אני עם עמיר

מאז ראשית הציונות מפלגת העבודה על גלגוליה השונים חרטה על דגלה סולידריות חברתית ומאבק על ביטחונה של מדינת ישראל במאווייה לשלום.

שלושת המועמדים לראשות מפלגת העבודה מיצגים באופן מובהק את המאבק לסולידריות חברתית אך רק אחד מהם, עמיר פרץ, מיצג בעיני הציבור, בוחרי המפלגה וגם בעיני אלו שלא בחרו בה את מאבקה של ישראל לביטחון ולשלום.

העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי - ? או !
מי שיבחר או תיבחר לראשות העבודה בשניים ביולי יקבע האם יהיה זה סימן שאלה או סימן קריאה בסוף המשפט הנ"ל. כבר עתה ברור שמי שיבחר אינו/ה מועמד לראשות הממשלה. אך הוא/היא יקבע את תדמיתה ואת יעודה של המפלגה – האם תתמודד ותפעל על פני כל המגרש הלאומי או תתמקד בעיקר בנושאים חברתיים כלכליים?
מפלגת עבודה שתתמקד בנושאים חברתיים כלכליים תהיה מפלגה ערכית ביותר, חשובה ביותר, אך בסופו של יום תהיה דומה למפלגות חברתיות אחרות שהתמודדו בבחירות הקודמות כמו... כולנו של כחלון, גשר של אורלי לוי ומרצ של תמר זנדברג. כולן מפלגות שדגלן העיקרי הוא חברתי – צדק חברתי – עם זוויות ראיה שונות ובעלות גוונים שונים בהתייחס למה שקרוי בפוליטיקה הישראלית ימין ושמאל.
למרות שכל אחד מאתנו חווה על בשרו יום יום את הנושאים החברתיים כלכליים, כאשר מגיע העת ללכת לקלפי, הנושאים הללו לצערי מתגמדים לנוכח הנושאים המדיניים/ביטחוניים. לכן אין זה מקרה שבבחירות האחרונות המפלגות שנתפסו כחברתיות ומפלגת העבודה ביניהן נחלו כישלון כולל, בעוד מפלגה שהעמידה בראשה שלושה רמטכ"לים גרפה במחי יד את קופת הקולות של מה שמכונה מרכז/שמאל.
לפני יומיים הכריזה חברתי חברת הכנסת סתיו שפיר על התמודדותה לראשות מפלגת העבודה. סתיו חברת כנסת ערכית, לוחמת שפעלה בנחישות בשש השנים האחרונות למען השקיפות השלטונית כשמטרת העל – צדק חברתי – מנחה אותה. גם ידידי חבר הכנסת איציק שמולי מתלבט האם להתמודד לראשות, לוחם נועז למען החלשים, מחוקק מוביל בכנסת ה-19 ובכנסת ה-20 של חוקים סוציאליים חשובים. שני מנהיגים חברתיים שהוכיחו את יכולתם להנהיג ולהוביל מהלכים חברתיים מחוץ לכנסת ובתוכה. לשניהם תפיסת עולם מגובשת וראויה גם בתחומים מדיניים/ביטחוניים, אך לא מתוקף כך נקבע מעמדם הציבורי וביום הבחירות לכנסת הוא הקובע! האם המועמד/ת ישמור על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל? האם אפשר לבטוח בו/בה בנושאים אלו? ועוד.
לכן על חברי מפלגת העבודה בבואם לבחור בשניים ביולי את העומד/ת בראשם מוטלת אחריות כפולה. לא רק לבחור מועמד/ת ראוי כי אם גם לקבוע האם מפלגת העבודה תמשיך או תסיים את תפקידה הלאומי ההיסטורי.

מאמר שפרסמתי ב"הארץ"

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.7331767…

כשהעניינים שולטים בך "בצע תפנית!"...
לפני מספר ימים ערכנו את האזכרה השנתית לאבא, רא"ל חיים בר-לב ובה הקראתי דברים שכתבתי לי לפני 25 שנה, באחד מימי השבעה. באותו שבוע בתוכניתו בגל"צ סיפר דורון נשר האקס של אחותי זהר על שיחה שהייתה לו עם אבא: "פעם סיפרתי [דורון] לחיים שאיני בטוח אם אני שולט בעניינים או אולי יותר נכון העניינים שולטים בי? וחיים השיב לי "דורון בצע תפנית!".
ובקפיצה ענקית לשבוע החולף ערב האזכרה לאבא שהיה גם מזכ"ל מפלגת העבודה ופעמיים שר מטעמה, זה הזכיר לי את מצבה העגום של מפלגת העבודה. מפלגה שמזמן כבר אינה "שולטת בענינים" ומיטלטלת בין התרחשויות אותן קובעים אחרים. מכאן על משקל אותה אמירה של אבא, הדרך היחידה לצאת מהמבוך ששולט בה במפלגת העבודה ולנסות להיות שוב רלוונטית היא רק בביצוע תפנית.
לנוכח המצב הלאומי הנוכחי, מטרת העל של המרכז שמאל בישראל היא לעצור את התפרקות הדמוקרטיה, את התדרדרותה של הממלכתיות הישראלית ולהביא לידי סיום את שלטונו של נתניהו. והשאלה היא האם כניסתה של מפלגת העבודה לממשלה בהנחה שהמהלכים לחקיקת חוק החסינות ופסקת ההתגברות יבוטלו ובנוסף משרד המשפטים יופקד בידיה של ח"כ שלי יחימוביץ' היו מקרבים את ישראל אל עבר המטרה הנ"ל או מרחיקים אותנו ממנה? בחינה הנעשית בחלל ריק הינה חסרת משמעות ועל כל בחינה להיעשות לנוכח אלטרנטיבה סבירה. להערכתי, גם לאחר הבחירות הבאות הרכת הממשלה תוטל על נתניהו וגוש הימין יתחזק עוד יותר מאותם 300,000 מצביעי ימין שבסיבוב הקודם לא עברו את אחוז החסימה. בנוסף לוין או סמוטריץ' ימונו לשר המשפטים, השימוע יתכן וידחה שוב ובעקבות כך חוק החסינות ופסקת ההתגברות יחוקקו. בכל מקרה, במצב כזה בו נתניהו מוביל ממשלת ימין גם במידה והשימוע לא ידחה ימשיך נתניהו לכהן כראש ממשלה במקביל לניהול הגנתו בבית המשפט.
לנוכח אפשרויות אלו השאלה הנשאלת היא האם מפלגת העבודה לו הייתה אכן "מבצעת תפנית" הייתה בוגדת בבוחריה? התשובה הפשוטה היא "כן", הרי זו הייתה הבטחת הבחירות של המפלגה אך המציאות מורכבת יותר והבטחתה של מפלגת העבודה לבוחריה הייתה מורכבת יותר ורב ממדית. באותה מידה הבטיחה מפלגת העבודה לבוחריה כי תאבק על הגנת הדמוקרטיה, תפעל להבאתו של נתניהו לדין (בכפוף לשימוע) ועוד ועוד. ולכן התשובה הראויה איננה כה חד משמעית ופשוטה.
שאלה שניה והיא היא החשובה והעיקרית - במידה והעבודה אכן הייתה "מבצעת תפנית" ומצטרפת לממשלה כיצד הייתה מונעת מנתניהו לבצע בה את "מעשה מופז"? בכך היה אמור להתמקד המו"מ מטעמה של העבודה ורק במידה וניתן היה ברמת וודאות גבוהה למנוע זאת היה טעם לשקול את ביצוע התפנית ולהצטרף לממשלה – וכל זאת במטרה לעצור את התפרקות הדמוקרטיה ולהביא את נתניהו לבית המשפט ולגזר דין.
מכיוון שלא הייתי בסוד המגעים באותן שעות ארוכות, אינני יודע כיצד נוהל המו"מ, סביב מה נסוב ומדוע באמת הסתיים כפי שהסתיים? דבר אחד אני יודע - הרבה יותר קל לצבוע את המציאות בצבעי שחור ולבן ולצאת בהכרזות חד משמעיות של בגידה בבוחרים מאשר לדון ולקבל החלטה קשה. החלטות קלות כל אחד יכול לקבל ולשם כך אין צורך במנהיגות, אך לבחור מבין שתי אפשרויות רעות את הגרועה פחות, לשם כך דרוש אומץ לב ומנהיגות. ורק דבר אחד הוא גרוע יותר – הפחד - להימנע מבחינה מתוך חשש של "מה יגידו".

אילן יצוק מרוך
אנחנו הדור שגדל בין ששת הימים ליום כיפור, בשש שנים הפכנו מילדים בכיתה ח' ללוחמים כבר שנתיים בצבא. גדלנו בשכונת נווה מגן במושבה של אז רמת-השרון, בשכונה של אנשי צבא קבע.
סוף שנות השישים, ראשית שנות השבעים, מרד צעירים בעולם וגם אצלנו. מוזיקת רוק רועשת, שיער ארוך, סמים.
את אילן הכרתי בכיתה ב' כשעברנו לנוה-מגן ומיד הפכנו להיות החברים "הכי טובים", כך קראנו לזה אז. ככל שהתבגרנו השוני ביננו "החברה" לבין אילן, הלך וגדל. אנחנו התפרענו והשתוללנו, שמענו מוזיקת רוק כבד, זרק...