מאמר זה נכתב בהשראת הרצאה שנשאתי בכנס בוגרים, סטודנטים וידידים, במגמת תקשוב ולמידה 2016, במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה.
המאמר מציג טענה מרכזית אחת: העולם הטכנולוגי עובר בשנים האחרונות מהפיכה שמשנה סדרי עולם. זוהי לא עוד מערכת הפעלה כזו או אחרת, או מודל חדש של טלפון. השינויים הם כל כך משמעותיים שהם משנים את אורח החיים של רובינו ובוודאי שאת אורח החיים של ילדינו ונכדינו. השינוי הוא מהותי כל כך שהוא דומה לשינוי שעבר העולם עם הופעת המכונית. לאור טענה זו, יציג המאמר את נקודות המפנה בשביל שבין טכנולוגיה בחינוך, זו שאנו מכירים כ-4 עשורים, לבין הטכנולוגיה המשחרת על פתחינו היום (זו שמזמנת לנו הזדמנויות חדשות ואתגרים חדשים) וההשלכות האפשריות שלה על עולמינו – עולם החינוך והתרבות אותו אנו רוצים ליצור.
אם נסתכל על עולם התחבורה כמטפורה, ב-1908 התחילו לגלוש מעל פס היצור החדש במפעלי פורד בארה"ב מכוניות לכל פועל. ממצב של מכוניות בודדות לעשירים בלבד, העולם מגלה שמכונית יכולה להיות בידי כל אדם (BYOD-Bring Your Own Device אם תרצו). עם השינוי הזה, הכול השתנה: הכלכלה, הקשרים בין אדם לאדם, התרבות, החוק, הרפואה… הכול.
סוג כזה של שינוי קורה לנו היום, ההשלכות שלו לא פחות קיצוניות, ומן הראוי שנפסיק לשאול את עצמינו שאלות מחקר כמו 'עמדותיהם של מורים לגבי שימוש במסמכי גוגל בהוראת התנ"ך'… (סליחה על הציניות המבצבצת).
בסופו של מאמר זה, אציג מצע למתווה מחקר ופיתוח ותכנית הטמעה שאפשר להתחיל ליישם מחר בבוקר – כך שאין זה מאמר של טענות ללא הצגת חלופות יישומיות.
נקודות מפנה בעולם הטכנולוגי וההשלכות האפשריות על עולם החינוך
- BYOD (הבא את המכשיר הפרטי שלך) וטכנולוגיות 'ענן'
התמונה שמימין מציגה תמונת מצב רווחת. המחשב בחינוך הוא מחשב לכל דבר, נייד או נייח, במעבדות או בכיתות הלימוד… בד"כ נרכש בתקציב ממשלתי, בתקציבי עתק, עם עלויות בלתי נתפשות של תחזוקה ושידרוג. התמונה משמאל מציגה מחשב כמו שיש כבר למרבית הילדים, עם אינטרנט סלולרי, איננו מחייב אפילו Wi-Fi (שתפוצתו במערכת החינוך מעוררת חרדות מפני קרינה – למרות שאין שום ממצאים שרומזים על סיכון מקרינה שאיננה מייננת כמו במקרה הזה).
המשמעות של טלפונים 'חכמים' בסביבת הלמידה נדונו על ידי לא פעם (ראה למשל: על סמארטפונים בכיתה ועל הזדמנויות חינוכיות או סמארטפונים בכיתה – האם ולמה או מחשב? טבלט? סמארטפון? ובמיוחד כשמדובר ב-פי.בי.אל (למידה מבוססת פרוייקטים)
המשמעות של נקודת מפנה כזו, היא הרבה מעבר לכלכלית. עצם העובדה שילדים נושאים עימם מכשיר כזה בכל עת, משנה לחלוטין את המרקם החברתי והתרבותי שלהם (תקשורת), את היכולת שלהם להגיע למידע רלוונטי בכל רגע נתון ואת היכולת שלהם לתעד את עצמם ואת העולם שמסביבם עם כל גחמה.
טכנולוגיות ענן מבטלות את הצורך לשימור המידע במחשב האישי, הן מאפשרות נגישות ושיתוף מכל מקום באמצעות מחשבים, טבלטים וסמארטפונים. זוהי תרומה משמעותית לעבודה צוותית, אגירת מידע רב וניידות בלמידה.
למען הסר ספק, אין מאמר זה בא לכסות על האתגרים העומדים בפנינו – הוא בא לטעון שסוג השאלות שאנחנו שואלים בהקשר לחינוך ולמידה צריך להשתנות לאלתר.
- ממערכת הפעלה ל'אפליקציות'.
בכל מפגש עם תלמידים, מורים או עמיתים, בכל הרצאה שלי בתחום, אני נוהג לשאול אנשים אם הם משתמשים בוייז. הרוב המוחץ מצביע. אז אני שואל מי לימד אותם להשתמש בוייז? הם, כמובן, משיבים שאף אחד, הם למדו בעצמם.
מערכות ההפעלה השתנו. מערכות כמו אנדרויד, או IOS, או אפילו חלונות 10 (במצבים מסויימים), אינן מחייבות ידע מוקדם כמעט. מספיק לזהות את האפליקציה, להפעיל אותה בלחיצת אצבע… אין צורך לדעת מאומה על 'קבצים' או 'תיקיות', פשוט מפעילים, הכל ברור. במקרים מסוימים צריך לדעת לשלוח תמונה שצילמתי, אבל גם אז, שימוש פשוט איננו מחייב ניהול קבצים.
נשאל: מה עם התוכנות שבהן אנחנו מרגישים חובה להשתמש – אופיס, גוגל דוקס…?
ילדים לא בוחרים להשתמש בכלים כאלה ביוזמתם, אנחנו דורשים מהם להשתמש בהם. ילדים אפילו לא משתמשים באימייל.
האם צריך? האם אפשר לוותר? כאמור – אלה שאלות חדשות שעלינו לשאול.
- הכיתה ה'חכמה'.
באתר תוכנית התקשוב של גף יישומי מחשב בחינוך של משרד החינוך נמצא את ההגדרה הבאה:
כיתה חכמה
לוח חכם בכתה ככלי למורה המקוון – "כתה חכמה"
הוראה מקוונת יעילה בכיתה מבוססת על שילוב מחשב, מקרן, תקשורת לאינטרנט ולוח החכם כמכלול היוצר סביבה
כלומר, הכיתה החכמה מכוונת למורה הפרונטאלי, בעוד שהההוראה הפרונטלית הולכת ומפנה מקום ללמידה מבוססת פרויקטים.
התמונה מימין מציגה למידה מהסוג השני, בה צוותי תלמידים עסוקים בחקר והפקה של פרויקט למידה.
עתה, כשההכרה שלמידה פרונטלית איננה יעילה ברוב המקרים, כשיותר ויותר מורים ומחנכים מאמינים בצורך להעביר את האחריות ללמידה אל הלומד, כשלמידה צוותית, מונעת בעיות וחקר ומונעת יצירה של תוצר משמעותי ללומד, כשאמות הסיפין הפדגוגיות רועדות, עתה ראוי לפתח ולחקור סביבות למידה אחרות. רשימות לא מעטות שרשמתי מכוונות להכרה במשמעות הכלים הדיגיטליים בסביבות הלמידה החדשות: המחשב תורם ללמידה – באבוע…, מותר המחשב, ההבדל בין פדגוגיה חדשה לפדגוגיה חדשה, עקרונות פדגוגיים בעולם של למידה מבוססת פרויקטים/בעיות ( ועוד.
- ספרים דיגיטליים
יש ספרים דיגיטליים, ויש ספרים דיגיטליים. התמונה שמשמאל מראה ספר דיגיטלי שמחליף את הספר המודפס, ואין לי ספק שרבים יסכימו שזוהי דוגמה ליישום רדוד של פוטנציאל הטכנולוגיות המתקדמות. לעומתה, התמונה שמימין מראה ספר דיגיטלי המנצל טכנולוגיה בשם מציאות 'מורחבת' או 'משופרת' (Augmented Reality). הספר השני מציג (דרך מצלמת הטלפון הסלולרי) מודלים תלת-ממדיים בתנועה של התכנים המוצגים בין הדפים. הולוגרמות מופיעות כמרחפות על פני הספר ויכולות גם להיות נשלטות ע"י הקורא. ברור שסוג כזה של ספר מציג בפנינו אתגרים חדשים – מה המשמעות של המחשה זמינה כל כך, מה תהייה ההשפעה על התפתחות הדמיון?
- GPS בכל עת ומציאות רבודה (גם מציאות רבודה נקראת לפעמים 'מציאות משופרת' Augmented Reality).
למידה מבוססת מקום פותחת פתח לקשר ישיר בין סביבת הלמידה לעולם שמחוץ לכותלי בית הספר. מציאות רבודה (מלשון רובד על רובד), מאפשרת להוסיף על גבי המציאות שנצפית דרך מצלמת הסמארטפון, רבדים של מידע טקסטואלי או חזותי, כך שאם למשל משתמש הלומד באפליקציה של מציאות רבודה, מגיע למיקום מוגדר (מזוהה ע"י ה-GPS שבסמארטפון), וצופה בו דרך עינית המצלמה, הוא יכול לקבל מידע נוסף. לדוגמא:
המידע מוסף על גבי שער ברנדנבורג, כשהלומד/ת מסתכל/ת בו.
סוג כזה של טכנולוגיה מאפשר להוציא את הלמידה אל המקומות שבהם התרחשה ההיסטוריה. דוגמה טובה היא משחק ההרפתקאות שפיתחו תלמידי בהשראת הספר 'שביל קליפות התפוזים' של נחום גוטמן, המתרחש ברחובות הרצל ושד' רוטשילד, ודרכו חקרו את תולדות הישוב היהודי בתל-אביב במלחמת העולם השניה.
- שליטה ובקרה לכל דכפין
פריצת הדרך הגדולה ביותר בעיני, המזמנת הזדמנויות לשינוי חינוכי אמתי ומעמיק, היא הזמינות שמציג העולם הטכנולוגי למערכות שליטה ובקרה אלקטרוניות ללא הצורך ברקע הנדסי קודם. במילים פשוטות: ילדים יכולים ליצור סביבות למידה המביאות אל עולמם אין ספור הזדמנויות להמציא או ליצור מוצרים מורכבים שישמשו אותם לחקר מעמיק של נושאים ובעיות. אם עד היום 'יצירה' באמצעים טכנולוגיים הייתה מוגבלת עד היום, ברוב המקרים, לאמנויות שונות, הרי שעתה אפשר להרחיב את היריעה ולדבר על רובוטים, מודלים מכניים, סביבות מחקר (כמו חממה, למשל), מכונות וכלים שיאפשרו לכל לומד למצוא לעצמו מקום של תרומה לפרויקטים צוותיים.
כרטיס בקרה בשם ארדואינו, שעולה עשרות שקלים בודדות, מאפשר חיבור לחיישנים מכל סוג, עיבוד ושמירת הנתונים, ושליטה במנגנונים מכל סוג כמעט. אפשר למשל, לצרף רכיב GPS וחיישני גובה, לחץ וטמפרטורה, לבלון שמועף לסטרטוספרה ומשדר נתוני אמת המוצגים על גבי מפות של גוגל ארץ בזמן אמת, ומה שמשמעותי לא פחות מהזדמנויות החקר שבלון כזה מציע לנושאים כמו חלל, מזג אויר, תעופה, אקולוגיה, פיסיקה, מתמטיקה, גיאוגרפיה ועוד, הוא שילדים יכולים לבנות את הכול בעצמם (ראה/י בהמשך בפרק 'השלכות יישומיות', בו יוצע מודל הטמעה בכל בית ספר).
- המפגש בין מציאות למציאות 'מדומה'.
אם עד כה, טכנולוגיות מציאות מדומה אפשרו פיתוח סביבות גרפיות תלת-ממדיות כמו Second Life, או MindCraft בהן המשתתף היה מיוצג על ידי אווטר כמו זה (האווטר שלי):
הרי שעתה אנו עדים להופעתן של טכנולוגיות שמאפשרות לך, להטמיע את עצמך במציאות המדומה ולראות דרך העיניים שלך את העולם המדומה כאילו אתה נמצע בתוכו בעלות זמינה לכל נפש, תוך שימוש בסמארטפון כמסך תצוגה.
טכנולוגיה מעוררת עניין במיוחד היא HoloLens של מיקרוסופט:
'משקפיים' אלה מאפשרים להוסיף הולוגרמות על גבי המציאות בה המשתמש נמצא:
- Big Data ('נתונים גדולים')
היכולת להתחבר למאגרי נתונים רשמיים ולקבל נתוני אמת בזמן אמת ולייצג אותם בצורה מוחשית וברורה, משנה את אמות המידה (וכמובן את מנעד האפשרויות) להן אנו רגילים כשאנו מדברים על למידה חקרנית. חקר, יכול פתאום להיות חיבור לחללית בדרכה למאדים, חיבור לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נתוני הרשות המקומית, מאגרי ההיסטוריה של הספרייה הלאומית ועוד. ההשלכות על למידה וחינוך כוללות הרחבת המודעות לתופעות אמת, לבעיות חברתיות גלובליות ועוד.
אם עד כה התעסקנו בנתונים מוגבלים של סימולציות למיניהן, עתה נתעסק במציאות עצמה.
השלכות יישומיות
הקטע הבא מצוטט מתוך המאמר 'מחשב? טבלט? סמארטפון? ובמיוחד כשמדובר ב-פי.בי.אל (למידה מבוססת פרוייקטים)'
"בית הספר כמרכז הפקה
בכדי להפיק פרויקט המכבד את בעליו יש לרכוש מיומנויות בכלי הפקה שונים. גם בעולם שמחוץ לכתלי בית הספר, כשחברה צריכה להפיק סרט תדמית היא שוכרת לשם כך חברת הפקה מקצועית.
לשם הפקה מקצועית של פרויקטים, מוצע להקים בבית הספר קבוצות התמחות של לומדים. זוהי תפישת עולם חינוכית הרואה את הלומד כמשאב עיקרי של בית הלמידה שלו. לומדים שיתמחו, למשל, בהפקת וידאו (כתיבת תסריט, סטוריבורד, בימוי, תפאורה, תאורה, צילום, עריכה, ועוד), יוכלו לשרת את הצוותים בו הם חברים או צוותים אחרים בהפקת סרטוני הוידאו בפרויקטים שלהם.
לשם כך, ראוי שיהיו לרשות מומחי הוידאו ציוד, משאבים ומקום להפקה. בימים אלה, כשכל סמארטפון הוא מצלמת וידאו איכותית וכל מחשב (אפילו טבלט) יכול לשמש כעמדת עריכה, קל לראות איך אפשר להפיק סרטונים של איכות גם ללא משאבי עתק."
קבוצות ההתמחות יכללו מקצועות כמו תכנות ארדואינו, שליטה ובקרה, פיתוח אפליקציות, גרפיקה בדו ותלת-ממד, חיתוך לייזר והדפסה תלת-ממדית, בניית מודלים מחומרים שונים, עיצוב, וידאו (כמוזכר למעלה), ניהול צוותים, ניהול פרויקטים, מידענות, כתיבה ועוד…
כל ילד ימצא לעצמו תפקיד של משמעות.
מרכז יצירה והפקה כזה אפשר להקים כבר מחר בכל בית ספר.
בינתיים, אני מנסה להקים חממת צעירים שהטכנולוגיות שהזכרתי מרגשות עבורם, אותם אלמד מרחוק ומקרוב חלק ממקצועות ההתמחות, שיהיו שותפים לפיתוח רכיבים שיאפשרו לכל בית ספר להקים סביבות למידה משל עצמו ולצקת לתוכן תכנים רלוונטיים לתכניות הלימוד בהן הוא עסוק. אשמח להסביר יותר למתעניינים.
סיכום
טענתי שההתפתחויות הטכנולוגיות משנות סדרי עולם ומחייבות אותנו לשינוי האג'נדה המחקרית והיישומית שלנו. יש שאלות חשובות לשאול שהן שונות במהותן מהשאלות שמלוות אותנו בעשורים האחרונים באותו תחום שאנו קוראים לו 'מחשבים בחינוך'.
ניסיתי להראות נקודות מפנה טכנולוגיות מהותיות, חלק מן ההשלכות האפשריות שלהן על סביבות הלמידה והעולם החינוכי ודרך אפשרית ליישום טכנולוגיות אלה בבית הספר כבר מחר.
אני יודע שאני מתפרץ לדלת פתוחה.
הפרק הבא עוסק בהצרנה (מלשון צורה) של מונחים שונים המטופלים בד"כ בתחום שנקרא "מידענות". הסיבה לצורך להציג אותם גם כאן היא בעיקר הצורך לעורר מודעות. הל"ע המיומן מודע/ת לתהליכי הלמידה שהוא/היא חווה ומסוגל לנתב את סוגי המידע השונים לערוצי איחסון או יישום מתאימים. מאמר זה מכוון להציע תכנים להכשרת לומדים כלומדי עד ומכאן הצורך בהבנת המונחים בהקשר הזה.
