הפלוג – הבלוג הפוליטי של טל שניידר מפוליטיקה ובלוג יוצא הפלוג. כי פלוגתאות בפוליטיקה הן דבר טוב
חזרתי לפסק דין רשות השידור שניתן בשנת 2015 על ידי השופט העליון אליקים רובינשטיין. מדוע? פסק הדין הזה (בג״צ 6133/14) הוא גם תקדים מחייב עבור בית המשפט וגם עוסק באותם החומרים, אותן סט עובדות, כמעט אותם הצדדים כמו לפני שנתיים. למעשה, שלל העתירות העדכניות נגד ראש הממשלה, שר התקשורת, היועץ המשפטי לממשלה הן כתמונת ראי לסט העובדות שהונח אז בפני בית המשפט.
פסק הדין לא ארוך במיוחד, למי שרוצה לקרוא בעצמו, והוא מטפל בעתירה של 71 עותרים עובדי רשות השידור שהתנגדו לחקיקת הרפורמה הגדולה לסגירת רשות השידור.
ראשית, פריט לאספנים: לאור טענת ראש הממשלה שהדיונים על חוק רשות השידור חמקו לו במהלך מלחמת צוק איתן, הנה הצעת החוק הממשלתית, כפי שעברה הצבעה ודיון בממשלה בראשות נתניהו לפני צוק איתן. הדיונים על החקיקה בועדה המיוחדת בראשות ח״כ אלהרר התרחשו אכן במהלך צוק איתן, אך הרבה לפני כן, החוק הזה אושר בממשלה.
שנית, פסק הדין מתייחס פעם אחר פעם למהלכי הממשלה והכנסת אז, במהלך שנת 2014. הוא מפרט כיצד התייעצו עם ועדי העובדים, כיצד נשמעה האופוזיציה במהלך החקיקה בכנסת ואף תמכה בחוק, ואפילו מזכיר שהמדינה (כלומר, הממשלה, שר התקשורת וכולם) – טענה אז בפני בג״צ שיש להם חובה ליידע את ארגון העובדים היציג, להתייעץ עם הארגון ולנהל עמו מו״מ.
כלומר, מדינת ישראל טענה ב2015 בפני בית המשפט – שהיתה עליה חובה להתייעץ עם ארגוני העובדים לפני שינוי מבני.
מישהו ראה התייעצות כזו השבוע, כאשר נתניהו סגר דיל עם כחלון מעל לראש של העיתונאים?
כיצד תבוא המדינה, בבג״צים הרבים הקיימים כרגע (על המדינה להשיב עד ליום א׳ הקרוב, ה 9 באפריל) – ותטען שהיא קיימה התייעצויות עם העיתונאים? עם העובדים? הרי לפי המתווה הקיים, גם חלק מעובדי רשות השידור יפוטרו וגם חלק מעובדי התאגיד יפוטרו, וגם משנים את המבנה (שוב) בלי להסביר מה המטרה. לא רק שלא התייעצו עם עובדי התאגיד, ארגון העיתונאים שהוא הארגון היציג בתאגיד מתנגד למתווה שהושג ואף עתר לבגצ נגד הממשלה.
שלישית, פסק הדין מנתח את זכויות חופש העיסוק, הזכויות החוקיות של אנשים לקיים את הסכם העסקה שלהם, זכויות חוזיות אחרות, זכויות עובדים. בכל נקודה ונקודה, פסק הדין מציין שההליך המסודר שנוהל בכנסת, ישיבות הועדות, הועדה הציבורית לשינוי מבני (לנדס) הפכו את הכל להליך תקין. מישהו בממשלת ישראל מסוגל לטעון שבחודש מארס 2017 נעשה הליך תקין בישראל? כאשר ראש הממשלה שמתפקד כשר התקשורת על אף שהתפטר מן המשרד מתייעץ (דרך מנכל משרד התקשורת) עם ממלא מקום שר התקשורת בווטסאפ, כאשר ראש הממשלה משתלח אישית בתאגיד בעמוד הפייסבוק שלו, כאשר הוא תחת חקירות, כאשר ההליך מתקיים דקה לפני עליה לאויר, בלי נימוקים.
הנה בפסק הדין:
רביעית, בענף השידור הציבורי מדינת ישראל מתפקדת הן כמחוקקת והן כמעסיקה. אבל, זה לא אומר שלמדינה מותר לדרוס זכויות עובדים. זה לא אומר שמותר לה אוטומטית להפר חוזים עם עובדים.
ראו לדוגמא ציוץ של השדרן אסף ליברמן שעזב את גלי צהל ועבר לתאגיד החדש
המדינה חותמת על חוזים, מגייסת אנשים לחטיבת החדשות בשידור הציבורי ואז חוזרת בה ושולחת את כולם הביתה? זה נראה לכם סוף הסיפור? אין מצב. התחלנו
— אסף ליברמן (@asaf_lib) March 30, 2017
לכאורה, למדינה מותר לבטל חוזים, לשנות חקיקה, לקבוע מבנה חדש של גוף המוקם מכוח חוק. אבל מהלך כזה, כך נקבע בפסיקה הספציפית של רשות השידור, צריך לעבור דרך הליכים מסודרים, התייעצות עם ועדים, ומהלכי חקיקה מקיפים.
רובינשטיין אמנם לא מכריע שם בשאלה אם לחוזה יש מעמד חוקתי, אבל הוא מסכם את החלק הנ״ל בכך שאת העובדים ניתן לפצות (בכסף) וגם שלאור העובדה שבאותו הסיבוב עם רשות השידור, היתה התייעצות עם ארגוני העובדים, הפגיעה החוקתית הצטמצמה.
כלומר: מדינת ישראל רוצה היום לסגור את חטיבת החדשות של התאגיד? תתכבד ותנהל מו״מ עם ארגוני העובדים, תנהל מו״מ על פיצויים, תתחשב בהסתמכות של אנשים על מהלך החקיקה שהוביל להקמת כאן וכולי.
חמישית, בסוף פסק הדין מביע השופט רובינשטיין את מורת רוחו על כך ששנסגר (אז) עם עובדי רשות השידור שרק 25% מהם יכללו בגוף החדש. אכן, אחרי אותו פסק הדין, שונתה החקיקה כך ש 50% יועברו. למעשה, כיום שעובדי רשות השידור ניצבים בפני שוקת שבורה ראוי אולי לשקול מחדש גם את רף ה 50% שהוא עדיין נמוך. האם זה פתרון חלופי שכחלון ונתניהו שקלו בכלל? נדמה לי שלא.
שישית, בסוף פסק הדין מסכם רובינשטיין את הנושא: ההר שלפני העובדים היה גבוה, כמובן בראש וראשונה כיון שההליך עבר ועדה מקצועית, הסכמים עם ארגוני עובדים וחקיקה לאחר דיונים רבים בכנסת – כך שמעיקרא קשה לתקוף חוקתית תהליך מעין זה.
מובן? מכלל הן שומעים לאו.
כל מה שנעשה אז, קיבל את הכשר בית המשפט כי עבר מסננות ציבוריות מסודרות.
איפה המהלכים התקינים של המדינה כיום? הסכם באישון לילה בין שר אוצר לבין ראש ממשלה שאף אחד לא מסוגל להסביר אותו? הסכם ששר האוצר מציג אותו כמהלך פוליטי שנועד למנוע בחירות? הסכם שראשי משרד המשפטים מתנגדים לו? הסכם שארגון העיתונאים, שהוא הארגון היציג, מתנגד לו?
גילוי נאות 1: אני חברת הנהלה בארגון העיתונאים (אך הפוסט לא נכתב על דעת הארגון), אני חברה במועצת העיתונות (אך הפוסט לא נכבת על דעת מועצת העיתונות).
גילוי נאות 2: אני קיבלתי הצעת עבודה מתאגיד השידור הציבורי ביולי 2016, אחרי שהגעתי עמם להסכמות (כתובות) הם משכו זמן ובסוף עברו הלאה בלי לנמק.
לא בטוח ששני המקרים דומים. לגבי "כאן" הוא גוף בתהליך התארגנות והקמה וטרם התחיל לפעול לפי הייעוד שהקבע לו. בעניין "קול ישראל" מדובר בארגון שפועל עשרות שנים והוחלט לפרקו. לכן יש טעם בלדבר גם עם נציגי העובדים.