הי, כאן אביב מוצפי,

כשעצרתי את חיי מלהמשיך בכיוון הבנאלי שהם היו בו (אקדמאי, סרן במיל', משרה נוחה) – עשיתי את זה מסיבה אחת: לא בשביל זה באתי לעולם.
גם אם לא ידעתי בהתחלה מה אני עושה, ואפילו שהיו לי אלף תירוצים לוותר – משהו הוביל אותי.

היום אני מאמן קראטה, ומנהל תכניות להעצמת ילדים. המטרה שלי היא להראות
שכולנו יכולים להשתמש בעוצמות שלנו, לא רק קראטיסטים.

החינוך של הילדים שלנו עשה "טוויסט" בעשור האחרון:
הילדים לא צריכים אותנו בשביל מידע לגבי
איך לעשות דברים; את זה הם משיגים לבד. אבל הם כן צריכים אותנו
בשביל הכוונה. האם אנחנו יודעים להכווין אותם לפי העוצמות שלהם?

קראו את המדריך "הורות אנרגטית" שבתיבה מימין,
או המשיכו לשוטט באתר. אין לי ספק, שכאן או שם,
יום אחד,
ניפגש.

http://www.youtube.com/watch?v=izgc8ddi-ko

(מומלץ להטעין את הסרטון כולו טרם הצפייה)

מאז שהחלטתי להעביר את הקראטה לאנשים שסביבי, מההתחלה זה היה הקראטה שבהם.

הקראטה הוא נפלא ואני מוקסם מראייתו את העולם הזה, אבל העניין הוא שאנשים רבים בטוחים שזה משהו מאוד רחוק מהם. מופלא לגלות עד כמה הקראטה מעורב במשימות היומיומיות שלכם, ויכול בפשטות להעניק לכם את המסוגלות לראות כמה עוצמתיים אתם בסביבתכם. כן, בדיוק, גם בדרך לעוד יום עבודה רגיל.

ובכל זאת אגלה לכם:

אני יליד 1984, למדתי את לימודיי התיכוניים בביה"ס הריאלי בחיפה, ואת התואר הראשון באוניברסיטת חיפה, במסלול כלכלה והיסטוריה של המזרח התיכון. את לימודי התואר השני באוניברסיטה הפתוחה סיימתי תוך כדי משרתי האחרונה כחוקר כלכלי. (אני סרן במיל'. ועבדתי קשה כדי להגיד את זה…)

הסתובבתי הרבה בעולם – בפולין לטובת לימודי השואה, בארה"ב ובמזרח לטובת חופשות, וביפן ובבלגיה לטובת הכשרות הקראטה. כל אחד מהביקורים הללו הותיר אותי בתחושה המוכרת ש"כמה אנחנו קטנים פה, אבל כמה מיוחדים".

היום אני גר בחיפה עם אשתי היקרה מיכל, מאמן קראטה ביקנעם עילית, מעביר הרצאות וסדנאות על קראטה-של-יום-יום בכל הארץ, ומעשיר את חיי (אך גם חוטא בזה לפעמים) בזמן עם המשפחה והחברים הקרובים.

עם נציגים מבלגיה, הולנד ופינלנד באימונים בבלגיה – מכון האימונים של סנסאי דירק היינה, דאן 8

עם חן, חבר יקר מהצבא, בטיול באירלנד, צוקי מוהר. אל תסתכלו למטה…