אֲבוֹי לִי! אָנֹכִי יָרֵאתִי

מִשְּׁחוֹר מַחְשְׁבוֹתַי – עֲנָנִי,

וְעֵת הֵן בְּמֹחִי סָעָרוּ

בַּכָּר אָז כָּבַשְׁתִּי אֶת פָּנָי.

אֲבוֹי לִי! אָנֹכִי אֶת עֵינַי

עָצַמְתִּי לְאוֹר בְּרַק מַחֲשָׁבָה,

וּרְאוֹת לֹא רָאִיתִי תְּהוֹם נַפְשִׁי

כִּי בָעֲרָה קִרְבָּהּ לֶהָבָה.

אֲבוֹי לִי אֶת אָזְנַי אָטַמְתִּי

לְקוֹל תִּתָּהּ רַעַם מַחֲשַׁבְתִּי;

לִהְיוֹת פָּנִים אֶל פָּנִים עִם סַעֲרִי

אֶת לִבִּי אֲנִי לֹא עָרַבְתִּי.

וְלָכֵן לֹא תוֹפֵף מְטַר נְדָבוֹת

עַל חֶלְקַת נִשְׁמָתִי הַיְבֵשָׁה,

וְלָכֵן גַּם רֹאשׁ לֹא הֵרִימוּ

כָּל צִיצֵי תִקְוָתִי הָעֲבֵשָׁה.

וְאַחֲרֵי הַסַּעַר לֹא נִדְּפוּ

עוֹד כָּלָה מִמֹּחִי הָאֵדִים,

וּבְקִרְבּוֹ עוֹד תָּעֹה יִתָּעוּן

שְׂרִידֵי הֶעָבִים הַכְּבֵדִים.

1903