פרק ראשון: מישהו ירה ומישהו נפצע
המקום: הכפר אמאתין שבשומרון. הזמן: שבת, 31/5/08, שעה 18:30
"חגית?", התקשר אלי זכריא, פעיל בארגון "רבנים לזכויות אדם", "אני בדרך לאמאתין. מתנחלים תקפו היום את הכפר, יש פצועים". באותו יום הייתי במקרה באזור. היתה לי פגישה עם תושבי דיר איסתיא שמתנחלים החלו לבנות על אדמתם, סמוך להתנחלות רבבה. יצאתי מהפגישה ונסעתי לאמאתין.
כל תושבי הכפר היו בחוץ, צעירים ומבוגרים, כולם מתגודדים קבוצות קבוצות ומדברים על מה שקרה. אמבולנס חלף מולי, ונסע במהירות לכיוון בית החולים בקלקיליה. אחד הצעירים סיפר: היינו שלושה. בסביבות 12:00 בצהריים הגיעה לפה קבוצה של מתנחלים צעירים, עם חיילים, והתחילו להתגרות בנו, לקלל, לזרוק אבנים. החיילים אמרו לנו להסתלק. בסביבות 18:00 הם הגיעו שוב, הפעם היינו כבר חבורה גדולה יותר. הם קיללו, זרקו אבנים. לא שתקנו, עמדנו מולם. פתאום ירו עלינו שתי יריות. כדור אחד שפשף את החבר שלי במותן, במזל לא קרה לו שום דבר רציני, וכדור שני פגע ביד של ריזיק. לקחו אותו לבית החולים.
אחד הצעירים צילם הכל במצלמת הוידיאו שבטלפון שלו. הסרטון באיכות גרועה וקשה לפענח פרטים. רואים ממול בבירור צעירים לבושים בחולצות לבנות של שבת, ושני חיילים איתם. הקולות ברורים, אדם מתנשף בכבדות, כמה צעקות וקללות בערבית (ואולי גם בעברית), ופתאום שתי יריות, בזו אחר זו, שירו כנראה החיילים.
כתב ynet פרסם על כך מבזק קצר: "מקורות פלסטינים דיווחו כי שני תושבים … נפצעו לאחר שהותקפו על ידי מתנחלים … המתנחלים וצה"ל הכחישו את ההודעה". כעבור פחות משעה פורסמה ב-ynet גרסה נוספת, הפעם צה"ל כבר לא מכחיש את הדיווח אלא מסביר שהחיילים "הפרידו בין הצדדים וירו באוויר. מצה"ל נמסר כי לא דווח על נפגעים בתקרית, וכי טענת הפלסטינים שדיווחו שנפגעו מירי מתנחלים – אינה נכונה".
בערוץ 7 הסיפור כבר שונה לגמרי: הפלסטינים הם אלה שתקפו את המתנחלים במאחז "שבות עמי". מתנחל אחד נפגע מאבן בעין. חיילים גירשו את הפלסטינים וירו באוויר, ולא עוד אלא שהם רצו לעצור דווקא את המתנחלים…
ריזיק הפצוע, עם חור כניסה בכף היד, מיד אחרי הירי. צילום: ניהאד טוויל
***
פרק שני: השוטרים "מתמגנים" מול זריקות אבנים
המקום: ההתנחלות יצהר. הזמן: יום חמישי, 19/6/08, שעה 9:30 בבוקר
כוחות משטרה ומינהל אזרחי הגיעו למאחז בלתי חוקי ביצהר כדי לבצע הריסה של מבנה. לפי דיווחים בתקשורת, השוטרים הותקפו קשות על ידי המתנחלים. חמישה שוטרים נפצעו, שוטרת אחת באורח בינוני, מפגיעת אבן בראשה. המתנחלים דיווחו על 11 פצועים מאלימות השוטרים והתאוננו על שימוש באלות ובאלימות מוגזמת של השוטרים. תגובת המשטרה: "לא היה שום שימוש באלות. ברגע שהחלו יידויי האבנים, נתנו הוראה לשוטרים להתמגן. כלומר להשתמש במגנים ולא באלות".
במהלך הארוע נעצרו 8 מתנחלים בחשד לזריקת האבנים. ככל הידוע לנו, בדיון על הארכת המעצר קבע השופט כי ייאסר עליהם להגיע ליצהר במשך שבעה ימים תמימים, וכי עליהם לשלם ערבות בסך 1000 ₪.
מגני דוד שרוססו על קיר בית פלסטיני בכפר עסירה אלקבליה ליד יצהר, ימים אחדים לפני העימות עם השוטרים. מתנחלים מיצהר פולשים לכפר דרך קבע, מפחידים את תושביו ולעתים אף נוקטים באלימות. מסתבר שמשטרה שמאפשרת תקיפת פלסטינים עשויה למצוא עצמה מותקפת בעצמה.
***
פרק שלישי: "חזקת מסוכנוּת"
המקום: בית המשפט הצבאי במחנה עופר. הזמן: יום חמישי, 3/5/07 שעה 11:00 בבוקר
בכניסה למחנה עופר תור ארוך של פלסטינים. נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, יושבים בסככה או עומדים בצד, מחכים שיקראו בשמם להיכנס לדיון בבית המשפט הצבאי או לבקר קרוב שנמצא בכלא. זאת הפעם הראשונה שלי כאן. אסור להכניס שום דבר, לא ארנק, לא טלפון. בדיקה קפדנית וחיפוש גופני – ואני בפנים. אני עוברת בין הגדרות ומגיעה לקרוואן, אולם בית המשפט, שבו מתקיים דיון בהארכת מעצר של פלסטיני כבן 50 ובנו בן ה-19 הסובל מפיגור שכלי. האשמה: זריקת אבנים ליד ביתם בחברון.
שבוע לפני כן, יצא מתנחל מ"גבעת האבות" בחברון, וירה לעבר פלסטינים שרעו את צאנם ליד ביתם. אביהם של הרועים, שמע את הירי ויצא החוצה. שוטרי תחנת משטרת חברון, שנמצאת במרחק של כ-50 מ' משם, שמעו את היריות ויצאו לשטח. המתנחל טען: הפלסטינים זרקו עלי אבנים. חיילים (שהגיעו למקום כמה דקות אחרי הירי) העידו כי ראו שנזרקו אבנים ושהירי היה בתגובה. השוטרים ביקשו מהאבא לבוא איתם למשטרה כדי להגיש תלונה נגד המתנחל שירה לעבר ביתו. האב התלווה אל השוטרים, ואיך שהגיעו לתחנה – הודיעו לו שהוא עצור, וגם בנו, בחשד לזריקת אבנים.
פעילים מ"בני אברהם" שהיו במקרה במקום, ראו את כל המתרחש. כל הנסיונות לשכנע את השוטרים שמדובר בעלילה, ושמי שתקף הוא דווקא המתנחל, לא עזרו. האב ובנו נלקחו למעצר. "בני אברהם" החליטו לנסות לסייע וכך יצא שהגעתי להארכת המעצר במטרה לעזור לתרגם לנאשמים את מה שנאמר (על התנהלות הדיון בבית המשפט הצבאי ותחושת חוסר האונים והבחילה שחשתי – אכתוב אולי בפעם אחרת).
האב והבן ישבו כפופים ולא הוציאו מילה מהפה. אחרי שבוע במעצר הם נראו עייפים, עצובים ולא לגמרי בריאים. השופט ניסה להיות ענייני, הדיון הוא בהארכת המעצר ולא על עצם האשמה. הפרקליטות הצבאית דורשת מעצר עד תום ההליכים. ההגנה, עורכת הדין גבי לסקי, דורשת שחרור מיידי. בסופו של דבר החליט השופט שמכיוון שיש ראיות המטילות ספק במעורבותו של האב, הוא ישוחרר בערבות של 4000 ₪ (שירדה ל-2000 ₪ בעקבות בקשת עורכת הדין, בגלל המצב הכלכלי הקשה של המשפחה). אבל הבן נשאר במעצר עד תום ההליכים, משום שעבירת זריקת אבנים, יש בה "חזקת מסוכנוּת". אבן יכולה להרוג, ולכן צריך להתייחס לחשד במלוא החומרה.
בסופו של דבר, האב שוחרר רק כעבור ארבעה ימים, משום שהפרקליטות הצבאית ביקשה ארכה של 72 שעות עד שיחליטו אם להגיש ערר על השחרור. אחרי כמה ימים שוחרר גם הבן. היום, למעלה משנה אחר כך, המשפט של השניים עדיין נמשך. לא ידוע לנו על כל הליכים או חקירה נגד המתנחל היורה.
המקום: הכפר בידו צפונית-מערבית לירושלים; הזמן: יום שלישי, 8/7/08
בשבוע שעבר מלאו למחמד אבו עיד 14 שנים. לפני כשבועיים הוא השתחרר מהכלא הישראלי. לטענת הפרקליטות הצבאית הוא נתפש זורק אבנים על גדר ההפרדה שליד הכפר. בית המשפט הצבאי גזר עליו ארבעה וחצי חודשי מאסר, קנס של 1,000 ₪ וחמש שנות מאסר על תנאי. "היו עוד הרבה ילדים בכלא. אני הספקתי להיות בשלושה בתי כלא: עופר, תל מונד ודמון". "כל זה בגלל שזרקת אבנים על חיילים?" שאלתי. "לא על אנשים. האשימו אותי בזריקת אבנים על הגדר, לא על חיילים".
מחמד אבו עיד, בכפר בידו, 8/7/08. ישב 4.5 חודשים בכלא על זריקת אבנים לעבר הגדר.
***
פרק רביעי: האבנים בארץ ישראל מיוחדות
אני לא יודעת מה בדיוק קרה באמאתין. אין לי אלא העדויות ששמעתי ושראיתי. אך אין כל ספק: המתנחלים הגיעו קרוב מאוד לכפר, כשהם רחוקים כחצי ק"מ מהמאחז; היו איתם חיילים; מישהו ירה ומישהו נפצע.
לפני כמה חודשים פלשו מתנחלים לבית פלסטיני ריק ליד ההתנחלות קדומים והכריזו על עצמם כ"מאחז שבות עמי". המשטרה והצבא פינו אותם משם כבר עשרות פעמים. אך אפילו כשמדובר במאחז לא חוקי, צה"ל חש עצמו אחראי לבטחון המתנחלים, ואם הם מחליטים לצאת "לטייל" בכפר פלסטיני סמוך – חיילים מלווים אותם ומגנים עליהם.
יכול להיות שהיו "נסיבות מקלות" לירי. יתכן שבמהלך ההתגרות נזרקו גם אבנים על ידי הפלסטינים, ואולי החיילים הרגישו בסכנה (שהרי אבן יכולה להרוג ויש "חזקת מסוכנוּת") ובחרו במקום "להתמגן", או להרחיק את המתנחלים ממקום הסכנה, להגן עליהם באמצעות ירי אש חיה לעבר הצעירים הפלסטינים. יכול להיות.
שלושת הסיפורים הללו הם רק שלושה מיני רבים מאוד שמתרחשים כמעט כל יום בארץ המתנחלים והכיבוש. סיכום ביניים:
1. האבנים שנזרקו ע"י מתנחלים על שוטרים ביצהר, הביאו לפציעת חמישה שוטרים (אחת באורח בינוני), ל"התמגנות" של השוטרים מפני האבנים, למעצר חשודים שנמשך פחות מ-24 שעות ולשחרורם בערבות של 1000 ₪.
2. האבנים שכנראה לא נזרקו בחברון הביאו למעצר שנמשך 11 יום, לשחרור בערבות של 2000 ₪ ולמשפט שנמשך עד היום הזה. לא ידוע לנו על טיפול משפטי במתנחל היורה.
3. האבן שאולי נזרקה באמאתין ע"י פלסטיני, הביאה לירי של חיילים ולפציעה של צעיר פלסטיני. כפי הנראה לא היתה חקירה על הירי, שהרי לפי צה"ל הירי היה באוויר ולא היו נפגעים.
מסתבר שהאבנים בארץ ישראל הן מיוחדות. הן יכולות להרוג, אבל תלוי רק את מי…
***
אפילוג – אבנים על אוטובוס שלום עכשיו
המקום: כביש 60 ליד תל שילה. הזמן: יום ששי, 4/7/08 שעה 15:00
חלון האוטובוס שנפגע מהאבן. במזל נמנע אסון. האבן פגעה בקורה שבין החלונות, ולכן הם לא התנפצו על פניו של אחד הנוסעים שישב ליד החלון.
בדיוק סיימנו את הסיור של שלום עכשיו בהתנחלויות שבאזור בנימין. למרות שהסיור היה מתואם עם המשטרה ומאושר, השוטרים בשטח מנעו מאיתנו להיכנס להתנחלויות ונאלצנו להשקיף עליהן מרחוק. ככל שהתקדם הסיור התארך טור מכוניות המתנחלים שעקבו אחרינו כדי להפריע לסיור. ניידת משטרה ליוותה אותנו מלפנים, וכמה רכבי משטרה נוספים מאחור. ליד ההתנחלות שילה, על הכביש הראשי נזרקו עלינו אבנים מכיוון ההתנחלות. באוטובוס אחד נשברו שתי שמשות, ובשני נפגעה רק הדופן. כמה מהפעילים הצליחו לראות את הזורקים – הם היו צעירים חובשי כיפות – ככל הנראה מהמתנחלים באזור. העברנו למשטרה את התיאור שלהם, והשוטר אמר: "אנחנו מכירים אותם, הם מוכּרים למשטרה".
עכשיו נשאר רק לחכות ולראות האם המשטרה תדאג לתפוס ולהעניש את התוקפים, או שמא היא תעדיף פשוט למנוע מאיתנו את הסיורים, כפי שעשתה כבר בחברון: המתנחלים תקפו את הסיורים שלנו ושל שוברים שתיקה, והמשטרה החליטה לסגור את חברון בפני פעילי שמאל.
פורסם ע"י maakavhitnachluyot 
