כנס זכויות בעלי-חיים, ארה"ב 2003

די לטרור היומיומי נגד חיות!

כך דרש שלט שהוצב בכניסה למלון שבו נערך הכנס. למעלה מאלף מבקרים הגיעו לאירוע, ורבים עוד צפויים להגיע לחלקו השני, שייערך בלוס אנג'לס באוגוסט. לכבוד הכנס, הציע המלון תפריט טבעוני בכל הארוחות(!) וסיפק מוצרי היגיינה מחברות שאינן מעורבות במבדקים בבעלי-חיים. הכנס אורגן על-ידי אלכס הרשאפט מארגון FARM, והשתתפו בו פעילים מארגונים רבים למען בעלי-חיים, רובם הגדול מארצות-הברית. גם נושאים ממדינות אחרות הועלו בכנס, כגון "מלחמות פרים" בספרד ובמדינות אחרות, ציד הקנגורו באוסטרליה, ציד הקופים באפריקה, תעשיית גידול הדובים בסין וכן עדכון מישראל על המאבקים נגד פיטום אווזים ונגד חוות מזור.

תכנית עמוסה

במהלך שבוע הכנס, התקיימו בחדרי הישיבות של המלון כ 450 הרצאות, סדנאות, מפגשים עם סופרים ועם ראשי התנועה ודיונים פומביים. לצד דוברים ותיקים בכנס - שלחלקם ניסיון של עשרות שנות פעילות אינטנסיבית - השתתפו גם פעילים צעירים, שאף הם שלטו היטב בחומר והתבטאו ברהיטות ובמקצועיות. ההרצאות והסדנאות התקיימו במשך כל שעות היום בארבעה מסלולים מקבילים:

• נושאים: מצבם של בעלי-חיים הנפגעים מידי בני-אדם, בעיקר בארצות-הברית.
• אקטיביזם: דרכי פעולה כגון: הסברה נכונה ואפקטיבית, דרכים לעידוד הטבעונות בציבור ובניית אתרי אינטרנט.
• עצות: היבטים מחיי הפעילים, כגון: התמודדות עם תחושות שחיקה ותסכול, ושילוב פעילות התנדבותית עם אילוצי עבודה, קריירה ומשפחה.
• דיונים: בהשתתפות הנוכחים, בנושאים השנויים במחלוקת בתוך התנועה, כגון: המאבק לזכויות מול המאבק לרווחה, מיהו טבעוני וגבולות המותר והאסור בפעילות.

מלבד הרצאות ודיונים, הוקרנו יומם ולילה סרטי וידאו, וארגונים הציגו את פעילותם והפיצו חומרי הסברה. לאחר ארוחת הערב, התכנסו כולם לנאומים ולהרצאות מרכזיות. שעות הערב המאוחרות הוקדשו ליצירת קשרים אישיים. בנוסף לאלה, נערכו שתי הפגנות בעיר וושינגטון, סמינר בנושא חינוך הומאני, סמינר לוביזם, ומפגשים עם נציגי ציבור בגבעת הקפיטול.

הכנס סיפק הזדמנות נדירה לפגוש ולשמוע רבים ממנהיגי התנועה לזכויות בעלי-חיים בארצות-הברית. להלן מספר דוגמאות:

ג'ק נוריס ומאט באל מVegan Outreach, בחנו את השאלה "מיהו טבעוני". לפי באל, אין בעולם אדם שהוא טבעוני לחלוטין, משום שמנגנוני ניצול בעלי-החיים והפגיעה בהם מוטמעים כה עמוק בהוויה ובתרבות האנושית, עד שלא ניתן להתנתק מהם. לדבריו, המאמצים הרבים שמשקיעים פעילים מסוימים כדי לעלות מ"99.5% טבעונות" ל"99.7% טבעונות", הם שגיאה חמורה. למאמצים אלה אין השלכות מעשיות חיוביות, ובו-בזמן הם פוגעים בערך ההסברתי של הטבעונות, שהוא, בעיניו, החשוב ביותר. עלינו לזכור, שאנשים רבים לא יהפכו לטבעונים אם יחשבו שמעתה עליהם לבחון כל צבע מאכל או חומר משמר שקיים במזונם כדי לוודא שאין בו ולו מולקולה אחת מן החי. לדברי נוריס ובאל, המסר של התנועה צריך להיות הפוך: לא זו בלבד שהטבעונות טובה לבני-האדם ולבעלי-החיים, אלא גם מדובר בצעד פשוט, הודות לאופציות המגוונות והעשירות שמציע המטבח הטבעוני.

ג'ואן דונאייר, מחברת הספר Animal Equality, דיברה על הדרכים שבהן תומכת השפה המדוברת בניצול בעלי-החיים. דונאייר היא ויוויסקטורית לשעבר, שנדרשה לבצע ניסויים קשים בחולדות אך נקשרה אליהן ובחרה לאמץ אותן במקום להרגן לאחר הניסוי, כמקובל. משלמדה להכיר כל אחד ואחת מהחולדות כאינדיבידואל ייחודי, פרשה מתחום המחקר והפכה לעיתונאית ולסופרת הפועלת למען בעלי-חיים. דונאייר מייחסת חשיבות רבה לשימוש במונחים נכונים להעברת מסרים, והיא מבקשת לקרוא לדברים כפי שהם: לא לומר "בשר" או "פרוות", אלא לנקוב בשמות מיני בעלי-החיים, שמהם עשויים מוצרים אלה; להימנע מביטויים המבליעים לגיטימציה להתעללות בבעלי-חיים ("להרוג שתי ציפורים באבן אחת"); להדגיש את העובדה שגם בני-אדם הם בעלי-חיים, על-ידי החלפת המונח "בעלי-חיים" במונח "בעלי-חיים שאינם אדם"; לא להשתמש במונחים כגון "הקרבה" או "שחיטה הומאנית", אשר מסווים את הפגיעה בחיות ומשרתים את התעשייה, ועוד.

קווין ג'ונאס, מראשי SHAC USA (Stop Huntingdon Animal Cruelty), דיבר על המאבק נגד מעבדות הניסויים של חברת הנטינגדון ברחבי העולם, וסיפר כיצד הוא וחבריו נרדפים על-ידי רשויות החוק כ"אויבי הציבור" ו"ארגון טרור". לצד ג'ונאס, השתתף בדיונים על המותר והאסור במסגרת הפעילות למען בעלי-חיים גם רוד קורונאדו, שהציג את עצמו כ"אויב של ארצות-הברית בימים אלה - וגאה בכך", ותיאר פעולות ישירות שנעשו נגד תעשיות הניצול. קורונאדו נאסר בעבר על פעילותו במסגרת החזית לשחרור החיות והחזית לשחרור כדור-הארץ. ג'ונאס הסביר על הטקטיקה של SHAC:


ג'ונאס סיפר שבמקרים רבים, דווקא ההודעות לעיתונות מטעם מעבדות הניסויים או ה FBI לפני אירועי SHAC, הן הגורמות לרשתות הטלוויזיה הגדולות ולעיתונים הכלל-ארציים לסקר את האירועים - גם אם באופן בלתי אוהד. במהלך הכנס, הוביל ג'ונאס הפגנה מוצלחת בוושינגטון נגד חברה המשתמשת בשירותי הנטינגדון. אף על פי שיעד ההפגנה נשמר בסוד גם מפני רוב המפגינים, כשהגיעו למקום כבר חיכתה שם המשטרה, אשר עוקבת אחרי כל מהלך של ראשי SHAC.

קארן דיוויס מUnited Poultry Concerns, דיברה בביקורתיות על נימת ההתנצלות שנוקטים פעילים רבים במסעות ההסברה שלהם. דיוויס טענה, שהפעילים מתנצלים יתר על המידה על החמלה שהם חשים כלפי בעלי-החיים. היא האשימה, שחלקם נוטים להאמין בקלות יתירה לאמירות של בעלי עניין (חקלאים, ויוויסקטורים וכו') בדבר מצבם הטוב לכאורה של בעלי-החיים שברשותם, אף על פי שלא נדרש תואר בביולוגיה כדי לדעת שתרנגולת הכלואה בכלוב סוללה סובלת מכך. דיוויס ביקרה גם את הצורך שחשים פעילים מסוימים להוכיח שוב ושוב, שאכפת להם גם מבני-אדם ולא רק מבעלי-חיים אחרים.

מייקל באדקי מSAEN תיאר כיצד יש לבצע מחקרי שטח עמוקים במסגרת מאבקים נגד תעשיית הוויוויסקציה, והזמין את הנוכחים לפעול במסגרת שבוע שחרור הקופים ממעבדות הניסויים, שיתחיל ב 25 באוקטובר. מישל ת'יו, המובילה מזה שנים את פעילות BUAV הבריטי, תיארה את מצב בעלי-החיים במעבדות באירופה. לדבריה, המצב שם עגום יותר ממה שמקובל לחשוב בארצות-הברית. ת'יו קראה לנוכחים להילחם בתופעת הסחר הבינלאומי בקופים על-ידי החרמת חברות התעופה שמטיסות קופים למעבדות ניסויים, ובראשן Air France. גם חברת "אל על" מטיסה עדיין קופים למעבדות, לאחר שנכנעה ללחצי חוות מזור, המייצאת קופים מישראל למעבדות באירופה.

חוויה. תכנית הכנס הייתה מרתקת, אך היא אינה הסיבה היחידה לבקר בו; עצם הנוכחות במקום שבו ניתן לפגוש מאות אנשים, אשר שמו את הפעילות למען בעלי-החיים בראש סדר העדיפויות שלהם, על חשבון הנוחיות, הפרנסה, הקריירה, המשפחה ולעתים אפילו הפרטיות והחירות האישית שלהם - היא חוויה מיוחדת במינה, רותמת ומעשירה, המומלצת בחום לכל מי שיכול לקחת בה חלק.