שיחות ביבי־נוני קיבלו גוון פלילי כהה

פרשת השיחות בין ראש הממשלה בנימין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס תוארה על ידי יודעי דבר בעת שפרצה לתודעה הציבורית כחקירה בעלת סקס־אפיל תקשורתי - אבל דלת פוטנציאל פלילי. חשיפתו של גידי וייץ ב"הארץ" ביום שישי האחרון היא עוד נדבך בשינוי האופן שבו יש להתייחס לתיק זה. מה שנראה כהצצה רכילותית אל מאחורי הקלעים של יחסי עיתון ושלטון, מקבל כעת גוון פלילי כהה. ברמה הפלילית הגבוהה ביותר, מדובר בחיזוק משמעותי לחשד שיחסי נתניהו ומוזס היו יחסי שוחד מובהקים.

החשיפה של וייץ מעידה כי יש עוד היבטים רבים בפרשה שדורשים חקירה. לא ניתן להסתפק בעדותם של בני השיח נתניהו ומוזס. יש לבחון את הצדדים הרבים האחרים שהיו שותפים לאינטרסים שעמדו במרכז השיחות: רצונו של נתניהו להיבחר בבחירות האחרונות, ורצונו של מוזס להחליש את העיתון היריב "ישראל היום" ולחזק את עצמו. חקירות מסוג זה אינן נגמרות בתוך 45 דקות, המשך הממוצע של אפיזודה בסדרה "חוק וסדר". החקירה הזאת תדרוש עוד זמן.

לפי החשיפה ב"הארץ", נתניהו ומוזס טוענים בחקירותיהם כי ניסו לשטות זה בזה. האם שני אנשים המבקשים לשטות זה בזה יכולים לעבור עבירה של מתן וקבלה של שוחד? טענת השיטוי ההדדי נועדה לנטרל את הכוונה הפלילית. בעבירות על טוהר המידות, לא ניתן להרשיע את מי שאין לו כוונה פלילית לעבור על החוק.

ייתכן שמוזס טוען כי הציע שוחד אבל לא התכוון באמת לתת אותו. נתניהו טוען כי הציג בשיחות את נכונותו להתערב ברגולציה על העיתון "ישראל היום", אבל לא התכוון באמת לעשות דבר כזה.

ניסיון של שיטוי הדדי או שוחד?

לשני האישים החשודים הוכחה ניצחת לאמיתות טענת השיטוי ההדדי: "ידיעות אחרונות" המשיך בסופו של דבר בקו הלוחמני נגד נתניהו, ואילו נתניהו הפיל את הממשלה על חוק "ישראל היום" שמוזס רצה בקידומו. התוצאה הסופית משרתת את הנרטיב של שני הנחקרים.

עם זאת, במקרה הזה גם הדרך חשובה - לא רק התוצאה. מדוע שני אנשים חשדנים, המשטים לטענתם זה בזה, ממשיכים לקיים יותר מפגישה אחת, יורדים לפרטי פרטים של עסקת שוחד לכאורה ואף מבצעים פעולות שנראות לכאורה כמתן וקבלה של שוחד אמיתי, ולא כניסיון שיטוי?

כבר פורסם כי נתניהו פעל להבאת משקיעים זרים כמו המיליארדרד ג'יימס פאקר וקבוצת העיתונות הגרמנית אקסל שפרינגר, שהתעניינו בהזרמת מזומנים לידיעות אחרונות. עתה חושף וייץ כי מוזס הציג לנתניהו מצג שלפיו היטה את הסיקור באתר האינטרנט הפופולרי של הקבוצה לטובת נתניהו.

אם נתניהו ביקש שינוי של קו הסיקור ב"ידיעות אחרונות" לטובתו ומוזס סיפק את הסחורה, אפילו אם סיפק רק דוגמית אחת, שניהם מצויים בתחום הפלילי. מבחינת מוזס, מדובר לכאורה במתן שוחד. ההערכה הזו מתחזקת כאשר מצרפים לתמונה את עדותו של כתב ynet לשעבר, אביטל להב, ביום שישי בערוץ 2. להב סיפר כי הכתבה שכתב על פעילותו של השר נפתלי בנט, יריבו מימין של נתניהו, היתה נצורה במשך כשבועיים ונערכה בצורה מגמתית במיוחד נגד בנט. דברי הכתב להב מחזקים את החשד שבקבוצת ידיעות אחרונות נעשה שימוש מגמתי במידע עיתונאי, באופן שיאפשר למוזס להשביע את תיאבונו של נתניהו.

מוזס יכול לטעון כי השיטוי בנתניהו היה בהצגת סיקור עיתונאי רגיל ובלתי מוטה, כאילו מדובר בסיבוב של כיוון הספינה לטובת נתניהו. עדותו של הכתב מחלישה מאוד את הטענה הזו, ואת זה יהיה על המשטרה לברר.

באשר לנתניהו, נניח לרגע שכל שיחותיו עם מוזס נעשו במטרה לשטות ביריב ולא מתוך כוונה להיעתר להצעות שוחד כלשהן. אגב, זו טענה שקשה מאוד למאזיני השיחות לקבלה. אף אם נתניהו לא התכוון באמת לסייע למוזס מול "ישראל היום", היה על ראש הממשלה לצפות שהמצג השקרי שהציג למוזס יניע את המו"ל לפעול לטובתו.

מערך הציפיות הזה יכול לעלות לכדי עבירה של קבלת דבר במרמה מצדו של נתניהו - עבירה חמורה שעונשה עד שלוש שנות מאסר.

נתניהו הורחק מהתקשורת - וחזר

להתקדרות התמונה הפלילית בפרשת שיחות נתניהו־מוזס יש משמעות עמוקה, מדאיגה ואקטואלית יותר מהחשיפה הנקודתית ביום שישי האחרון של נדבך חמור נוסף בחקירה.

המעורבות העמוקה של נתניהו באופן שבו פועלת התקשורת בישראל נחשפה בשיחות נתניהו־מוזס, ויחד עם ניגודי העניינים הפוטנציאליים העמוקים שיש לנתניהו בשל קשריו המורכבים עם מו"לים ובעלי שליטה בקבוצות תקשורת בישראל הובילה להרחקתו של ראש הממשלה מתפקיד שר התקשורת, לפחות לעת עתה.

הבעיה היא שנתניהו הורחק ולא הורחק. נתניהו מינה את מקורבו ואיש אמונו, צחי הנגבי, לשר התקשורת. מנכ"ל המשרד, שלמה פילבר, אף הוא איש אמונו של נתניהו. נתניהו אמנם אינו שר התקשורת, אבל השניים הם עושי דברו לכל דבר ועניין. הראייה המובהקת לכך היא קידומו של חוק התקשורת.

לכאורה, מדובר בחוק של משרד התקשורת. ואולם מרגע שסוגיית תאגיד השידור הציבורי נהפכה למשבר קואליציוני, נהפך החוק להיות עניין לראשי הסיעות המרכיבות את הקואליציה - ונתניהו, אף שהורחק ממשרד התקשורת, מטפל עתה בחוק מכוח תפקידו כראש הקואליציה ואדריכל ההסכם הקואליציוני שעליו מושתתת הקואליציה שלו.

מי שרצה להרחיק את ידיו של נתניהו מסבך האינטרסים של מפת התקשורת הישראלית - קיבל אותו עמוק בתוכה. נתניהו מציג את מעורבותו כדאגה לאינטרסים הציבוריים. ראשית, דאגה לעובדי רשות השידור. מה עם דאגה לעובדי התאגיד כאן? לא ברור. נתניהו הציג את מעורבותו כדאגה לקופת הציבור, וטען שהפעלת התאגיד יקרה יותר מהחייאת הרשות. טענה זו הופרכה על ידי משרד האוצר.

בכל הקשור לדאגה של נתניהו לאינטרס הציבורי, כדאי להיזכר בתוכן השיחות בין נתניהו למוזס. האינטרס הציבורי לא הוזכר שם אפילו פעם אחת. סביר יותר להניח שהדאגה האמיתית של נתניהו היא זהותם של עיתונאי התאגיד (כפי שמודה בפה מלא איש אמונו, ח"כ דוד ביטן מהליכוד), זהות מגישת המהדורה המרכזית, קרבתם לכאורה של ראשי התאגיד ליריבו התקשורתי ומפלילו הפוטנציאלי מוזס, ועוד שיקולים שאינם ציבוריים בעליל.

כאשר נתניהו עסק בענייני התאגיד כשר תקשורת, יכול היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להרחיקו מכך בנימוק של ניגוד עניינים. לעומת זאת, לא ניתן להדיר פוליטיקאי נבחר מעיסוק בעניינים פוליטיים כל עוד אין חשש שמדובר בשיבוש מהלכי חקירה. כאשר נתניהו עוסק בשוק התקשורת במעמדו כפוליטיקאי, קצרה ידו של היועץ מלהושיע את הציבור, ולא נותר אלא לתהות אם מישהו דואג בכלל לאינטרס הציבורי במשבר הקואליציוני הנוכחי.