בנצ׳וק

צעירים סטרייטים עוטי חולצות סוף מסלול שיעמידו צאצאים שלוש או ארבע שנים לאחר חתונתם ב"גן הפקאן" או "חגיגה בכפר" מרופטת, מתהלכים במכון הכושר השכונתי בפרבר שבו אני חי, שרגליהם מגולחות למשעי. ואני שואל איך אנחנו אמורים לנצח ככה מלחמות.

איזה מזל שאני פייק. נתקלתי פה באדם קרוב אלי שמטנף על ההומואים. ועוד כמה חברים שסתם לא בא לי להתערטל וירטואלית מולם. כיף להיות זבוב על הקיר, שאתה בעצם בכלל יתוש.

יאללה לילה לבן מתחיל מ-עכ-שיו!

יקיצה טבעית לפני שש בבוקר, הדממה שאתה עם עצמך מכין קפה שחור. אפילו הכלב מכונס כלחמניית בולבול. מהרגעים הדוממים שאתה תוהה בשביל מה כל זה.

עדיף אינפול מפואר מציוצים בטיוטות

מסאז תאילנדי של שעה. התלבטתי אם צריך לתת למטפלת דיסקליימר או לתת לה להבין לבד לא להתעסק עם קרסול ימין, כתף שמאל ופרק כף יד ימין. בסוף היא חטפה נוגרה לא רצונית. מאוד מרגיע פה סה״כ!

כשאנשים מלהגים אחד לשני סביבי אני דומם ומאזין כחתול סקרן. בכל משפט שנזרק לחלל אני מאתר את החולשות של הדוברים מתוך מה שהם מנסים להדגיש, אבל גם מרגיש די בודד. ואם אנסה להצטרף לשיח, בבת אחת אני הכלב המכשכש שמזדנב מחדש ללהקה ומנסה להדביק את הקצב. אך לשוא. אז מה נותר?

יצא שבן הזוג שלי מתאמן פה כמה מכשירים מימין במכון. כמו אחרים הוא לובש בגדי חאקי, ולרגליו נעליים גבוהות. רק שבעיני הוא אינו דומה לאיש, הוא יחיד ומיוחד מאוד.

פעם כל משלח יד, כל עיר בעולם, כל טיול או בחור שנקרה על דרכי, אמרתי בסדר עוד נגיע לזה יש לי את כללללל החיים לפני. מפה לשם אני כבר די באמצע. פאק.

כל האנשים שאני באינטראקציה כלשהי איתם יותר צעירים ממני. אפילו סתם זרים, נותני שירות, חדר כושר... איפה כל הבני זונות שבגילי ומעלה? באיזה תעלה אתם זרוקים? מה זה צריך להיות מה.

מנטליות העבד שצרבתם בי טבועה כל כך עד שאני מקיץ טבעי בשבת ב-6:59. זהו, ניצחתם אותי אלוהי השיטה.

אלה הימים האחרונים בחיים שלי שאני ״לא אבא״ בהם. וואו זה כבד הדבר הזה. לא יודע מה הולך לקרות...