עבר הרבה זמן מאז שפרסמתי את הרשומה האחרונה על הטיול שלנו לאיטליה באפריל 2023 וסוף סוף אני מגיע לרשומה האחרונה בנושא… מאז שהתחלתי לפרסם רשומות בנושא קרו אירועים שהקשו עליי לכתוב על הטיול.
כשתכננו את הטיול לאיטליה חבר של עננת הציע לנו לבקר גם בעיר מטרה (Matera) – הידועה בכך שאנשים גרו בה במערות ברציפות מימי האדם הקדמון (כנראה) ועד אמצע המאה העשרים. למעשה גם היום חיים בה במערות, אבל אלה מערות שהם כבר הרבה יותר בתים והעיר היא מאוד תיירותית. העיר הייתה אחת העניות באיטליה אבל ב-1993 היא הוכרזה כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו וכיום היא עיר מאוד תיירותית. הרבה מהמערות הפכו לסוג של מוזיאונים שמראים איך חיו בהן בעבר.
החלטנו שאת היום האחרון בטיול או אולי יום וחצי נבלה שם. הזמנו חדר (B&B) בעיר ללילה אחד.
בדקתי מראש את הדרך מויאסטה למטרה. הדרך הישירה בכבישים מהירים אמורה הייתה לקחת קצת יותר משלוש שעות. ראיתי שלא רחוק יחסית ממטרה נמצא פארק לאומי (כלומר סוג של שמורת טבע) בשם – alta murgia national park והחלטנו שניסע לשם, נטייל בו ורק מאוחר יותר (אחר הצהריים) נגיע למטרה, בה נטייל בעיקר ביום הבא.
קמנו בבוקר לגשם שוטף. אחרי ארוחת בוקר וצ'ק אאוט יצאנו לדרך – עדיין בגשם שוטף ואפילו חזק מאוד.
החלק הראשון של הנסיעה היה בכבישים הצרים והמתפתלים של גרגנו. זמן לא קצר זחלנו אחרי נהג לא מקומי כנראה כי הוא נסע מאוד לאט… אפילו לאט ממה שאני הייתי מוכן לנסוע.
הדרך התארכה והתארכה והגשם לא פסק. זה התחיל להיות לא נעים.
בשלב מסוים עצרנו סתם לצד הדרך בין ערים כדי למתוח קצת רגליים. באותו שלב הגשם היה חלש יותר. ראינו לצד הדרך מקווי מים – לא ברור לי אם בריכות דגים או בריכות טבעיות – חשבנו שאולי נראה שם עופות מים. להפתעתנו ושמחתנו ראינו שם פלמינגו! מאוד מרחוק ויש לי רק תמונה מטושטשת, אבל בכל זאת בחרתי להציג אותה:

המשכנו בנסיעה בגשם וקרוב לאחת בצהרים הגענו ליעד – מה שהיה אמור להיות מרכז המבקרים של שמורת הטבע. לא היה שם כלום… הכל היה סגור ומלא בוץ. בשלב זה די התייאשנו והחלטנו לנסוע ישירות למטרה. התקשרתי לבעלים של ה B&B כדי לוודא שנוכל לקבל את החדר והמשכנו בדרך.
קצת הלאה ראינו מפרץ חניה. הגשם נחלש ועצרנו שם כדי לצאת מהאוטו קצת שוב… מצאנו שם מעט סחלבים ונוף יפה:

לולא הגשם כנראה היינו שמחים לטייל שם.
כשהתקרבנו למטרה (גם TARGET וגם MATERA) התחיל להתבהר ובסופו של דבר הגשם פסק לשמחתנו.
ה- B&B שלנו נקרא Casa Blanca – הבית הלבן – אבל בפנים גילינו שהם חשבו על הסרט המפורסם. זאת אחת התמונות בלובי:

בסך הכל מקום טוב ומומלץ לטעמינו.
אחרי התארגנות קצרה יצאנו לטייל בעיר. העיר מאוד צפופה באזור התיירותי שלה.
נוף כללי של אזור המערות – "הסאסי" – מאחת מנקודות התצפית הקרובות לחדר שלנו:

הסתובבנו קצת בעיר, הסתכלנו מכל מיני מקומות על הנוף ונכנסנו למעין מוזיאון אחד קטן שהיה אמור להראות מה היה בתקופה בה השתמשו במערות. המקום הזה ספציפית שימש למחסנים וגת. איכשהו גיליתי שאין לי תמונות משם אבל עננת תרמה לי תמונה של כדים (לא מקוריים לדעתי) שמצאו חן בעינינו:

הסמל של כל האזור הוא מעין תרנגול (או תרנגולת) מוזר שפסלים שלו הופיעו בכל מקום:

בהמשך ירדנו ממש לתוך הסאסי (המון מדרגות…) ונכנסנו למוזיאון גדול יותר שהומלץ לנו ע"י דלית שם שוחזרו בית מגורים וכנסיה במערות. בית המגורים היה למעשה חדר אחד גדול (לא ענק) בו גרה כל המשפחה עם חיות המשק שלה. זה הזכיר לי את הביקור שלנו ב-2019 בכפר המשוחזר זאנסה סכאנס בהולנד. תנאי החיים נראו דומים פרט לכך שבהולנד הם לא חיו במערות.
גם מהמוזיאון הזה אין לי תמונות מוצלחות. אשתמש בתמונות של חדר המגורים שצילמה עננת:


מכיוון שהבתים בעיר היו במערות, לא היו להם חלונות של ממש. הם חצבו פתחי איוורור שהיו הרבה פעמים מעוטרים או חצובים באופן יפה.

ולפעמים ראינו במערות גם מאובנים:

הסתובבנו עוד בעיר והתחלנו לטפס חזרה למעלה לחדר שלנו. זה לא היה קל…
בערב הלכנו למסעדה מומלצת לא רחוק מהחדר. להפתעתנו לא היה שם תפריט מודפס. היינו אמורים לסרוק קוד QR כדי לקרוא את התפריט אבל בטלפונים שלנו לא הייתה קליטה וה- WIFI של המסעדה לא עבד… בסוף הזמנו לפי המלצה של המלצר (זה שידע קצת אנגלית). האוכל היה טעים.
למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר ב- B&B. היה הייתה טובה אם כי פחות מוצלחת מזאת שהתרגלנו אליה בגרגנו. המנה המקורית הייתה פרוסת טוסט עם פרוסת תפוז עליה. שילוב מאוד מעניין:

עשינו צ'ק-אאוט, שמנו את המזוודה בתא המטען של הרכב ויצאנו לעוד סיבוב בעיר.
בחנויות המזכרות שם השתמשו במגשים מקוריים:

הקפנו את הסאסי וראינו עוד נופים ובתים. לא רצינו לרדת לסאסי עצמו כדי שלא נצטרך לעלות בכל המדרגות אחר כך, אבל ירדנו למערה שהייתה די למעלה ומצאנו בה ציורי פרסקו ישנים – נראה שהמקום שימש ככנסייה בעבר:

בצד המודרני יותר צילמתי סיטרואן אמי – מכונית חשמלית קטנה לשני אנשים (שנראה שתוכננה במיוחד לערים כמו מטרה). העיצוב שלה חמוד מאוד לדעתי ואין הבדל גדול בין הצד הקדמי והאחורי שלה:

בשלב מסוים יצאנו לדרך הארוכה לנאפולי. בחרתי במכוון לא לנסוע דרך כבישים מהירים – כדי שנוכל לעצור בדרך לנוח או לראות פרחים…
בהתחלה זה באמת עבד יפה. עצרנו להשקיף על הר עם כתמי פריחה גדולים בצהוב וסגול:

מאוחר יותר ראינו בצד הדרך מה שנראה כסחלבים סגולים ועצרנו לראות מקרוב – אלה לא היו סחלבים אלא מרבה חלב בורוד-סגול. מרבה חלב הוא מין שעננת מאוד אוהבת.

לא רחוק ממנו היו באמת גם סחלבים – דבורניות קטיפה וצהובות ורצועית רוברט.

אחר כך, כשהתקרבנו לנאפולי מצאנו את עצמנו נוסעים בסביבה עירונית צפופה שהזכירה לנו את חולון- בת-ים. חשבתי לעבור בכל זאת לכבישים המהירים אבל כבר לא היה טעם.
כשהגענו ליעד שלנו לא מצאנו אותו… מכיוון שהייתה לנו טיסת בוקר מוקדמת לארץ, הזמנתי מראש לילה במה שחשבתי שהוא מלון ממש בשדה התעופה. הסתבר שמדובר ב- B&B די מוזנח וקשה לאיתור, אבל אכן במרחק הליכה קצר מהטרמינל וגם נקי.
אחרי שהתקשרנו לבעלת החדר וקיבלנו הוראות הגעה הורדתי את עננת והמזוודה שם ונסעתי להחזיר את הרכב.
אחר כך הלכתי ברגל לחדר ואז יצאתי עם עננת לטרמינל כדי לראות שאנחנו יודעים איך להגיע וכמה זמן זה ייקח. בטרמינל קנינו ספוליאטלה שחשבנו שתהיה האחרונה לטיול זה ולשנים הקרובות אבל בדרך חזרה לחדר מצאנו מאפיה שמכרה מאפים טריים וקנינו שם כמה להביא הביתה לילדים.
אחרי שנת לילה קצרה קמנו ב- 3:15, אכלנו ארוחת לילה-בוקר והלכנו לטרמינל. היה תור ארוך אבל הגענו בזמן, הטיסה יצאה בזמן והגענו לארץ בשלום.
בארץ החתול שמח מאוד לקבל את פנינו ולבדוק מה הבאנו…

בכך הסתיים הטיול הגדול ביותר שלנו מאז 2019, שהיה מאוד מעניין ויוצא דופן ובהחלט גרם לי לרצות לצאת לעוד טיולים כאלה בעתיד.
מאוד מקווה שנצליח.
והרשומה המומלצת היא – על אור שמש וחלב חמוץ – בבלוג של שלומית עוזיאל
