סכנת חנק?

הדעה המקובלת היא שכדי שתינוק לא יחנק חס-וחלילה משאיפת עצמים קטנים, צריך להרחיק אותם מהישג ידו. אישית, נראה לי שהשיטה הזו רק מגדילה את הסיכון במקום למנוע אותו. אז מה בכל זאת נראה לי שכדאי לעשות ואיך, אתם מוזמנים לקרוא כאן:

20/09/2003 – 16:52 קטגוריות: תינוקות | תגובות (2)

ה-FBI שוב צד

כתבתי בעבר על מעצרו של מפיץ הוירוס MSBlaster, נער משועמם שהוצג על-ידי רשויות החוק כמין פושע מסוכן. עכשיו ה-FBI חוגג מעצר של דג שמן יותר, הידוע בכינוי "ההאקר חסר-הבית". כאן מדובר באמת בפורץ מחשבים רציני. הוא פרץ למחשבים של כמה מהחברות הגדולות בתחום, כולל מיקרוסופט, יאהו, ואחרים.

אבל אחרי כל פריצה למחשבים של חברה, הוא שלח לה דוח ובו פירוט הדרך בה הוא הצליח לפרוץ. בעזרת הדוחות שלו, יכלו אנשי המחשבים של החברות האלה לתקן את הפרצות ולשמור מפני פושעים אמיתיים, כאלה שבאמת מתכוונים להזיק. רבים מהם הודו לו על עבודתו.

אבל לא הניו-יורק טיימס. הם הגישו נגדו תלונה ופנו ל-FBI כדי שיתפסו אותו ויעמידו אותו למשפט. לפני שבוע הוא הסגיר את עצמו. ב-CNET מתפרסם היום ראיון איתו. שווה לקרוא את כל הראיון – הבחור הוא טיפוס מעניין ולא שגרתי. הנה כמה קטעים:

כשפרצת למערכות המחשב האלה, חשבת פעם שעלולים לאסור אותך?

תמיד ידעתי שזו אפשרות, אבל ציפיתי ליותר מהשלטונות.

למה?

ציפיתי שהם ישקיעו את המשאבים שלהם בדברים משמעותיים ומועילים יותר. ציפיתי שהם יבינו טוב יותר. לא ברור לי מה הם מנסים להשיג כאן, למי הם חושבים שהם יעזרו, איזה מין תקדים זה ייצור. לא משנה כמה איפוק מפגינים [בכך שלא מזיקים למערכת אליה פורצים –י.ש.] או באיזו הגינות נוהגים. אין שום טעם לטרוח. הם ינסו לתפוס אותך בכל מקרה. ככה שבעצם, מה המניע להתנהג ביושר?

אתה חושב שאם היית מפרסם פחות את הפריצות שלך, הדברים היו מתפתחים אחרת?

אני חושב שהדברים היו מתפתחים אחרת לו נהגתי בצורה שונה, אבל אני חושב שלנהוג אחרת ממה שאני מרגיש שהיה עלי לעשות בחיי זה חטא של בגידה רוחנית.

יש רק שתי האשמות נגדך. האם אתה חושש שה-FBI יחקור מקרים אחרים ויוסיף עוד האשמות?

אם זה יקרה, אתמודד איתן כשהן יופיעו. אבל אם הם רוצים לתבוע אותי על פריצות לחברות שהודו לי על הפריצות, לא ברור לי איזו מין קריירה הם בונים לעצמם.

כתנאי לשחרור בערבות, אתה אמור למצוא עבודה או ללכת ללמוד. במה תבחר?

אני חושב ללמוד מערכת-שעות חלקית. אם אלך לעבוד, זה לא יהיה באבטחת מחשבים. אין לי כוונה לתת להם לזנות את כשרונותי לפקודתם. אם אלמד, אני מתכוון לרכוש השכלה כללית כהכנה לקריירה משפטית או עיתונאית.

האם יש כאן לקח לאחרים, כמו האקרים מתעתדים שנושאים אליך את עיניהם?

אני מקווה שאף אחד לא יראה בי דמות לחיקוי כי לדעתי אין ערך מיוחד בחזרה על מה שכבר נעשה. הם צריכים לעשות משהו שעדיין לא נעשה.

17/09/2003 – 00:13 קטגוריות: מחשבים ואינטרנט | תגובות (5)

סדר האותיות וקליטת מלים

הקטע הזה מסתובב עכשיו ברחבי הרשת:

Aoccdrnig to rscheearch at an Elingsh uinervtisy, it deosn't mttaer in waht oredr the ltteers in a wrod are, olny taht the frist and lsat ltteres are at the rghit pcleas. The rset can be a toatl mses and you can sitll raed it wouthit a porbelm. Tihs is bcuseae we do not raed ervey lteter by ilstef, but the wrod as a wlohe.

מעניין. אחרי שקארתי את הקטע הזה, ניתיסי לשוחב אם זה יכול לעובד גם בעבירת. מה דעכתם?

15/09/2003 – 00:20 קטגוריות: למידה | תגובות (12)

הערך הלימודי של משחקי מחשב

האתר החדש של קבוצת לקחת ילדים ברצינות מתעדכן ומתרחב כל הזמן, ועכשיו הם העלו אליו מאמר מעורר מחשבה על הערך הלימודי של משחקי מחשב.

חשוב: לפני הקריאה יש לשמור על ראש פתוח.

06/09/2003 – 01:28 קטגוריות: למידה | תגובות (3)

לכותב הוירוס מגיע צל"ש

בתרועה רמה בישר ה-FBI על תפיסת פושע מסוכן, אויב הציבור, האחראי לאחת מגירסאות הוירוס MSBlaster שהוריד את האינטרנט על הברכיים. ובעוד האמריקאים מתלבטים אם מספיק לזרוק אותו לכלא לעשר שנים או שצריך להוסיף לעונש גם הלקאה פומבית, מסתבר שהטרוריסט הנורא הוא בסך-בכל נער משועמם שאפילו לא ניסה להסתיר את מה שעשה ופירסם את הוירוס באתר אינטרנט פומבי. גיבורים גדולים ה-FBI האלה שהצליחו לתפוס אותו. אני ממש מרגישה בטוחה יותר עכשיו אחרי שהנער הזה נתפס. בטח.

יש רק בעיה קטנה אחת. הנער הזה הוא לא איזה גאון קרימינלי, אין מאחוריו כל ארגון, והוא אפילו לא מונע ע"י איזושהי אידיאולוגיה הרסנית. הוא סתם נער משועמם, כמו מליוני נערים אחרים. זה אויב הציבור? כי אם נער כזה מסכן אותנו, תארו לעצמכם מה יכול לעשות מי שבאמת רוצה לגרום לנזק.

בואו ננסה לתאר ביחד. הסיבה שגילו את הוירוס MSBlaster ואחרים כמותו היא שהם לא ממש מנסים להסתיר את עצמם: הם מפיצים את עצמם בצורה בולטת יחסית, וגורמים לנזקים שהמשתמשים יכולים להרגיש בהם. אבל אפשר גם לכתוב וירוס שונה. אפשר לכתוב וירוס שמתפשט רק לאט, בסבלנות, בלי להכביד על הרשת ובלי שירגישו בו. אפשר לכתוב וירוס שלא יגרום כל נזק למחשבים הנגועים, אלא רק ישב ויחכה להוראות ממי שכתב אותו (למשל למחוק את הדיסק כפעולת נקם, או סחיטה, או סתם בשביל להפיל את הבורסה). או אולי וירוס שינסה לגלות מידע מעניין בשביל לשלוח חזרה הביתה (למשל מספרי כרטיסי אשראי, מידע צבאי).

אם אפשר לכתוב וירוס כזה, די סביר שכבר מישהו כתב אותו. סביר שכבר כתבו הרבה וירוסים כאלה, כי יש מניע אמיתי לעשות זאת – כסף, מידע, כוח – לא סתם שעמום כמו אצל אותו נער שנתפס. אני מאמינה שעל כל נער כזה קיימים כמה וכמה פושעים אמיתיים שכותבים וירוסים בשביל להשיג משהו לעצמם ולא סתם כשירות לציבור.

כן, שירות לציבור. זה מה שהבחור הזה עשה לדעתי. הוא עזר לנו לראות (אם נסכים לפקוח את העיניים) חלק מהדרכים בהן פושעים אמיתיים יכולים לפגוע בנו. ועל כך, לדעתי, לא מגיע לו מאסר אלא צל"ש – על שירות לציבור.

01/09/2003 – 22:56 קטגוריות: מחשבים ואינטרנט | תגובות (10)

לילדים שרוצים להרשם

הרשימה הזאת היא בשבילכם – ילדים וסתם אנשים תמימים שרוצים להירשם לאתרים שדורשים מספר תעודת זהות. זו דרישה מוזרה שאימצו להם כמה אתרים שמכוונים לילדים. בשביל מה בדיוק הם צריכים את מספר הזהות שלכם? למה שתספקו להם מידע אישי כזה?

אז הנה הסבר איך להמציא מספרי זהות כך שהאתרים האלה יסכימו לקבל אותם.

מספר זהות מורכב מתשע ספרות – שמונה הראשונות נועדו לזיהוי, והאחרונה היא ספרת-ביקורת. מה זה ספרת-ביקורת? זו סיפרה שבאמצעותה אפשר לוודא שלא התבלבלתם כשרשמתם את המספר – שלא התחלפו לכן שתי ספרות, או שלא רשמתם 6 במקום 9, וכל מיני שגיאות כאלה. כדי להמציא מספר זהות אמין, כל שעליכם לעשות הוא לבחור שמונה ספרות כלשהן, ואז לחשב את ספרת-הביקורת המתאימה להן.

(Peregrin תרם דף שמייצר מספרי זהות אקראיים בשבילכם. תודה Peregrin!)

השיטה לחשב ספרת-ביקורת היא פשוטה. נאמר שבחרנו בשביל המספר שלנו את שמונה הספרות האלה:
2 3 4 5 6 7 8 9

נכתוב מתחת להן 1 ו-2 לסירוגין:
2 3 4 5 6 7 8 9
2 1 2 1 2 1 2 1

עכשיו נכפיל כל ספרה בספרה שמתחתיה. כלומר, נכפיל 9 ב-1, נכפיל 8 ב-2, נכפיל 7 ב-1, וכן הלאה. נקבל:
4 3 8 5 12 7 16 9

עכשיו נסכם את הספרות של מה שקיבלנו. כלומר, נחבר 9 עם 1 ו-6 (לא עם 16!), ואז נחבר את זה עם 7, ואז נוסיף 1 ו-2 (ולא 12) וכן הלאה. מה קיבלנו? 46.

כמעט סיימנו. כל מה שנותר עכשיו זה לרשום את ההפרש מהמספר שקיבלנו לעשיריה הבאה. במקרה שלנו קיבלנו 46, העשיריה הבאה היא 50, אז ההפרש הוא 4. זו ספרת הביקורת. כך שמספר הזהות שלנו יהיה:
4 2 3 4 5 6 7 8 9

זהו.

ועוד משהו קטן לפני שאתם נרשמים: אולי עדיף ללכת לאתרים אחרים שלא דורשים מידע אישי בלתי סביר?

25/08/2003 – 01:49 קטגוריות: מחשבים ואינטרנט | תגובות (9)

שליפה ושכחה, בחינות ולמידה

פרופ' ידין דודאי ממכון וייצמן מספר ב"הארץ" ששליפת זכרון גורמת לו להיות רגיש למחיקה:

"זיכרון יכול להימצא בשני מצבים," מסביר פרופ' דודאי, "פעיל – כשהמוח עושה שימוש בזכרון – או רדום, כשהוא נמצא ברשת הפנימית אך טרם נשלף. כשאנחנו שולפים זיכרון מהמקום שבו הוא מאוחסן, הוא הופך לפעיל". לדברי דודאי, בשעה-שעתיים הראשונות לאחר רכישתו עובר כל זכרון תהליך של הבשלה ("קונסולידציה") שבה הוא נעשה עמיד לגירויים חיצוניים ולתרופות שעלולות למחוק אותו. "בחלון ההזדמנויות הזה, הזיכרון לא יציב ואפשר למחוק אותו", אומר דודאי.

עד לא מזמן רווחה ההנחה שתהליך ההבשלה מתרחש רק פעם אחת בחייו של הזיכרון, וכי משנסגר חלון הזמנים של הרגישות ל"מוחקי הזיכרון", הופך הזכרון לעמיד ולא ניתן עוד למחוק אותו. ואולם, באחרונה נמצאו עדויות לכך שבכל פעם שהזיכרון נשלף, הוא הופך מחדש להיות רגיש להפרעות למשך זמן קצר, מיד לאחר שנעשה בו שימוש.

אם כך, מה קורה כשלומדים חומר לקראת בחינה, ואחר-כך שולפים אותו בבחינה? האם כשעוברים אחר כך לעסוק בדברים אחרים זה עלול למחוק את הזכרונות שעמלנו לבנות לקראת הבחינה?

יש לי בקשה למורים מבין הקוראים: בפעם הבאה שאתם נותנים לתלמידים שלכם בחינה – לא בוחן, אלא בחינה שהם צריכים להתכונן וללמוד לקראתה – נסו לעשות ניסוי קטן. כמה ימים אחרי הבחינה תנו להם לפתור שוב חלק מהשאלות שהופיעו בבחינה. לא שאלות אחרות על אותו החומר, אלא ממש אותן שאלות שהם ענו עליהן כבר. מעניין אותי לדעת אם אצל חלק מהם תהיה ירידה בתוצאות בגלל התהליך שפרופ' דודאי מספר עליו. אשמח אם תכתבו לי כאן מה היא התוצאות.

23/08/2003 – 07:31 קטגוריות: למידה | תגובות (2)

שעת שינה

אחת עשרה וחצי בלילה והילדים שלי לא במיטה. הם היו עייפים קודם, ועשינו את כל ההכנות לשינה. אם הייתי אוכפת מינימום משמעת, הם כבר היו מתחת לשמיכה חולמים חלומות פז. אבל אני לא, והם לא. במקום זה הם נשארו לצייר קלפי יוגי-הו תוצרת בית, והם עסוקים בכך כבר יותר מחצי שעה – כולל דיונים על הקלפים, תיאומים, המצאות, חישובים, והרבה שיתוף פעולה.

הייתי רוצה לסיים באיזו מסקנה מפוצצת, אבל אין לי. סתם כיף לי לראות אותם ככה, גם אם כבר לילה.

21/08/2003 – 23:41 קטגוריות: חווית ההורות | תגובות (6)

האמהות הן לא חד-הוריות

לויקי כנפו יש שני הורים, כמו גם לחברותיה. מי שיש לו רק הורה אחד, מי שאין לו אבא בחייו, אלה הילדים. וזה לא סתם דקדוק לשונאי, אלא הבחנה מהותית: הקצבאות והתמיכות למשפחות חד-הוריות הן העזרה שכולנו מגישים לילדים שאין מי שיעזור להם. הקיצוץ בקצבאות פוגע קודם כל בילדים.

אז כשמדברים על חד-הוריות ועל כמה ואיך לקצץ, כדאי לזכור שזה לא מאבק של קבוצת נשים שדואגות לעצמן, אלא מלחמת הצלה לילדים שכבר אין מי שידאג להם. במקום לדבר על הכבוד של האמהות, בואו נדבר על המחוייבות שלנו כחברה כלפי הילדים.

03/08/2003 – 01:08 קטגוריות: חברה ומדינה | תגובות (8)

מקצצים את בויאר – אסון או הגיון?

משרד החינוך החליט לסגור את האגודה לקידום החינוך שמאתרת תלמידים מוכשרים מהשכבות החלשות ושולחת אותם לפנימיות מובחרות. תפקידי האגודה יעברו למינהל לחינוך התיישבותי, והחשש הוא שזה יגרום לגסיסת הפרוייקט.

רגע לפני שצועקים גוועלד, כדאי לחשוב אם כל הפרוייקט הזה הוא באמת כל כך טוב. כי מה הם עושים:

  1. מוציאים את התלמידים המוכשרים ביותר מבתי-הספר שלהם. האם זה תורם לבי"ס שמוציאים ממנו את התלמידים הכי טובים?
  2. מנתקים את הילדים מחבריהם ומשפחתם. איך זה משפיע על הילדים? איך זה משפיע על המשפחות והחברים שנשארו מאחור?
  3. "מטפחים" את הילדים כדי שיגיעו להישגים גבוהים. האם זה עובד? לפי הדיווח ב"הארץ":

    שיעור תלמידי האגודה לקידום החינוך שהצליחו בבחינות הבגרות בקיץ שעבר היה בממוצע 83%. […] שיעור הזכאות לבגרות ביישובים היהודים במדד הטיפוח הסוציו-אקונומי הנמוך, שאליו משתייכים רוב תלמידי האגודה לקידום החינוך, היה 55% בלבד.

    כלומר, בבתי-הספר שמהם באו התלמידים המטופחים סביר שהם היו משלימים בגרות, כי הם הרי היו הטובים ביותר, ויותר מחצי התלמידים שם משלימים בגרות. אבל אחרי שלקחו אותם לטיפוח, רק 83% מהם השלימו בגרות.
    כן, אני יודעת שרבים מבוגרי הפרוייקט הם אנשים מצליחים. אבל זה לא חוכמה, כי הרי מלכתחילה רק התלמידים המוכשרים ביותר נבחרו להשתתף בפרוייקט. יכול להיות שהם היו מצליחים בכל מקרה.

אז נכון שלא צריך לשפוט את הצלחת הפרוייקט רק לפי שיעור התלמידים שמשלימים בגרות. אבל נראה לי שבשילוב עם התהיות האחרות שהעליתי כאן, פרוייקט כזה צריך להראות הצלחות מאוד משמעותיות בשביל להצדיק את עצמו.

25/07/2003 – 00:54 קטגוריות: בית-ספר | תגובות (12)

%d בלוגרים אהבו את זה: