בשביל הדמעות

היריון, חודש תשיעי, לא יודעת לספור שבועות פלוס משהו. מה זה בכלל? אני מהדור שסופרים חודשים. כרסי הולכת לפניי, כמו שאומרים, ואני מחפשת מקום ללדת. עדיין לא החלטתי אם לקחת דולה – אני אמורה לדעת איך ללדת, לא? כל מי שאי פעם ילדה (או שעדיין נשארה ילדה) יודעת איך ללדת. הגוף יודע והנפש תלמד. כשצריך, … המשך קריאת הפוסט בשביל הדמעות

פרח

אני יושבת, מחזיקה ביד פרח קטן, פרח שהייתה יכולה לצאת ממנו מישהי שהיא משהו, אבל זה לא קרה. אני תולשת עלי כותרת צבעוניים עייפים, ובמקום לשאול "אוהב - לא אוהב" אני שואלת את עצמי ואת הפרח "היה או לא היה". קרה או לא קרה. ומה בדיוק קרה. ואני לא יודעת לענות. וגם הפרח לא.

ללכת

מכאן לשם היא לא ידעה איך ללכת. היא הסתכלה, התבוננה, מה אני אגיד לכם, בקושי ראתה, ניסתה להבין, לחקות, אבל היא לא ידעה איך ללכת.  הסתכלה ימינה, התבוננה, ראתה, ניסתה להבין, לחקות, אפילו ללכת שמאלה, אבל היא לא ידעה איך.  "קודם תבחרי רגל אחת, אחרי זה תניחי את השנייה, וכך הלאה," אמרה לה מישהי. "איזה … המשך קריאת הפוסט ללכת

עננית טובה

בלילה הלכתי לעננית. אני תמיד הולכת אליה עצובה, ואני עצובה הרבה. פיג'מה תכלכלה של גיל שעוד היו מלבישים אותי בה והוא היה מלווה אותי. היום אני מלווה אותי, עצוב לי לעשות את זה לבד, זה לא אותו דבר, אבל זה עדיף ככה.  עננית נותנת לי יד. היא מביטה בי בחיבה והוורדרדות שלה מלטפת טוב את … המשך קריאת הפוסט עננית טובה

אנחנו עוד נצחק על זה

את ואני עוד נצחק על זה. יום יבוא ונצחק על זה. אם תיקחי את הכדורים שלך תחזרי להיות בסדר, אני יודעת. כבר היינו בסרט הזה כמה פעמים. את מבולבלת וסביר שלא תזכרי, אבל אני אזכיר לך. את לא תשאלי אותי כל עשר דקות מה השעה ולא תאמיני לי כשאגיד לך את התשובה. ואת לא תתווכחי … המשך קריאת הפוסט אנחנו עוד נצחק על זה

התאהבות לואטת

כשמתאהבים במישהו לואטים את השם שלו עם קצת אוויר באמצע, לפעמים גם בשוליים. בעדינות. למשל השם ארז ייהגה: אהרהז, בעדינות, בחרדת קודש-משהו. כאילו שאם אהגה את זה באופן רגיל תהא זו פגיעה בכבוד האדם וגסות רוח מסוימת. כשמתאהבים במישהו לואטים את השם שלו כמו שמלקקים גלידת וניל: עומסים קצת ממנה על כפית, מלקקים, אבל רק … המשך קריאת הפוסט התאהבות לואטת

דלתות

כשאימא קמה לחלון בפעם הכמעט אחרונה שלה בבית, השיער שלה היה פרום מהקוקו-סבתא היומי, וקו הקיפול של הסיכה הארוכה קטע את רצף השיער הארוך שלה. דמיינו לכם שיער ארוך גולש מחולק על קו העורף בגלל סיכה ארוכה שתפסה את השיער אחרי חפיפה והותירה בו 'צלקת' שהתרגלתי אליה כל השנים. עשרים ותשע שנים.היא הציצה מבעד לתריסים, … המשך קריאת הפוסט דלתות

שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה

שגרה כבר לא תהיה פה. שגרה כבר לא הייתה לי מ-2003. שום דבר לא כמו שהיה, וזה רק הולך ומחריף. הזיכרונות דוהים, וכשאני מספרת אני כמעט לא מרגישה כלום. אני פשוט יודעת מה צריך להגיד ומנסה להתאים את הטון המתגוון שלי. הבומים האמיתיים מגיעים כשאינני מוכנה. לא בתאריכים כמו היום. לא צריכה תאריכים כדי לזכור … המשך קריאת הפוסט שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה

בין העצים לאבנים

גברת עברהיה ונגמרשם תישארי. אני רוצה אותך כמו שאת רוצה למותאבל פוחדתגברת עבר, לכודה בין העצים לאבניםכבר אי אפשר לבעוט כבר אי אפשר לצבוטאז תעשי את זה לעצמךאילו רק יכולתי הייתי משאירה אותך שםניסיתיאבל הבכי שלך נתקע לי כמו קיא בגרון שמהססלצאת או להישאר עכשיוכי ככה אי אפשרכי אין לך עתיד ויש לך רק עברלו יכולתי … המשך קריאת הפוסט בין העצים לאבנים

וחתיכת שמיים

פעם, לפני שנים רבות רבות, מישהו סיפר לי שהצבע של השמיים, במיוחד בקיץ, הוא תכלת. בחורף הוא אפור, אבל בחורף יש הרבה שלא רואים, שספונים בבתיהם, ומי שבחוץ לא כל כך מסתכל על השמיים. כשאני מרימה את הראש אני חוטפת סחרחורת וכשאני מורידה אותו בחזרה אני צריכה לאחוז במשהו. המעברים צריכים להיות איטיים. פעם סיפרו … המשך קריאת הפוסט וחתיכת שמיים