(719 מילים)
נתוני הריבית על הלוואות מאיסטנבול במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה מעלים שתי שאלות. הראשונה – איך זה יכול להיות? השניה – למי אכפת מהריבית על הלוואות באיסטנבול מלפני 300 שנה? את התשובה לשאלה הראשונה נתנו שני היסטוריונים כלכליים עם חוש נדיר למחקר מעניין – טימור קוראן וג'ארד רובין. את התשובה לשאלה השניה אני אנסה לתת כאן. אבל קודם כל – הנתונים:
כותרת משנה: מי מחפש נושא לעבודת סמינר?
כלכליסט דיווח לא מזמן על רפורמה מתוכננת בנושא אשרות העבודה בישראל לפלסטינאים מהשטחים. מה הרפורמה? ממשלת ישראל נותנת אשרות למספר מוגבל של עובדים פלסטינאים להיכנס לישראל ולעבוד בה, בעיקר בתחום הבניה. עד היום, אשרות העבודה האלו הוענקו למעסיקים הישראלים, ואלו העסיקו עובדים פלסטינאים לפי מספר האשרות שהיו בידיהם. השינוי המוצע יעניק את אשרות העבודה לעובד הפלסטינאי עצמו.
למה השינוי הזה יגרום? לתיאוריה הניאו-קלאסית יש ניבוי כמותי ברור, ואולי תהיה פה הזדמנות לקחת אותו לנתונים. להמשיך לקרוא רונלד קואס מבקר בגדה המערבית
(643 מילים)
נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, הפנתה לאחרונה את תשומת הלב לפערי השכר בקרב עובדים בישראל, והשוותה אותם לפערים המקבילים במדינות מפותחות אחרות. המדד שפלוג הציגה הוא היחס בין השכר של האחוזון התשעים (הגבול התחתון של העשירון העליון), ובין השכר של האחוזון העשירי (הגבול העליון של העשירון התחתון), או בקיצור יחס ה 90/10. ישראל במקום האחרון בין מדינות ה OECD שיש עבורן נתונים בנושא:
ד"ר עמי וטורי, מראשי ארגון העובדים "כוח לעובדים", מיהר להצביע על כך ש –
5 המדינות עם הפער הקטן ביותר בין שכר העשירון התחתון לשכר העשירון העליון, הן באופן לא מפתיע המדינות עם האחוז הגבוה ביותר באירופה ובעולם של עובדים מאורגנים ועם חופש השביתה הגבוה ביותר.
כמה מחשבות על הנושא:
שוק הדיור הוא כמו אבטיח: הבעיה עם שניהם היא שאנשים חותכים אותם לרוחב, במקום לאורך
[מארק טווין] [סתם. מטאפורה כושלת שהמצאתי הרגע]
(לב העניין: 225 מילים)
(הסברים וגרפים: 1,860 מילים)
(סיכומון על ניאו-קלאסיזם: 130 מילים)
לקראת סוף הפוסט, נגיע לשאלת המס על דירה שלישית, אבל זה רק תירוץ. הפוסט הוא בעיקר ניסיון לעשות סדר בנושא שוק הדיור. לב העניין הוא לחלק את שוק הדיור לשני תתי-שווקים. אבל במקום לחלק אותו בין סוגי דירות שונים – למשל דירות להשכרה מול דירות למכירה, אני מציע לחלק אותו לשני סוגי שירותים שכל דירה מספקת: שירותי דיור, ושירותי בעלות. מה זאת אומרת?
כל דירה מספקת שני סוגי שירותים. הראשון הוא שירותי דיור: דירה מספקת לך מקום מגורים. רק משק הבית שגר בדירה נהנה משירותי הדיור, ורק הוא משלם עבור שירותי הדיור. יתר על כן, כל משק בית משלם על שירותי הדיור שהוא צורך, ולא משנה אם הוא גר בשכירות או בדירה בבעלות עצמית. לשירות השני נקרא כאן, בהיעדר שם אחר, שירותי בעלות על דירה. רק בעל הדירה נהנה מהבעלות על דירה, ורק הוא משלם עליה, וזה נכון באותה המידה עבור בעל דירה שגר בדירה של עצמו, ועבור בעל דירה שמשכיר את הדירה לאחרים ("משקיע"). היתרון של חלוקת השוק באופן כזה הוא ששני תתי-השווקים האלו – שירותי דיור ושירותי בעלות – מנותקים זה מזה כמעט לחלוטין, ולכן קל לנתח את ההשפעות של צעדי מדיניות שונים על כל אחד מהם. לעומת זאת, שוק הדירות להשכרה משפיע באלף דרכים על שוק הדירות למכירה, שאולי משפיע בחזרה ואולי לא, וזה מסבך להפליא כל ניתוח. אז איך ההפרדה הזו עוזרת להבין משהו?
הסברים, מסקנות, וניתוח – אחרי הפולד.
(1,312 מילים+פסקה שאפשר לדלג עליה)
יש רק נושא אחד בהרצאה של פרופסור יוסי זעירא בסרטון כאן שאיתו אני ממש לא מסכים. בניגוד לזעירא, אני דווקא חושב שהדיון בנושא הפריון והשכר בישראל, דיון שזעירא מילא בו תפקיד מפתח, היה דווקא שעתם היפה של הכלכלנים בישראל. בעיני, זו דווקא דוגמה מעולה לתרומה של כלכלנים לדיון ציבורי חשוב, ולא לאופן שבו הם עלולים לחבל בו. אבל – אני מקדים את המאוחר. אז בואו ניגש לעניין: קיצור תולדות הדיון על השכר והפריון בישראל – מחזה כלכלי בשלוש (וחצי) מערכות. [אני מציג את הטיעונים כאן לאו דווקא בסדר הכרונולוגי שבו עלו, אלא באופן שיהיה קל יותר להבין אותם.]
להמשיך לקרוא קיצור תולדות הפריון והשכר בישראל – מה למדנו עד עכשיו?
(1,100 מילים)
שכר זה חשוב, אבל זה לא הכל
שכר הוא מקור ההכנסה החשוב ביותר של משקי בית בישראל, בפער ניכר. הרוב הגדול של משקי הבית בישראל מקבלים את הרוב הגדול של ההכנסות שלהם בצורת שכר (והטבות נלוות, כמו הפרשות פנסיה). שכר גם חשוב בפני עצמו, כי זה אחד המחירים החשובים ביותר במשק מבחינת ההשפעה שלו על הקצאת גורמי הייצור, וכי יש לרבים – גם לי – תחושה חזקה מאד בנוגע למה מהווה שכר הוגן, ומה לא. אבל יש אבל…
(990 מילים)
כפי שסיכמתי את הפוסט הקודם, אם תיקחו ממנו דבר אחד זה לא שקנייה בהכרח שווה לשכירות, אלא ש"הדרך להשוות בין העלות האמיתית של שכירת דירה והעלות האמיתית של קניית דירה היא לא השוואה בין שכר הדירה החודשי ותשלום המשכנתא החודשי". ובכל זאת, כמה תשובות קצרות להערות שעלו בעקבות הפוסט:
(1,040 מילים)
כותרת משנה:
אם אתה כל כך חכם, אז איך זה שאני משלם על משכנתא פחות מאשר שילמתי שכר דירה?
ההבדל הכספי בין קניית דירה ובין שכירת דירה הוא קטן מאד. אם בכלל, סביר שקניית דירה עולה יותר, לחודש, מאשר שכירת דירה. יש, כמובן שיש, הבדלים לא כספיים בין קניית דירה ובין שכירתה, אבל מבחינה כספית טהורה, ההבדל די קטן. זה מאד לא אינטואיטיבי, וכותרת המשנה בוודאי קופצת לרבים מכם לראש – בצדק. אבל האינטואיציה שלנו בנושא לא מוצלחת. באינטואיציה שלנו, "עלות" היא הצ'ק שאנחנו שולחים כל חודש לבעל הבית, או התשלום החודשי על המשכנתא. אבל עלות אמיתית היא עלות אלטרנטיבית. הסבר – אחרי הפולד.
(895 מילים)
נניח שאין בשוק המקומי שום תחרות בין רשתות השיווק – סופר מרקט אחד שולט ביד רמה בכל ארץ הקודש. האם הורדת מכסים תתגלגל לכיסי הצרכנים, או שכל (או רוב) החיסכון בעלויות יישאר בכיס של רשתות השיווק והיבואנים? מה יקרה אם יש יותר מסופר אחד, אבל התחרות מצומצמת מאד? השאלה הזו הפכה פופולארית בזמן האחרון, לאחר כמה הפחתות (מוגבלות) של מכסים, וטענות שהמחיר לצרכן לא יורד מספיק בגלל היעדר תחרות בין הקמעונאים. התשובה לשאלה היא, בקיצור, כן – המחיר לצרכן כנראה ירד גם בלי תחרות. ובפחות קיצור התשובה היא:
הרפרנס לחברים של נטשה מעט צולע, וחושף כמה אני קשיש (ילדים! שקט שיהיה שם בין שתיים לארבע!) אבל השאלה היא שאלה חשובה – האם ישראל צריכה להתנות את הסרת המכסים על ייבוא למשל מסין, בכך שסין תסיר את המגבלות שהיא מטילה על ייצוא ישראלי אליה? האם הדדיות היא תנאי חשוב לליברליזציה של סחר?
התשובה הקצרה והדי חד משמעית במקרה של ישראל היא – לא. אבל הנושא יותר מעניין מזה. הדדיות בהסרת מכסים היא אחד משני העקרונות המרכזיים שעליהם נבנה ארגון הסחר העולמי, ושעליו נבנו גם הסכמי הסחר הגדולים שהיוו את הבסיס לארגון (העיקרון השני הוא עיקרון אי האפליה במכס, או MFN, אבל זה לפעם אחרת). האם כולם משוגעים? כל המאמץ העצום הזה, סבבי משא ומתן ארוכים ומייגעים – כולם לא מבינים כלום?
מבוא לכלכלה - ג 