ברחוב קטן ליד דיזנגוף סנטר הייתה הדירה בה עבדה להקת הקליק. אלי אברמוב ודני דותן המציאו אותה. דני במילים, אלי במוזיקה. כשהיינו ילדים אחותי ואני היינו עוברים שם בדרך הביתה ושומעים איך ברחוב שלנו עושים עכשיו גל חדש הכי חדש. בדיוק כמו שעושים באותו רגע בלונדון. אחר כך, באמריקה, כשכאן עוד שיחקו באטארי, אלי עשה מוזיקה על מחשב אטארי וסמפלרים ושם גם פגש את אחותי. הילדה מהרחוב הייתה האישה שאיתו יותר מעשרים שנה ויחד עשו משפחה. בת ובן. האחיינים שלי האהובים. הילדים של גיסי היחיד, אלי. היו...ם נעמוד ליד הקבר שלו באזכרה הראשונה. לא כתבנו הספדים. לא הכנו בגדים. כנראה שיהיה זר אבל אני לא יודע אם נדליק נר ולא יודע אם אי פעם יעבור העצב והגעגוע שלי אליו. אני מאוד מקווה שכמו שאומרים הוא מסתכל מלמעלה, ממש כמו שהוא מצולם בקליפ יושב על גג הבטון ומשקיף, כדי שיראה איזה יופי הילדים וכמה אחותי אוהבת ומתגעגעת אליו ואיזו הערכה ואהבה הוא מקבל מכולם, והוא שם, בגן העדן עם ז'אק גולדברג משקיפים ונהנים. אז זה סיפור יפה ומרגיע שאנחנו מספרים לעצמנו על אנשים שאינם איתנו עוד ואנחנו מדליקים נרות לעילוי נשמתם, אבל כנראה שבאמת לא צריך. לפני שנה אלי עצם את העיניים ומת. זהו. אין אותו יותר. ואנחנו צריכים להסתדר. עם נר או בלי.