Paff TheMagic Drakon

***
חצי שעה אחרי שהכרתי את רותם היא כבר היתה על המיטה אצלי במלון.
"בלי נשיקות," היה התנאי היחיד שלה.

נפגשנו בבר למטה, שנינו היינו שתויים וניסינו להתאושש מ 10 שעות של הרצאות ב"כנס עסקים קטנים."

"שנעלה אליך לחדר?" היא הפתיעה אותי אחרי שיחה סתמית שניהלנו.

הרעיון מצא חן בעיני.
הייתי זקוק לסקס חד פעמי ונטול משמעות שישכיח ממני את אירנה, שנפרדה ממני בטלפון לפני יומיים כי "יש מסביבך חומה ואני לא מצליחה להגיע אליך."

התבאסתי מהפרידה, אבל לא הופתעתי,
שלושה חודשים זה הממוצע הזוגי שלי לפני שהן חותכות.

*
רותם ואני התנדנדנו שיכורים למעלית ומשם לחדר שלי.

לרגע היתה לי תחושה שגבר בחלוק רחצה מציץ בנו מאחת הדלתות, אבל ברגע שפתחתי את הדלת שכחתי מזה כי רותם החלה להתפשט.

"אתה יכול לעשות לי הכל, חוץ מלנשק אותי על הפה," היא אמרה, "אבל קודם כל תביא קנדום."

*
מצאתי כמה קנדומים במזוודה שבארון, אבל כשהסתובבתי לחזור חסם את דרכי הגבר בחלוק הרחצה.

מרוב בהלה – צרחתי
והוא נעלם.

*
"הכל בסדר?" רותם שאלה כשהתקרבתי אליה.
היא שכבה בתחתונים וחזייה על המיטה והזכירה לי סלע בזלת - יפה, כהה, מושחזת וקשוחה.

התיישבתי על המיטה רועד והתפשטתי, בוחן כל פינה חשוכה כדי לוודא שהגבר בחלוק לא באמת שם.

רותם ליטפה לי את הבטן והידיים שלה הרגישו מחוספסות, גדולות, שעירות, אז ביקשתי ממנה לחכות רגע, מיהרתי לשירותים והקאתי.

*
שטפתי פנים. צחצחתי שיניים. בלעתי כדור נגד חרדה וחזרתי לחדר.

רותם סיימה להתלבש והרימה את תיק היד שלה.

"את הולכת?"
"נראה לי שמיצינו, לא?" היא צעדה לעבר הדלת.
"אפשר לנסות שוב..." אחזתי בידה.
"אל תיגע בי!!!" היא כמעט צעקה ודחפה אותי לאחור.

מעדתי על קצה הספה וראשי נחבט בשולחן.

כמה מטרים ממני עמד הגבר בחלוק הרחצה, לצידו בכה ילד קטן.
רציתי לצרוח אבל לא היה לי אוויר.

*
"ששש... הכל בסדר..." רותם ישבה לידי על השטיח והניחה לי מגבת רטובה על הראש.

הגבר והילד כבר לא היו שם, אבל לא הפסקתי לרעוד.

"בבקשה. יש לי כדורי ואליום באמבטיה...."

היא הביאה לי כדור וכוס מים.

"מצטערת שדחפתי אותך," היא פתחה את דלת המרפסת והציתה סיגריה. "אני רגישה לתוקפנות גברית-"

"לא ניסיתי לתקוף-"

"אני יודעת. העניין שלפני כמה שנים גבר, שלקח אותי טרמפ, תקף אותי באוטו ומאז אני נעשית אגרסיבית אם לא נותנים לי ללכת." היא שחררה עשן לבן ובחנה אותי. "אז מה הסיפור שלך? בן כמה היית כשתקפו אותך?"

*
"למה את חושבת שתקפו אותי," גיחכתי.
"כי אני מכירה את הסימנים. לצערי. בן כמה היית?"

"תקשיבי, אולי באמת כדי שתלכי כי, אל תפגעי, אבל די ברור שמשהו איתך לא בסדר," אמרתי כי היא החלה להלחיץ אותי.

רותם בחנה אותי בשקט ושחררה עננת עשן.

"אחרי שהאפס ההוא פגע בי, ניסיתי להמשיך לחיות כאילו כלום לא קרה." היא המשיכה לדבר, כאילו לא ביקשתי ממנה לעזוב. "אבל אז התחילו סיוטים וחרדות ודיכאונות ויותר מדי אלכוהול וסקס מיותר, עם גברים מיותרים, שנכנסתי איתם למיטה רק כדי להוכיח לעצמי שאני לא מפחדת, שאני בשליטה על הגוף שלי – עד שלילה אחד השתכרתי ונכנסתי ברמזור.
אני חושבת שאז הבנתי שהזבל ההוא מאוד פגע בי – אבל מי שכרגע הורס לעצמי את החיים זו אני.
אז הלכתי לטיפול, התחלתי לדבר על זה ולשחרר את הרעל שאכל אותי מפנים.
ותתפלא. זה עוזר לדבר.
קודם כל גיליתי שיותר מדי נשים וגברים מסביבי עברו חוויות דומות, וכמוני הם התביישו לדבר על זה, כי הם הרגישו אשמים.
מצחיק, שאנחנו אלו שמרגישים אשמים - במקום הפושעים שתקפו אותנו."

"אף אחד לא תקף אותי," הרעידות שלי התגברו, גם הבחילה וכל אטום בגוף שלי התנגד לשיחה ההזויה הזו.

"אז בן כמה היית כשזה קרה?" רותם לא הניחה לי ושאלה שוב.

"בן תשע." עניתי והתחלתי לבכות.

*
זה יצא ממני. בזרם. כמו מוגלה מפצע. מבלי שיכולתי לעצור את זה.

סיפרתי לה על היום ההוא, שאבדתי את דרכי במלון, על הגבר בחלוק שהכניס אותי לחדר ושלפעמים זה מרגיש כאילו לא באמת יצאתי משם.

סיפרתי ששנים ניסיתי לשכוח את זה, שזה היה הסוד שלי, אבל כמה שקברתי אותו בתוכי - זה לא הפסיק לתקוף אותי, גורם לי להרגיש סוטה ואשם ומלוכלך, בעיקר ברגעים הכי אינטימיים שלי, שבהם הרגשתי את הידיים שלו ממשיכות לגעת בי."

באופן מוזר, תוך כדי הדיבור הרעידות שככו, גם הדמעות והרגשתי טוב יותר.

"הרסתי לך את כל הלילה." לקחתי ממנה סיגריה והצתתי. "בנית על סקס וקיבלת במקום - גבר בכיין."

"אתה לא בכיין - אתה מאוד רגיש. והלילה עוד צעיר," היא התקרבה ונשקה על שפתי.

*
נגענו אחד בשנייה, לאט, בעדינות.

סיכמנו שכל פעם שלמישהו נהיה רע – מיד עוצרים, נושמים עמוק, נרגעים, מחכים שזה יעבור ורק אז ממשיכים.

וכך, נשיקה אחר נשיקה,
נשימה אחר נשימה,
הבגדים נשרו מאיתנו, עור נגע בעור וגלי עונג מטורפים חלפו בי.

אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שהייתי עם אישה – מבלי שהגבר עם החלוק יופיע ויהרוס הכל.

*
נרדמנו כשגופינו ארוגים זה בזו,
הרגשתי שקט, נינוח,
חלמתי שאני צועד במסדרון המלון המקולל הוא, ניגש לאחת הדלתות ופותח אותה.

"בוא" אמרתי לילד, הילד שבי, שנכלא שם יותר משלושים שנה, "הגיע הזמן לצאת לחופשי."