בעודי עומדת בתור לקופה המהירה בסופר, קיבלתי ממנו הודעה שואלת אם זה בסדר לאסוף אותי ב- 18:00 במקום ב- 20:00. בהתחלה התעצבנתי כי השעה היתה 16:30 וכאמור, אני בתור בסופר ולכן הגבתי "לא מתאים. פעם אחרת". הודעה די מנפנפת וחשבתי לעצמי שזה מדהים איך פשוט לא הולך לי וידעתי שלא הייתי צריכה להסכים לדייט הזה בככל והתבאסתי כי רציתי שמישהו יעיר את הרדום ולכן, אחרי כמה הודעות הלוך וחזור, כשהוא מנסה לשכנע ולהסביר, הבנתי שאם אני רוצה לצאת מהחול הטובעני, אני חייבת לאמץ יותר ספונטניות, יותר אומץ ולהתאמץ. בשבילי וגם, אם להיות כנה, הסתקרנתי. מה יש בשעה 18:00 שאין בשעה 20:00?
בשעה 18:00 הייתי מוכנה. הייתי רוצה לספר שזרקתי על עצמי משהו ויצאתי אבל לא. התקלחתי בלחץ ומהר מהר, מדדתי די הרבה בגדים ולבסוף נשארתי עם מה שהרגשתי הכי נוח ללחץ בו הייתי נתונה – ג'ינס וטי שירט, שיער פזור ובלב פועם ומתרגש, ירדתי ונכנסתי לרכב שלו.
הדקות הראשונות היו קטסטרופליות, לפחות מבחינתי. אם רק היה אפשר לוותר עליהן ולהתחיל דייט מהאמצע. הרגשתי שהוא נועץ בי מבטים וזה הרגיש לי לא נוח. הוא נראה לי שונה למרות שראיתי אותו רק שלשום בבריכה וקצת התאכזבתי מהמראה שלו, לא יודעת למה כי כשאני חושבת עלי זה, הוא נראה ממש טוב. ריח הבושם שלו היה חזק וחנק אותי והמזגן ברכב היה מכוון על הקוטב הצפוני ואני התיישבתי נבוכה עד קצות אצבעותיי בתוך רכב שסגר עליי. רציתי לעשות אחורה פנה ולהמציא איזה כאב בטן ואז הוא אמר "אם ככה את נראית כשאת מתארגנת מהר…." ולא השלים את המשפט ולא ידעתי אם זו מחמאה או לא והרגשתי שאני מתחילה להתעצבן. הוא שאל לשלומי ועניתי בקוצר רוח שארגיש יותר טוב אם אדע לאן נוסעים וכבר הבנתי שהלך עליי. הולך להיות לי דייט מהגיהנום. זהו. נדפקתי.
בהתחלה הוא התעקש לא לספר לאן נוסעים כי רצה שתהיה לי הפתעה אבל הסברתי שוב ושוב שאני לא סובלת הפתעות ושאני ממש מבקשת לדעת, אחרת שיחזיר אותי הביתה. ברצינות. לא אוהבת את כל ההפתעות האלה. בפרצוף מאוכזב הוא אמר "בסדר.בסדר, אל תעשי מזה עניין, אנחנו נוסעים לקיסריה. לאיזו הופעה" ואני פערתי זוג עיניים והרגשתי שחיוך מתחיל להימרח לי על הפרצוף ושיש עוד תקווה לדייט הזה ושאלתי "רציני?? הופעה של מי?" והוא התחיל לספר שההורים שלו רכשו כרטיסים לאיזו הופעה, אמא שלו לא הרגישה טוב והם החליטו לוותר והוא התנדב לקנות מהם את הכרטיסים כי חשב שזה יהיה מגניב ועניתי שזה בהחלט מגניב אבל מי מופיע הערב?. הוא ענה "איזו להקה שאני לא ממש מכיר, אמריקה אבל גבע אלון מחמם אותם והוא ממש טוב". מה?! קפצתי. "מה זה איזו להקה. זו ה- להקה!" וניזכרתי בניר שהיה שר לי איזה שיר מתוק שלהם, בכל פעם שהיינו רבים ומיד הייתי מחייכת לשמע הזיופים שלו והריב היה עובר כלא היה.
כל הדרך בפקקים, פתאום השיחה זרמה הוא שאל המון שאלות והרגשתי שהוא ממש מתעניין ורוצה לדעת עלי כמה שיותר. סיפרתי לו על ההורים שלי,.על אבא שלי שחשב, כבר מילדות, שצריך לחנך אותי מוזיקלית שזה בעצם אומר, ללמד ולהשמיע לי את כל סוגי המוזיקה ובעיקר את החביבים עליו שזה הקלאסיקות כמו פינק פלויד, לד זפלין, הביטלס, דויד בואי, קווין ועוד ועוד…וכמובן גם להקת אמריקה והתחלתי להשוויץ בידע שלי. מתי נכתב השיר, על מי וכד'. אחר כך סיפרתי לו על אמא שלי, מהצד שני, היתה משמיעה לי מוזיקה קלאסית ומכיוון שהכריחו אותי גם ללמוד פסנתר וניגנתי המון מוזיקה קלאסית, פיתחתי קצת אנטי לקלאסית, למרות שעם הזמן חזרתי לשמוע חלקים מובחרים ותוך כדי דיבור, הקשבנו לשירים שבחרתי מהיוטיוב. מדי פעם השתתקנו והפניתי את מבטי לנוף החשוך שחלף מימיני אבל זו היתה שתיקה נעימה ולא מכבידה והרגשתי בסדר. לא בהיי או בהתלהבות מטורפת, כלומר, בסדר.
בכניסה לאמפי הוא הזמין לשנינו כוס בירה וכשסיימנו לשתות, נכנסנו והתיישבנו במקומות שלנו. הייתי רעבה ואמרתי לו שחבל שלא קנינו משהו לאכול וכך מבלי לענות לי, הוא קם, קיפץ לו במדרגות, בין האנשים היושבים, יצא לדוכני האוכל בחוץ וחזר עם בקבוקי מים ושוקולד. וואלה, לא ידעתי איך לאכול את כל העניין הזה. זה פתאום נראה לי מטורף וגדול עליי. סימסתי לחברות והן הרגיעו אותי "תרגעי ותהני ותשלחי תמונות!" אבל בכל זאת, דייט ראשון בהופעה בקיסריה, יש יותר מוגזם מזה? הרגשתי שמדייט ראשון עברנו בשעה וחצי נסיעה לדייט עשירי ומי יודע, אחרי ההופעה בטח כבר נרגיש חודש ביחד. המחשבה הזו לא עשתה לי טוב בכלל ורציתי להגיד משהו אבל גם התרגשתי לקראת ההופעה שעמדה להתחיל ולא רציתי להעכיר את האוירה. הופעה, תהני, אמרתי לעצמי.
הסאונד היה גרוע וזה מעט פגע באיכות וטיב ההופעה אבל עדיין, מאוד נהניתי. חלק מהשירים גרמו לי לשיר ולנענע את הגוף בישיבה, מה שהצחיק אותו שהצחיק אותי. אני חושבת שהוא הביט בי בעיניים מחבבות, וכפידבק, הרגשתי מאוד בנוח. הישיבה הצמודה גרמה לרגליים שלנו להתחכך וזה היה המגע הפיזי היחיד שהיה ביננו. הוא לא ניסה לגעת בי, לחבק אותי או משהו דומה, רק ישב צמוד והוא גם לא כל כך אשם, לא היתה ברירה כי האמפי היה מלא עד אפס מקום.
בדרך חזרה אמרתי שאני מורעבת ובאמת, יצאנו ב- 18:00 ולא הספקתי לאכול אבל גם היה מאוחר ולמחרת יום עבודה ולכן מיד הוספתי שאחטוף משהו בבית. הוא הציע לעצור באם הדרך והתיישבנו שם, הזמנו כמה מנות ובירות. הוא דיבר ואני בעיקר הקשבתי ומידי פעם איבדתי עניין וריכוז. הרגשתי עייפות מצטברת והאוכל הכביד עלי מאוד. הכל פתאום הרגיש מוזר ולא נכון ואי נעימות כשהבנתי שהכרטיס עלה כ- 300 שקל ולכן התעקשתי לשלם את החשבון. אמנם לא כיסה את הכרטיס ועדיין, הרגשתי הרבה יותר נוח כך. פחות מחויבת וחייבת.
כשנפרדנו, הוא אמר שהיה לו ממש כיף והודה לי שזרמתי עם ההופעה ואני צחקתי ואמרתי שלא זרמתי בכלל, הוא לגמרי הכריח אותי אבל שהיה ממש ממש כיף ואני זו שצריכה להודות לו. הוא ניסה להתקרב ולנשק אותי אבל בתיאום ניגודי ובאמת בלי כוונה, בדיוק סובבתי את הגב ויצאתי מהרכב. הוא צחק ואמר "פספסתי..תחזרי רגע" ואני חייכתי ואמרתי "נראה לך? זה היה בכוונה. ממש לא פספסת.. סתם נו, אני באמת חייבת לעלות. מתה לישון" ושוב תודה ושוב ביי ועליתי הביתה.
נרדמתי בשעה 2 לפנות בוקר כשאין לי מושג איך אני מתעוררת בשעה 06:30.
בבוקר הוא סימס לי בוקר טוב ועניתי בוקר טוב חזרה. בצהרים הוא שלח לי נשיקה ואני החזרתי סמיילי. בערב הוא שלח משהו לא ברור, כלומר שלא הבנתי את הכוונה מאחוריו אז שוב שלחתי סמיילי ועכשיו הוא סימס "מה שלומך ואם מתאים, אולי נפגש מחר". חושבת מה לענות חזרה…אין לי שום רעיון איך להגיב שלא יפגע אבל גם שיסביר שאין מבחינתי שום כוונה להמשיך. אני כל כך עייפה שאולי עדיף שלא אגיב עכשיו בכלל ומחר אתקשר ואדבר איתו בטלפון. נראה לי מאוד לא יפה לכתוב משהו דומה בוואצאפ ובכל זאת, אני מאוד מעריכה את הדייט ובאמת מאוד נהניתי.
בינתיים, בעולם אחר, ההוא שחזר מהכפור הסיר את החסימה מבלי שידעתי, החצוף. לא הצלחתי להבין למה הוא עשה את זה, אז שאלתי וביקשתי להחזיר את החסימה כי כך צריך לעשות אבל הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ומאותו רגע, כבר לא שמעתי כלום. חצוף כזה.
