היום כתב מרדכי פלד ב"הארץ" שגם התוצאות העלובות וגם הפערים הגדולים בהישגי התלמידים הישראליים במבחנים הבינלאומיים אינם באשמת בית-הספר, אלא שההורים אשמים:
"מחקרים חינוכיים העוסקים בחקר המשתנים הרלוונטיים התורמים להישגים לימודיים מצביעים על שני משתנים מובהקים. האחד, הסביבה החברתית-התרבותית של התלמיד – דהיינו המטען הרוחני-מוטיבציוני שהתלמיד בא אתו לבית הספר והוא המשתנה הדומיננטי. והשני, חלש מהראשון, הוא טיב המורה, אישיותו, השכלתו, מקצועיותו ומסירותו למשימת ההוראה. כל יתר המשתנים – כמו שיטות הוראה, ציוד לימודי, מבנה פיסי של בית הספר וכיוצא באלה – השפעתם פחותה ואין להם מובהקות סטטיסטית."
כך שהפערים הגבוהים בהישגי התלמידים נובעים מהפערים הגבוהים שיש בישראל בין השכבות המבוססות לנחשלות. יש כאן בעית ביצה ותרנגולת: הפערים בהכנסה של ההורים גורמים לפערים בהישגים הלימודיים של ילדיהם, והפערים בהישגים של הילדים יגרמו להם בעתיד לפערים בהכנסה.
אבל מסתבר שהמחקרים האלה נכונים רק עבור ילדים שלומדים בבית-ספר. אצל ילדי חינוך ביתי, להכנסה של ההורים אין השפעה על ההישגים הלימודיים, וגם לרמת ההשכלה של ההורים כמעט אין השפעה.
די בעובדה זאת כדי לערער על המיתוס שחינוך לכל (באמצעות בי"ס) עוזר לצמצם פערים חברתיים. אולי דווקא, כפי שטוען איוואן איליץ', בית-הספר הוא מנגנון שמשמר את הפערים הקיימים.
מילא זה שאנחנו בתחתית הטבלה במבחן הבינלאומי לכיתות ח', אבל מסתבר שאנחנו ראשונים דווקא בקיטוב, כלומר שההבדלים בין העשירים והמצליחים לעניים והנחשלים הם גדולים אצלנו יותר מאשר בכל המדינות האחרות שהשתתפו במבחן. בקיצור, מה שהילדים יודעים תלוי בעיקר במה שההורים שלהם יודעים.
אז בשביל מה צריך את בית-הספר אם הידע ממילא מגיע מהבית?
אולי כל הילדים לומדים בחינוך ביתי, רק שרובם עושים זאת רק אחרי שעות בי"ס.
לפי בחינות המיצ"ב של משרד החינוך, ילדי ישראל נכשלו בהבנת הנקרא ובמתמטיקה. אז איך הם מצליחים לשחק משחק מסובך כמו יוגי-הו? החוקים כל-כך מורכבים שעדיין לא הצלחתי להבין אותם, וחשבון במספרים גדולים זה א-ב של המשחק.
על זה אמר פיאז'ה: "כדי שהשכל יפעל יש צורך במניע שהוא רגשי. לעולם לא תבקש לפתור בעיה אם בעיה זו אינה מעניינת אותך. העניין, המוטיבציה הרגשית, הם המניעים את הכל."
זה אומר שאם אנחנו לא נותנים להם אישור ACK ששמענו והבנו אותם, אז הם ישדרו לנו את המסר שוב ושוב, יותר ויותר ברור, עד שהם יקבלו מאיתנו סימן שקלטנו (או עד שהם יתייאשו מאיתנו). כל תגובה שאינה ACK היא מבחינתם NACK של חוסר קליטה. לדוגמא:
ילד: קיבלתי מכה. (MSG)
מבוגר: לא קרה כלום. (NACK)
ילד (בוכה): איה! (MSG-MSG)
מבוגר: זה לא נורא. (NACK)
ילד (צורח): כואב לי!!! (MSG-MSG-MSG)
מבוגר: תראה לי את המכה… אני רואה. (ACK)
רק אחרי שאנחנו מחזירים להם ACK הם יוצאים ממצה שידור ומוכנים לעבור למצב קליטה או פעולה.
משום מה כל המזדעזעים מהכשלון של ילדי ישראל בבחינות המיצ"ב במתמטיקה מציעים להמשיך לעשות אותו דבר כמו קודם, רק יותר: להמשיך ללמד חשבון, רק יותר נכון, בשיטה יותר טובה, יותר שעות, עם מורים יותר טובים, יותר תקציב וכן הלאה. ההנחה הבלתי מעורערת שלהם היא שאם עשינו X (הוראת חשבון) בשביל לגרום ל-Y (ידיעת חשבון) וזה לא עבד, אז צריך לעשות יותר X ואולי אז זה פתאום יגרום ל-Y.
"ילדים רבים יותר היו לומדים חשבון, ולומדים טוב יותר, אם זה היה מחוץ לחוק."
את זה כתב ג'והן הולט, מורה לחשבון, לפני כ-20 שנה. הוא היה אדם בעל מחשבה מקורית ואומץ אינטלקטואלי. אני מזמינה אתכם לערוך הכרות עם ג'והן הולט, אבי ה-unschooling:
זעקה גדולה עלתה בעקבות תוצאות בחינות המיצ"ב: ילדי ישראל לא יודעים מתמטיקה! ילדי ישראל נכשלים בהבנת הנקרא! משום מה אף אחד לא מזכיר את השערוריה הגדולה באמת: ההישגים במבחן באנגלית היו, אני חוששת לומר, משביעי רצון בהחלט.
איך זה יתכן? מה, שיטות הוראת האנגלית כל כך טובות לעומת השיטות במקצועות האחרים? או שאולי טובי המורים בישראל בחרו ללמד דווקא אנגלית? לא סביר. אני קוראת לחקור את השערוריה הזאת, ולהעמיד את האשמים לדין ציבורי.
כשהסתובבתי לרחרח בזירת הפשע, מצאתי קצה חוט עבור החוקרים: ילדי ישראל שומעים אנגלית בטלביזיה, קוראים אנגלית באינטרנט, וקולטים אנגלית כמעט בכל מוצר שהם צורכים. האם יתכן שאת האשם להצלחה המזעזעת באנגלית צריך לחפש מחוץ לכתלי בית-הספר?
גם אספתי קצת הצהרות מעדי ראיה:
- "מעולם לא נתתי לבית-הספר להפריע להשכלתי." (מארק טוויין)
- "בית-הספר בנוי על ההנחה שלמידה היא תוצאה של הוראה. והדעה המקובלת ממשיכה להאמין בהנחה זו למרות עדויות מכריעות המפריכות אותה." (איוואן איליץ')
- "ההשכלה האמיתית לא מגיעה מבית-הספר וממורים, אלא מהחברה בכללותה ומצורת החיים בה." (ג'והן הולט)
אני מציעה לשחרר את החשודים הקבועים – המורים, תוכניות הלימודים, התקציב – ולברר מי באמת אשם בידע של התלמידים ולמה כולם מעמידים פנים שלמערכת החינוך יש קשר לפשע הזה.
בלי גבולות 