…אחרי שעצרתי באוסף השרידים בלב היישוב עשרת, המשכתי לקרית גת. התכנית הייתה לבקר את שמוליק – חבר טוב איתו לא התראיתי שנים ושגר היום בעיר, ובאותה הזדמנות להסתובב ולהכיר קצת את העיר של נינט. שמוליק הוא אחד מהאנשים המרתקים ביותר שניתקלתי בהם בימי חיי, ולעניות דעתי ומבלי להגזים התרבות הישראלית פיספסה אותו ואת תרומתו. במקום לעמוד במרכז העשייה והיצירה, שמוליק בחר באידיאל של ההוראה ומשמש כיום כמורה מן המניין בכמה ממוסדות החינוך בקרית גת.
לקרית גת יש המנון מאת יורם טהרלב ללחן של ג'קי אלקיים (שהלחין גם את המנון מכבי תל אביב המפורסם), נראה לי מתאים כאן להביא את מה שחלמו וחשבו אז:
לך קרית גת באנו אל לכיש השוממה / אל ערבות הרוח החמה פנה בנינו לנו בית וגינה בעיר שבה דוד חנה / בין הצברים והטרשים אהלים צמחו פה וכבישים ובלילות החורף בצריפי הפח זימרנו את הזמר לך / לך קרית גת העיר אשר צמחה בערבה, לך קרית גת נשירה שיר שמחה ואהבה / התגשם חלום הראשונים עיר יפה חרושת וגנים אבל הרוח עוד נושבת בלבבות ושרה לך – כל הכבוד.
בכל מקרה, הסיבוב בקרית גת הציג עיר חיה ובועטת במובן החיובי של המילה, אך מהבחינה הפיסית נראה שפישלו כאן כבר עם הקמתה.
בראש צוות התכנון של קרית גת עמד האדריכל שמעון מרגולין שאת הסקיצות האורבניות הנקיות והפשוטות שלו ליישוב החדש, קשה לי להאמין שישנו אורבניסט ישראלי שאינו מכיר. הכל היה צריך לעבוד, אך במקום זה ממש שום דבר לא עבד, וקרית גת נראית היום כאילו היא מתפוררת כבר חמישים שנה.
'מה ששנוא עליך על תעשה לחבריך', אבל כנראה שהאמירה הזו לא פעלה על "הפרויקט הישראלי" ובהזדמנות שהם מחקו את המרחב הערבי שפעל במקום, היום מוחקים הצאצאים אט אט את היצירות הציוניות של ראשית ימי המדינה (או יש כאלה שיגידו שזה נעשה דווקא במהירות יעילה).
את הביקור בקרית גת, בשל חשיבות הפרויקטים – אחלק לשלושה חלקים, כשזה שלפניכם הוא הראשון (אם לא מחשיבים את הרשימה על עשרת). הרשימה השניה תעסוק ב"אוניות" – כפי שמכונים שיכוני יסקי הנטושים שייהרסו מייד אחרי החגים, והרשימה השלישית תעסוק במפעל "בגיר" הנטוש.
קרית גת ממש לא נטושה, ההיפך הוא הגמור, כך שגם מה שנראה במבט ראושן נטוש – יש לו חיים משלו. הבעיה המרכזית של קרית גת בשונה למשל מיוקנעם – זה שהיא התפרסה על שטח גדול מידי ובצפיפות מאד נמוכה – דבר שלא סייע לה רבות ומביא היום את הרשות המקומית לבחינה מחודשת למערך האורבני של העיר, מרכיב איתו מאד קשה להתמודד ועוד יותר קשה לתקן. יריית הפתיחה המשמעותית לפרויקט התחדשות העיר, ביצעה העירייה לפני חודשים ספורים, עם הריסת המרכז האזרחי של היישוב לטובת תכנונו מחדש.
קודם לביקור בקרית גת, אני חושב שכדאי להקדיש כמה דקות לערך על העיר בויקיפדיה. בערך הזה, ישנם קישורים לערכים נוספים שבאמצעותם ניתן ללמוד על שורשיה של העיר.
ההטרוגניות הרחבה המאכלסת את היישוב רק מוסיפה רובד חיובי לחיים העירוניים. לא רבים יראו בעין יפה את העובדה כי רבים מבני הקהילה האתיופית לא הצליחו להשתלב בשוק העבודה, ונאלצים בעקבות זאת להתבטל בשיחת רעים ברחובה של עיר. אך אני במהלך ביקורי מצאתי באותם אנשים – את אלה שמחיים ושומרים על המרחב הציבורי. ניתן למצוא אותם מתקהלים מידי כמה רחובות – משוחחים על ענייני דיומא, קוראים עיתון, מאזינים לרדיו או משחקים יחד – חיים חברתיים עשירים העולים עשרות מונים על החיים החברתיים המלאכותיים בראשון לציון או מודיעין.
הערך החברתי בקרית גת מרשים ביותר, ולא משנה באיזו שעה תבקר בעיר – החיים במרחב הציבורי קיימים, וכמה שזה יישמע אבסורד, נדמה כי החיים האורבנים מהם ג'יין ג'יקובס כל כך התלהבה מתקיימים בקרית גת. אך זה לא בא הודות לאדריכלים ומתכנני הערים שיצקו כאן את המרחב הפיסי, אלא למרות התערבותם. כל זה בא הודות לחברה המצויה בקרית גת, וכעת עם התחדשותה של העיר, נקווה שאותה אוכלוסיה לא תדרס ותודר מהמרחב הציבורי אותו היא מחייה ועליו היא שומרת ומאבטחת.
בקיצור הרשימה הזו מביאה מבט כללי על העיר (בלי כאמור מפעל בגיר ושיכוני יסקי – להן יוקדשו רשימות נפרדות). פתחתי את הביקור על כוס עראק אצל שמוליק בקומה השלישית בדירת השיכון, ומשם המשכנו לרחובות העיר. רשימה קודמת על ההרס במרכז האזרחי של קרית גת, תמצאו כאן.
אבל רגע לפני שאני ניגש לרשימה עם התמונות שאני צילמתי, אני מעוניין להציג כאן כמה תצלומים שצולמו במרכז האזרחי של קרית גת, שנהרס בנתיים על ידי צה"ל כחלק מאימון הריסה בשטח בנוי כדי להתאמן ככל הנראה על ההתנחלויות…. את התצלומים לקח האדריכל מתן פורן לפני שנה במהלך לימודיו בטכניון, שם הועבר סטודיו בהנחית האדריכלית אלס ורבקל שפתחה לאחרונה משרד מבטיח ומסקרן במרכז תל אביב. הסטודיו שנעשה בשיתוף פעולה עם עיריית קרית גת, הותיר אחריו אתר בו ניתן לבקר ולהתרשם מתוצרי העבודות של הסטודנטים. התמונות מציגות אם כן, את המרכז האזרחי לפני הריסתו וגם את התכניות המקוריות לאתר של האדריכל מיכאל קון (שהשפיע רבות על היישובים בכל חלקי ישראל במיוחד בשנות ה-50 וה-60 וטרם נחקר פועלו). בהזדמנות זו, אני מודה למתן על התמונות, וממליץ לבקר בתיק העבודות שלו.
מסתבר שפינוי-בינוי זה לא עסק זר לקרית גת, ועל פי טענותיו של שמוליק, כבר בשנות ה-70 נמחק "שיכון הרכבות" (כך הוא היה מכונה בפי התושבים המקומיים) שבשדה שאיכלס אותו ביקרנו.
מהשכונה נותרו רק המדרגות, שבילי האספלט ועמדות פחי האשפה. בכל מקרה, זה רק פרויקט פינוי – כי בינוי לא התבצע כאן והמקום נותר שטח ריק בלב העיר, שלא מוסיף לרצף העירוני. נראה מה יקרה כשיפנו את שיכוני יסקי – האם יותירו פצע אורבני נוסף שכזה.
טיפוסי שיכון "השטיח" בקרית גת מצויים פה ושם, והנה אחד מהם כאן למעלה לדוגמא. מצד שני, כל שני רחובות ניצב שלט המכריז על הקמתה של טיילת, כמו זו שכאן למטה. אלו כנראה שרידים מתקופת טרום-בחירות, כי בשטח לא נראה שמישהו מזיז משהו. השאלה היא בכלל האם פיתוח טיילות זה הפיתרון לקרית גת…
שמוליק רצה להראות לי מצבה גדולה של קבר אחים שנחפר על ידי הצבא המצרי באחד מקרבות מלחמת העצמאות, בו נפלו לידיהם כמה עשרות חיילי צה"ל. אך מסתבר שבשנות ה-90 הועברה המצבה לכניסה הצפונית לעיר ולכן לא מצאנו אותה. מה שכן מצאנו זה את המעבר החוצה את מסילת הרכבת ואת מתקן השאיבה של מקורות שבטח היה בעבר יצירה ברוטליסטית נאה שנצבעה במהלך השנים בצבע לבן.
){kind=link}
){kind=link}