אקספלורר, בקרוב נפסיק לתמוך בגרסה זו.
להורדה לחץ כאן
נושאים חמים
דוד רוזנטל
רכז מערכת וואלה! NEWS
איש וואלה! NEWS מ-2005. כתב את הספר הכושל "שש בש עם ברוס לי" (מכר 100 עותקים, פלוס מינוס). חובב כדורגל ישראלי ומודה בזה, בין ספטמבר לינואר מתמכר לפוטבול בערבי ראשון. חובב ספרות ותיאטרון, כיאה לכל אוהד ספורט אמיתי. רואה פרקים חוזרים של "איש משפחה" בלופ אינסופי ועדיין צוחק מאותן בדיחות, במיוחד של עונות 4-6 המעולות
נמנעו מהתייבשות: סיכום הסיבוב של הישראליות באירופה
בכדורגל הנורא של אמצע יולי אף אחד לא משחק טוב, אבל הפועל באר שבע ידעה להימלט ממבוכה שתנחית עליה מכה קשה, מכבי תל אביב הרוויחה זמן ובית"ר ירושלים נהנתה מהמסירות של אצילי. דוד רוזנטל מסכם שבוע אירופי עם עצה לרוני לוי: הגיע הזמן לספק תשובות אמיתיות
קלאסיקה קיצית: "סיפור פשוט" הוא המחזה הנכון בזמן הנכון
המחזאית שחר פנקס והבמאית שיר גולדברג לקחו על עצמן אתגר משמעותי בהימור על מחזה קלאסי, שלכאורה לא מדבר בהכרח לקהלים המודרניים. אלא שהעיבוד העברי המצוין, המשחק והכתיבה מאפשרים ל"סיפור פשוט" לצלוח את מרחק הזמן ולספק חווית תיאטרון מענגת
אדם לאדם בהמה: העיבוד החדש ל"גלנגרי גלן רוס" וולגרי, אבל רלוונטי
המחזה הציני של דיוויד מאמט, שבמרכזו חמישה גברים חסרי גבולות הכלואים בתוך מרוץ הישרדות תמידי, הוא האב הקדמון של ז'אנר הריאליטי. העיבוד העברי המוצלח מזכיר כמה רלוונטית הביקורת שלו על אפקט ההרס של הקפיטליזם, אבל לוחץ קצת חזק מדי על ניבולי הפה
מכה קלה בכנף הקפיטליזם: "עורבים" לא מצליחה להתרומם מעל רף הבינוניות
העיבוד העברי למחזה האמוציונלי מאת אנרי בק אמנם מגיע בתקופה רלוונטית מאוד, אבל הביצוע הפושר והיעדר הרגש, התמונה שנשקפת ממנו לא מאתגרת מספיק ולא מעוררת הזדהות
מאמן הפוטבול באדי ריאן הלך לעולמו
מתאם ההגנה האגדי, אביהם של המאמנים רקס ורוב ריאן, הלך לעולמו בגיל 82. היה אחראי להגנה של שיקגו ברס ב-1985, שנחשבת לאחת הגדולות בהיסטוריה של המשחק
משחק בקקי: "פעם היה לי לב" הולך באומץ אל הגרוטסקה, אבל לא יודע לסיים
ספרו החדש של אסף סעדון מנפץ בפטיש 5 קילו את המוסכמות הספרותיות הישראליות בכל הקשור לסקס, דימויי גוף ועיסוק בתרבות נמוכה. לפרקים הגישה הזאת מרעננת ופורצת דרך, לפרקים היא מיזוגנית ומשולחת רסן ללא סיבה, אבל די ברור שזו לא הפעם האחרונה שניתקל בה
לא לוקחים את זה ב-EZ: על עזיבת ערן זהבי את מכבי תל אביב
הפרידה מזהבי רעה מקצועית למכבי תל אביב, אבל גם תוציא את ג'ורדי קרויף מאזור הנוחות ותגרום לו לנסות לשחזר את הבנייה המוצלחת של 2012/13. הצהובים יכולים להחזיר לעצמם את האליפות גם בלי מספר 7, אך יצטרכו להמציא את עצמם מחדש, ולא רק על המגרש
יורו 2016: הסאונד הגיע לפני התמונה. צ'רלטון: "התקלה תוקנה"
במהלך משחק הפתיחה, כולל בשער הראשון של צרפת, קולו של השדר רמי ויץ נשמע לפני התמונה. צ'רלטון: "הייתה תקלה בעמדת השידור והיא תוקנה" . הגולשים מחו, אבל לפחות עשו את זה בחיוך. צפו בציוצים הנבחרים
הנאה ללא גבולות: "בילי אליוט" הוא חוויה מהנה, סוחפת ומרגשת
דווקא כשהצגה פרטית מתחרה בתיאטרון הרפרטוארי בישראל, יוצאת מהגבולות הבטוחים ואינה עוסקת בהשלכות, מרומזות או מפורשות, לחברה הישראלית, מתברר שמחזות זמר יכולים להרחיב את הלב גם כאן. עם עיבוד נפלא, משחק נהדר והפקה מושקעת, "בילי אליוט" שווה כל שקל
חטא היוהרה: "שרלוטה" הופך מסע עמוק אל הכאב לבדיחה
נישא על הצלחותיו הגדולות הקודמות, לקח על עצמו הסופר דויד פואנקינוס ליצור גרסה מודרנית לסיפורה הטרגי של אמנית שנרצחה באושוויץ. התוצאה מלאת פאתוס, בוסרית ומכעיסה
סיכום השבוע בבייסבול: כשהאלופה מתעוררת
קנזס סיטי מתאוששת, ויחד עם דעיכה של הווייט סוקס, האלופה חוזרת לאיים על ראשות ה-AL מרכז, כשגם קליבלנד חזק בתמונה. רצף החבטות של ג'קי בראדלי ג'וניור נעצר, קרשאו ממשיך להפגיז, אבל סן פרנסיסקו לא עוצרת
פנומן: אלטון ג'ון הפך את פארק הירקון בתל אביב למקום טוב יותר
אחרי שעה מנומנמת ומעוררת חשש, ההופעה של סר אלטון ג'ון בביקורו הרביעי בישראל התעוררה לחיים. כל האנרגיות הכבויות ניצתו בו מחדש, ולמרות מינימום תקשורת עם הקהל הוא הצליח לכבוש אותו בענק
125 שנה וכולם לא השתנה: "הטפט הצהוב" מתאר כמה מעט התקדמנו במאבק לשחרור האישה
ההצגה החדשה של תיאטרון "הסימטה" מפיחה חיים בסיפורה הקצר ופורץ הדרך של המחזאית מלכה מרין. ובעוד שבמסגרת המגבלות המחזה אינו מצליח לפרוט על רמות רגש גבוהות, המסר שבבסיסו יעיל מספיק כדי להותיר את כל מי שיצפה בו עם הרבה חומר למחשבה
דייט מהגיהינום: הגעת יוסי בניון לא תהיה בריאה למכבי תל אביב
גם אם יוסי בניון לא יגיע, ההתנהלות וחוסר ההכחשה של מכבי תל אביב הם תמרור אזהרה למדיניות של גולדהאר וקרויף במועדון. אם ברמה המקצועית לא ברור מה תהיה תרומתו, שידוך בין קפטן מכבי חיפה לסגנית האלופה נידון לכישלון
עשיר לא שווה קול: "הכלב" הוא ספר מסע ציני ונוקב
גיבור ספרו השני של ג'וזף אוניל הוא עורך דין מניו יורק, שמנסה לברוח רחוק ככל האפשר מהאקסית הנקמנית שלו, ומוצא את עצמו במוקד של מציאות חדשה, עשירה ומדכאת. יש מי שיקראו ל"הכלב" סאטירה, אבל האמת היא שיש מעט מאוד צחוק בתוך הכאב שמתואר בו
הטאבו האחרון: בישראל הכל כבר פתוח להומור, מלבד יום הזיכרון
ככל שהיא הולכת ומתבגרת, מתקלפת מדינת ישראל מכל האיסורים החברתיים והתרבותיים שאפיינו אותה. אלא שנושא אחד נותר בגדר איסור חמור. איש לא מעז לפרוץ אותו, וספק גדול אם מישהו יעז גם בעתיד
ילדים של החיים: "ילדי השטאזי" מותיר מעט מאוד רגעי מנוחה
דיוויד יאנג מצליח להעביר ב"ילדי השטאזי" את חווית החיים בגרמניה המחולקת של שנות השבעים בצורה כמעט מושלמת ובלתי מפויסת. התוצאה היא ספר נפלא ששאיר אחריו הרבה חומר למחשבה
בואו (לא) נפתח פרק חדש: הספרים הגדולים שלא ידעו מתי לעצור
לא רק פסח נראה לפעמים כמו חג שלא ייגמר לעולם, לא מעט ספרים גדולים ומפורסמים סבלו מכך שלא ידעו מתי לעצור. מ"שר הטבעות" ועד "ניצבת" - התשה בכריכה קשה
חוויה חוץ גופית: "בוקר טוב אליהו" היא הצגה קטנה אך מדויקת להפליא
צוות השחקנים הנהדר של ההצגה מתיאטרון דימונה, מעניק הצצה מרתקת להתמודדות האישית והקולקטיבית של אדם המצוי בתרדמת. ההתקשרויות האבסורדיות, הצחוק והעצב, הקלילות והעומק שלה מעניקים תמורה מלאה לכרטיס
סוף העולם לייט: "2084" הוא חיקוי זול של ספרי דיסטופיה גדולים
ספרו החדש של באולם סנסל האלג'יראי מנסה לתעל את החשש העולמי מהפונדמנטליזם האיסלאמי לאפוקליפסה עתידנית, אבל איכות הכתיבה הירודה שלו והנטייה להעמיס בדימויים וסמלים, מותירים טעם מר של אכזבה
מלחמות גנרלים: ממרחק 400 שנים, "קוריולנוס" פוגעת בול במציאות של ימינו
המחזה הקלאסי של שייקספיר זוכה לחיים מחודשים בדמות קומדיית רוק אנרכיסטית ובועטת בתיאטרון הלאומי. הליהוק, העיבוד המודרני המצוין והמשחק הנהדר, הופכים אותו לחוויה נפלאה שהיתה חסרה כבר תקופה ארוכה בהבימה
הבהלה מהזהב: על המשבר הגדול של הפועל באר שבע
העבודה עם היועץ המנטאלי, חוסר השקט של בכר והשחקנים, ההאשמות כלפי מכבי תל אביב והצרות המקצועיות ובראשן ברדה. עד השבוע טענו בהפועל באר שבע שהלחץ לא משפיע עליהם, אבל המציאות בשטח מעידה על היסטריה. האם השהייה הממושכת בפסגה דווקא גמרה את סיפור האליפות?
לא מושלם, אבל ממכר: "מר מ' היקר" הוא ספר מרושע, חד ושנון
הרמן קוך מתחיל את ספרו החדש בסחרור מופלא שנחלש מעט ככל שמתקרבים לסיום, אך גם אם מדובר ביצירה טובה מעט פחות מספריו הקודמים, קשה שלא לגמוע אותה בנשימה עצורה. כהרגלו, גם ב"מר מ' היקר" לא מרחם הסופר ההולנדי על הקוראים, על הדמוית ואפילו לא על עצמו
אין מה לראות: "הדבר הראשון שרואים" הרגיז את סקרלט ג'והנסון אבל לא מצליח לעניין את השאר
התביעה שסקרלט ג'והנסון הגישה נגד "הדבר הראשון שרואים" בשל השימוש שלו בדמותה נותר הדבר הכי מעניין שקשור בספר הזה, המתגלה כעוד רומן צרפתי קטן שלא מצליח להתעלות
המהפכה של טוויטר: תשדר פוטבול בסטרימינג
סיכום תקדימי בין ה-NFL לרשת החברתית, שתהפוך לראשונה שתעביר באופן קבוע משחקים בשידור ישיר מדי יום חמישי. בשנה שעברה שידרה יאהו משחק אחד, עליו שילמה 20 מיליון דולר
בלי שאלות מיותרות: "מתחזקים" מציגה את האבסורד בחיבור בין דת ללאומנות
הצגת היחיד, המבוססת על "ברוורס" הסאטירי של ב. מיכאל, היא לא יצירת מופת שתרעיד את אמות הסיפים. בישראל המפולגת של 2016 היא בעיקר תשכנע את מי שכבר משוכנעים בסכנה של השימוש בדת כתירוץ למעשים נלוזים. אבל כסאטירה איכותית? קשה למצוא מדויקות ממנה
פשרה של מפסידים: "ארוחת טעימות" מתקשה להתעלות לגודל הרעיון שהיא מנסה לשדר
המחזאי שלמה מושקוביץ עוסק בהצגה החדשה פרי עטו בעימות בין שמאל וימין בישראל, באמצעות שתי משפחות העומדות להתאחד בחתונה. על אף שהרעיון שעומד במוקד מרתק, הנטייה לשטח את המסרים, הדיאלוגים החלשים והמשחק הפושר של חלק מהקאסט – משאירים אותנו עם תחושת פספוס
החלום ושברו: "הגבר הנוסף" הוא רומן מודרני מצוין ואותנטי
לואיס אייבס והנרי האריסון, גיבורי ספרו של ג'ונתן איימס, מקלפים באמצעות אישיותם ומעשיהם את ההוויה האמריקאית של שנות ה-90 בצורה אמיתית, מצחיקה ומודרנית. על אף שהספר מגיע לישראל באיחור של 18 שנים, הוא מצליח להיות רלוונטי דווקא כעת יותר מאי פעם
אמור לי מה העקרונות שלך: "מפיסטו" חוקר היטב את שאלת האחריות האישית
קל מאוד לדבר על מה נכון לעשות בישראל של 2016, אבל המציאות תמיד מסובכת יותר מהאידיאלים. "מפיסטו" של הלל מיטלפונקט והבמאי עמרי ניצן אמנם לא משנה סדרי עולם, אבל איכותי מספיק כדי להציג את המורכבות של הסיטואציה בה אזרח קטן רוצה לעשות שינוי גדול
זה הזמן לברוח: "אישה בורחת מבשורה" מעייפת ומעליבה את הספר שעליו היא מבוססת
לא נעים להודות שיצירה שדויד גרוסמן קשור בה יכולה להיות קשורה למילים כמו "מייגע", "פתטי" ו"מעליב", אבל ההצגה החדשה מבית של "הבימה" ו"הקאמרי" היא בדיוק כזאת. הבימוי חלש והתפאורה חובבנית, אולם הניסיון להשטיח את הסיפור לפופוליזם עממי וזול, מכעיס יותר מכל