ודמוקרטית שיתף/שיתפה את הפוסט של Nitay Peretz.

בינתיים בחולות: שב"ס לא מספק די שמיכות לכל השוהים, ובכל המתקן אין אף תנור לשוהים. שב"ס אוסר על הכנסת תנורים מבחוץ.

בינתיים בחולות: שב"ס לא מספק די שמיכות לכל השוהים, ובכל המתקן אין אף תנור לשוהים. שב"ס אוסר על הכנסת תנורים מבחוץ.
ודמוקרטית?
בשטח אחד, תחת משטר אחד, מתקיימות שתי מערכות חוק נפרדות לשתי אוכלוסיות שונות. שתי מערכות החוק נוגעות בכל תחומי החיים, הרבה מעבר ל'ביטחון'.
היום נשיק את דוח 'שתי... מערכות החוק' , שיוצא לאור והוא רלוונטי מתמיד. למידע על כנס ההשקה: http://www.acri.org.il/he/33341
אז איך זה עובד?
אזרחי ישראל או יהודים (זכאי חוק השבות) שגרים בגדה, או סתם נוסעים לבקר, נמצאים תחת תערובת הכוללת את חקיקת הכנסת שהורחבה וחלה גם עליהם (חינוך, תעבורה, מיסים ועוד), חקיקה צבאית ייחודית רק לישראלים (בתכנון ובניה, למשל) ופסיקה שיפוטית שהחילה חקיקה ישראלית על ישראלים ויהודים ביו"ש.
הפלסטינים, לעומתם, חיים תחת החוק הצבאי המלא כפי שהתפתח בצווים הצבאיים של הריבון הזמני, אלוף פיקוד מרכז. הדבר נכון באופן מלא ב60% מהגדה, שמוגדרת כשטח C, אך נכון גם על כל מגע יומיומי של פלסטינים משטח A או B עם המשטר הצבאי. גם במקומות בהם יש סמכויות מסוימות לרשות הפלסטינית, השליטה הכוללת עדיין בידי צה"ל.
עו"ד תמר פלדמן, מחברת הדוח: "לאורך השנים עסקנו בהפרות זכויות האדם באופן פרטני...עם הזמן הבנו שיש לחקור את הנושא באופן רוחבי, כי הבעיה היא בתשתית, במסגרת החוקית שבה אנחנו עובדים, שהיא פגומה מיסודה. את הפגם הזה, על המערכתיות והשיטתיות בו, היה צריך לחשוף, כדי להבהיר איך זה משפיע על תחומים מאד מגוונים בחיים של אנשים, ולא רק בתחום הפלילי או הבטחוני".
לדוח המלא: http://www.acri.org.il/he/33351
להזמנת הרצאה על אחד מנושאי הדו"ח: http://bit.ly/listenHR

השאירו את המוגבלות מחוץ לויכוח!
המחלוקות המדיניות בין ישראל לארה"ב הגיעו לשפל חדש בדיפלומטיה העולמית, כאשר בכיר בממשל האמריקאי כינה את ראש ממשלת ישראל כ'לוקה בא...ספרגר' כחלק משלל כינויי גנאי. הסערה הציבורית אמנם עוסקת בהדרדרות היחסים בין המדינות החשובה לכשלעצמה, אולם האם מישהו טרח לחשוב כיצד מרגישים אנשים עם תסמונת אספרגר ומשפחותיהם, שקמו לבוקר מביש, משפיל, מכליל ומרושע?
מעבר לכך, השימוש בתסמונת במטרה להעליב רק מבהיר עד כמה רבה הבורות בנוגע לתסמיני האספרגר. פיצול קשב, תכנון מדוייק וירידה לפרטי פרטיםם הם חלק מתכונותיהם של אנשים עם אספרגר, שהינם בעלי אינטיליגנציה גבוהה במיוחד על סף גאונות. הלוואי שלמנהיגנו יהיו קצת יותר תכונות דומות לאלו ש'לוקים' באספרגר וקצת פחות מאלו שלוקים באטימות.
כארגון שמעניק שירות לאנשים רבים המתמודדים עם התסמונת, אנו דוחים בשאט נפש את גרירתם של אנשים עם מוגבלות לשיח הציבורי כפי שנעשה על ידי אותו בכיר, יהא אשר יהא. ארגון 'בזכות' לא ייתן שמאבק פוליטי זה או אחר, יפגע בכבודם של אנשים ויוריד לטמיון עבודה כה רבה, במהלכה התקדמה החברה שלנו בהפרחת סטיגמות כלפי אנשים עם מוגבלות ולשילובם בחברה.
הפסיקו להשתמש בקוד "עיוור" במקום מנותק, ב"חירש" במקום אטום, ב"נכה" במקום חסר יכולת.
רוצים לריב? בבקשה. אבל לא על חשבוננו!
הישג לדמוקרטיה בישראל.
זה הזמן לתמוך!
החירות לא מגנה על עצמה. כדי שיהיו לנו עוד הישגים כמו פסק-הדין אתמול - אנחנו צריכים אותך!
למען השמירה על החירות והגנה על האנושיות של כולנו.
עדיין לא חבר/ת אגודה...? הצטרפ/י עכשיו: bit.ly/do4rights
ולכל חברותינו וחברינו - אנא הפיצו הלאה!
כדי שנבלום את הצעות החוק האנטי-דמוקרטיות, וניתן תשובה עניינית לכל הסתה, ונקדם חקיקה שטובה לאזרחי ישראל, ולא כזו שפוגעת בבסיס אנושיותנו.
להצטרפות לאגודה לזכויות האזרח בישראל: bit.ly/do4rights
לניתוח פסיקת בג"ץ אתמול, מאת חבר הנהלת האגודה פרופ' אייל גרוס:
http://www.haaretz.co.il/news/law/.premium-1.2441613
"קל להרוס וקשה לבנות, והגזענות שהתפרצה הקיץ וזכתה ללגיטימיות גדולה לא נעלמה. היא עדיין כאן. ביחד, בעשייה משותפת, אנחנו יכולים לצמצם אותה, להסיר ממנה את הלגיטימיות, לפתח סובלנות וכבוד-הדדי בין כל אשה ואדם."
בזכותכם, על כל אמירה של שנאה יש מורה שיודעת איך להתמודד בזמן-אמת בכיתה, להפוך ביטוי-גזענות לדיון מכבד.
בחודש האחרון פעלנו כדי שכל מורה יקבל כלים חינוכיים לקידו...ם סובלנות והתמודדות עם הגזענות.
עשינו זאת בזכותכם - מאות אזרחים שאכפת להם, שנכנסו לאתר והעבירו את המסר הלאה: www.acri.org.il/he/no2racism
בזכות המאמץ המשותף, מערכי הפעילות הגיעו אל כ-15,000 אנשים, מתוכם אלפי מורות ומורים. אנו בקשר ישיר עם בתי ספר, רכזות/י מקצוע וצוותים חינוכיים שונים שפנו אלינו בעקבות הקמפיין, לחשוב יחד כיצד להפוך את ההתמודדות עם גזענות לתכנית שנתית מקיפה. תכנית ההשתלמויות שלנו כבר מלאה. אנחנו עובדים עם משרד החינוך, כדי שהמאבק בגזענות יזכה לגיבוי מערכתי מקיף.
קל להרוס וקשה לבנות, והגזענות שהתפרצה הקיץ וזכתה ללגיטימיות גדולה לא נעלמה. היא עדיין כאן. ביחד, בעשייה משותפת, אנחנו יכולים לצמצם אותה, להסיר ממנה את הלגיטימיות, לפתח סובלנות וכבוד-הדדי בין כל אשה ואדם.
האתר נשאר באוויר - עדין אפשר לעשות משהו טוב, להיכנס ולהפיץ הלאה את המסר: www.acri.org.il/he/no2racism
תודה לכולכן/ם!
כמה בורות, טפשות, רשעות ובעיקר חוסר אחריות צריך כדי להעלות כעת בווינט את הכותרת הראשית המזעזעת הזו שמסיתה נגד האזרחים הערבים ?
ואם אתם רוצים לראות איך התקשורת ב...ונה תיק נגד האזרחים הערבים תקראו את כותרת המשנה " במגזר הערבי מתייחסים לארגון הרצחני כמדינה לכל דבר וטוענים כי למרות אכזריותו הוא פועל לפי האיסלאם: "שחיטה היא דרך להוציא להורג כופרים". "
הצג עודכל מילה בסלע!

"...אני לא מתמודדת עם גזענות של יום יום. לפעמים אני מתמודדת, הרבה פעמים לא. הרבה פעמים אני לא מסתכלת לה בעיניים ולא מאירה עליה בפנס כשהיא סמויה..."
כך כותבת בגי...לוי-לב נעה, בעצמה מתנדבת ופעילה במאבק נגד הגזענות. האם זה מה שקורה גם לכם? כמה פעמים אנחנו שותקים, כי לא תפקידנו לחנך?
נעה קוראת לכם לא להישאר לבד עם התסכול, ולתמוך במי שכן מתמודדים - הקליקו http://bit.ly/4hinuch
הנה הטקסט המלא - האם אתם מזהים את עצמכם כאן?
"אני לא מתמודדת עם גזענות של יום יום.
ברכבת בגן החיות יושב ילד ושר: "טו טו טו טו הערבים ימותו!" כאילו זה סתם עוד שיר נחמד על רכבת. אני לא מתערבת.
ההורים שלו לידו. זה לא ענייני, לא תפקידי לחנך אותו.
אסמס סופר גזעני ונורא שקיבלתי ממישהי בעבודה. עניתי בקרירות, הבהרתי שאני לא חושבת כמוה. אבל לא עניתי בחומרה המתבקשת. למרות שהמילים שכתבה גרמו לי לשבת רועדת מול הטלפון, לא הרעדתי את העולם כמו שמגיע לאמירה הזאת.
רציתי לשמור על היחסים במקום העבודה שלי. רציתי לשמור על מקום העבודה שלי. חשבתי שזה בכלל לא ענייני ולא מקומי לחנך אותה, וכנראה שחסר טעם, הרי היא אישה בוגרת.
מאז תחילתו של צוק איתן, כמעט כל פעם שאני משחררת את התלמידות שלי להפסקה מישהי מהן אומרת משהו גזעני. הרבה פעמים הן גם מנסות להכניס אותי לדיון ואני מתחמקת באלגנטיות - "בואו לא נדבר על פוליטיקה". הן נשים בנות 50, אני אומרת לעצמי... מי את שתחנכי אותן, לא תפקידך.
אני לא מתמודדת עם גזענות של יום יום. לפעמים אני מתמודדת, הרבה פעמים לא. הרבה פעמים אני לא מסתכלת לה בעיניים ולא מאירה עליה בפנס כשהיא סמויה.
הרבה פעמים אני מרגישה אשמה על זה. מריצה בראש דברים שיכולתי להגיד. חושבת לעצמי על הילד שילמד את כל הגן לשיר "הערבים ימותו" ועל מי הילדים האלה יגדלו להיות.
אבל יש לי את ה"לא תפקידי לחנך" שמרגיע אותי. שנותן לי את התירוץ והסיבה (מוצדקת או שלא) להרגיע את המצפון שלי. אני נושמת לרווחה – לא תפקידי לחנך.
אני לא יודעת אם במקרים שתיארתי עשיתי את הבחירה הנכונה בחוסר ההתמודדות שלי. אני יודעת שהבחירה שעשיתי היא הבחירה הקלה יותר. זו שלא דורשת עימות. נדמה לי גם שזו גם הבחירה של רובנו רוב הזמן.
ואז יש את אלה שתפקידם לחנך.
אני לא מקנאת במורה של הילד ברכבת. לא מקנאת באחריות הכבדה שיש עליה להסביר לילד, גם אם ההורים שלו לא הסבירו, מה לא בסדר בשיר שלו. לה אין את הפריבילגיה שלנו יש להגיד "לא תפקידי" ולהמשיך הלאה. אם היא תתמודד או לא – על אחריותה.
כולנו מתחמקים מהתפקיד הזה בעיקר כי הוא נורא קשה – להסביר לאדם אחר שההתנהגות שלו גזענית ולמה זה דבר רע זה אחד הדברים הכי קשים שאפשר לעשות. זה מעורר עימות, ומאוד מאוד מסובך לעשות את זה בצורה יעילה. זו הסיבה שגם הרבה אנשי חינוך לא מתמודדים עם הנושא.
אינספור פעמים אני נתקלת בגזענות ועוברת עליה לסדר היום כי "לא תפקידי לחנך". כשאני עושה את זה אני בעצם מפקידה את אחד התפקידים ואחד המאבקים הכי חשובים בחברה שלנו בידי אנשי החינוך. אני גם מפקידה אותם על אחד האתגרים הקשים יותר שאפשר להתמודד איתם.
אנחנו נותנים לאנשי החינוך את האתגר הזה, נותנים להם להשקיט את המצפון שלי – אבל הם, אנשי ונשות החינוך – לא דווקא מוכנים לאתגר.
ולכן אני חושבת שחשוב לעזור למורים ולמורות להתכונן לאתגר - בהשתלמויות, במערכי שיעור מתאימים ובספרים.
אפשר לעשות את זה כאן - http://bit.ly/4hinuch
בהצלחה לכל הגיבורים של החינוך, שתהיה שנה שקטה."
ותודה לנעה על הרשות לפרסם את הפוסט האישי, ועל כל העשייה שלה למען סובלנות וכבוד-האדם.
שבת שלום עם חומר למחשבה...
בשולי מאמר על הרצל ופרשת דרייפוס, כך כותב הבוקר פרופ' בנימין זאב קדר, מבכירי ההיסטוריונים בישראל.
יש מה לעשות כנגד הגזענות, ויש את הכלים לכך - כנסו והפיצו את הק...ריאה החסרה: http://bit.ly/4hinuch
תרמו לקיום השתלמויות מורים על התמודדות מערכתית עם גזענות: http://bit.ly/do4kvodadam
שבת שלום ועשייה!
למאמר 'מבט חדש על הרצל, דרייפוס, וצעקת ההמון' שפורסם הבוקר ב Haaretz הארץ -
http://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-1.2419593
ככה צריך לעשות את זה. כל השנה
תמכו עכשיו במחנכות ובמחנכים - אצלם המפתח לשינוי!
גם באנגלית – מחנכים נגד גזענות.
פעלו עכשיו – http://www.acri.org.il/he/no2racism
אחרי שישקע עשן הקרבות – נישאר עם השנאה והגזענות. והדרך להתמודד איתה היא בחינוך....
מחלקת החינוך שלנו פיתחה כלים מקצועיים ויעילים, ואנחנו זקוקים לעזרתך בהפצתם.
חינוך נגד גזענות לא נגמר בשעת חינוך, והוא לא תפקידה הבלעדי של מחנכת הכיתה. כפי שהגזענות עצמה לא מוגבלת רק לשעת חינוך. חינוך נגד גזענות יכול להגיע בתרגילי המתמטיקה, בשיעורי הביולוגיה – וכן , גם בשיעורי האנגלית.
התרגיל שמובא פה לדוגמא, מבקש מהתלמידים/ות להשוות בין שתי כתבות שמסקרות את האירועים האחרונים בפרגוסון, מיזורי, ושואל איך הכתבות השונות מתייחסות לסוגיית הגזע.
התרגיל מאפשר לתלמידות/ים לתרגל את מיומנויות הקריאה, לנתח לעומק הבדלים בשפה, ותוך כדי כך גם להקדיש מחשבה מעמיקה לסוגיות של גזע וגזענות.
שאלות נוספות באנגלית, במתמטיקה במדעים ובמקצועות נוספים ניתן למצוא בספר שעומד לצאת לאור בשבועות הקרובים. ניתן לרכוש אותו מראש כאן – http://www.acri.org.il/he/no2racism
פיתחנו תכנים חינוכיים מקצועיים לקראת שנת הלימודים מתוך רצון לעזור למחנכות ולמחנכים ומתוך התחושה שזה צו השעה, ההתמודדות עם הגזענות היא האתגר של אחרי המלחמה, והיא מתחילה בחינוך.
תרמו ופעלו למען חינוך, נגד גזענות – כאן – http://www.acri.org.il/he/no2racism
ככה נראית דמוקרטיה: כשמורה לחשבון עושה את זה נכון.
כנסו ותמכו במורה שחשובה לכם: http://www.acri.org.il/he/no2racism
אחרי הקיץ הזה, איפה מתחילים?
המאבק בגזענות מתחיל אצל נשות ואנשי החינוך שלנו.
כל השנה, בכל שיעור. הקליקו http://www.acri.org.il/he/no2racism
למשל בשיעור מתמטיקה: כשנסרין וליהי יוצאות לטייל יחד בנגב, התלמידים מחשבים את המרחק מכפר-קרע לבאר-שבע ושיעור מתמטיקה הופך להזדמנות חינוכית.
כל מורה יכולה להגיב למציאות, ויכולה גם ליצור מציאות אחרת.
בשבועות הקרובים נוציא לאור את הספר 'כל שיעור הוא שעת חינוך: מקצועות הלימוד השונים ככלי לחינוך נגד גזענות'.
הקליקו כדי לתרום עותק של הספר למורה שחשוב/ה לכם.
הקליקו ותעבירו הלאה את הכלים החינוכיים להתמודדות עם גזענות http://www.acri.org.il/he/no2racism
הקרב על הדמוקרטיה, מתנהל תחת הקרבות הקשים בעזה...

"בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה קשה על חופש הביטוי, לציד מכשפות ברחבי הרשת, להתלהמות ולאלימות נגד כל מי שכביכול אינו מתיישר עם הקונצנזוס. למרבית הדאגה רוח רעה... זו לא פסחה אף על המוסדות להשכלה גבוהה, שחלקם איימו להטיל סנקציות על דעות שנחשבות קיצוניות בעיניהם."
**הנוסח המלא: המכתב הנוקב של עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי שלנו, על חופש הביטוי באונ' בר-אילן, ולאחריו תגובת הדיקן הפקולטה למשפטים**
30 ביולי 2014
לכבוד
פרופ' שחר ליפשיץ, דיקן הפקולטה למשפטים
אוניברסיטת בר-אילן
שלום רב,
הנדון: תגובתך למכתבו של פרופ' חנוך שינמן לסטודנטים
פרופ' חנוך שינמן, מרצה לתורת המשפט בפקולטה למשפטים, הקדים למייל ששלח ביום 28.7.14 לתלמידיו בעניין הבחינה את הדברים הבאים -
"לכל תלמידי שנה ב' משפטים שלום,
אני מקווה שהודעה זו מוצאת אתכם במקום בטוח, ושאתם, משפחותיכם, והקרובים לכם אינם בין מאות האנשים שנהרגו, האלפים שנפצעו, או עשרות האלפים שבתיהם נהרסו או שנאלצו לעזוב את בתיהם במהלך או כתוצאה ישירה מהעימות האלים ברצועת עזה וסביבתה. אני מאחל לכם, משפחותיכם, והקרובים לכם שתישארו בטוחים ובריאים עד שהעימות יסתיים ועד בכלל."
למחרת שלחת את התגובה הבאה לסטודנטים –
"לתלמידי שנה ב' - הודעה דחופה מדקאן הפקולטה למשפטים
סטודנטים יקרים,
זועזעתי להיוודע על הדואר האלקטרוני שנשלח אליכם על ידי פרופ' חנוך שינמן. זהו מכתב פוגעני והחל מן הבוקר אנחנו מוצפים ובצדק בפניות של סטודנטים ובני משפחה שרבים מהם משתתפים בימים אלה ממש בקרבות בדרום.
מכתבו של פרופ' שינמן - הן תוכנו והן סגנונו - מנוגדים לערכי האוניברסיטה והפקולטה למשפטים. באופן אישי כמו גם במחקריו רשאי כל מרצה לאחוז בעמדותיו ולהביע את השקפותיו במסגרת החוק. הפקולטה למשפטים חרטה על דגלה ערכים של פלורליזם, סובלנות וחופש ביטוי, אולם שילוב עמדות כפי שנכללו בפנייה המנהלית ששלח פרופ' שינמן לסטודנטים בנושא הנוגע לבחינות אינו נכנס למסגרת החופש האקדמי או חופש ביטוי אישי בכל מובן מקובל. מדובר בשימוש לרעה בכוח הנתון למרצה לניצול הבמה שניתנה לו כמורה לתורת המשפט כדי לשגר מסרים המשקפים את עמדותיו, באופן שפגע כאמור באופן קשה ברגשות הסטודנטים ובני משפחותיהם.
אני מתנצל בשמי ובשם הפקולטה על משלוח המכתב ומתחייב כי הנושא יטופל בחומרה הראויה.
בתקווה לימים שלווים יותר"
על פי הידיעה שהתפרסמה ב"הארץ" אף דרשת מפרופ' שינמן להתנצל בפני התלמידים (אור קשתי "אוניברסיטת בר אילן נגד מרצה למשפטים שהביע דאגה לנפגעים בשני הצדדים" אתר הארץ, 29.7.14).
בתגובת האוניברסיטה לפרשה, שנכללה בידיעה, נאמר שפרופ' שינמן ניצל לרעה את הבמה שניתנה לו כדי להביע דעות פוליטיות, באופן שפגע ברגשות הסטודנטים ובני משפחותיהם.
קראתי בדאגה רבה ובצער עמוק את תגובתך ואת תגובת האוניברסיטה. כל חטאו של פרופ' שינמן היה בכך, שלצד דאגה כנה לשלומם של תלמידיו ושל בני משפחותיהם הוא התייחס אף לקורבנות הפלסטינים ולנזק הכבד לרכוש ברצועת עזה. לקרוא לכך דעה פוליטית או ביטוי שסותר את ערכי הפקולטה למשפטים והאוניברסיטה הוא לעג לרש.
פרופ' שינמן לא נקט עמדה בשאלה מי התחיל ומי אשם, הוא לא הביע עמדה אם הלחימה מוצדקת אם לאו, אם שיטות הלחימה שצה"ל נוקט בהן הן חוקיות או מוסריות אם לאו – כל אלה נושאים כבדי משקל והרי גורל, שגם אליהם היה רשאי פרופ' שינמן להתייחס (במסגרת אקדמית או כהבעת דעה במסגרת פרטית). כל שעשה פרופ' שינמן הוא לציין את העובדה שיש קורבנות בנפש, פצועים, פליטים והרס רב גם בצד הפלסטיני. עובדות אלה אינן בגדר עמדה פוליטית.
לחוש כאב גדול יותר על קורבנות וסבל של בני החברה אליה אדם משתייך זהו רגש אנושי. בלתי אנושי להתכחש לסבלו של האחר.
לא פרופ' שינמן הוא הראוי להוקעה על עמוד הקלון בכיכר העיר. ראויים להוקעה הסטודנטים שהתלוננו נגדו ושרגשותיהם נפגעו מעצם אזכור סבלו של האחר, אף אם הוא נחשב בעיניהם לאויב. כמי שעומד בראש פרויקט זכויות אדם והיהדות במכון הישראלי לדמוקרטיה היה עליך לומר למתלוננים בקול צלול וברור, שערכיהם הם העומדים בסתירה לא רק לערכי הפקולטה למשפטים והאוניברסיטה אלא למוסר ולחמלה אנושיים ויהודיים בסיסיים.
בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה קשה על חופש הביטוי, לציד מכשפות ברחבי הרשת, להתלהמות ולאלימות נגד כל מי שכביכול אינו מתיישר עם הקונצנזוס. למרבית הדאגה רוח רעה זו לא פסחה אף על המוסדות להשכלה גבוהה, שחלקם איימו להטיל סנקציות על דעות שנחשבות קיצוניות בעיניהם. מצ"ב מכתבנו לפרופ' חגית מסר-ירון, סגנית יו"ר המועצה להשכלה גבוהה. דברים שנאמרו שם לגבי ההגנה על חופש הביטוי של סטודנטים יפים בשינויים המחויבים אף לחופש הביטוי של אנשי הסגל האקדמי.
במייל ששלח פרופ' רון חריס, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, לכל הסטודנטים בפקולטה באותו היום בו אתה שלחת את תגובתך הוא כתב בין היתר:
"עלינו לזכור כי כלל הסטודנטים בפקולטה, בעלי דעות מימין ומשמאל, ערבים ויהודים, המגויסים למילואים ואלו שחווים את המלחמה מפרספקטיבות אחרות, הם חלק מקבוצת סטודנטים לומדים אחת, חלק מקהילת שיח אקדמית אחת ואזרחי מדינת ישראל. כל תלמידי הפקולטה, כמו כל אזרח ישראל, נהנים מחופש ביטוי, בגבולותיו המוכרים לכם היטב כמשפטנים. יחד עם זאת, חשוב שכולנו נהיה רגישים, במיוחד בימים אלו, וננהל שיח קשוב, מכבד ולא אלים. באוניברסיטה, שהיא מקום המבוסס על דיון ושכנוע, רצוי שהשיח יהיה מבוסס על הנמקות, החלפת דעות ומידע וניסיון שכנוע של האחר, ולא על זהויות, האשמות והרחקת האחר."
דברים אלה יפים בשינויים המחויבים אף לחברי הסגל האקדמי.
תגובתך לדבריו של פרופ' שינמן מצטרפת לאווירה הלא סובלנית המאפיינת עת זו, ושעשויה להלך אימים על כל מי שמעז להביע את עמדתו. אווירה שכזו סותרת ערכים בסיסיים של כל קהילה אקדמית.
בכבוד רב,
דן יקיר, עו"ד
היועץ המשפטי
**תגובת פרופ' שחר ליפשיץ, דיקאן הפקולטה למשפטים**
31/07/2014
מכתבו של פרופ' שינמן ותגובתי אליו
חברים וקולגות יקרים,
אני פונה אליכם בעקבות הפרסומים בנושא מכתבו של חנוך שינמן לסטודנטים ותגובתי למכתב זה.
ראשית, אפתח במובן מאיליו. אני תומך באופן עמוק בחופש האקדמי ובחופש הביטוי. אני גאה במגוונות של הפקולטה למשפטים בבר אילן וביכולתה להכיל בעלי עמדות מנוגדות. העובדה שמחד מנעד הדעות הן של חברי הסגל בפקולטה והן של הסטודנטים רחב כל כך ומאידך שוררת בה אווירה פתוחה, מכילה ומכבדת, אומרת רבות על הפקולטה ואני מקווה מאד שהתקרית האחרונה לא תעיב על כך.
לו היה פרופ' שינמן כותב מאמר אקדמאי או פופולארי ובו היה מבקר את צה"ל בצורה בוטה, הייתי אולי מתנגד לתוכן הדברים אך הייתי נלחם על זכותו לכתוב אותם. בדומה לכך, אגן בחירוף נפש על זכותו של כל מרצה להביע במסגרת השיעור שלו עמדות וטענות קשות ככל שיהיו הקשורות לדעת המרצה לנושא השיעור. ואכן חברי הסגל בפקולטה למשפטים יודעים כי לעמדתם הפוליטית והערכית לא היתה ולא תהיה לעולם כל השפעה על הקריירה שלהם.
במקרה הספציפי מדובר בעניין אחר. כדי להבין את ביקורתי על שינמן חשוב לתת את הדעת על שלושה עניינים:
1. ההקשר: שינמן כתב לתלמידיו מכתב מנהלי הנוגע לבחינה העתידית בקורס שבו הוא מלמד. זוהי "במה" של עמדת כוח של מרצה כלפי תלמידים, שנוצלה באופן לא ענייני לקידום סדר היום של המרצה בנושאים הנוגעים לליבו. יתר על כן, הבמה שנבחרה איננה מאפשרת דיון בדברים ואף לא תגובה של הנמענים. אילו לא היינו עוסקים בנושאים כל כך רציניים – הגנה על מדינת ישראל נוכח התקפות טרוריסטיות, מצד אחד והבעת הזדהות אנושית עם סבל של רבים, מצד שני – ניתן היה לראות בשימוש הפרטי שעשה שיינמן במכתב המנהלי כלפי קהל שבוי של נמענים משום פארסה.
2. הסגנון: המכתב נוקט בסגנון פוגעני ועוקצני. הוא מתייחס אל הסטודנטים כמצויים במציאות שאינה קיימת, שבה הם חולקים את הכתה עם עזתים שבתיהם נחרבו. הוא מתייחס באותה נשימה לא רק להרג חפים מפשע במחנה הישראלי והפלסטיני אלא גם סופר יחדיו את חללי צהל עם מחבלי החמס. גם אם היה בוחר, באופן פסול לדעתי, להשתמש במכתב לשם הבעת עמדה בנושא בלתי קשור, עדיף היה להתבטא בצורה מכבדת, ישירה, ולא על דרך הסארקאזם, שרבים מן התלמידים שפנו אלי ראו בו גם זלזול בהם או עמדה שופטנית כלפיהם, כביכול הם עיוורים לסבל של הזולת. אני נאלץ להוסיף כי לדאבוני הרב, בין רבים מתלמידי המחזור הספציפי שאליהם כוון המכתב לבין פרופ' שיינמן התקיימה ללא קשר להקשר הפוליטי מערכת יחסים קשה וטעונה שככל הנראה תרמה לפרשנות המכתב הן על ידי הסטודנטים והן על ידי כמשקף אדישות כלפי הסטודנטים ואף זלזול והתנשאות. אני מבין כי מי שנחשף רק לתוכן המילולי של המכתב מבלי להבין את ההקשר והבימה יכול היה לפרש את המכתב באופן שונה מהאופן שבו פורש על ידי התלמידים שהתלוננו על תכניו.
3. התוכן: הנהלת האוניברסיטה העניקה לסטודנטים את האפשרות לגשת לבחינה במועד א ב ו-ג. בכך היא שאפה ללכת לקראת הסטודנטים במצב המיוחד שנוצר. שינמן מציג זאת, בעקיפין, כהוראה מגוחכת שנכפית עליו בעל כורחו. הוא ממליץ לסטודנטים לגשת למועד א ובמשתמע רומז שהמועדים האחרים יהיו קשים יותר. הדבר יוצר בלבול וחשש אצל הסטודנטים ובמיוחד אצל אותם סטודנטים המצויים כעת בחזית ואין להם אפשרות של ממש להגיע למועד הראשון כפי שהמליץ באופן נחרץ המרצה. גם בהקשר זה לא ניתן לנתק את הפרשנות שיוחסה למכתב על ידי הסטודנטים ואומצה על ידי ממערכת היחסים הקשה בין המרצה לסטודנטים.
לנוכח האמור לעיל, סברתי שהנושא אינו נוגע לחופש הביטוי של המרצה אלא בעיתוי ובהקשר האומללים המבטאים ניצול לרעה של המעמד כמרצה - ולא של זכות אדם - כדי לבטא עמדות אל מול הסטודנטים ללא שום הצדקה אקדמית ובפורום שלא נועד לכך.
משנחשפתי לפגיעה ולעלבון של הסטודנטים שלנו, ושל בני משפחותיהם, חלקם סובלים מההפגזות, נלחמים בעצמם, איבדו חברים וקרובים, ודואגים לבני משפחה, סברתי כי הם ראויים להגנה וליחס של כבוד אשר צריך ללוות את ההתכתבות עמם.
הכרה בסבל של חפים מפשע והצער על כך היא בעיני משותפת לכולנו, חוצה גבולות פוליטיים, ולדעתי אינה שנויה במחלוקת. ההקשר שבו נאמרו הדברים הוא זה שגרם לפגיעה בסטודנטים ולצורך בתגובת נגד שבמסגרתה התנצלתי על דבריו בפני אותה רשימת תפוצה שלה שלח את מכתבו המקורי והבעתי את ציפיתי שיתנצל אף הוא על דבריו.
עם זאת גם אני לא חסין מטעויות, במחשבה שנייה, לנוכח האיום המסתמן על חופש הביטוי בהקשרים שונים בתקופה האחרונה, הייתי משנה את בחירת המילים במכתב שכתבתי ומשמיט את המשפט שבו התחייבתי לטפל בנושא. מבחינתי עיקר המכתב היה בהתנצלות שלי בשם הפקולטה על מכתבו של שיינמן וציפייה ממנו שיתנצל. עודני סבור כי טוב יעשה פרופ' שיינמן אם יתנצל בפני הסטודנטים שנפגעו מן ההקשר, הסגנון והתוכן. עם זאת, גם אם יתעקש שלא לעשות כן אין בכוונתי לבצע צעדים נוספים בעניין ואף הודעתי על כך באופן פורמאלי.
בברכה,
פרופ' שחר ליפשיץ
זו המציאות, ויש פה מה לעשות איתה!
זו תופעה שהולכת ומתפתחת כבר כמה שנים, אבל הקיץ היא מתפרצת במלוא העוצמה:
אמיר שוויקי וסאמר מחפוז, שני בני 20 משכונת בית חנינא בירושלים, הותקפו אתמול בערב על ידי... כ-12 צעירים יהודים, ככל הנראה על רקע לאומני.
הם סיפרו לחוסאם עבאד, רכז השטח שלנו, שיצאו לחפש את כרטיס העובד של סאמר שנשכח בתחנת הרכבת הקלה. וכך הם מספרים:
"בא אחד מכיוון נווה יעקב ואמר תביא לי סיגריה, אמרתי לו שאין לי, הוא שמע שאני ערבי והלך וחזר אחרי שניות עם חברים שלו, אולי 12 אנשים. הם היו עם מקלות וברזלים והתחילו להרביץ לנו חזק על הראש"
אנו מגנים כל אלימות שהיא, אך כשמדובר בגזענות, הגינוי לא מספיק. כדי להתמודד יש צורך בעבודת עומק. עבודה שמתחילה בחינוך.
הירשמו ובימים הקרובים נפנה אליכם כדי לפעול יחד, להרחבת העשייה החינוכית האפקטיבית מול גלי הגזענות: http://www.acri.org.il/he/act4dignity
הירשמו, כי תקיפות פלסטינים בירושלים על רקע לאומני או תקיפות ישראלים בשל דיעותיהם או מצאם הולכות וגוברות. באווירה המתלהטת בישראל ובשטחים, מקרים אלה הולכים ומתרבים ומביאים לעוד אלימות, ולעוד התדרדרות בדמוקרטיה.
הגזענות והאלימות שהיא מולידה לא התחילו הקיץ. אנו חווים עכשיו התפרצות של תהליך ארוך-שנים שמתרחש בישראל. זהו אתגר עצום של כולנו, והוא דחוף. ובהול.
לכתבה על התקיפה אתמול בהארץ:
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2388316
זה הקול!
גילוי-דעת: לקחת אחריות, לעצור את ההסתה.
בממשלה, במנהיגות החברתית והדתית, ואצל כל אחת ואחד מאיתנו.
שתהיה זו שבת של רגיעה וביטחון!
להתנדבות ופעילות במאבק עם הגזענ...ות: http://www.acri.org.il/he/volunteer
הצג עודקול קורא, דבר חכמה מחיפה - קראו!
מלחמה, כל מלחמה, היא מחלה. כשם שאין מחלות קדושות כך גם אין מלחמות קדושות
إن الحرب، كل حرب ،هي مرض. ومثلما لا توجد امراض مقدسة فكذا لا توجد حروب مقدسة
War, eve...ry war, is a disease. Just as there are no holy diseases, there are no holy wars
A powerful and thought-provoking article by ACRI President and Israeli author Sami Michael today in HAARETZ. Below you can read the full article
יותר ויותר ברור - על הדמוקרטיה צריך לשמור.
והכי חשוב - לא לשתוק!
דווחו גזענות, כדי שתטופל!
עברית אחרי ערבית
المرأة التي ضُربت في الحافلة لأنها تجرّأت على التحدّث بالهاتف بالعربيّة، اليافطة التي محوها بجانب البيت، الفحص الأمنيّ المهين، ورفض تأجيرك شقة ...للسكن. هذه الأمور تحدث في كلّ مكان. العنصرية تغمرنا من كل صوب. يمكننا سوية أن نضعها على الخارطة. لإرسال تقاريركم --> http://www.kifaya.org.il
האשה שחטפה מכות באוטובוס כי העזה לענות לטלפון בערבית, השלט המחוק ליד הבית, הבידוק הבטחוני המשפיל, והסירוב להשכיר לך דירה. זה קורה כל הזמן, בכל מקום. הגזענות שוטפת אותנו. יחד נשים אותה על המפה. דווחו --> http://www.kifaya.org.il
הנה - יש מה לעשות!!!

הרבה שואלות/ים מה אני יכול/ה לעשות כדי להלחם בגזענות ולהביא לשלום וליחסי שכנות טובים יותר?
הנה כמה דברים קטנים שכל אחת ואחד יכולים לעשות:
א. לתלות מדבקות של "השכנים טובים בעיני" על הדלתות והמכוניות. כתבו לנו הודעה בפרטי עם כתובתכם ונשלח אליכם חבילת סטיקרים עד הבית.
ב. לדווח לפייסבוק על דפים המסיתים לגזענות: "ארגון להב"ה", "עונש מוות למחבלים", "הרעיון... היהודי - עבודה עברית", "כן זה מוסרי" ועוד. ההסתה ברשתות החברתיות מרקיעה שחקים. בעזרת פעולה קצרה תוכלו לסייע בהרגעת הרוחות. רשימה מלאה של דפי פייסבוק המסיתים לגזענות נפרסם בקרוב.
ג. משמרות מחאה בכיכר ציון נגד גזענות. מדי ערב מתארגנות משמרות בכיכר ציון ואתם מוזמנים לבוא. לפרטים נוספים כתבו לנו.
ד. ביקור ניחומים בבית משפחת אבו-חדיר בשועפט: https://www.facebook.com/
ה. מתארגנת עצרת גדולה נגד גזענות של "תג מאיר" בתל אביב בקרוב. בואו להשתתף. פרטים נוספים בקרוב
ד. יש לכם רעיונות נוספים למאבק בגזענות? אתם מוזמנים לשולחן עגול ביום שלישי בשעה 19:00. מעוניים להצטרף? כתבו לנו ל-abitboltal@gmail.com

תג מאיר: אור במקום טרור מביאים תקווה נחושה יחד עם אלפים, היום ברחובות ירושלים.
עצרות והפגנות הערב גם בתל-אביב ובאר-שבע ועוד.
כאלפיים אנשים כבר בכיכר החתולות בירושלים. למען סובלנות ועצירת ההסתה.
עוד ועוד מצטרפים יחד עם @תג מאיר אור במקום טרור