגש לפניה, אך לא יכלה לאכול ממנו בגלל קללת האלים. בתוך המסמך הבירוקרטי מלא הגרפים החליט מישהו להכניס סידרה של ציורים/קריקטורות המכניסות צבע ושעשוע למסמך היבש. אחת מהן, המציגה אריה ולוחם אפריקני, היא לדעתי בדיחה על חשבונו של וולש, ששימש פקיד בכיר בממשלת המושבה טנגנייקה. והנה עוד כמה משעשעות – קשורה למלחמה, ולמערב הפרוע.

3)  הרוג נוסף היה הבריגדיר (מקביל לתת אלוף בישראל) פיטר לוקווד סמית'-דוריאן (Smith-Dorrien) , מנהל המחלקה למסחר ותעשייה (בממשלת פלשתינה-א"י לא היו משרדים אלא מחלקות – Departments). השם כמעט לא מוכר כיום, אבל לבריטים מאותה התקופה שם המשפחה היה מוכר מאוד: בנו של הגנרל הוראס סמית'-דוריאן, אחד המפקדים השנויים יותר במחלוקת במלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי. הגנרל סמית'-דוריאן  התפרסם בתחילת מלחמת העולם הראשונה, כאשר בלם את הצבא הגרמני הפולש לצרפת ליד Le Cateau ליד הגבול עם בלגיה וכל זאת בניגוד להוראות מפקד חיל המשלוח הבריטי לצרפת, הגנרל ג'ון פרנץ'. פרנץ', שהיה יריבו של סמית'-דוריאן עוד מלפני המלחמה, הדיח אותו לבסוף לאחר שנה וניהל נגדו מסע הכפשות בספר שהוציא על המלחמה. סמית' דוריאן הבן פיקד על רג'ימנט בריטי בקרבות ביוון (ונמלט לכרתים עם חיילים בריטים וניו זילנדים, כפי שמתואר כאן). אחיו הגדול נהרג באיטליה ב 1944. מעניין לציין שגם האב וגם הבנים שירתו ביחידה בשם "יערני שרווד" (Sherwood Foresters) - יחידה שנראה ע"ש כנופיית השודדים של רובין הוד (ואחד הגדודים של היחידה נקרא על שם רובין הוד)...

4)  הפיצוץ גרם נזק רב לארכיב של ממשלת המנדט ובמיוחד לזה של המזכירות הראשית. הנה כריכות של תיקים מנדטוריים ועליהם רישום "Original lost on 22.7.46" (ודומה) – התיק המקורי אבד ב 22.7.46 (יום הפיצוץ). הבריטים ניסו לשחזר את התיקים שאבדו – הוציאו מההריסות, פתחו תיקים חדשים עם שמות הישנים. בחלק מן המסמכים החסרים בארכיון המדינה מתקופת המנדט (חלק ניכר מתיקי ממשלת המנדט הבריטי לא נשמרו: חלקם הועבר לבריטניה, חלק הושמד במכוון ע"י הבריטים לקראת עזיבת ארץ ישראל, חלק נפגע בפעולות המחתרת וחלקו נהרס במלחמת העצמאות ולאחריה בהזנחה ואבדן) הם תוצאה של הפגיעה הקשה בארכיון המזכירות הראשית. בתיק שכן שרד, שדן בענייני משפט, יש סיכום של הצהרת חוקר מקרי המוות של מחוז ירושלים על סיבת מותם של הרוגי פיצוץ מלון המלך דוד.