גם בדורנו זה קרה:
כך למשל קרה בבחירות בשנת 92 - הבחירות שהביאו עלינו את אסון אוסלו.
ובבחירות בשנת 2003 - שהביאו את אסון ההתנתקות.
לכן יום הבחירות הוא כמו יום כיפורים לאומי. יום שבו יקבע עתידו של עם ישראל. של מדינת ישראל האהובה שלנו.

ולכן דבריו של קושנר הם אזעקת אמת, טבעצם בהשאלה ליום הכיפורים - תקיעת שופר.
כמו שכל אחד מאתנו מתכונן ליום הכיפורים לפחות 40 יום מראש: בודק ממי צריך לבקש סליחה, איך אפשר להרבות בצדקה, למי אני חייב כסף וממי לוויתי ספר ולא החזרתי, במה כדאי לי להשתפר, וכדו'. כל אחד עושה מקסימום מאמצים כדי לצאת זכאי ביום כיפור
- בדיוק כך צריך כל אחד ואחת מאתנו לעשות הכל-הכל היום, 40 יום לפני יום הכיפורים הלאומי, כדי שהבחירות האלה יביאו אתן ברכה, ולא - חלילה - קללה.

מעבר לבחירות אורבת תכנית טראמפ, שתוכננה בהתייעצות עם נתניהו. וכן, כדי לא להגיד "לא" לידיד שמעבר לים, נתניהו אכן עלול לחבור לגנץ.
עקירת ישובים, מסירתם לידיים זרות, או סתם מסירת שטחים - כל אלה יהפכו אפשריים מאד, אם עם ישראל לא יבחר נכון.

אחר כך, אחרי הבחירות, נוכל להפגין בככר, לעשות שרשרת אנושית, ליסוע לשכנע מתפקדי ליכוד, ולדון אם צריך לסרב פקודה, לריב עם החיילים או להתחבק אתם. אבל זה כבר לא באמת משנה. זה לרוץ אחרי הרכבת שיצאה מהתחנה.
לכן הזמן להתגייס ולפעול נגד רוע הגזרה - הוא עכשיו.

לקח אחד מבחירות 92 כבר הפקנו: מנענו ריצה של הימין ברסיסי-מפלגות, ואיבוד קולות ימניים בקלפי לטובת השמאל.
הלקח השני מבחירות 92 הוא לא להצביע למפלגה כמו צומת של רפול. הימין הצביע לרפול, איש ימין מובהק. ולא בדק מי אחריו ברשימה. כך קיבלנו את גולדפרב ושגב, שתמורת טובות הנאה הביאו לנו את אוסלו.
לא חוזרים על הטעות הזאת. מצביעים רק למפלגה שכל חבריה, לאורך כל הרשינה, מחויבים לא"י כמו שהם מחויבים לתורה, לאמונה, ולקב"ה.

וגם לא מסתפקים בהטלת הפתק הנכון לקלפי. אל מול הסכנה שבפתח זה ודאי לא מספיק
נערכים, מתגייסים, פועלים עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי כדי להביא עוד ועוד פתקים נכונים, פתקים של הרשימה היחידה שאפשר באמת לסמוך עליה - פתקי טב.

שבת שלום.