על אף רצוני הטוב, אינני יכול לעשות כלום למען ההגירה, ומצבם של היהודים ישאר עגום כפי שהיה עד כה

4 בינואר 1904, וינא

אל פליוה:

הוד מעלתו,

הנני מתכבד להגיש לו את הידיעות שקיבלתי מקושטא.

איש־האמונים, שמילאתי ידו למסור את מכתבו לה. מ. מר זינובייב, הציר הרוסי, קיבל את התשובה הבאה: "כתבו אלי מס״ט פטרסבורג; אולם עד היום לא עשיתי עוד מאומה, ולא נקל יהיה לעשות דבר־מה". להמשיך לקרוא ←

אם כן, אין עתה אלא להפיק תועלת מן הפרידה

31 בדצמבר

אל Joe:

Joe הטוב שלי!

אל תעשה אותי "משוגע", עבודתי קשה למדי. חברי בועד־הפועל מחייבים את פרסום כשלון התכנית של מזרח־אפריקה, וזו גם דעתו של נורדאו. אחרים דורשים להמשיך במשא־מתן.

אך מה התועלת להמשיך לקרוא ←

אם נשיג את הטריטוריה, צריך שמכשיר ההגירה יהא מוכן בכול

27 בדצמבר, וינא

[אל פליוה]

הוד מעלתו!

[…]

רוצה אני עוד להודות לה. מ. על הבטחת עזרתו בענין הסניף הרוסי של הבנק הקולוניאלי שלנו. להמשיך לקרוא ←

מכתב מאת השליש הראשי של מלך איטליה: המלך יקבלני ברצון בכל זמן שאבוא

16 בדצמבר, וינא

כשהיה פה גרינברג נתתי לו הוראות לחזור מענין אפריקה המזרחית, אך נדמה כי הוא כבר התחייב יותר מדי כלפי הממשלה האנגלית, לפני שנתנו לו איזו תמורה. אני איני משחרר אותם לפי שעה מהבטחתם.

ואין אני נרתע מפני הפגנות, בין אם הן באות מגסטר ובין אם הן באות מאוסישקין.

אפשר שהמצב הוא עתה נוח יותר מתמיד. להמשיך לקרוא ←

Mandel צריך לחזור בו מהצעתו, או לתת דבר־מה במקומה

16 בדצמבר, וינא

גרינברג רוצה, כי אסתלק במכתב גלוי אל פרנסיס מונטיפיורי מן התכנית של אפריקה המזרחית.

אני מטלגרף אליו:

קיבלתי את המכתב. אני לא אפרסם את הצעתו. האספה הפומבית של גסטר אינה טעם מספיק. להמשיך לקרוא ←

בכל־זאת הנני חוזר שנית לתכניתי, למצוא את אושר העם היהודי אצל אחינו לגזע וקרובינו לדת

12 בדצמבר, וינא

אל איזט.

ידידי היקר, אם נגיע להסדר, אעמיד לרשותך עשרת אלפים לירות ביום החתימה.

אני מוכן לשוות להבטחה זו את הצורה המשפטית שתואיל לציין לי, למשל על שמו של בנך או של איש אחר, לא חשוב מי.

 

מכתב שאפשר להראותו ושבו אני כותב לאמר: להמשיך לקרוא ←

מעלה הוא תנאי להשתתפותו, שהענין יהא משולל אופי מדיני. ידוע זה שנים, כי לתנועתנו יש אופי מדיני. הוא מעלה איפוא תנאי בלתי־אפשרי

מכתב אל לֶוֶן (יק"א):

אדוני הנכבד מאד!

את תשובתו מיום 25 בספטמבר על החוזר שלי לאדונים ממועצת־הפקוח של יק״א מוכרח אני, לדאבוני, לחשוב כדחיית הצעתי. להמשיך לקרוא ←

אתם אומרים: ״באיזה מקום שהוא״, בעוד שהיהודים שלי ואני אומרים: ״בארץ־ישראל״

15 בספטמבר, אלט־אויסזה

חוזר לאנשי־יק״א:

אדון נעלה!

אולי רשאי אני להניח, כי אדוני שם לב לדיוני הקונגרס הששי בבזל.

מכל מקום הנני מצרף כאן תמצית הכוללת את הענינים החשובים ביותר.

בדרכנו לארץ־ישראל, שאנו ממשיכים בה בכל המרץ ובלי הפסק, השגנו תוצאת־בינים. הממשלה הבריטית הציעה לנו ישוב אוטונומי באפריקה המזרחית (ראה מכתבו של סיר קלימנט היל מיום 15 באוגוסט השנה).

להצעה הזאת, שהיא נהדרה באמת, נתן הקונגרס כולו את דעתו בתודה עמוקה; וברוב קולות הוחלט לשלוח תחילה משלחת לחקירת הטריטוריה המוצעת. להמשיך לקרוא ←

אנו, המסכנים, איננו דורשים כלל כל־כך הרבה. אנו היינו מסתפקים באוטונומיה יהודית תחת שלטונו של השולטן

אלט־אויסזה, 11 בספטמבר

אל הנסיר פיליפ אוילנבורג:

הוד נסיכיתו!

זה שבועים חפצתי לכתוב אליו, אך במשך כל הזמן הזה היו לי עסקי־לב קשים, עד שכל עבודה היתה לי בלתי-אפשרית.

[…]

הבטחתה של אנגליה במכתבו של סיר קלמנט היל, ובתעודות אחרות שלא נתפרסמו, למסור לנו טריטוריה יפה במזרח־אפריקה הבריטי בתורת מחוז־התישבות אוטונומי — היא גם דבר שבגודל־רוח וגם שבפקחות. במקלט זה לנרדפים מכוננת לה אנגליה על־ידי כך גם נקודת־משען חזקה לאינטרסים שלה באפריקה המזרחית. מודה אני כי מדיניות זו ממלאה אותי תודה והתפעלות גם יחד.

ובכל זאת, אנו, היהודים, נפשנו קשורה יותר בחולה של ארץ־ישראל ובטרשיה להמשיך לקרוא ←

הנני טרוד בצרותיהם של אחי, אך לא כשוביניסט או קנאי מוגבל

מכתב אל קירייב:

הוד מעלתו,

ירשני לעורר בלבו את זכרי לטובה.

עוד מבזל שלחתי לו אות־חיים קל: את המחזה החדש שלי, שהוצג בתיאטרון הממלכתי בברלין. לא יכולתי להיות בעת הצגת־הבכורה של ״סולון בלידיה״[1], מפני שבאותו זמן נתכנס הקונגרס הציוני שלי בבזל.

ביותר אני מבכר את הספרות על הפוליטיקה. להמשיך לקרוא ←