שמורת הדובים: הצד האחר של קהילת הגייז

במשך שנים אני עוסקת בדימוי גוף, בהנחלת אמונתי כי היופי בעולם טמון גם בשוני החיצוני שלנו כבני אדם ובעובדה כי אסור לנו לשפוט אנשים על פי מראם החיצוני. בניגוד לאמונתי ותפיסתי מונחלים בחברה אידאלי יופי מאוד ברורים; אישה צריכה להיות ברבי, משמע רזה מאוד, גבוהה אך לא מדי ועם טליה צרה ופרופורציות של ציצי וטוכעס "מושלמים" קרי 90-60-90. אצל גברים שהרי מדובר בבן זוגה של ברבי- קן: גוף שרירי ובנוי היטב בחדר כושר, חף משיערות בחלקי הגוף השונים, בלורית מפונפנת וחיוך מנצנץ. מכיוון שלרוב אני עובדת עם נערות ונשים הופתעתי ושמחתי לגלות שבסופ"ש הקרוב יתקיים בארץ לראשונה "פסטיבל BEARTA" – סופ"ש לדובים של הקהילה הגאה.

לאחר שתהיתי מדוע דווקא "דובים", הסבירו לי היזמים תומאס שמש וכפיר שמגר ש"המונח עצמו מגיע מארה"ב והוא מתייחס לתת-קבוצה של גברים מהקהילה הגאה המזהים את עצמם לפי המראה החיצוני כגון שפם או זקן, גוף גדול ממדים מלא ו/או שרירי ובעיקר שעיר". עוד הם הוסיפו כי " קהילת הדובים יוצאים כנגד 'אידיאל הגבר ההומו' החטוב והחלק".

כמי שרבים מחבריה הטובים הינם מקהילת הגייז, אני יודעת עד כמה יש גם שם דגש גדול על נראות (מי אמר צום חודשיים לפני מצעד הגאווה ולא קיבל?). לרוב גם התמונות שמייצגות את הקהילה בתקשורת הן תמונות גברברי "קן", חטובים עם קוביות בבטן וחלקים למשעי, והתחרות במועדון היא מי חלק או חטוב יותר. לכן שמחתי במיוחד לגלות שגם בקהילה הזו, שעוסקת לא מעט בטיפוח ואסתטיקה, החליטו ליצור סוף שבוע מיוחד של העלאת מודעות ושיח של קהילת הדובים. בקרב נשים עולה הדיון על דימוי גוף ונראות – חדשות לבקרים בשנים האחרונות, אבל דווקא אצל גברים, ויתרה מכך – בקהילה הגאה, כמעט ואין שיח פומבי בעניין.

אני באמת מאמינה שזכותו של אדם לחיות את חייו כראות עיניו, לטפח או להזניח את מראהו החיצוני ולדרוש כי לא יישפט על כך, לא מבחינה חברתית ולא מבחינה תעסוקתית. לצערי, אנחנו יודעים ומחקרים מוכיחים כי אפליה על רקע מראה חיצוני של אדם היא רווחת ופעילויות שונות של העלאת מודעות לעניין ויצירת שיח על מודלי יופי רחבים יותר – היא מבורכת בעיניי.

לא מאמינים לי? בואו נחשוב רגע על הדבר הכי שכיח כיום, כשאתם נכנסים לאפליקציות להיכרויות (כגון טינדר ושות'), על סמך מה אתם מסמנים X ופוסלים אדם? על סמך הרקע האישי שלו או מקום עבודתו? לא. על סמך המראה שלו. זאת אומרת שמי שלא עומד בתקן 'אידיאל היופי' המקובל – סיכוייו להיפסל גבוהים הרבה יותר מאשר מי שחיצוניותו תואמת את האידיאל. אל תנסו להתכחש- זה מוכח. דווקא בגלל זה החשיבות של פסטיבלים ואירועים שעוסקים בחיצוניות, נראות ודימוי גוף הם סופר חשובים. לא משנה אם זה נשים או גברים, ילדים או ילדות, גייז או סטרייטים. עלינו כחברה לדאוג שכל הזמן השיח הזה יהיה בכותרות, שהרי נכון להיום גבר שאינו עומד בתקן מפתח דימוי גוף שלילי שמונע ממנו להתקדם הן בפן האישי והן בפן המקצוע. וזה נכון גם למין השני.

אז בחמישי-שבת הקרובים יתקיים סוף שבוע לדובים שיכלול המון פעילויות שונות: מסיבות מיוחדות, מפגשי ברים ותחרות "מיסטר BEAR הישראלי" שייצג את הקהילה המקומית בתחרות הבינלאומית באירופה. כמו כן, יארח המרכז הגאה בגן מאיר ביום שישי פיקניק דובים, ביחד עם בני המשפחות (מיועד גם לילדים), המשולב ברב שיח בנושא גאוות גוף ונראות דובית בקהילה. סדנת העצמה אישית בעזרת אמנות פלסטית והפעלות ספורט. ביום שבת – בין מסיבה לאירוע – מוזמנת קהילת הדובים הישראלית 'להשתלט' על חוף הילטון לשחייה ושיזוף משותפים. בקיצור, סופ"ש שלם שנותן במה ומקום לגברים מלאים / גדולים, שעירים יותר או פחות, קירחים או עם בלורית, ובעיקר אנושיים ומציאותיים, שיכולים פשוט להרגיש סוף סוף בנוח בדיוק כמו שהם, במקומות שהקהילה הגאה בדרך כלל גורמת להם להרגיש קצת לא שייכים. פירוט הפעילויות השונות בעמוד הפייסבוק של BEAR TA.

אבל המסר הכי חשוב מכל העניין הזה, שלא משנה אם אתה שייך לקהילה כזו או אחרת, זה לא משנה אם יש לך קוביות בבטן של חדר כושר או של שוקולד, או אם גופך חלק או שעיר – אתה שווה בין שווים ומי שפוסל אותך בעקבות נראותך הוא לא ראוי. כולנו שונים, לכולנו טעם והעדפות שונות וזה בסדר. זה מה שיוצר גיוון, והיופי בעולם טמון בגיוון ובשוני הזה.

בתקווה שהשנה נראה יותר פרויקטים כאלה ונקשיב לשיח על מודלי יופי רחבים ומציאותיים יותר – בלי סוף. בברכת שנה טובה שאוהבת ומכבדת כל אדם באשר הוא.

לקריאה נוספת: היכנסו לאתר של גאלה רחמילביץ'