Nut

חברים טובים אינם מי שיהיו לצדך כשרע - זה אמנם אינו מובן מאליו וראוי להערכה, אך מקבע יחסי כוחות: נחוש טוב עם עצמנו בהיותנו מוסריים ונעלים על מי שעזרנו לו, הוכחנו את עצמנו. לא! חברים טובים ישמחו בשבילך - שמחה טהורה, כנה ואמיתית - עם הצלחתך. זה הרבה יותר קשה ובד"כ חומק מתחת לרדאר

שעתיים לפני התור לוטרינרית חתול קטן זחלה מתחת לספה ולא התעוררה יותר.

חתול קטן, שעד כה נמנעה (או נמנע) מלאכול או לשתות, יצאה היום למרפסת ושם לגמה מי גשם זכים. אחר כך התיישבה בעציץ מרובה אדמה והכניסה הביתה בוץ. מחר יש לו (או לה) תור לוטרינרית, כדי שנקבל אישור שיש לו דלקת עיניים, דלקת ריאות, מחלת הפה והטלפיים, כלבת, חתלת ושעלתhttps://twitter.com/LongtimeNut/status/1071356302654365696 …

אחותקטנה מסבירה לכל הילדים מה המקור לשם המשפחה שלנו: "סבא אריה החליף את שם המשפחה, הוא רצה שהשם ימשיך הלאה ובאמת, נולדו לו שני בנים. צחוק הגורל הוא שלבנים שלו נולדו אך ורק בנות והאירוניה היא שלהן נולדו רק בנים" אני: "ומה שיותר גרוע, חלק מהבנות נהיו פמיניסטיות בעלות תודעה"

הטבעוני (בנזוגה של אחותקטנה) שותה תה: *טובל ביסקוויט בתה* *מטביע את הביסקוויט ומערבב היטב* *אוכל בכפית*

*בהדלקת נרות עם האחיות* אחותקטנה: איך היתה הטיסה לחו"ל עם חברה שלך? אחותאמצעית: זה היה לפני שנה

*מוודאת שכולם מוכנים לקראת יציאה מהבית:* "גאדג'ט, Can you handle this? דורון, Can you handle this? ארלקינה, Can you handle this? I don't think you can handle this ווהו" *דורון ואני עושים גל עם הידיים* *גאדג'ט, שלרוב אוהב אותנו, מביט כאילו הוא לא מבין מה הוא עושה עם ההורים האלה*

הדבר הראשון שהחתול הקטן עש(ת)ה: "להתחנף" לארלקינה ובתוך רגע לדחוק אותה מפינת המרבץ שלה ולהתמקם שם

'אין בעיה', חשבתי, 'ראיתי מלא כלי רכב צולחים את המכשול, גם אני אצליח'. טעיתי, הו כמה שטעיתי. האוטו שקע, המים נכנסו פנימה ואז התברר גודל הפיאסקו: זו היתה שלולית שנשטף אליה חרא של פרות מהרפת הסמוכה. טרקטור גרר אותי החוצה, מצבר הוחלף ורק הריח נשאר עוד חודשים ארוכים

באחד מימי החורף ביקשתי להגיע מאוחר: תבעתי חברה שלא שילמה לי שכר והייתי צריכה להתייצב בבימ"ש. אלא שגם היה דו"ח להגיש בעבודה ואמנם אפשר היה לחכות איתו עד לצהריים, כשאחזור, אבל היתה לי יותר מדי מוטיבציה כך שבאתי ב-7, הגשתי את הקלסר ונסעתי הלאה דרך השדות. ואז ראיתי מולי שלולית גדולה

סיפרתי לכן על הפעם שהטבעתי את האוטו בשלולית חרא? זה היה בגיל 20 וקצת, כשגלישה באינטרנט נספרה לפי דקות גלישה ועל טלפונים סלולריים לא היה מה לדבר. עבדתי באיזה משרד פח ברשפון. הדיל היה שאני מקבלת את האוטו של ההורים כדי להגיע לשם (לא היתה תחב"צ), ואוספת את אבא שלי אחה"צ מהעבודה שלו

מסתובבת בבית עצבנית, בכל מקום רואה רק בלגאן: בגדים מפוזרים, שקיות שלא נזרקו, חפצים שאינם במקומם (המעטים שאמורים להיות במקום מוגדר). גורו מפני היום

עשיתי מעשה והורדתי מאפסון את המעילים ואת שמיכות הפוך

הטעם זרק אותי לשנת 2008, אל דיינר סתמי בעיירה נידחת באוסטריה (עשיתי קורס מצנחי רחיפה): להפתעתי, הוגש לי שם הגולאש הכי טעים שאכלתי אי פעם - היה לו את שילוב הטעמים והמרקמים שגורמים לעולם מסביב להיעצר. בקערתי מבעבע עתה מרק שעועית, אך היום הבנתי מה היה בגולאש ההוא, ומעכשיו אדע לשחזרו

כיוון שהתקנתי מרק יצאתי אל המרפסת לקטוף עלי סלרי גדולים להוסיפם אל תכולת הסיר, ואל חברתם של שלושה עלי דפנה שצבעם וניחוחם עודנו במותניהם (ודאי שכך. קטפתי אותם ישר מהעץ והיתה להם השהות להתייבש בזמנם שלהם), ואף הגדלתי לעשות וזריתי פפריקה בשפע עד שהמרק קיבל את צבעה של לבה רותחת

אולי היא צדקה: רוב הזמן זה נראה כמו משחק מחניים שבו כל אחד מנסה להפטר מכדור האחריות ולהטיח אותו בקבוצה היריבה

לשונאית רטנה באוזני שאין דבר כזה לקחת אחריות, אפשר רק לקבל אותה. לקבל נשמע לי פאסיבי: כאילו מישהו מסר לכיוונך את האחריות במשחק כדורסל ויש לתפסה בשתי ידיים, בעוד שלקחת היא פעולה אקטיבית

כשילדים מהכיתה של גאדג'ט היו פה, הם ספק-התפלאו-ספק-לעגו שלגאדג'ט אין מזגן בחדר, שמסך המחשב שלו רבוע ובכלל, שהמחשב שלו ישן ולפעמים נתקע. הוא לא הבין מה הבעיה, כי הרי זה מה שהוא קיבל מאיתנו. והילד הזה, שלמד שהרבה מהדברים שיש לנו הם יד שניה, מועך לי את הלב. (אתמול הזמנו לו מחשב חדש)