זה היה יכול להיות תחקיר על אחד, קבלן לעבודות ביוב בשם אשר מילול (מבטאים כמו "מלול"), שיש לו קשרים בצמרת מפלגת השלטון והוא מנצל אותם לכאורה כדי לצפצף על החוק ולהתעשר שלא כדין, במקביל לפגיעה בבריאות הציבור - כך לפחות על פי התחקיר.
כלומר, לכאורה זה בדיוק הנושא שבו עסק עמרי מניב באולפן "חדשות סוף השבוע" של דנה ויס (חדשות 12), רק שנדמה כי הפעם הסיפור האמיתי גדול מהמקרה הנקודתי.
הסיפור האמיתי הוא על מפלגת שלטון ששבויה בידי פוקדים רבי השפעה, שמנצלים את כוחם במרכז המפלגה, לעיתים גם כדי להלך אימים (גם אם זה נראה כקשרים חברתיים) על השרים וחברי הכנסת.
כשקוראים לליכוד "ארגון פשע", יש מי שנעלבים עד עמקי נשמתם: זה הרי הליכוד של מנחם בגין, של יצחק שמיר, של אנשים אוהבי העם והארץ שרחקו משחיתות והיו ישרי דרך.
הבעיה היא שעל השלד הבורסאי הזה, שנושא את החותמת של אחת התנועות הפוליטיות הוותיקות בישראל, השתלטו כבר מזמן מי שהאידיאולוגיה היחידה שלהם היא, כפי שהגדיר זאת בעצמו מיקי זוהר, מבכירי הליכוד דהיום: כוח, כסף וכבוד.
קשרים פסולים בין אנשי עסקים לגורמים פוליטיים היו כאן מאז ומעולם. בהקשר של קבלנים אפשר רק להזכיר חלק מאלה שהתעשרו כתוצאה מקשרים עם "המערך", בבניית פרויקטים של משרד הביטחון בין השנים 1967-1973. ההבדל המרכזי הוא שפעם מי שנתפס בקלקלתו, היה מתבייש והופך לכתם ולנטל על מפלגתו, בעוד שהיום הפך הנטל לדגל.
רקוויאם לתחקיר
במסדרונות הליכוד נושבת רוח המפקד: אם לראש הממשלה תפרו לכאורה תיקים - התקשורת השמאלנית, הפרקליטות המושחתת והייעוץ המשפטי המסואב, מה יגידו אזובי הקיר - רגב, אמסלם, גולן, קיש, ברקת ואחרים? כך היינו למדינה שבה אם אתה חשוד, משמע אתה חשוב.
הבה נסטה לרגע מהנהי על מה שהיה לנו - ונדבר על מה שאין לנו: מספיק תחקירים כמו זה שהגיש מניב אמש. מה יש בחדשות 12? יוסי מזרחי, עמרי מניב, אדווה דדון ו... זהו בערך. כל היתר נעים על הציר שבין מגישים לפרשנים-מומחים.
למה? כי תחקירים הם דבר יקר כמעט מכל נקודה שבה בוחנים אותם. הם דורשים שעות של בילוש והתחקות, נבירה בפחי אשפה, ציתותים והקלטות ועוד.
לעיתים קרובות מסתכם כל זה בחוות דעת משפטית, הגורסת שאין במידע מספיק בכדי לשאת כתבה שלשם שידורה נדרשות עדויות מוצקות שתוכלנה לעמוד במבחן בית המשפט.
גם אז לא מדובר בסוף פסוק - מרגע שפונים לתגובה מתחילה מלחמתו של מי שרואה עצמו עלול להיפגע משידורה - ממניפולציות שקודמות לשידור, דרך הדלפת הגרסה שלו לגוף שידור מתחרה, צווי מניעה ולעיתים קרובות גם תביעות לשון הרע.
לכן אנו זוכים לכה מעט ממה שהיה בעבר נשמת אפה של התקשורת: תחקירים אמיתיים ונוקבים, זכות הקיום המוסרית של כל גוף עיתונאי באשר הוא.
לא נצעק על התלמידים שכן הגיעו בזמן, ומניב הוא ללא ספק אחד כזה. התחקיר שלו ששודר אמש, מפגיש אותנו עם אשר מילול, איש חזק במרכז הליכוד.
מילול מקורב לשרים וחברי כנסת, "מושך בחוטים" לכאורה - ועל פי הנרמז בתחקיר (מילול מכחיש), גם מצליח לזכות במכרזים, בין היתר גם בזכות עמידתו בסעיפים שהכללתם במכרז אינה מובנת.
הביוב שאנחנו נושמים
אם העבירה-לכאורה הזאת רק נרמזת בתחקיר, הרי שאת הטענה הבאה הוא מגבה במה שנראה, על פניו, כעדויות מצולמות חזקות: שיטה לא חוקית לסילוק שפכים באמצעות הטמנתם במקומות שלא יועדו לכך, תוך כדי סיכון בריאות הציבור, על פי חוות דעתה של מומחית מארגון "אדם, טבע ודין".
פועלו של מילול אולי עוד ייחקר (או שלא) במשטרה כדי לקבוע האם התחקיר הוא אמת או לאו, אבל התגובה של מילול לממצאים שמטיח בו מניב היא פנטסטית, לא פחות.
מניב שואל ונענה בשילוב של קללות ודחיפות מצד מי שמוקלט מתרברב בקשריו עם השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר (שמצידו מכחיש כל קשר למילול).
אם תרצו, זהו פרצופה של ישראל 2026: לא הסברים ובטח שלא לקיחת אחריות, אלא מתקפת נגד משולחת כל רסן. אם זה מצליח (בינתיים) לראש הממשלה ולחלק מממשלתו, למה שזה לא יצליח גם לחבר מרכז מקושר?
"למה אתה שופך ביוב בתוך פרדס בחוץ?" שואל מניב - ומילול עונה: "כי רציתי לשפוך על אמא שלך והיא לא הייתה".
הנה לנו סלוגן ראוי לקמפיין הבחירות של מפלגת השלטון.