<?xml version='1.0' encoding='windows-1255'?><rss version='2.0'><channel><title><![CDATA[אני בחופשה  - תפוז בלוגים]]></title><link>http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?Blogid=74092</link><description><![CDATA[]]></description><copyright>Copyright 2009 Tapuz All Rights Reserved.</copyright><language>he</language><lastBuildDate>Fri, 29 May 2009 01:27:00 +0200</lastBuildDate><pubDate>Fri, 29 May 2009 01:27:00 +0200</pubDate><image><link>http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?Blogid=74092</link><title>תפוז אנשים</title><width>144</width><url>http://www.tapuz.co.il/rssCenter/images/tapuz_rss.jpg</url></image><ttl>1</ttl><item><title>סיפור אביבי</title><link>http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1486114</link><guid>http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1486114</guid><description>&lt;div dir=rtl&gt;&lt;DIV class=MsoNormal dir=rtl style=&quot;MARGIN: 0cm 0cm 0pt&quot;&gt;&lt;SPAN lang=HE&gt;&lt;FONT size=3&gt;&lt;FONT face=&quot;Times New Roman&quot;&gt;ז. משוטטת באתרי הכריות ונפגשת עם גברים מפוקפקים פחות או יותר , כל פעם היא אומרת שזאת הפעם האחרונה , אבל אפילו היא לא מאמינה לעצמה. אני מתבוננת בה מן הצד ניזונה מסיפוריה המתובלים בתובנות מצחיקות על החיים בכלל ועל גברים בפרט . חייה הסוערים מכניסים קצת עניין לחיי המשמימים. אני יודעת שיש סיפורים על אהבות גדולות הנולדות בתוך העולם האינטרנטי אבל אני לא ממש מאמינה בהם (זו תמיד איזו חברה רחוקה של חברה עוד יותר רחוקה ). מזה מספר ימים שיחותיי עם ז. נשמעו לי מעט משונות , היא תמיד עייפה , השטויות שאני אומרת לא מצחיקים אותה. למרות חשדותיי שהיא מסתירה ממני איזה סיפור עסיסי המדיר שינה מלילותיה, החלטתי לחכות בסבלנות, לרגע שהיא תספר ואכן הרגע הגיע. במקום הכי באנלי היא פגשה אותו , הוא בא לסעוד את אימו הגוססת והיא הייתה שם לנחם אותו בתוקף תפקידה. נשמע מקום כל כך נכון לפגוש אהבות, בעבודה, במכולת(למכולות בכלל יש חיבה מיוחדת בליבי וכשאני יכולה...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 27 May 2009 18:36:00 +0200</pubDate></item><item><title>דקל שפל צמרת</title><link>http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1485872</link><guid>http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1485872</guid><description>&lt;div dir=rtl&gt;&lt;DIV&gt;&lt;UL style=&quot;MARGIN-TOP: 0cm&quot; type=disc&gt;&lt;LI class=MsoNormal dir=rtl style=&quot;MARGIN: 0cm 0cm 0pt; mso-list: l0 level1 lfo1; tab-stops: list 36.0pt&quot;&gt;&lt;DIV&gt;&lt;SPAN lang=HE&gt;&lt;FONT face=&quot;Times New Roman&quot; size=3&gt;אני יודעת שאני לא שגרתית , יש המתקשים להסתדר איתי ויש שנמשכים לאופן האחר שבו אני עושה דברים. אחת לרבעון אני מכנסת את כל מחלקותיי הפזורות ברחבי הצפון, 29 נשים וגבר אחד למפגש שיש בו תמיד שלוב של עבודה והנאה. &lt;SPAN style=&quot;mso-spacerun: yes&quot;&gt;&amp;nbsp;&lt;/SPAN&gt;אחרי בקור בבית הקברות בכנרת (שעורר גל מחאה בתחילה) , שעור בצ`י קונג (שזכה לאהדה) כשברקע המראה הקסום של הכנרת, התכנסנו לדיונים על עניינינו. הכניסה שלי לתפקיד הייתה לא פשוטה, קודמיי היו עסוקים בעבודות השגרתיות והאווירה הכללית הייתה רגועה. אני הכנסתי סערות, אני תמיד מוצפת ביוזמות, ברעיונות, מצפה לעשייה שהיא מעבר ליום יום. יש השונאים אותי שזעזעתי את המערכת ויש הרואים בי משב רוח רענן. אני יודעת שאולי דרכי סוערת מדי, שאני רוצה הכל כאן ועכשיו, שאיני סבלנית דיי כלפי מי שמתקשה להשתלב, אני יודעת...&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 27 May 2009 08:38:00 +0200</pubDate></item></channel></rss>