ביים הצגה דינמית, עכשווית - מרוכזת, יעילה ומלאת דמיון עם ביצועים מורכבים ואמינים של השחקנים שלו. יש הרבה שותפים להצלחה של ההצגה הזו. החל מהתרגום החדש, הגמיש והבהיר, של אלי ביז'אווי, היושב לשחקנים נפלא בפה. גם המעצבת, פולינה אדמוב, עשתה עבודה יפהפייה, כשבנתה במת אי המוקפת במים, הממחישה את הקיום הרעוע של הדמויות. את דימוי החיה הקיים בטקסט השקספירי הדגישו אדמוב ורובינשטיין באמצעות מסכה של חיה התלויה על הקיר, ודמויות עטויות מסכות של חיות הנכנסות לבמה בקטעי ההזיות של אותלו. המוזיקה, שכתב רועי ירקוני, מעניקה לסיפור גוון מזרחי עדין, בעיקר במנגינה של "שיר הקנאה" של דזדמונה, המושר כאן בערבית מרוקאית, שפה שגם אותלו ישתמש בה בהתפרצויותיו. ההדגשה הזו של הממד הערבי מתלבשת היטב על השחקן עמוס תמם, המגלם את אותלו, בתור איש כבוד, לוחם מזרחי אצילי, המידרדר אט־אט לתהום. תמם עושה תפקיד מצוין, ובונה בצורה משכנעת את המסלול שבו המפלצת ירוקת העין הולכת ומשתלטת על נשמתו ומשחררת את החיה שבו. מי שמכניס אותה לשם הוא רמי ברוך, בתור יאגו, העושה כאן תפקיד נפלא. מרתק לעקוב אחריו, כשהוא מתכנן ומבצע את המניפולציות הזדוניות שלו. מלבדם ניתן לציין גם את אביגיל הררי כדזדמונה, אנדריאה שוורץ כאמיליה, שלומי ברטונוב כקאסיו, ונדב אסולין כרודריגו. התוצאה הסופית היא הצגה יפה וחזקה, מורכבת ומגרה, מהסוג שלא