אבל מעל לכל הייתה נחישות ואמונה שחייב להיות יותר טוב, שהדרך ארוכה, אבל השינוי יגיע. שאזרחות אמיתית היא לא רק לקטר אלא לקחת חלק. שהכוח בידים שלנו כי זה שלנו, אנחנו הרשות, אנחנו המערכת, אנחנו הריבון. שאם נשכיל לשלב ידיים, מורים, מנהלים, רשות מקומית, משרד החינוך, הורים, כולם ביחד, אז אשכרה זה יכול להצליח ומשלחות יבואו מכל העולם לפה לראות איך עושים חינוך. והכי חשוב, המפתח להצלחה הוא הרשות המקומית, יש לה את הכוח והיכולת לעשות הכל אחרת, אם רק תרצה.

חינוך ישראלי
בוחרים בחינוך

הדרך לשינוי היא ארוכה, וברוב המקרים הילדים בוגרים את בית הספר וההורים פורשים מפעילות עוד בטרם נבטו ניצני השינוי המיוחל.

*** האם ניתן לשנות את מערכת בתי הספר הארכאית?
לא פשוט, אך אפשרי. ייקח זמן, צריך להתחיל. בשלב ראשון ניתן בהחלט להשפיע ברמה המוניציפלית. פוטנציאל ההשפעה של קבוצת אזרחים על ראש הרשות המקומית הוא משמעותי.

ראש רשות המקומית יכול לקדם אוטונומיה בשטח השיפוט שלו ולאפשר לבוחריו לבחור את בית הספר לילדיהם על פי תפיסתם החינוכית וככל שיצוצו עוד ועוד איים מוניציפליים הם יסחפו אחריהם את המערכת כולה.

האתגר הגדול ביותר של ההורים הוא לתת פירוש מעשי לתחושות התסכול הכלליות שלהם ממערכת החינוך. אנחנו כותבים את הדברים מתוך ניסיון והשכלה בתחום החינוך, ולאחר מפגשים וליווי של קבוצות הורים רבות.

נקודות המוצא של ההורים הן בדרך כלל בקושי נקודתי ומקומי במוסד שבו ילדיהם לומדים: מורה שההורה מעריך שאינה מתאימה לתפקידה, כיתה צפופה, חדר כיתה שאינו מרווח, מנהלת בית ספר שאינה מתקשרת בצורה מיטבית, חברי וועד הורים שפועלים בדרך שנראית לנו שגויה, וכיוצא באלה.

במפגש הראשון של ההורים מתקיים סבב וכל אחת ואחד משתפים בכאבם. חלק מההורים נזכרים שפעם, כשהם היו ילדים, "הכל היה טוב יותר"; ואחרים יודעים לומר שאם רק נשנה מרכיב זה או אחר במערכת החינוך, "הכל יהיה טוב יותר". במקרים רבים, סופו של המפגש מתסכל יותר מאשר תחילתו. שהרי אז עולה השאלה הקשה: מה עושים עכשיו?

*** שינוי בקיים ולאו דווקא הקמת חדש
העצה הראשונה שנציע להורים היא להשקיע את האנרגיה שלהם בבית הספר הקיים. כפי שנפרט בהמשך, יש לא מעט דברים שניתן לעשות פנימה, בטרם הקמת בית ספר חדש. לא שזה לא אפשרי, אלא שזה מאמץ קשה וממושך שמשרד החינוך עושה הכל כדי לטרפד ושלא בהכרח יניב את התוצאות הרצויות. זכרו, גם בתי ספר דמוקרטיים, אנתרופוסופיים או כל "זרם" חינוך אחר, הם בתי ספר שלא תמיד יתאימו באופיים לחלומות שלכם. כיום, כל בתי הספר מתמודדים עם אותם אתגרים של ריבוי ילדים, ריבוי תכניות לימודים ודרישות מערכתיות אחרות.

*** אל תצאו נגד המערכת המקומית
העצה השנייה: הימנעו מתנועת נגד למערכת החינוך המקומית. גם אם יש מורה או מנהלת שראוי לדעתכם להחליף, זה לא הדגל לשינוי מהותי בחינוך ילדיכם. גם אם תצליחו בכך אינכם יודעים מי יבוא במקום. יציאה למאבק תחת דגל הנגד, תציב את המערכת המקומית בעמדת התגוננות והתנגדות- בריצה למרחקים ארוכים, כפי שדורש השינוי במערכת החינוך, לרשות המקומית, יש נשימה ארוכה יותר מאשר להורים.

אנחנו מציעים לכם לראות את הצוות החינוכי הקיים כשותפים להורים: כמי שבכוחם להוציא לפועל את התקוות שלכם, אם ייווצרו התנאים שיאפשרו להם זאת. זכרו שהמורות והמנהלות רוצות גם הן לחלום, ליזום ולפעול בתוך מערכת שמחה ומאתגרת יותר, אולם על פי רוב רצונן זה נחסם על ידי מפקחים ומנהלים בכירים, אשר בעצמם כבושים תחת מערכת בירוקרטית, הלוקה בחוסר אמון הדדי. הזמינו את המורות ואת המנהלות לצאת למסע פנטסטי בעולם החינוך, ועל פי רוב, תראו שהן מחכות לזה לא פחות מכם.

*** תוכנית הלימודים
סדר היום בבית הספר נקבע בעיקר על פי תוכנית הלימודים של משרד החינוך. התוכנית, קובעת את התכנים הנלמדים, ואת היקף השעות שיש ללמוד כל תוכן בכל כיתה. בהתאם לה מורכבת מערכת השעות, נכתבים ספרי הלימוד, ונאספים המורות והמורים שהתמחו בכל תחום נלמד.

בתוכנית הלימודים המחייבת לבית הספר היסודי יש מרחב תמרון רב. כך למשל, התוכנית המחייבת לכיתה א' כוללת 15 שעות (6 עברית, 5 חשבון, 2 טבע ומדעים, 2 חינוך גופני). בכיתות ב'-ג' התוכנית מחייבת 17 שעות, ובכיתות ד'-ו' 20 שעות. בשיתוף פעולה עם הנהלת בית הספר, כדאי לברר מה לומדים הילדים בשעות שמעבר לתוכנית המחייבת, ולחשוב ביחד על אפיקים חדשים. אם אתם חולמים על נגינה, גינה, יוגה, בישול או כל תוכן אחר, ניתן לשלבו במערכת השעות.

*** מבנה הלימודים
מרכיב נוסף: סדר היום הנקבע בהתאם למבנה הלימודים. כאן שבויים מרבית בתי הספר במבנה המסורתי: כיתה של כ-35 ילדים, בני אותו גיל, שלומדים יחד מערכת שעות אחידה של שיעורים בני 45 דקות. דווקא בתחום זה, אפשר לחלום ולממש רעיונות חדשים. הרשות המקומית יכולה לאפשר לבתי הספר לחלום ולהניע שינוי כמו למשל פתיחת יום בקבוצות קטנות רב גילאיות, או אולי על התכנסות כל בית הספר בחצר לחצי שעה של תרגילי תנועה ומוזיקה, יום סדנאי בכל שבוע שבו המורות תצענה כל אחת סדנה בנושא מסוים, והילדים יצטרפו על פי בחירתם, יחידות זמן בנות שלוש שעות שבחלק מהן הילדים מקשיבים להסבר המורה ובחלק אחר הם עובדים לבד או בצוותים, והצוות החינוכי עובר ביניהם, ניצול חללים חדשים, מלבד זה של חדר הכיתה...כל זה נתון לשינוי, לא נדרשים כאן תקציבי ענק אלא רק לאפשר לבתי הספר לחלום בגדול ולהניע שינוי.

שבירת מבנה הלימודים ליחידות חדשות של זמן, מרחב, קבוצות תלמידים ונושאים, תחולל שינוי בחוויה של הילדים והמורים, תשפר את האווירה הכללית השורה בבית הספר, ותחלחל גם לאותן יחידות "שיעור" שיישארו במבנה הרגיל.

*** דרכי הלמידה וההערכה
המרכיב השלישי שמשפיע על סדר היום של בית הספר, הם דרכי הלמידה וההערכה הנהוגות בו. אם ההורים רוצים מורות ומורים נלהבים, כדאי להשאיר לכל אחת ואחד מהם, לבחור את דרכי ההוראה המתאימות להם – הצוות החינוכי הוא המקצועי בתחום, אפשרו להם לחלום ולממש. מורה מלא בהשראה מעורר השראה בקרב תלמידיו. אם יצליח בית הספר בעזרת ההורים לגוון את תוכנית הלימודים ואת מבנה הלימודים, כמתואר לעיל, השינוי יחלחל גם אל שיטות ההוראה וההערכה.

שתהא שנת שינוי בחינוך

לפרטים נוספים ניתן לפנות לאורית שטרית, חינוך ישראלי orit@hinuch.org.il

***רוצים גם אתם לכתוב טור? שילחו לנו הודעה