קבוצה לא נמדדת רק במה שהשיגה, אלא במה שהשאירה אחריה. אלופות יש כמו מים, אבל שושלות, קבוצות שממלאות את ארון התארים שנה אחר שנה (או כמה פעמים בשנה) קשה יותר למצוא.
לא בכדי אחת הסיסמאות השחוקות ביותר היא שאליפות קשה לקחת, אבל קשה עוד יותר לשמור עליה: רק 25 אחוז מהקבוצות הצליחו לקחת אליפות שנה אחר שנה, ורק 6 פעמים נרשמה אליפות שלישית ברציפות או יותר. בספרד, לשם השוואה, 39 מהאליפויות היו לפחות בק-טו-בק, ובאיטליה 32. גם דאבל זה לא משחק ילדים: 12 פעמים בלבד סיימה האלופה גם עם גביע ביד, ועוד 14 פעמים היא נעצרה בגמר הגביע.
לכן, בבואנו לקבוע מי האלופה הגדולה של כל הזמנים, מעניין לראות למי הייתה השושלת הכי גדולה: מי שמרה על יציבות בפסגה לאורך זמן, לא הסתפקה בהבלחה חד פעמית. המחזור הרביעי של ליגת האלופות של וואלה ספורט יוצא לדרך, כשהפעם 32 הקבוצות צריכות זקוקות לעזרה גם מתוך המועדון.
כל קבוצה נמדדה על פי ארבעה קריטריונים: כמה תארים (אליפויות וגביעים בלבד) השיגה בפרק הזמן שהחל חמש שנים לפני האליפות וחמש שנים אחריה - 11 בסך הכל; האם הצליחה לזכות בדאבל באותה העונה; האם הייתה חלק מרצף אליפויות; ומה היה המיקום הממוצע שלה החל משנתיים לפני האליפות ועד שנתיים אחריה. כרגיל, ישנו מספר זוגי של התמודדויות, ומי שזוכה ביותר גורפת שלוש נקודות; תיקו מזכה כל קבוצה בנקודה. בטבלה אין חשיבות להפרש שבו הושג הניצחון, ושובר השוויון הוא הציון המקורי שעמו הגיעו הקבוצות לתחרות.
המחזור הראשון: מי הקבוצה הכי אטרקטיבית?
המחזור השני: מי הקבוצה הכי דומיננטית?
המחזור השלישי: למי הייתה התחרות הכי קשה?
הכירו את הקבוצות: מה מצפה לנו בשלב הבתים?
כל הנתונים בפרויקט באדיבות אתר דריבליסט
בית א': לפחות יש תיקו
מכבי חיפה 94' - מכבי תל אביב 13' 1:1, בית"ר ירושלים 93' - מכבי חיפה 11' 1:1
אם לא עכשיו, אימתי? בטח לא בשלב הבתים. גם בקטגוריה היחידה שבה יש לה פייט, מכבי חיפה של 1993/94 לא מפסידה. למרות הבצורת שהגיעה אחריה, השושלת הייתה מכובדת (שבעה תארים ב-11 שנים), ומול השממון שממנו צמחה הקבוצה של אוסקר לא היה קושי גדול.
המיקום הממוצע של מכבי תל אביב בחמש השנים האחרונות - כל העונות המלאות של מיץ' גולדהאר, למעשה - עומד על 2.4, בעיקר בזכות רצף שלוש האליפויות (לפניהן סיימה מכבי במקומות 3 ו-6). האליפות של חיפה נתחמה במקומות 5, 4 ושתי סגנויות, מה שנתן לה ממוצע טוב פחות, 2.8 בלבד.
בפינת באנו-לברך-ויצאנו-מקללים: בית"ר ירושלים של 1993 היא אחת משתי הקבוצות היחידות שעלו ליגה ולקחו אליפות בעונה הבאה. נחמד, אבל בטבלה שלנו זה רק מזיק לה.
בית ב': סוף סוף, סופרים את הכסף במדרגות
מכבי תל אביב 96' - מכבי תל אביב 15' 3:1, מכבי חיפה 01' - בית"ר ירושלים 07' 0:2
במחזור הזה סופרים שורות תחתונות, וכאן אין לפאקו מתחרים. זה הניצחון הראשון, וייתכן שגם האחרון, של הבאסקי בתחרות: הטרבל שלו, דאבל לצורך העניין, עומד במקום הראשון כמעט בכל הקטגוריות - רצף ארוך, תארים, ומיקום ממוצע. הדאבל של קשטן סובל משתי העונות של אברם גרנט שהגיעו אחריו, ושדרדרו אותו למיקום ממוצע של 3.2 בלבד.
מכבי חיפה ובית"ר ירושלים שברו שתיהן בצורת אליפויות, אבל זו של חיפה הגיעה אחרי התמקמות הדרגתית בצמרת, ושל בית"ר בזינוק המטורף של ימי גאידמק. שתיהן אמנם זכו בשתי אליפויות רצופות, אבל גם ההמשך של חיפה היה טוב יותר, בדרך לחמש אליפויות בשש שנים.
בית ג': עם קצת עזרה מחברים
מכבי חיפה 06' - מכבי חיפה 05' 1:2, מכבי חיפה 91' - מכבי חיפה 84' 0:3
בבית ג' ההצלחה של אחת היא ההצלחה של אחרת, בעיקר בקרב שתי הראשונות: מכבי חיפה של 2005/06 חייבת את בניית המומנטום לזו של 2004/05, שבתמורה נהנית מליטוש ההישג שלה. שתיהן שותפות לזכיה כמעט בלתי נתפסת בשמונה תארים בפרק זמן של 11 שנים - יותר מכל קבוצה אחרת.
השתיים הנ"ל, כמובן, הן חלק מאותו הרצף, הראשון מאז הרצף של הפועל פתח תקוה. רצף דומה היה יכול להתחיל 20 שנה קודם, עם האליפות של שלמה שרף, אלא שהוא נקטע חמש דקות לפני השלמתו, עם השער של גילי לנדאו. הדאבל של 1990/91 מביס בקלות את אותה אליפות של שרף, הודות לתארים שהגיעו אחריו.
בית ד': עוד ניצחון לקיזוז
הפועל תל אביב 10' - הפועל חיפה 99' 0:3, מכבי חיפה 85' - בני יהודה 90' 0:3
ושוב זה גוטמן נגד עצמו, אלא שהפעם הקדנציה שלו בבלומפילד מנצחת בלי בעיה. הפועל חיפה זכתה באליפות היחידה בתולדותיה אבל גיבתה אותה בעונות בינוניות, לפני ואחרי (מקומות 7 ו-3, פעמיים), בעוד שהפועל תל אביב רשמה שלוש סגנויות, והוסיפה חמישה גביעים לאורך התקופה.
בני יהודה היא אחת מארבע קבוצות בלבד מבין ה-32 שהעפילו לשלב הבתים שלא זכתה באף תואר, מלבד האליפות, בפרק הזמן המדובר. מכבי חיפה היא היחידה בבית שהאליפות שלה הייתה חלק מרצף כלשהו.
בית ה': ראובן עטר, באיצטדיון רמת גן
בית"ר ירושלים 08' - בית"ר ירושלים 98' 0:2, הפועל תל אביב 00' - הפועל באר שבע 76' 1:3
הבית היחיד עם שתי הדאבליסטיות נוטה לעברן באופן טבעי. שתי הבית"ריות זכו שתיהן באליפויות רצופות, וממוצע המיקום של שתיהן הוא 2.8, אבל לטובת הקבוצה של ארקדי, שום ושפיגל עומדת גם הזכיה בגביע תחת ראובן עטר.
הדאבל של קשטן הוא האליפות היחידה בבית שהייתה בודדת, אבל הוא מביס ללא תנאי את באר שבע - שאמנם זכתה בשתי אליפויות רצופות, אך מלבדן סיימה במרכז הטבלה, במקרה הטוב, עם מיקום ממוצע של 5.4.
בית ו': מאיגרא רמא לבירא עמיקתא
מכבי תל אביב 14' - מכבי תל אביב 92' 1:2, מכבי נתניה 71' - הפועל כפר סבא 82' 0:2
אם הפועל ר"ג של 1963/64 ובית"ר של 1992/93 הדהימו לטובה עם אליפות מיד לאחר עליה, הפועל כפר סבא הדהימה לרעה עם הישג שקשה לראות משוחזר: ירידה כאלופה גאה, ועוד מהמקום האחרון. באנגליה, אגב, עשתה זאת מנצ'סטר סיטי ב-1938, אז אולי סתיו שחם יכול לבנות על רוכש מהאמירויות. כשיגיע השלום. בכלל, הרקורד המצטבר של כפ"ס הוא הגרוע ביותר - לפני האליפות היא סיימה במקומות 7 ו-13. כך נראית אליפות מקרית.
בית ז': השושלת שנקטעה
מכבי חיפה 02' - בית"ר ירושלים 87' 0:3, מכבי נתניה 78' - הפועל רמת גן 64' 0:3
מכבי חיפה של העשור הקודם השלימה הישג נדיר של שש עונות רצופות עם מספר הנקודות הגבוה בליגה; הבעיה היחידה שלה הייתה שבעונת 2003 למכבי תל אביב היה מאזן דומה והפרש שערים טוב יותר. זה הרס לחיפה אפשרות לסטטיסטיקה שאי אפשר להתחרות בה, אבל גם כך מצבה טוב, עם שישה תארים בשש שנים ומיקום ממוצע של 1.4, שניה רק להפועל פתח תקוה.
הפועל רמת גן, כמו בית"ר ירושלים, עלתה ליגה בעונה שקדמה לזכייתה באליפות, אלא שהגלות שלה בליגת המשנה ארכה שלוש שנים. מול נתניה, שזכתה בדאבל ובעוד שלושה תארים בתקופה הרלוונטית, אין לה סיכוי.
בית ח': מי מספר 1?
בית"ר ירושלים 97' - הפועל פתח תקוה 61' 3:0, עירוני קרית שמונה 12' - הכח רמת גן 65' 0:2
וללא מתחרים, הפועל פתח תקווה היא הקבוצה היחידה שרושמת מאזן נקי של מיקום ממוצע 1 על פני חמש שנים, עגול וחלק. היא חלק מהרצף הארוך בתולדות הכדורגל הישראלי, היחידה ששברה את מחסום שלוש האליפויות, ועל אף שלא הניפה גביע באותן השנים, היא מחסלת את בית"ר ירושלים, שזכתה באליפות אחת מתוך שתיים רצופות בלב תקופת בינוניות.
קרית שמונה אמנם זכתה באליפות שנתיים לאחר שעלתה ליגה, אבל הגביע שזכתה בו בעונה שעברה מציב אותה בעמדה דומה לזו של הכח (אליפות ב-65', גביע ב-69') - ושובר השוויון ביניהן היא ההתבססות של שירצקי ומאמניו המודחים בפלייאוף העליון.