פעם בכמה זמן מוזיקאים עצמאים משתפים או אפילו מתייעצים איתי באסטרטגיה שלהם (זה אשכרה עדיין קורה), והיא כמעט תמיד מתמקדת בתזמון של סינגלים והופעות. אני נחמד ועוזר, מקשיב בבעתה לסכומים שהם משקיעים בכל הפרוצדורה (חדרי חזרות, קליפים, יח"צ, קידום בסושיאל), ומחכה בסבלנות לרגע בשיחה שבו אפשר להגיד להם שיש מצב שהם משקיעים בקהל הלא נכון.…

אני אוהב ראפריות צעירות. אוי זאת כזאת דרך נוראה ומעצבנת להתחיל טקסט, אבל זה נכון ואחדד: אני מאוד אוהב ראפריות צעירות מהתקופה שבין אמצע שנות השמונים לאמצע שנות התשעים. בהכללה גסה, עד אמצע שנות השמונים היו ראפריות מעטות, בעיקר כחלק מהרכב ראפ ולא כסולו, כשהראפ עוד היה תמים וחביב וחצי מדוקלם. שא-רוק מהפאנקי 4+1 היא…

הייתי בערך בן 12 כשמשינה התפרקה, מספיק בגיר כדי לגדול עליהם ולספוג את קמפיין הפרידה המושקע אבל צעיר מכדי לחוות אותם בהופעה חיה. הייתי מנוי על עיתוני נוער שפימפמו את הפירוק, הדיסק "להתראות נעורים, שלום אהבה" התנגן בבית גם אצלי וגם אצל אחי הגדול וגם ברדיו. אותו אח הלך לראות אותם בהופעת הפרידה בפסטיבל ערד…

לייק א פרייר הוא שיר מושלם. במדור שנתן לי השראה לחזור לכתוב בבלוג הוא קיבל 10\10, ובצדק. זה פופ בשיא כוחו ותפארתו. זה השיר האהוב עלי של מדונה, שכמו מלכת פופ אמיתית היתה שותפה גם בכתיבה וגם בהפקה (יחד עם פטריק לאונרד, בחור מוכשר שמלווה את מדונה לאורך כל הקריירה). נקודת הפתיחה של הטקסט הזה…

דה פאוור זה לא סתם שיר. זו קלאסיקה שמחברת בין פופ, ראפ ודאנס בתפר שבין עשורים וממש הצליחה ללכוד רגע. חשבתי שיהיה מגניב לכתוב עליו אז שמתי לי את הקליפ ביוטיוב, אבל רגע, זאת לא הגרסה שאני אוהב. הכל מתחלף מהר מדי, תוקפים אותי מכל הכיוונים. אז שמתי את גרסת האלבום בספוטיפיי, אבל איפה הזמרת?…

בשבוע שעבר היתה איזו סערה קטנה כשבלר הופיעו בפסטיבל קוצ'לה והקהל היה אדיש אליהם. דיימון אלברן התעצבן ואמר שלא יחזור לשם, והאינטרנט הכתיר את באי קוצ'לה כקהל הגרוע בעולם. בערך 5 דקות אח"כ התגלה לעולם החידוש האחרון בתחום ה-AI המוזיקלי – Udio, שפולט פחות או יותר איזו מוזיקה שתרצו אם רק תצליחו לתאר אותה במילים…

יש מיליון דרכים לדרג ראפר: פלואו, טקסט, יכולת לספר סיפור, השפעה, איכות ההפקות שהוא בוחר, להיטים, המשכיות, וכו'. יש גם מרכיב חמקמק שאני קורא לו "יציאות", או "הברקות". רגעים או יצירות שמתחו את הז'אנר ועוררו את הדמיון, תצוגות תכלית יוצאות דופן. מוס דף הוא אחד הראפרים האהובים הראשונים שממש אהבתי – גם "מיס פאט בוטי"…

האהבה שלי לקראפטוורק התחילה כשהייתי קטן והתבססה בתקופה שהתחלתי לאסוף תקליטים. למזלי מצאתי עותקים של Man Machine ו-Computer World בסביבות ה-40 שקל כל אחד באוף דה רקורד, בתקופה שהיה קשה למצוא תקליטים של קראפטוורק ועוד בתקציב הדל שלי. חרשתי עליהם מההתחלה עד הסוף, לפעמים שוב ושוב, בסבלנות ובקשב של טיינאייג'ר מושקע. מן משין הוא אלבום…

חובבי היפ הופ סובלים ממילה אחת שמופיעה בחלק עצום מהשירים האהובים עליהם אבל אסור להם להגיד אותה בקול רם, בטח לא כשאתה לבן. המילה הזאת מופיעה כמה פעמים בשיר "אלייב" של קמבה*, אבל באופן מפתיע גיליתי שאני מתקשה הרבה יותר עם מילה אחרת בו. מילה פשוטה וטריוויאלית שהיא בעצם השם של השיר. "אלייב". חי. "אלייב"…